הלכה שבועית: מיהו המצטער שפטור מן הסוכה?

מיהו המצטער שפטור מן הסוכה

תשבו כעין תדורו

אומר הפסוק ''בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות''. ונדייק למה כתוב בסוכות תשבו שבעת ימים ולא כתוב בסוכות תהיו שבעת ימים, מכאן דרשו חז''ל דוקא תשבו שיהיה כעין תדורו, ישיבה כעין דירה, ואם לא ישב כעין דירה לא קיים המצווה.

מצטער פטור מן הסוכה

מכאן למדנו שהמצטער בסוכה, פטור מן הסוכה, וגם אם ירצה להחמיר על עצמו לא קיים מצוה, דרק אשה הפטורה מחיוב מצוה כמי שאינה מצווה ועושה מקבלת שכר, אבל כאן כל עיקר המצווה שיהיה כעין דירה, ואם לא עשה כעין דירה כגון שמצטער על ידה פטור מן הסוכה.

מהו מצטער

בדין זה של מצטער הפטור מן הסוכה יש לבדוק היטב לפי הכללים והגדרים מי נחשב למצטער הפטור מן הסוכה. שמעתי מישהו שאומר שהגיעו אצלו אורחים בסוכה בשעה מאוחרת בלילה ולא היה לו נעים לומר להם ללכת אז הלך לישון בבית, בטענה שמצטער פטור מן הסוכה, נבא לדון האם יש צד לומר שאדם זה עשה נכון.

כל אדם יהיה פטור מדין מצטער

לכאורה אם מצטער פטור מן הסוכה, הרי הגמ' אומרת שהגובה המינימלי לסוכה הוא עשרה טפחים והגודל הוא שבע טפחים על שבע טפחים, ואם כן כל מי שיעשה סוכה כמו שחייבה התורה יהיה פטור מדין מצטער בסוכה, שהרי ודאי שבבית הרבה יותר נח ויותר מרווח מסוכה כזו קטנה, ואם כן לכאורה כל אדם יהיה פטור מהסוכה מדין מצטער.

מי שאינו יודע לשער

הגמרא בסוכה (כח:) אומרת, אם ירדו גשמים בסוכה מאימתי מותר לפנות, משתסרח המקפה. אומר הרמ''א (סימן תרלט ס''ה) ואם אין תבשיל לפניו ואינו יודע לשער האם גשמים אלו יכולים לקלקל המקפה או לא, ישער לעצמו אם היה זה יום רגיל והיה יושב בבית לאכול והיו יורדים גשמים כאלו, האם היה עוזב את ביתו למקום אחר או לא. אם היה עוזב, יכול לעזוב גם בסוכות את הסוכה. ואם כן לפי''ז מי היה נכנס לסוכות בשיעור סוכה מינימלי שהרי לכו''ע עדיף בבית, שם יש לו סלון יש לו מזגן יש לו חדרים ואם כן כולם מצטערים מו הסוכה.

ביתו כבית השימוש

המשנה בסוכה (כח:) אומרת כל שבעת הימים אדם עושה את סוכתו קבע וביתו עראי. ולכאורה מהי הכפילות שכתוב עשה קבע ועשה עראי, מדוע לא נאמר כל שבעת הימים תדור בסוכה וזהו. אלא מבאר הרמב''ם בפירוש המשניות שאדם צריך לחשוב שכל שבעת הימים הבית הראוי לדיורים זה הסוכה, וביתו הקבוע הוא כמו בית השימוש, (מקום שמתמשים בו למחסן) והדירה היחידה לדיור זה הסוכה.

צריך לשנות את ההסתכלות על הבית

אלא שאנחנו לא הופכים את ביתנו לבית שימוש, אלא אומרים יש לי סלון בבית ויש לי את הסלון בסוכה, וכשיש לי גשם אני בורח מיד לסלון הקבוע בבית. ובודאי שכל אחד מיד יברח לבית הקבוע שלו. אבל אם נסתכל כמו שאמר הרמב''ם שבחג סוכות אדם יחשוב שאין לו עוד בית והסוכה זה הבית היחיד שלו, והבית שלו הקבוע הוא מקום השימוש עראי, ולא נח לו להיות במקום שמשתמשים בו, ואז אם יהיה לו צער קטן לא יברח מיד מהסוכה כי יחשוב שזה המקום הקבוע לו ואדם מעדיף לישון במקום קבוע מאשר ללכת לביתו שהוא מקום עראי.

