ד"ר אבו מאזן ומיסטר עבאס • מה אתם יודעים על הראיס?

מספר ימים לאחר ניסיון ההתנקשות בפעיל הימין יהודה גליק שיגר יושב ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן מכתב ניחומים. הראיס לא ייעד אותו למשפחה היהודית הכואבת או להורים שהתאבלו על בנותיהם שנהרגו בפיגוע הדריסה שהתרחש יומיים קודם, אלא לאביו ואמו של המחבל על האופנוע, שחוסל כשפתח באש לעבר השוטרים שבאו לעצור אותו. המעשה חשף טפח מהשקפת עולמו של האיש שהעולם המערבי, ואף חלקים רחבים מהחברה הישראלית ומתופסי השלטון, רואים בו פרטנר לשלום ולשיתוף פעולה בין ישראל לפלסטינים.

"בכעס ובגינוי רב קיבלנו את הידיעה על פשע ההתנקשות הנפשע שביצעו כנופיות ההרג והטרור בצבא הכיבוש הישראלי השנוא נגד הבן מועתז אברהים חליל חיג'זי שמת כשאהיד בהגנה על זכויות עמנו ומקומותיו הקדושים", הוא כתב. בלי התנערות ממעשה הטרור והאלימות, בלי הסתייגות מהדרך שבה בחר הבן להביע את עמדתו. מה כן? הפניית אצבע מאשימה אל צה"ל.

זאת לא הפעם הראשונה שמחמוד עבאס מביע דעות בעייתיות, והמציאות הזאת מחמירה כשהוא שומר אותן לשיח הפלסטיני הפנימי ומציג חזות שונה, פרגמטית יותר, שחותרת לשיתוף פעולה וקוראת לשלום, בטקסים רשמיים.

הזקן החביב מרמאללה שמארח משלחות של אנשי שמאל ואפילו אישי ציבור חרדים מדבר בשתי שפות סותרות, ואם תשאלו את ד"ר אדי כהן - מזרחן שהקדיש את מחקרו לבחינת הגותו של יו"ר הרשות הפלסטינית - הוא יבקש מכם לא להתפלא. אבו מאזן, אומר כהן, הוא מכחיש שואה מדופלם שהסתמך על עקרונותיו של אדולף אייכמן, זה שניהל עם תום מלחמת העולם השנייה קמפיין שנועד להאשים את היהודים במסע ההשמדה שהופנה נגדם.

לסוגיה הזאת השלכה רבה על האמון במזרח התיכון. אבו מאזן התמודד כמה פעמים עם התהייה לגבי עמדותיו בנושא השואה, הדף את השמועות על תפיסותיו הרדיקליות אבל נחשף בספרו, שיצא לאור מחדש לפני כשנתיים ומבוסס על עבודת הדוקטורט שלו, כגורם שמגיל צעיר עסוק בניסיונות לגמד את זיכרון השואה ולתלות את קולר פשעי השלטון הנאצי בצוואר מנהיגי התנועה הציונית.

ככל שהדברים יישמעו מופרכים, הוא טען בתוקף שהעם היהודי ששיכל שישה מיליון מבניו נושא באחריות למלחמה - טענה שלקוחה מראיונות שהעניק אייכמן לעיתונאי הולנדי שנים ספורות לפני שנלכד בידי ישראל.

אגב, לדידו הטריגר של המוסד להשקיע מאמץ בלכידת אייכמן לא יצא לדרך בשל היותו אחד האדריכלים של הפיתרון הסופי, אלא בשל החשש שהוא עמד לחשוף את המזימה הציונית. המופרכות הזו הושמעה מצד אבו מאזן בריש גלי, ובאותה נשימה הוכחשה על ידו. כהן, שתרגם וניתח את ספרו, סבור שלפני הכול עליו להתנער ממנה ולעצור את הפצת משנתו המודפסת.

בעולם שאנחנו חיים בו, הוא מזהיר, הכחשת שואה היא דרך להענקת לגיטימציה למעשים המחרידים ביותר שידעה האנושות.

הוא יודע מה ההשפעה של מעשים מחרידים: משפחתו הייתה בין האחרונות שהיגרו מלבנון לישראל, לאחר שחיזבאללה עצר את אביו, חיים כהן, מראשי הקהילה היהודית, ורצח אותו. הבן עלה ארצה בתחילת שנות התשעים וסימל את חיסול העידן היהודי בארץ הארזים. בהמשך שימש כעמית מחקר במכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם, ולאחר מכן הצטרף למרכז לתקשורת בינלאומית באוניברסיטת בר אילן.

