סיפור לראש השנה: הכנר המשיך לנגן גם לאחר שנקרע לו מיתר

ב-18 בנובמבר 1995, הכנר יצחק פרלמן עלה לבמה באולם אוורי פישר בניו-יורק. הוא צעד לאט-לאט על הבמה עד שהוא התיישב. הוא הוציא את הכינור, התכוננן מספר דקות, וסימן למנצח – "אפשר להתחיל".

לפתע, תוך כדי שהוא מבצע את הקטע שלו במקצועיות מופלאה, נשמע צליל צורמני של קריעת מיתר. אחד מארבעת המתרים בכינור שלו נקרע . התזמורת הפסיקה לנגן, ודממה השתררה באולם. כולם חיכו לראות מה הכנר המפורסם יעשה.

האם הוא ירד מהבמה? האם הוא יתעצבן? יצחק פלרמן עצם את עיניו, החזיר את הכינור אל מתחת ללחיו, הסתכל על המנצח, וסימן לו – להמשיך . התזמורת המשיכה מהיכן שהיא הפסיקה, ויצחק ביצע את הבלתי אפשרי: הוא ביצע את החלק שלו בצורה גאונית ומופלאה, אף על פי שהיה חסר לו מיתר.

בתום המופע הקהל נעמד על הרגליים, ותוך מחיאות כפיים סועורות ביקשו מהכנר לומר כמה מילים. הוא אמר: "פעמים זו המשימה של האמן, לגלות כמה מוזיקה הוא מסוגל להפיק עם מה שנשאר לו ביד". כך גם בחיים, לפעמים אנו צריכים להוציא את המקסימום, מהמינימום שנשאר לנו.

נשאר לנו עוד יום אחד לשנת תשפ"ג, היום האחרון. לפעמים אנו מרגישים שאנו מגיעים לראש השנה לא הכי מוכנים, או לפחות לא כמו שרצינו. הבה וניקח את זה כשיעור לכל החיים - במקום לבכות, להאשים או לחלום איך יכול היה להיות אחרת, הבה ניקח את עצמנו בידיים, ועם מה שיש, נעשה את המקסימום. נפתח דף חדש, נלביש על עצמנו חיוך, נקבל על עצמנו קבלה טובה לשינוי, ובזכות זה נזכה לכתיבה וחתימה טובה.

בהזדמנות זו אני רוצה לאחל לכולכם שנה טובה ומתוקה. שנה של שמחה ואמונה, של בריאות וזוגיות טובה, של פרנסה ונחת, של יישוב הדעת והגשמה עצמית.

שנה שיתמלאו כל משאלות לבכם לטובה. תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.

שבת שלום ושנה טובה

שלכם, יצחק פנגר

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!