כל אדם ימדוד לעצמו

וכיצד ימדוד דבר זה. יחשוב לעצמו כל אדם כשיש לו צער מן הסוכה, האם שווה לו לעזוב את החדר הקבוע שלו וללכת לישון במקום עראי שמשתמשים בו כגון במטבח שבביתו שזה לא מקום ראוי לשינה. אם באמת היה מעדיף לישון במקום כזה, כנראה שהגיע לצער לא קטן בסוכה ואז הוי בגדר מצטער הפטור מן הסוכה כי מוכן לוותר על מקום הקבוע וללכת למקום עראי לישן שם. אבל אם על צער כזה לא היה מוכן לוותר על מקומו הקבוע וללכת לישן במטבח משמע שזה צער קטן וימשיך לישן בסוכה.

צא מדירתך קבע ולך לעראי

בפסקי ריא''ז אומר, חולים ומשמשיהם פטורים מן הסוכה דדרך החולה שיוצא מדירתו והולך לאויר בחוץ, אף אתה בסוכה צא מדירתך הקבע ולך לעראי, אבל לא התירו סתם שילך למקום קבוע אחר.

משתסרח המקפה דוקא

לפי''ז מובן מדוע אמרו ירדו גשמים לא מיד פטור מן הסוכה, אלא משתסרח המקפה, שבמצב כזה אדם מצטער עד כדי שמאכלו מתקלקל, ובוודאי היה עוזב את דירתו. אבל בגשמים מועטים אדם היה ממשיך במקומו הקבוע כיון שגשמים מועטים זה צער קטן. ובאמת שבירדו גשמים המצב משתנה כי גם בגשמים יותר מועטים פטור מן הסוכה, כי אין האדם יכול לישון ויורד עליו טיפות מים.

מצטער מחמת העכברים שמא יכנסו לסוכה

סוכות בחצרות

שמענו שלאחרונה יש תופעה של עכברים בעירנו ב''ב. ויש הרבה סוכות שעושים אותם ברחוב ובחצרות, ויש שפוחדים לישון בסוכות העשויות שם שמא יבואו עכברים בלילה ויכנסו לסוכה, נבא לדון האם באמת כל אלו יהיו פטורים מן הסוכה, מדין מצטער הפטור מן הסוכה.

כל אדם יבדוק לעצמו

יש שפסקו שבלילה לא צריך לישון בסוכה. אלא שלפי הגדר שביארנו בדין מצטער, זה אינו פשוט, אלא צריך לבדוק כל אחד לעצמו האם היה עוזב את מקומו הקבוע ועובר למקום עראי מחשש זה והעיקר שלא יהיה לו עכברים, או שמא היה מוכן להמשיך לישון במקומו הקבוע. ומי שבאמת היה עובר לבית עראי כי להינצל מהפחד שמא יבואו עכברים, דינו כמצטער שפטור מן הסוכה.

האם הסוכה נפסלת גם ביום

אלא שעלינו לדון בסוכות אלו שאדם מפחד לישן בהם, ופטור מהסוכה בלילה, האם גם ביום לא יצא י''ח, דכבר סוכה זו אינה ראויה כלל, או שרק בלילה פטור מן הסוכה, אבל ביום חייב להמשיך להיות בה ולאכול בה.

חשש מליסטים

הרמ''א (בסימן תרמ ס''ג) פסק ע''פ המרדכי דאם עשה את הסוכה מתחילה במקום שמצטער באכילה או בשתייה או בשינה או שאי אפשר לו לעשות אחד מהם בסוכה, משום שמתיירא מלסטים או מגנבים כשהוא בסוכה, אינו יוצא באותה סוכה כלל אפילו בדברים שלא מצטער בהם, משום דלא הוי כעין דירה שיוכל לעשות שם כל צרכיו. עי''ש. הרי שהסוכה צריכה לשמש את כל צרכיו כעין דירה ואם אינה טובה לשינה, גם באכילה לא יוצא בה י''ח. וא''כ גם בנד''ד אם פוחד לישון בסוכה מפני העכברים ופטור מדין מצטער, א''כ גם באכילה לא יוצא בה י''ח כי אינה כעין דירה.