תחומי המחקר שלו סובבים סביב הסוגיות האלה במשך שנים, והוא בוחן את התעמולה הנאצית בשפה הערבית ואת שיתוף הפעולה בין הערבים לגרמניה הנאצית. בין השאר, הוא אף פעיל בארגונים הפועלים להשבת רכושם של הפליטים היהודיים יוצאי ארצות ערב ואיראן.

ובכל זאת, כשהוא בא לפרסם את מאמרו היסודי והמקיף אודות הכחשת השואה של אבו מאזן הוא הופתע לגלות שאף כלי תקשורת לא מוכן לקבל אותו. "אני לא מדבר פוליטיקה ולא עוסק בה בכלל", הוא אומר עכשיו, "אבל תשאל את עצמך: הספרים של אבו מאזן גלויים לכול. פתוחים לקריאה חופשית. איך זה שעד היום אף אחד לא טרח לבדוק את הנתונים?".

לאחר תקופה ניאות כלי התקשורת 'מידה' לתת ביטוי פומבי לחיבור, שהיכה גלים ואט-אט חדר למדיה המיינסטרימית. בתקשורת העולמית עדיין אין לו זכר. אבל זה בסדר, אנחנו כבר רגילים.

תעמולה: מיליוני סיבות לזעם
למה זה בעצם חשוב? אני שואל. נבלים היו בכל דור.

ד"ר כהן לא מסכים איתי. "אני חושב שכשאנחנו מדברים על מנהיג אומה גדולה וקרובה, אדם שמכירים בו כמנהיג הפלסטיני המתון, חשוב לעמוד על כך", הוא משוכנע. "האמירות שלו חייבות לצאת לאור. הוא חייב להתעמת איתן. אם הוא חושב שטעה, שיתנער. אם לא, שהעולם כולו יבין שמי שמוצג כסבלני ונאור הוא למעשה מכחיש שואה נורא שמשקר לגבי האירוע הטראומטי ביותר שידענו".

- ואבו מאזן נחשב למכחיש שואה?

"בהחלט. להכחשת השואה שני מסלולים עיקריים: הדיון המספרי - כמה מתו והאם היו תאי גזים והאם זאת הייתה תכנית ממסדית או כזאת שהתרחשה ממילא - והפן המסוכן לא פחות, שטופל על היהודים את הגרימה למותם. המסלול האחרון הוא הצעד השפל והציני ביותר שניתן לעשות לזכרם של היהודים שנרצחו במחנות המוות, ובזה עוסקת עבודתו של אבו מאזן.

"מקריאה שלמה של טקסט הספר עולה שעל פי עבאס, ראשי הציונות ראו ברדיפת היהודים ובהתנכלות להם מעשה מקובל כדי לגרום להם לעלות לארץ ישראל. לדעתו, כל האמצעים היו כשרים להשגת המטרה הזו, כולל שיתוף פעולה עם הנאצים".

וכך כתב מחמוד עבאס: "ידוע מאוד כי המניע של האנטישמיות הוא הרדיפה והדיכוי. זה בהחלט דבר רצוי לתנועה הציונית. המסקנה מהרעיונות האלה היא כי ניתן אור ירוק לכל גזען בעולם, בראש ובראשונה להיטלר ולנאצים, לעשות ביהודים כרצונם כל עוד זה מבטיח הגירת פרטים לפלשתינה. והיא לא הסתפקה במתן אור ירוק, אלא אף ביקשה עוד קורבנות כדי להשתוות לקורבנות של עמים אחרים במלחמה. זאת מפני שהיא סבורה שהעלאת מספר הקורבנות שלה תגביר את הזכויות שלה בתום המלחמה, כשמחלקים את השלל".

באשר למספר הקורבנות מציין עבאס שייתכן שהוא הגיע לשישה מיליון, אך איש לא יכול לאשר או להכחיש זאת: "הוא עשוי להיות קטן בהרבה, אולי אף פחות ממיליון". הוא מדגיש ש"הוויכוח המתעורר סביב המספר היהודי אינו ממעיט בשום אופן מהכיעור של הפשע שבוצע נגדם, מפני שהעיקרון של הריגת אדם - רק אדם אחד - הוא פשע שאי אפשר לקבל בעולם התרבותי. זה לא אנושי".

עם זאת, הוא חוזר מיד להלום ביריב המרכזי: "נראה שהאינטרס של התנועה הציונית הוא לנפח את המספרים של אלה שנספו במלחמה, כדי שהרווחים שהיא חפצה בהם יהיו גדולים ככל האפשר. דבר זה גרם לה לקבוע את המספר הזה בדעת הקהל העולמית כדי שזו תחוש יותר נקיפות מצפון ויותר אהדה כלפי הציונות".

