המאבק של השמאל ביהדות הוא ירייה עצמית ברגל // דעה

מספר מאמרים שפורסמו לאחרונה בתקשורת הישראלית עסקו באחת הנקודות הרגישות של החברה הישראלית-חילונית: הנושא הדמוגרפי. הציבור החרדי גדל ובתורו מחזק את הימין. קאסטת האליטות בישראל רואה איך הכוח הפוליטי שלה מצטמק מיום ליום וכך גם הסיכוי לשוב ולאחוז בהגה השלטון.

מאמר אחד שתפס את עיני קרא לקוראיו בשמאל לעשות חשבון נפש עם עצמם: מדוע בשמאל ויתרו כ"כ מהר על המגזר החרדי, זה שבאופן היסטורי לא היה ימני במהותו; לא דגל בהרחבת ההתנחלויות ואינו מוצא עניין בהתגרות בגויים - בניגוד לציבור חובשי הכיפות הסרוגות (עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב). המאמר קרא להוריד את הלהבות נגד החרדים ולעשות צעדים כדי לקרבם כי הם הסיכוי היחידי להקים פה ממשלה שאינה ימנית.

באופן אישי אני חושב שלציבור החרדי יש לא מעט מן המשותף עם הערכים הסוציאליים של השמאל ובטח שאין לו שום עניין עם השקפת העולם שדוגלת ב"לשרוף את חווארה". אי לכך, ממשלת ימין שתשלוט כאן לנצח איננה גזרת גורל בישראל, כי אם מלאכת מחשבת של נתניהו והליכוד שהשכילו לנהל עם החרדים משא ונתן שתכליתו נאמנות ותמיכה תמורת משאבים.

אך ברקע המאבק הסוער בחודשים האחרונים נגד הרפורמה המשפטית, נדמה שבשמאל החלו לשבור את כל הכלים. במקום להתמקד במאבק על הדמוקרטיה וכוחו של בית המשפט, הם איבדו קשב ופנו לכיוונים נוספים; הפגנות בבני ברק נגד "השתמטות" החרדים ו"הדתה"; והשיא הגיע במהלך יום הכיפורים האחרון - אירוע בלתי נתפס במהלכו יצאו קיצוני השמאל להרוס תפילות ביום הקדוש ביותר לעם היהודי וכל זאת בשם ה"ליברליזם" העמוק בו הם מאמינים.

המהלכים הפזיזים ומלאי השנאה הללו הם יריה ברגלו של השמאל הישראלי שמרחיק מעליו כל סיכוי לבנות גשר כלשהו עם החרדים שיביא אותו חזרה אל הגה השלטון.

במאמר שפורסם לאחרונה ב"הארץ" נכתב: "לא תמיד היו המפלגות החרדיות "שותפות טבעיות" של ממשלות הימין. רק לפני 30 שנה היתה ש"ס חברה בממשלת רבין, שביצעה את הסכמי אוסלו, גם אם כיום אריה דרעי מכה בפומבי על חטא. היא ישבה גם תחת אהוד ברק ואהוד אולמרט, שני ראשי הממשלה האחרונים שהגיעו משמאל לליכוד (למעט חצי שנת יאיר לפיד כראש ממשלת מעבר). יהדות התורה היתה אף היא בקואליציה של ברק".

הנבונים בשמאל מבינים זאת, אך קולם נבלע ברעש ההמון הנבער ששנאתו לכל דבר שבקדושה מעבירה אותו על דעתו. סופרת ואשת שמאל בעלת תואר ד"ר, שמרבה לצייץ בשנה האחרונה ברשת הטוויטר, העלתה את רף השטנה ודחקה בעוקביה הרבים לפוצץ מנייני תפילה נוספים ביום הכיפורים: "אני כה עצבנית שאני שוקלת לבוא לשם עם צ'יטוס ופשוט להתיישב בין הגברים ולאכול בהכי רועש שלי".

העיוות של המושג פלורליזם בשמאל הפך לדבר שבשגרה. מותר לשרוף את אילון, לקיים מצעדים שונים שאינם לרוח היהדות. אך כשזה מגיע למחיצה מסכנה בתפילה בת"א, קץ העולם הגיע. בדרך הזאת השמאל הישראלי ימשיך להצטמק ולאבד לגיטימיות בציבור הרחב. ולמרות הסיוע מצד רוב התקשורת, את השלטון הוא יראה מספסלי האופוזיציה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!