פטור בלילה מחמת צינה

הרמ''א (בסימן תרל''ט ס''ב) שואל על מה העולם סומך שלא לישון בלילה בסוכה, ומבאר, יש אומרים משום צינה דיש צער לישון במקומות הקרים. (ומביא עוד טעמים שם). ולכאורה קשה אם לא ראוי לישון שם מחמת הצינה בלילה מדוע ראויה הסוכה ביום לאכילה, מה שונה סוכה זו מסוכה שנמצאת במקום שיש ליסטים שאינו יוצא יד''ח גם ביום.

תלוי אם בידו הדבר

במשנ''ב הביא את הפרי מגדים שמחלק, דבצינה אין בידו מה לעשות ואינו תלוי בו. ומבאר הזרע אמת (ח''א סימן צא), דבמקום שיכול לעשות משהו כדי שיוכל לישון בה ולא עשה, אז הסוכה נפסלת ביום ובלילה, אבל מקום שאין לו מה לעשות כגון במקומות שהצינה גדולה בלילה, ואף אם יתכסה בסמיכות לא יועיל לו מרוב הקור ולכן פטור רק בלילה, אבל ביום חייב בסוכה ויוצא בה יד''ח.

בוש לשחק עם כלתו

הגמרא אומרת שחתן פטור מן הסוכה מפני שהוא נקרא מצטער, ופרש''י כיון שהוא בוש לשחק עם כלתו. ולכאורה קשה למה ישאר עם שלש דפנות בסוכה פרוצה ויהיה פטור, מדוע לא נחייב אותו שיקח הסוכה ויאטום אותה עם ארבע דפנות כמו שצריך, ובכך יוכל לשחק עם כלתו.

יסוד בדין סוכה

אלא מכאן למדנו יסוד, מה שהתורה חייבה אותנו נעשה, יותר מכאן אין חיוב. ולפי מה שהתורה חייבה אותי אני חייב ואם אני מצטער עם זה, אני פטור.

עיון מחוץ לסוכה

הגמ' בסוכה (כח:) אומרת, כל שבעת הימים ילמד בסוכה רק בקיאות, אבל עיון ילמד מחוץ לסוכה, כיון שבעיון צריך ריכוז וישוב הדעת. אומר הזרע אמת (הנ''ל) לכאורה יש כאן חסרון בסוכה בתשבו כעין תדורו, שהרי בכל דירה אדם לומד גם עיון וגם בקיאות, ואם הסוכה אינה ראויה לעיון זה לא תשבו כעין תדורו, ומדוע אינו פטור מן הסוכה לגמרי גם מאכילה.

היתר רק לשינה

וכן ראינו בגמ' בסוכה (כו:) דרבי שמעון בן גמליאל לא חש בטוב, ורבי יוסי ברבי התיר לו לישון חוץ לסוכה, ולכאורה מדוע התיר לו רק לישון מחוץ לסוכה והרי סוכה שאינה ראויה לשינה אינה ראויה גם לאכילה.

פסול בסוכה או חסרון באדם

אלא צריך לחלק בין הדינים. דוקא צינה שאינה צער לכל אדם, יש כאלו אוהבים רק חורף, רק קר, וטוב להם בזה. ויש שבהפך סובלים מקור ואוהבים את הימים החמים, א''כ ימי הצינה אינו גורם לפסול בסוכה, אלא הסוכה עצמה היא בסדר וראויה, אבל האדם הוא החסרון, ובמקום שהחסרון באדם אה''נ פטור מתי שצער לו אבל לא נאמר שהסוכה אינה ראויה גם ביום. אלא הסוכה כשרה ותמשיך להיות ראויה ביום כשאינו מצטער, ורק כשמצטער יהיה פטור. אבל כשיש חסרון בסוכה ואינה ראויה לשינה, אינה ראויה גם לאכילה.

יכול ללמוד חוץ לסוכה

השו''ע (סימן תרלט ס''ד) פסק כל שבעת הימים קורא בתוך הסוכה, וכשמבין ומדקדק במה שיקרא חוץ לסוכה. מוסיף בהגה שם ''יכול ללמוד'' חוץ לסוכה במה שילמד וידקדק. כלומר, לא ברור שצריך ללמוד עיון חוץ לסוכה, אלא תלוי הדבר בבני אדם, כל אחד יבדוק עצמו האם יכול ללמוד בעיון בסוכה או לא. ואם כן לפי''ז הגדר ברור ותלוי האם החסרון בסוכה או החסרון באדם.