זה לא נעצר כאן. הוא אף מפנה לדבריו של הקנדי מכחיש השואה רוג'ה דילורם על אודות המניין האמיתי ומצטט את הערכתו של ההיסטוריון ראול הילברג בספרו 'חורבן יהודי אירופה': "המספר אינו עולה על 896 אלף בלבד". אלא שהילברג מדבר דווקא על חמישה מיליון. עבאס הביא פיסקה שלא קיימת כלל.

"כשבודקים מקרוב מתברר שחלק גדול ממה שעבאס כותב מבוסס על תעמולה נאצית וניאו נאצית שהופצה בארגנטינה על ידי אייכמן וידידו העיתונאי ההולנדי הפרו נאצי וילם אנטוניוס זאסן", אומר כהן. "שני אלה, יחד עם נאצים נוספים, הוציאו לאור כתב עת בשם 'הדרך' במגמה להזים את מה שהם כינו 'הכזב בדבר ששת המיליונים'. העיתון טען שהשואה היא עלילה ושבאירופה של היטלר לא היו ולא נבראו תאי גזים או מתקנים לשריפת גופות. ב-1957 ראיין זאסן את אייכמן על אודות הפתרון הסופי, והשיחות המתמשכות בין השניים הועתקו ל-659 עמודי מכונת כתיבה. חלק ניכר מהתוכן שלהן זהה לחלוטין לדברים שכותב עבאס".

בספר אחר, 'הציונות ראשית וסוף', מוסיף עבאס (תרגום: ד"ר אדי כהן): "כאשר דיברנו על ההחלטה המוקיעה את הציונות כגזענות אמרנו שהערבים מסוגלים להעניק להחלטה הזו אופי ביצועי אילו רק רצו בכך. הננו סבורים שהבהרנו את הדרך או הדרכים שבאמצעותן ניתן ליצוק בהחלטה הזו תוכן ביצועי ויעיל. סבורים אנו כי עשינו אבחון - כפי שהרופאים אוהבים לומר - של מחלת הציונות וזיהינו את הגופים בעלי האינטרס היסודי במימוש רעיונותיה בצורת ישות על אדמתנו הפלסטינית. אבחון המחלה הוא מחצית הדרך לטיפול והצעד הראשון בדרך להחלמה.

"הציונות החלה את דרכה כזרה ותסיים את דרכה כזרה. היא נראתה לנו כגזירת גורל. היהודים הם קורבנותיה וגם אנו קורבנותיה. אנו והיהודים נדאג להביא את קצה של הציונות, כדי שנחיה אחריה כפי שחיינו לפניה - בארץ מולדת רחבת ידיים, המלאה בכל טוב אשר מספיק לכולם, והיא מאצילה על כולם טוּב, חיבה ושוויון".

כזב: תמונה מעלת קבס
הצד המעורפל יותר של המשוואה המזעזעת הזאת עוסקת בעדויות ומחקרים שתיארו את עמידתה של התנועה הציונית מנגד בשעה שרבים מיהודי אירופה עלו על המוקד.

כהן מפנה אותי לדבריו של אבו מאזן בנוגע לאמירות שבאו מהצד היהודי על אדישותה של הציונות, אבל מסביר שקיים הבדל חד בין השאלה האם היא לא עשתה מספיק כדי להציל את היהודים - ויכוח פנים יהודי ואפילו פנים ציוני - לבין האשמתה של ההנהגה בכך שרצתה את השואה, דחפה לכיוונה ואף נהנתה ממנה - וכל זאת במטרה ליצור לגיטימציה לטענות הפלסטיניות ולסלק את היהודים מישראל.

ועוד כתב עבאס: "משל ערבי עממי אומר: 'אם מתגלעת מחלוקת בין הגנבים מתגלית הגניבה'. זה מה שקרה עם התנועה הציונית. כאשר שלטה העבודה (מפא"י) במדינת ישראל היא סירבה לשתף את הרביזיוניסטים בשלטון, ואלה החלו לחשוף עובדות ולקרוע את מסך הכזבים.

"לא נוכל שלא להזכיר כי רבים מאנשי התנועה הציונית אשר חיו בתקופת המלחמה נדהמו מתוצאות שיתוף הפעולה הזה בין הציונים לנאצים, והמספר העצום של הקורבנות גרם להם פלצות. האבדות הרבות הדהימו אותם, והם התאכזבו מהתנועה שהפשעים שביצעה למען שמירה על טהרת הגזע הגיעו לממדים אלה. לכן הם החלו להעלות על הכתב את מה שחשו ואת מה שעיניהם ראו תוך הכרזה על ניעור חוצנם מהמעשים והפשעים שביצעה התנועה הציונית".

