שירת חייו של רבי יצחק ברנשטיין זצ"ל

עולם התורה איבד בבין השמשות של השבת האחרונה את אחד המיוחדים מגדולי ראשי הישיבות ומרביצי התורה בדורנו למעלה מיובל שנים, מי שכבר בגיל 17 נשלח על ידי המשגיח בעל ה'לב אליהו' זצ"ל לשמש כשליח ציבור בישיבה בימים נוראים.

הסתלקותו של הגאון רבי יצחק ברנשטיין זצ"ל, מראשי ישיבת "כנסת חזקיהו – כפר חסידים", הכתה את כל תלמידיו ביגון ובאבל כבד. לאחר עצרות תפילה רבות שנערכו לרפואתו השלמה, קיבלו במוצאי שבת קודש אלפי תלמידיו במשך עשרות השנים את בשורת האיוב וקרעו בלוייה קריעה כדין תלמיד על רבו.

עם סיום ימי השבעה, משרטט 'בחדרי חרדים' קווים לדמותו של שקדן עצום ובקי בכל מכמני תורה, אשר העמיד דורות של תלמידים בקרן אורה לתורה ולתעודה, עובד ד' בכל ליבו ונפשו, דוגמא וסמל להתמדה לא מצויה עד חוליו האחרון ממנו לא קם.

כבר בבחרותו תפס במהרה את מקומו בכותל המזרח של עולם הישיבות, כאחד מגדולי המתמידים, ורבים היו באים להרצות בפניו את חידושיהם ולדון עמו בעומקן של סוגיות. שקדנותו העצומה נודעה לשם דבר, כאשר בהתמדה רצופה הוא עמל ויגע ימים ולילות בתורה בכל זמן ועת ודמותו הרכונה על הגמרא הייתה לסמל בהיכלה של ישיבת "כנסת חזקיהו".

בהיותו משרידי תלמידיו של רבי נח שמעונוביץ זצ"ל, ראש ומייסד הישיבה בראשיתה בזכרון יעקב שנפטר ביום העברתה לרכסים, התחבב גם על המשגיח הגאון הצדיק רבי אליהו לופיאן זצ"ל שהגישו לשמש כשליח ציבור לפני התיבה בימים הנוראים בהיכל הישיבה, בראותו בו דמות של אדם גדול מלא וגדוש בתורה וביראה רוחשת. דבר הגשתו נהפך לחזקה מאז ועד לשנה האחרונה במשך למעלה מיובל שנים שימש באימה וביראה בקולו הנעים כשליח של מאות המתפללים בתפילות הימים הנוראים בהיכלה של הישיבה.

פעם אף ניגש אליו המשגיח רבי אלי'ה, כשהוא מעיר לו כי תקופה הוא שם לב כי הוא אינו חש בטוב מרוב התמדתו הרבה, ולפיכך הוא מבקש שילך לנפוש ולנוח. ואכן, בעקבות כך יצא הגאון זצ"ל למנוחה כדי להבריא את גופו שהפגע מחוסר שימת לב מחמת שקיעותו בתורה.

שיעורו הראשון בישיבה נמסר על מסכת 'בבא בתרא' - שיעור שהותיר רושם עז על בני הישיבה ורבניה, וגרם קורת רוח מרובה על תוספת החיזוק הגדול שנגרם לישיבה עם הצטרפותו של רבי יצחק זצ"ל לצוות הישיבה. באותה התקופה התגלה בכישרונותיו הנדירים להנחיל תורה באהבה ובשמחה עצומה לתלמידיו, כאשר שיעוריו היו נמסרים בעמקות גדולה ובהסברה בהירה וברורה, לצד אהבת תורה מופלגת, דבר שחדר בעצמותיהם של תלמידיו למעלה מיובל שנים.

"יש לנו חייל בצפון"
שיעוריו הפכו לשם דבר בעולם התורה והישיבות. כל שיעוריו היו נאמרים לאחר עמל ויגיעה, כשהוא מוסיף שקידה על שקידתו ושם את עיניו וליבו הגדול על טובתם של כל אחד ואחד מתלמידיו לאורך עשרות השנים. את השיעורים היה מוסר בדרך רבותיו רבי נח שמענוביץ זצ"ל תלמידו של הגרב"ד ליבוביץ, ורבי אליהו מישקובסקי זצ"ל תלמידו של הגר"ש שקופ.

חבריו לספסל הלימודים מבחרותו מעידים כי פשוט היה אצל רבי יצחק שבפסח מסיימים מסכת פסחים, ובחג הסוכות מסכת סוכה.