החסרון בחתן ולא בסוכה

ולכן חתן שהוא בוש בסוכה, פטור רק בלילה מן הסוכה, דכיון שהסוכה ראויה לכל גם בלילה אלא שאינה ראויה למי שבוש ולכן מי שבוש יהיה פטור מדין מצטער, ומי שלא בוש יהיה חייב, אבל ביום כו''ע חייבים.

בליסטים החסרון בסוכה

המרדכי מביא מקרה אחר, דאם עשאה מתחילה במקום שמצטער מן אכילה או משינה כגון לסטים או גנבים שזה סכנת נפשות שזה דבר המסוכן לכל, זה כבר חסרון בסוכה, אבל דבר שאינו חסרון בסוכה אלא באדם אם כן הסוכה טובה.

דין העכברים

ולפי''ז נבאר, דכיון שלא כל אחד פוחד מעכברים או מחתולים וכדו' שמא יבואו בלילה לסוכה, אם כן מי שפוחד בלילה פטור מן הסוכה בלילה, ומי שאינו פוחד, יכול לישון בסוכה בלילה. אבל שניהם יוצאים י''ח ביום דכיון שאין זה חשיב לחסרון בסוכה, אם כן ביום יוצא בה באכילה.

סוכה עם הרבה יתושים

כן ה''ה בסוכה מלאה ביתושים או במקקים שזו סוכה שפסולה לכל אדם ואין מצב שיש מישהו שישן בה, סוכה זו פסולה גם ביום, אבל סתם סוכה שיש בה קצת יתושים וכדו' אע''פ שהוא לא רוצה לישן בה בלילה, עדיין היא נחשבת לראויה לאלו שלא יחששו לישון בה ולכן ביום יצא בה י''ח.

מהי שינת עראי האסורה מחוץ לסוכה

שינה חמורה מאכילה

יש חיוב אכילה בסוכה ויש חיוב שינה בסוכה. מצד הדין חיוב אכילה בסוכה זה רק באכילת קבע וכל אכילה עד כביצה אינה חייבת בסוכה ולכן כל אכילות העראי לא חייב בסוכה ואינו מברך עליהם לישב בסוכה, ומה שרגילים לאכול כל אכילותינו בסוכה זה רק חומרא. בשונה מאכילה, יש דין שינה בסוכה, ואפי' שינת עראי חייב לישון בסוכה. העולם לצערנו מקל יותר בשינה מאשר באכילה ולא כפי ההלכה שהחמירו יותר בשינה.

שינת עראי היינו על אצילי ידיו

נבא לבאר מהי שינת עראי. מצאנו לענין ברכות התורה דשינת עראי אפילו בלילה אינה עושה הפסק ואין צריך שוב לברך ברכות התורה אם קם שוב ללמוד. ופירש הרא''ש בתשובה (כלל ד ס''א) דשינת עראי היינו ישן על אצילי ידיו, ואם ישן במיטתו אפילו כל דהוא הוי שינת קבע וחייב שוב לברך ברכות התורה, כמובן אם הכל היה בלילה. אולם לענין שינה בסוכה שהחמירו אפילו בשינת עראי מה הכוונה.

שינת עראי הוי נמנום 

ונראה ששינת עראי שנאמר בסוכה אינה שינה על אצילי ידיו אלא אפילו פחות מזה והיינו נמנום. דהגמרא בסוכה (כו.) שאלה מאי שנא שינת עראי מאכילת עראי, דשינת עראי חוץ לסוכה אסורה ואכילת עראי מותרת. ותחילה רצו לתרץ דשינת עראי אסורה שמא ירדם, והקשו מאי שנא מתפילין דבתפילין שינת עראי מותרת, ותירצו במוסר שינתו לאחרים ובמסקנה אמרו דבתפילין מיירי במניח ראשו בין ברכיו, או משום שאין קבע לשינה. ופרש''י שמא ירדם, שמא תחטפנו שינה וישן קבע. ומוסר שינתו לאחרים פרש''י אומר לחבירו אם ארדם העירני. עי''ש. ולכאורה הדברים אינם מובנים, אם שינת עראי היינו שינה ממש רק על אצילי ידיו, א''כ מהו גזירה שמא ירדם הרי גם כעת הוא רדום, והול''ל שמא ימשך מאצילי ידיו לשינה על מיטתו. (וזה לא הגיוני). וכן מה שייך למסור שינתו לאחרים שאם ירדם יעיר אותו, מה בדיוק חבירו צריך לראות, הרי גם כעת הוא רדום. אלא ודאי דשינת עראי דתפילין ודסוכה הכונה נמנום.