והאיש הזה קיבל בלשכתו בחורף שעבר משלחת גדולה של סטודנטים ישראלים כחלק מקמפיין הסברתי שניהלה הרשות הפלסטינית בארץ והתייחס לשורת נושאים חשובים בעניין היהודי-פלסטיני. "יש מי שאומר שאבו מאזן מכחיש שואה", אמר והדגים דו שיח המתקיים בין אנשים הדנים בנושא. "מה זאת אומרת מכחיש שואה?", שאל. והשיב: "הוא כתב ספר והכחיש בו את השואה". "קראת את הספר, אדוני?", שאל שוב. "לא, האמת שככה שמעתי". כשסיכם את נאומו אמר: "אני יודע שמיליוני יהודים נרצחו בשואה".

כדי לחזק את דבריו פרסם חודשיים לאחר מכן, באמצעות סוכנות הידיעות הפלסטינית, הצהרה שבה כינה את השואה "הפשע הנורא ביותר שבוצע נגד האנושות", והוסיף שהיא תוצאה של אפליה אתנית וגזענות שהפלסטינים דוחים לגמרי.

אך בחינה של משפטים שכתב במחקרו מגלה תמונה אחרת, מעלת קבס. "מדינות המערב התוו תכנית לעיצוב התמונה הסופית של תוצאות המלחמה העולמית השנייה ושל מה שנובע מתוצאות אלה", כתב עבאס. "באשר לפשעים שבוצעו, הן הגדירו את תיאור הפושעים והקורבנות לאחר שהציבו את עצמן כשופטים ובעלי המילה המכריעה בנוגע לפשעים האלה.

"הן השתמשו כרצונן בפרטים, באירועים ובפשעים והתעלמו ממה שרצו להתעלם ממנו - שמות, אישים, מוסדות, ארגונים ומדינות. בסופו של דבר, הן האשימו את מנהיגי הנאציזם בכל הפשעים שהתרחשו במלחמה ההיא ורדפו את אלו מבינם שנשארו בחיים עד למועד בלתי מוגבל מבלי שתחול התיישנות, וכך המדינות האלה טיפלו רק במחצית האמת והזניחו - במכוון - את המחצית השנייה".

לסברתו, במחצית השנייה ההיא חולקת גם התנועה הציונית. "כאשר דנים בחשיבה הציונית המוצהרת, שחסידי שמעריצי הציונות מאמינים בה בשכנוע רב, אנו מוצאים כי הם מאמינים בטוהר הגזע היהודי, כפי שהיטלר האמין בטוהר הגזע הארי. היא קוראת למצוא פתרון שורשי ונחרץ לשאלה היהודית באירופה באמצעות ההגירה לפלשתינה. גם היטלר קורא לכך ומממש זאת".

אנטישמיות: דוקטור לענייני שנאה
את עבודת הדוקטורט שלו כתב עבאס כשהגיע ללימודים אקדמיים מתקדמים במוסקבה לפני שלושים שנה. שני עשורים קודם, בשנות השישים העליזות, נוסדה האוניברסיטה לידידות בין העמים ברוסיה כדי לסייע לסטודנטים מהעולם השלישי לזכות בהשכלה גבוהה. המטרה הייתה להגדיל את השפעת ברית המועצות והקומוניזם על העולם המתפתח.

בזכות הקשרים הטובים ששררו לאורך השנים בין הגוש המזרחי ואש"ף הגיעו רבים מאנשי הארגון ללמוד באוניברסיטה, ובתחילת שנות השמונים נחת שם גם עבאס, אז מבכירי המנהיגים הפוליטיים והאחראי על קשרי החוץ שלו.

כשבא למוסקבה היה כבר בוגר הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת דמשק, ועתה התקבל כתלמיד לתואר אקוויוולנטי לדוקטורט במדעי החברה באוניברסיטאות מערביות. נשיא האוניברסיטה, יבגני פרימקוב, שלימים הפך לשר החוץ ולראש ממשלת רוסיה, מינה את המומחה הבכיר שלו לנושאי המזרח התיכון, פרופ' ולדימיר איוונוביץ' קיסילב, למנחה האקדמי של המנהיג הפלסטיני.

מאוחר יותר יספר קיסילב שעבאס היה סטודנט מצוין ומוכשר שהופיע עם נושא חד ומוגדר לדוקטורט שלו ועם הרבה חומר מחקרי שכבר היה מוכן באמתחתו.

