לפיד מתרסק, דרעי מטפס ובנט יהיה שר ביטחון

בזמן שאזרחי ישראל צופים במרוץ למיליון, בכנסת מתנהל מרוץ אחר לגמרי: לפיד במרוץ למע"מ אפס שעלול להיגמר בהתרסקות בקלפי, נתניהו במרוץ לחוק הלאום שעלול להסתיים בקואליציית אנטי-ביבי בראשות הרצוג או ליברמן, בנט במרוץ למנדטים מסין הרחוקה שעלול להסתיים בהתנגשות חזיתית עם רשימה חדשה של אורי אריאל ואלי ישי, ורק לבני קפואה על מקומה מחשש שלא תצלח את אחוז החסימה. צילום מצב, כנסת ישראל, נובמבר 2014.

לנהל כזו קואליציה זה בלתי אפשרי. אין יציבות, אין משילות, אי אפשר להעביר הצעות חוק, נותרה רק שאלת מיליון הדולר, מה יגבר על מה? יצר ההישרדות שיאפשר לקואליציה המקרטעת לחמם את כורסאות עור הצבי עוד כמה חודשים, או הקדמת הבחירות, שבמצב הנוכחי זו טובת המדינה. הקואליציה הזו כבר לא יכולה לשבת יחד. רמת התיעוב כל כך גבוהה שהשותפים לא יכולים אפילו לנשום את אותו האוויר, אלא שבהקדמת הבחירות טמון סיכון שמזכיר הליכה למשפט. לעולם אין לדעת מה יהיה פסק הדין.

היה מי שאמר פעם שנתניהו קודם מחליט ואחר כך מתלבט. זו התחושה היום בכנסת. שראש הממשלה החליט להקדים את הבחירות, עכשיו הוא רק מתלבט אם זה נכון. סקר מכון רפי סמית שנעשה עבור "גלובס" תומך בגישה שלליכוד עדיף להקדים את הבחירות, ומהר. מפלגת השלטון שומרת על יציבות יחסית לחודש הקודם וזוכה ל-23 מנדטים, אלא שמאז יולי היא נמצאת במסלול התרסקות. בתוך חמישה חודשים איבד הליכוד 8 מנדטים. צוק איתן סיפק התאוששות רגעית אבל הליכוד שב לצלול. בקצב הזה אם ימתין עוד כמה חודשים ירד הגרף מתחת ל-20.

הבעיה של נתניהו והליכוד היא הירידה במנדטים. הסיוט שלו הוא העלייה של הבית היהודי ובנט. הפרשנויות במערכת הפוליטית על אפשרות שבנט יעלה על רבו ויעקוף עם הבית היהודי את הליכוד בסיבוב היו מוקדמות. על פי סקר "גלובס" בבית היהודי יש 16 מנדטים אבל עם קמפיין מוצלח הוא יכול בקלות להוסיף עוד 4. כשכל שבוע שחולף מגדיל את הכוח של בנט במו"מ לריצה משותפת עם הליכוד, עדיף לנתניהו לחתוך עכשיו. לקחת מה שיש ולברוח. שזה בדיוק ההיפך ממה שממליץ הסקר ללפיד. לא זו בלבד שיש עתיד נחתכה בחצי, על פי פילוח פנימי 61% ממצביעי יש עתיד לא מרוצים מתפקודו של המזוקן לשעבר. ללפיד יש בעיה קשה יותר. רק 6% רואים בו מתאים לראשות ממשלה. המספר הזה, שמלווה אותו לאורך זמן, צריך להדליק לו נורה אדומה.

נתניהו, מנגד, בהתאמה לראשות הממשלה צומח ל-33%, בנט נתפס בוסרי עם 12%, והרצוג יחד עם העבודה יכול לזקוף לזכותו התחזקות כפולה: לאחר חודשים ארוכים של דריכה במקום עולה העבודה ל-15 מנדטים, והרצוג, בתום סדרה של נאומים התקפיים מעל בימת הכנסת עוקף את בנט בהתאמה לראשות הממשלה עם 15% תמיכה. הרצוג כבר במוד בחירות. רגע אחרי שסיים לנאום בכנסת המשיך דרומה למצפה רמון כחלק מהקמפיין.