קרי ליה ועני

נמנום זה מבואר בגמ' בתענית (יב.) דשאלו סתירה בברייתא, אם שינה בערב הצום גורמת לאיסור אכילה לכשמתעורר או לא. ותירצו דיש הבדל בין שינה לנמנום, שינה נחשבת להפסק ואסור לאכול אחריה, ונמנום אינו הפסק, ומהו מנמנם דקרי ליה ועני וסברא לא ידע לאהדורי. כלומר שומע מה קורה מסביב אבל סברה לא יודע לומר. דהיינו הוא במצב של ערפול

כשמתנמנם הסודר מזכיר לו

ולכן מה שהתירו לישון בתפילין היינו אם הניח עליהם סודר ומניח ראשו בין ברכיו וישן. ועי''ש במשנה ברורה ( סימן מד סק''א) דע''י הסודר יזכור שיש תפילין על ראשו. ואם נאמר שישן ממש א''כ איך יזכור, אלא ודאי דהוא רק מנמנם והסודר שעליו יזכיר לו.

חבירו שומר אותו אם ראשו נופל

ולפי''ז מובן מה חבירו יכול לשמור אותו, דכל זמן שהוא רק מנמנם הרי אין ראשו עולה ויורד, ובכגון זה אין צריך להעירו, אך אם יראה שחבירו שומט את ראשו אפילו הוא נמצא על אצילי ידיו מיד צריך להעיר אותו.

תוכחה ליושנים עם תפילין

ולפי''ז תוכחה מגולה לאותם שנרדמים ממש עם התפילין, אלא שחושבים שכיון שהם לא נמצאים במיטה אלא בכסא על אצילי ידיהם, אין בזה איסור שינה עם התפילין וטעות הוא בידם. דמה שהתירו היינו נמנום ולא שינה ואותם אלה שישנים וראשם הופך למטולטלת ודאי חשיב שינה לענין זה ומצוה תכף ומיד להעירם.

נמנום אסור חוץ לסוכה

ובענין סוכה גם כן אותו גדר, אם רק רוצה לנמנם חמור יותר מתפילין, דבסוכה גם נמנום אסור. ובמסקנה אמרו דאין קבע לשינה, דפעמים אדם רק מנמנם וכבר אוזר כח להמשיך הלאה, ונמנום זה היינו סגירת עיניים ונמצא בערפול אבל לא נרדם ממש ובכ''ז זה אסור מחוץ לסוכה.

עוצם עיניו בהושענא רבה

לפיכך מי שרואה את חבירו בהושענא רבה דרק עוצם את עיניו בשעת התפילה מיד חייב להעיר אותו, וכ''ש אם נרדם ממש וראשו עולה ויורד. 

אלו הולכי דרכים פטורים מסוכה

הולכים לדבר מצוה

מי שהולך לדבר מצוה ברגל, כגון להקביל פני רבו או לכותל, נכלל בדין הולכים לדבר מצוה שפטורים מן הסוכה אלא שכל אחד ישאל את עצמו האם הולך באמת בשביל המצוה או  סתם בשביל טיול, אם הולך רק בשביל מצוה הרי הוא פטור מדין הולכי לדבר מצוה, אבל אם הוא הולך לטיול הרי הוא נכנס לגדר של הולכי דרכים.

יבדוק עצמו למה הולך

וכן יש כאלו שהולכים לבקר את ההורים בחג הסוכות, צריך לשאול אותם האם הולכים לטייל עם המשפחה או באמת לשם מצוות כיבוד הורים. אם הוא לא יודע לענות, כנראה  שלא הולך לאביו אלא לעצמו והוי בגדר הלכי דרכים.

הולכי דרכים לצורך פרנסה

וכעת נראה מה הדין בהולכי דרכים סתם שהולכים לטיול, האם פטורים מן הסוכה או לא. רש''י בסוכה (כו.) אומר הולכי דרכים כגון לצורך פרנסה. ולכאורה אם החיוב בסוכה שיהיה תשבו כעין תדורו, אז דין הסוכה כדין הבית ומה בבית אני יוצא לטייל מתי שארצה ולא כבול בבית גם בסוכה אני יוכל ללכת לטייל. אלא שרש''י בא ומגביל פטור של הולכי דרכים מהסוכה זה רק לפרנסה, שרק דבר של הכרח לעזוב הבית הרי הוא פטור מהסוכה ,אבל דבר שאינו הכרחי כגון טיול אינו פטור מן הסוכה. וכן סבר השבלי הלקט (סימן שמב). שאר הראשונים לא הגבילו כמו רש''י, וסברו דכל הולכי דרכים פטורים מן הסוכה.