על פי מידע מודיעיני שהגיע לידיו של העיתונאי רונן ברגמן הורה אבו מאזן לכמה פקידים וחוקרים בארכיון הגדול של אש"ף, שפעל בבירת לבנון במימון נדיב של מדינות ערב, לערוך איסוף אינטנסיבי של חומר אודות השואה ועל הקשרים בין הציונות והנאציזם.

במסגרת האיסוף הזה נבדקו גם טקסטים רבים על יחסים בין גורמים פשיסטיים באירופה ותנועת הלח"י טרם מלחמת העולם השנייה. הארכיון אגר פרסומים רבים שהופצו באותה תקופה מטעם המפלגה הקומוניסטית של מזרח גרמניה והאשימו את האימפריאליזם המערבי והציונות בשיתוף פעולה עם הנאצים.

למעשה, הפרסומים היו חלק ממערכת תועמלנות נרחבת שניסתה לקשור בין אויביו הגדולים של הגוש הסובייטי, המערב והנאצים. אדם דובר גרמנית תירגם אותם לערבית, ואחד ממנהלי הארכיון, ערבי-ישראלי שישב בכלא בישראל במשך שנים רבות ולאחר מכן שוחרר ועבר ללבנון, עסק בתרגום חומרים מעברית. כל החומר שעובד בארכיון אש"ף נארז בכמה דוחות מפורטים שנמסרו לאבו מאזן.

"בשעתו, הדיווחים האלה לא היו משמעותיים מול ים המידע שקיבלנו מתוך אש"ף ואשר רובו התייחס לנושא נשק ופיגועים וכמובן עניין אותנו יותר", אמר איש מודיעין לברגמן. "חשבנו שנמצא את החומר הזה בפרסום רשמי מטעם אש"ף. רק שנים אחר כך הבנו שהוא סייע לעבאס בכתיבת הדוקטורט שלו".

הדוקטורט הושלם זמן קצר לפני הפלישה הישראלית ללבנון, אושר על ידי האוניברסיטה וזכה לשבחים רבים. לאחר שנתיים התפרסם בעמאן כספר. בכריכתו נראה איור של חייל ישראלי חבוש קסדה שעליה מגן דוד, ולצדו חייל נאצי חבוש כובע עם צלב קרס. בגרסאות מאוחרות יותר שונתה העטיפה והציור הוסר ממנה. הספר יצא לאור שוב בשנת תשס"ז בקהיר באותו נוסח, ובשנת תשע"א ברמאללה.

הנקודות העיקריות בעבודתו של עבאס היו שראשי התנועה הציונית התעלמו משואת יהודי אירופה והקריבו אותם כדי שיוכלו לתבוע בית לאומי; שהתנועה הציונית הכשילה במכוון ובשיטתיות את הצלת יהודי רומניה, הונגריה, סלובקיה וארצות הים הבלטי; שהיהודים במדינות ערב שנטשו את ארצותיהם לא סבלו מכל התנכלות או רדיפה, ושורש הסכסוך ביניהם ובין הערבים נבע מזכויות היתר שהם קיבלו מהקולוניאליסטים הצרפתים והבריטים.

"לכאורה, ספרו עוסק ביחסים בין התנועה הציונית ובין הנאציזם מאז חתימת הסכם ההעברה, שבמסגרתו הותרה העברת רכוש של עשרות אלפי יהודים מגרמניה לארץ ישראל", מסביר כהן, "אולם לאורך כל הספר מציג עבאס את התזה שלו - גיליון אישום נגד הציונות וראשיה, מדוד בן גוריון ומטה. עבאס אומר שהם הפושעים הנוספים ואחראים להשמדת עמם בשואה. עבאס טוען שהם נטלו בה חלק, סיכלו במזיד מבצעים רבים להצלת יהודים ועוררו את שנאת הממשלות כלפיהם במטרה להאיץ את הנקמה נגדם ולהרחיב את ממדי ההשמדה ההמונית - וכל זה תוך כדי אינטרקציה עם הרייך השלישי".

ובדיוק לכן הוא טוען כי אסור לנו לשתוק. "אני דורש מלשכתו של אבו מאזן וממנו אישית להתחשב בניצולי השואה ובמיליוני הישראלים, להתנצל ולהסיר את שני ספריו מכלי התקשורת המקוון של הרשות הפלסטינית. אלה ספרים מגמתיים, תעמולתיים ורוויי מסרים אנטישמיים. מאות אלפי נערים וצעירים ערבים קוראים אותם, והעובדה הזאת מצביעה על אי אכפתיות וחוסר רגישות. אני קורא ומבקש מכל עם ישראל לתמוך ביוזמה הזו". לפני שיהיה מאוחר מדי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!