הכתב היה המום: המנצח הבחין דרך שמיעה כי כנר אחד חסר

על המנצח המפורסם ארטורו טוסקניני כתבו ספר אוטוביוגרפיה, בכל ערב הגיע כתב שראיין אותו על חייו ופועלו.

ערב אחד אמר לו טוסקניני שלא יגיע מחר, כיוון שהוא צריך לשמוע ביצוע של אחת מהיצירות המבוצעת במדינה אחרת, וברצונו להקשיב כיצד התזמורת תבצע אותה האוטוביוגרף שאל אם זה לא יפריע שבכל זאת הוא יגיע ורק יתבונן מהצד. טוסקניני הסכים.

בזמן ניגון היצירה, טוסקניני היה קשוב ומרוכז מאד. בתום הביצוע אמר הכתב: "זה היה מושלם!". "לא ממש", ענה לו טוסקניני. "היו אמורים להיות 15 כנרים ביצירה, והיה חסר לי כנר אחד. כנראה היו רק 14". הכתב חשב לעצמו שטוסקניני מהתל בו, שכן איך אפשר לשים לב אם היו חמישה עשר כנרים או ארבעה עשר?

למחרת התקשר הכתב למפיק האירוע, ושאל אותו כמה נגנים היו בפועל בתזמורת. הוא ענה לו: "היו אמורים להיות 120 נגנים, אבל אחד מתוך 15 הכנרים היה חולה ולא הגיע". הכתב היה המום. הוא חזר לטוסקניני ושאל אותו: "איך? איך שמת לב?".

"ישנו הבדל גדול בינינו", ענה לו טוסקניני. "אתה שומע כאדם רגיל, אבל אני, בתור מנצח, יודע את התפקיד של כל נגן ונגן, ואין אחד מיותר. כשאחד חסר - זה ניכר מאד". 

כולנו נגנים בתזמורת של הקב"ה. כל אחד מאתנו חשוב, ואי אפשר לוותר על אף אחד מאתנו. כמו שבארבעת המינים אי אפשר לוותר על אף אחד, ובמידה מסוימת כולם חשובים באותה מידה, שכן רק עם כולם יחד, הסט כשר.

כך גם עם ישראל. כל אדם שאתם פוגשים - תסתכלו עליו כעל מישהו חשוב, שאי אפשר בלעדיו. גם אם האדם הזה הינו בגדר "ערבה", בלי טעם ובלי ריח, לאדם הזה יש משהו שלך אין. בלעדיו אתה חסר בשלמות. יש לו מה ללמד אותך. כמו שאמר הרמב"ן: "כל אדם יהיה גדול ממך בעיניך". אל תזלזלו באף אחד, וודאי שלא בעצמכם.

בפרוס עלינו חג הסוכות, יהיה רצון שנבין שכולנו חשובים, ואי אפשר בלעדינו

חג שמח ושבת שלום

שלכם, יצחק פנגר

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!