מספק עלינו להחמיר

בגלל ספק זה, קשה לנו להתיר לאדם ללכת לטיול ולאכול באוטובוס, דשמא כדעת רש''י שהולכי דרכים פטורים רק לצורך הכרח כגון פרנסה. ולכו''ע גם מי שפטור מן הסוכה כגון ההולכים לדבר מצוה אם בכ''ז ימצא סוכה בלי לטרוח לחפש אותה, חייב לאכול בה, דכל הפטור מן הסוכה זה רק אם לא מוצא סוכה אבל אם מוצא סוכה כגון שהלך לכותל ויש שם סוכה אם רוצה לאכול, חייב לאכול בסוכה.

הוצאת הצלחות מהסוכה אחר גמר הסעודה

הספק

האם צריך להקפיד להוציא את הקערות והצלחות בגמר הסעודה מפני מאיסות הכלים. אף שהסברא הפשוטה אומרת תשבו כעין תדורו, וכיון שאין אנו עושים כן כל ימות השנה, דמעשים בכל שבת אין אנו ממהרים להוציא את הכלים אחר האכילה אלא משאירים אותם ושרים שירי שבת ואומרים דברי תורה על השולחן. אולם יש להסתפק בסוכות משום שאסור לעשות דברים מאוסים בסוכה ושמא הן בכללן.

טעם חדש משום מאיסות

בגמרא בסוכה (כט.) איתא, אמר רבא מאני משתיא במטללתא, מאני מיכלא בר ממטללתא. ופרש''י מאני משתיא כוסות במטללתא לפי שאינם מאוסין, מאני מיכלא קערות לאחר שאכלו בהן צריך להוציאן חוץ לסוכה, ע''כ. והיה נשמע שיש כאן טעם חדש, משום מאיסות צריך להוציאן דהו''ל בזיון לסוכה. וכן משמע מדברי התוס' שכתבו בשם הבה''ג פירוש אחר, מאני מיכלא היינו קדירות ואגני דלישא וטעמא משום תשבו כעין תדורו, והני אין רגילים להיות בבית דירה, אלא יש להם בית לבדם. וכן נשמע גם באגודה (סימן כא) דיש מפרשים משום מאיסות כגון קערות אחר שאכלו בהם ויש מפרשים כגון כלי הלישה משום תשבו כעין תדורו.

שמא חייבים להוציא מיד

ולפי''ז השו''ע שפסק (בסימן תרל''ט ס''א) להוציא כלי האכילה אחר האכילה, הרי שפסק טעם מאיסות, ולפי''ז גם אנו צריכים להוציא כלים אלו אחר האכילה ולא להמתין כבכל יום.

כל הטעם משום תשבו כעין תדורו

אולם המנהג הפשוט לא כן, ויש להם על מה לסמוך. דפשוט שבברייתא שם הכל הוא משום תשבו כעין תדורו, ואין הטעם משום בזיון. דבזיון הכוונה שעושה מעשה מגונה בסוכה כגון שטיפת כלים או לתת לתינוק סיר שיעשה בו צרכיו, אולם בהשארת הכלים אין זה דבר של בזיון, ואם צריך להוציא היינו משום תשבו כעין תדורו, ובזה נחלקו האם כל דבר שמוציא אותם בשאר ימות השנה משום מאיסות זהו חסרון תשבו כעין תדורו, או שצריך דווקא דבר מגונה מאוד כגון כלי מטבח שלא יכניס לסוכה. לדעת רש''י גם אם ביום חול מוציא משום מאיסות כך ינהג גם בסוכה. ולדעת הבה''ג רק דבר שיש בו משום גנאי צריך ליזהר גם בסוכה.

אין חיוב להוציא הצלחות מיד

ולפיכך ביומא האידנא שאין אנו מקפידים בזה אין לחוש לזה כלל דאין בזה חסרון תשבו כעין תדורו ולכן הנח להם לישראל. 

להורדת כל העלונים דרך הדרייב לחצו >>

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!