גם ש"ס רושמת התאוששות ועולה ל-10 מנדטים. באופן עקבי לאורך כל השנים ככל שהבחירות מתקרבות מזנקת המפלגה החרדית ממספר חד ספרתי לדו, בסקרים. בחודש האחרון הקפיד יו"ר ש"ס, אריה דרעי לא להיגרר לענייני דת ומדינה, גם לא לגיור או גיוס. הוא דיבר רק על נושאים חברתיים, וזה הוסיף לו 3 מנדטים.

מלחמת מוחות
אחרי להיטי עבר כמו "יתנו יקבלו" ו"הם מ-פ-ח-ד-י-ם", עלה אתמול נתניהו לבימת הכנסת עם הלהיט התורן "לא פינית לא עשית" בסגנון ההיפ הופ המתנחלי. בימים כתיקונם נתניהו שותק. כשהוא מתחיל לשיר על במות זה כבר די ברור שהגיעה עונת החיזור אחר הבוחר, שאביב הבחירות כבר כאן. אם לא יחול מפנה דרמטי של הרגע האחרון, הכנסת תתפזר אולי כבר בחורף הקרוב.

מספיק היה להביט אתמול אל עבר שולחן הממשלה במליאת הכנסת בזמן נאום נתניהו כדי להבין פעם איפה הדברים עומדים. השר אהרונוביץ' קרץ ללנדאו שקרץ לסופה לנדבר, כשברקע ח"כ שמעון סולמון מיש עתיד עושה לובי להצעת חוק שלו בקרב יושבי ספספלי הקואליציה וברקע צעקות האופוזיציה נגד רה"מ. אבל יותר מכל ניכר הזלזול המופגן של לבני ולפיד שלא הפסיקו לצחקק ולהתלחש בעוד רה"מ שלהם עומד על הבמה ונואם. וזה אומר הכל. כדי שהעסק הזה לא יתפרק צריך לקרות פה נס חנוכה. אם כי כבר ראינו ניסים כאלה.

נתניהו לא דיבר אתמול על חוק הלאום. החוק הזה לא מעניין אותו. הוא חידד עמדות לאלקטורט שלו בנאום שכלל את כל תיבת המסרים של קמפיין: ביטחון, ניכוס הישגים ומדינת לאום. בימין זה תמיד עובד.

חוק הלאום הפך לנייר הלקמוס להמשך קיומה של הקואליציה הנוכחית. מה שהתחיל כתרגיל מנהיגות של נתניהו מול לבני שפוצצה לו דיון בממשלה, הפך לאבן הבוחן. ירצו השותפות להמשיך הלאה- יצטרכו להגיע להסכמות. ירצו להמשיך לריב- יפילו את החוק ביום ד' הבא ויאללה קדימה לבחירות על חוק הלאום.

בתחילת השבוע הצליחו הצדדים להגיע לפשרה. שתכליתה דחיית ההצבעה הגורלית בשבוע, במטרה להגיע במהלך השבוע הזה להסכמות רחבות יותר שימנעו היגררות לבחירות מוקדמות, מתוך הנחה שאף אחד לא מעוניין כרגע בבחירות. פחות משעה לאחר הסיכום, הגיע לפיד לישיבת סיעת יש עתיד והשתלח בנתניהו כאילו לא היתה פשרה מעולם. נתניהו שמר על איפוק, אך למחרת, בכנס שדרות, שוב הלך שר האוצר לנתניהו על הראש והחריף את הטון נגד הליכוד. את האש ליבתה לבני כשהצהירה שוב שתצביע נגד העת החוק של נתניהו. אם ככה נראית פשרה, מעניין מה זה קרע. בינתיים הם שומרים על נתק. כמו במלחמת מוחות מנסה כל אחד מהצדדים לצפות את מהלכי היריב ולהגיב בהתאם.