הרב מ.ה. בוגר הישיבה ואחד מבניה, מספר ל'בחדרי חרדים': "במשך כל שנות חייו הקפיד על תפילותיו וסדריו בישיבה. כ'ישיבה בוחר' רגיל, ר' יצחק התפלל את שלושת התפילות בהיכל הישיבה. הוא לא יצא לחופשות מעולם ואף בבין הזמנים נשאר ברכסים, כבן ישיבה בכל חייו. במשך עשרות שנים הוא ליווה את הישיבה בכל אורחותיה, והיה ניכר לעין כל כי הוא והישיבה חד הם, הוא הקפיד לשבת בקביעות סדר א' וב' בישיבה. כאשר מקומו הומה בחורים ואברכים שבאים לשאול אותו ולדון עמו בנבכי הסוגיות במשך שעות על גבי שעות".

להערכה עצומה זכה אצל הגראמ"מ שך זצ"ל, אליו היה נכנס להתייעצויות רבות ופעם אף התבטא עליו: "יש לנו חייל נאמן בצפון".

בוגר בישיבה ממשיך ומספר: "ענוותנותו הייתה מן המפורסמות. כל הליכותיו היו בפשטות עצומה. הוא הקרין טוב לב לעזור ולסייע לכל אחד ואחד מבני ובוגרי הישיבה. כל בחור קיבל ממנו ללא גבול, אם זה בתורה והתמדה, בעצותיו המחכימות ובשכלו הישר. אהבתו לתלמידיו הייתה גדולה ביותר, בחורים שנקלעו לקשיים ומשברים מצאו אצלו אוזן קשבת, כאשר בליבו הרחב מצא מסילות ללבבם ועוררם והעמידם בקרן אורה. נהג להשתתף בשמחות תלמידיו כאב רחמאי. לא חילק בין אם תלמיד 'מרביץ תורה', לבין תלמיד 'בעל בית'. השקפתו הייתה מוצקה ואותה הוא העביר לתלמידיו".

ספר מוסר חי
תפילותיו היו לשם דבר, כשאר בלבו המשתפך לפני קונו העלה את כל השומעים לפסגות מרוממות של אהבת ד', תלמידים בישיבה ידעו שלשמוע את ה'אהבה רבה' של ר' יצחק היה לראות ספר מוסר חי. בתפילות הימים הנוראים, היו בוגרים רבים נוהרים לישיבה מכל קצוות הארץ כדי לשמוע את "הימים הנוראים" של רבי יצחק זצ"ל.

במשך כארבעים שנה אחר סעודת ליל שבת היה מגיע לישיבה ומכין את שיעוריו למסכתות שלא נלמדות בישיבה. שיעורים אלו היה מוסר כשעה וחצי לפני מנחה בעיון לבוגרי הישיבה שהתגוררו בישוב, פעם בגילוי לב אמר כי השמחה הגדולה שיש לו בחייו הוא הלימוד בלילות שבת בימות החורף - אז הוא יכול לשבת וללמוד שמונה שעות ברציפות.

לצד גדלות קומתו התורנית ועומק עיונו בכל חדרי התורה, רבי יצחק זצ"ל קנה את מקומו בכותל המזרח של הציבור החרדי ברכסים והיה נחשב מגדולי המשפיעים כאשר כל שאלה ציבורית העומדת על הפרק הובאה לעיונו ולהכרעתו.

תלמידיו מעידים כי לא היה שייך לחדש לר' יצחק אף לא שיטת ראשונים נעלמת בזרעים. בחודש אלול האחרון הוא נשאל על ידי אחד מתלמידיו על דברי אחד מן הראשונים בסוגיא דשביעית, על אתר שלף ר' יצחק את כל שיטות הראשונים והנפק"מ העולים מהם. כאשר תלמידו הביע את התפעלותו מהזיכרון העצום מתוך חולשה גדולה, הפטיר ר' יצחק ואמר שבבחרותו באחת משנות השמיטה למד סוגיא זו על בוריה.

גם בשנתיים האחרונות, כאשר כבדה עליו ההליכה, התאמץ במאמצים עילאיים להגיע לכל התפילות בישיבה. ואף באלול האחרון כאשר כבר הליכתו כבדה עליו ביותר - הגיע לתפילות בהיכל הישיבה והדבר ניכר בראש השנה האחרון ובתפילת יום הכיפורים שהכריעה אותו ומאז לא חזר לעצמו.

"מה נותר לומר?" מסכם בוגר הישיבה, "אדם שכל חייו היו שירה של תורה - כל חייו היו מנגינה אחת של הוויות אביי ורבא בלי הפסקה, איך אמר לי לאחר ההספדים תלמיד 'ניתן היה לחקות את נוסח התפילות של רבי יצחק, אך לחקות את שירת חייו האמיתית הספוגה בתורה, אהבתה, עמלה, והרבצתה קשה עד למאוד'".

זכה רבי יצחק להיטמן ליד קברו של מורו ורבו הגאון רבי נח שמוענוביץ זצ"ל (שלא הותיר אחריו זרע של קיימא מ.ו.) שאת שמועתו העתיק כל ימיו וכמו שהיה שליח ציבור לפני בורא עולם כך יהי שליח ציבור על כלל ישראל והישיבה הקדושה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!