המסרים מוחלפים באמצעות כלי התקשורת או מעל בימת הכנסת. אחרי שהוקרבה להצביע נגד חוק ישראל היום, נשלחה אתמול ח"כ פנינה תמנו שאטה, שליחתו לעניינים מיוחדים של לפיד, לתקוף את הממשלה גם במליאה. בסביבת נתניהו למדו מכך שבקרב בין עפר שלח לשי פירון על עיצוב דעתו של לפיד, ניצח העיתונאי לשעבר. בקואליציה מתרשמים שלשלח נמאס, שהוא הבין שאין מנוס מהקדמת הבחירות והוא זה ששכנע את לפיד להיכנס לקמפיין בחירות. אחרת אין שום הסבר הגיוני לכך שלפיד, שהולך ונעלם בסקרים ולבני שכבר לא קיימת, דוהרים אל עבר התהום בעיניים פקוחות כמו תלמה ולואיז. במקום ללחוץ על הבלמים הם לוחצים על דוושת הגז. השבוע ניתנו לשניים כמה הזדמנויות לשים ברקס, אבל במקום לעצור הם רק הסלימו את המצב.

הבעיה היא לא חוק הלאום. גם לא התקציב או חוק ההסדרים. מדובר בבעיית אמון קשה בין הצדדים. לחשדנות הזו מתווסף הניסיון לרקוח ממשלה חלופית מאחורי גבו של נתניהו. רה"מ לא נרגע. הוא לא רוצה בחירות, אבל הניסיון להחליפו לא נותן לו מנוח. הוא מחפש סימנים ועדויות לכך שזה עדיין אפשרי. וזה שהוא פרנואיד לא אומר שלא רודפים אחריו. אתמול בנאומו הקפיד הרצוג לומר שיעשה הכל להחליפו. מבחינה טכנית, הכנסת יכולה להצביע אי אמון ולהמליץ לנשיא על ראש ממשלה חלופי. זה מספיק לנתניהו לסמן עוד וי בטבלה לטובת הקדמת הבחירות.

ובכל זאת, לפיד וליברמן בונים על זה שנתניהו הוא שחקן של הדקה ה-90, עם פרנויה של הדקה ה-91, שלא מוותר על זמן פציעות. הם מאמינים שבשבוע הבא נתניהו יתפכח, שההיגיון יגבר על השנאה והתיעוב, והפחד מבחירות יכריע. כרגע הוא נקרע בין הפחד מבחירות לחוסר האמון בשותפות. זו הדילמה של נתניהו. השאלה איזה ביבי ינצח. ההגיוני והשקול או זה שמונע מפחדים ושנאות.

את העמידה האיתנה מול האיומים לפירוק הממשלה וההתנהלות הפוליטית המבריקה מיחסים במערכת הפוליטית ליו"ר הקואליציה, זאב אלקין. בכנסת מאמינים שאלקין לא יתן לנתניהו להישבר או למצמץ. הבעיה היא שהכל יכול להתהפך כשנתניהו מגיע בערב הביתה לבית ברחוב בלפור. החישובים שם שונים מאילו של יו"ר הקואליציה. הוא מחשב אצבעות כמו בבית הקלפים, שם עסוקים בכריתת בריתות כמו בהישרדות וי אי פי. יושבי הבית מבינים היטב שהליכה אל הקלפי לא מבטיחה את שובם הביתה או אל המיטות המעופפות שאליהן הורגלו.

בינתיים רה"מ לא ממהר להכריע. מבחינה טכנית לקואליציה יש חמצן עד מרץ, ולכן נתניהו ימשיך לשחק פוקר עם לפיד, מה גם שבבית הנשיא לא בדיוק יש מי שמחכה לו. אם בפרס נתניהו תמיד חשד, ברובי הוא בטוח.

את מלחמת העולם בין נתניהו לריבלין אפשר לראות בדברים הקטנים. כשפרס כיהן כנשיא הוא היה ממתין לכניסתו של נתניהו באירועים ממלכתיים ונכנס, על פי כללי הטקס, יחד איתו או אחריו. ריבלין לא מוכן להשלים עם האיחור הכרוני של נתניהו. בטקסים לזכרם של גנדי ורבין בהר הרצל, הגיע נשיא המדינה ריבלין לפני נתניהו ותפס את מקומו. אף אחד לא הצליח לעצור את רובי. ביחידה לאבטחת אישים תפסו את הראש, אבל רובי לא רוצה לחכות. גם בבחירות ריבלין לא ימתין לנתניהו.

רה"מ תמיד טען שהדבר האחרון שפרס עושה זה לפרגן לו בארוחות צהריים האינטימיות שהוא נהג לקיים. הוא היה מאשים את פרס בהדלפות. ריבלין לא צריך להדליף, הוא עושה את זה לציטוט. נתניהו מוביל את חוק הלאום, ריבלין יוצא נגד. נתניהו אומר שחור, ריבלין מניף דגל לבן. אז מה הסיכוי שייתן לו את המפתחות?

משחק הכיסאות 2
ביום רביעי בצהריים פורסמה ידיעה בכלי התקשורת החרדיים שיו"ר ש"ס אריה דרעי הגיע לחדר סיעת העבודה בכנסת. לאחר שבסוף השבוע, לפני ואחרי כניסת השבת ניהל מגעים על תמיכה בנתניהו בקדנציה הבאה בתיווך שר התחבורה ישראל כץ, דאג דרעי להגיע לחגיגות יום ההולדת של נחמן שי. יו"ר ש"ס ממזר לא קטן. הוא גם נהנה מכיבוד יומולדת וגם העלה את מפלס החרדה אצל נתניהו ואת מחיר המפלגה. כרגע לש"ס אין שום דיל עם נתניהו. גם לא ליהדות התורה. ולא בטוח שיהיה. החרדים למדו את הלקח. אחרי שהבטיח להם הרים וגבעות נתניהו בגד בהם והם נשארו מחוץ לקואליציה בקדנציה הנוכחית. עד כמה יצר הנקמה שלהם חזק אפשר לגלות בעיתונות החרדית. בבחירות הקרובות הם לא מתכוונים להיות באופוזיציה. הם ילכו עם מי שיביא יותר מנדטים ותקציבים.

נתניהו ממשיך לחזר אחריהם במרץ. החרדים מצידם מציגים דרישות. פרט לקצבאות וכספים הם רוצים להיכנס ראשונים לקואליציה, אלא ששם כבר ממתין להם בנט. כפי שפורסם לראשונה בגלובס, האיש שנתניהו לא הרים לו טלפון בשבוע הראשון להרכבת הממשלה, יחבור בדרך זו או אחרת לליכוד. לנתניהו יש זיכרון קצר, אבל זה של החרדים ארוך במיוחד. הם מאשימים את בנט ביצירת הברית שהותירה אותם מחוץ לממשלה ועכשיו בנט חושש מנקמה קרה שתותיר אותו בחוץ ולכן רוצה הבטחה. עוד לפני שהכנסת התפזרה, כבר יש בלגן בקואליציה הבאה. ליצמן, גפני וישי לא פראיירים. עד שלא ישיגו את מבוקשם נתניהו לא יוכל לפרק את הממשלה.

גם בליכוד החיבור עם בנט לא יעבור בקלות. אחרי הניסיון המר עם ליברמן, במפלגה טוענים שזה יהיה הקבר הבא של הליכוד, שאחד ועוד אחד שווים אחד וחצי ולא שתיים.

מי שישלם את מחיר הברית עם בנט יהיה שר הביטחון, בוגי יעלון. אחרי שלא קרא תיגר על נתניהו בשנים האחרונות, עמד מאחוריו בצוק איתן, ולא פוצה פה כשרה"מ מעכב לו את מינוי הרמטכ"ל, הוא יאלץ להעביר חפיפה לבנט, שר הביטחון הבא.

בוגי לא הקורבן היחיד. לפני כמה שבועות נכתב כאן על קרב הכיסאות סביב שולחן הממשלה שניטש לאחר עזיבתו של גדעון סער. לאחר שלושה שבועות של קרבות וחילופי דברים בין מזכירות הממשלה, לשכת נתניהו, וגורמים נוספים, החליט נתניהו להותיר את ארדן ושטייניץ על כיסאם ולהזיז את שרת הבריאות גרמן מקום אחד כדי לסגור את המשבצת הריקה שנותרה. בשורה התחתונה, את שרי הליכוד הנאמנים לו, שיכלו לקבל צ'ופר ולשבת לצידו של נתניהו, החליט רה"מ להותיר בצד השני של השולחן כשגבם למצלמה בישיבות הממשלה. בדברים האלה נתניהו נופל. הוא עלול, כרגיל, למצוא את עצמו ללא בני ברית מבית.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!