רכסים באבל: צפו בהלווית הגר"י ברנשטיין זצ"ל
אלפים מבוגרי ישיבת רכסים ליוו את ראש הישיבה בדרכו האחרונה • 'בחדרי חרדים' עם תיעוד נרחב וסיקור מקיף
- משה ויסברג
- א' כסלו התשע"ה
- 5 תגובות
קברו הטרי של הגר"י ברנשטיין זצ"ל
אלפי תלמידי ישיבת כנסת חזקיהו - כפר חסידים לדורותיה ליוו היום (א) למנוחות את ראש הישיבה הגאון רבי יצחק ברנשטיין זצ"ל.
מערך אוטובוסים מיוחד שינע את מאות תלמידיו מרחבי הארץ להיכל הישיבה ברכסים, ואליהם הצטרפו כל תושבי רכסים וילדי תלמודי התורה שהגיעו לחלוק כבוד אחרון למורם ורבם אשר סרו למרותו בכל השנים, הרחובות המובילים לישיבה נסגרו בטרם הובאה המיטה להיכל הישיבה על ידי כוחות המשטרה וההצלה שנפרסו לאבטח את מסע ההלויה, רחובות הישוב רכסים השחירו מאדם.
את מסע ההספדים פתח בבכי מרטיט המשגיח הגאון הצדיק רבי דב יפה, שהביא את מה שנפסק בשו"ע שאין סופדין בראש חודש, וזעק מנהמת ליבו: "רבותי, מורנו ר' יצחק איננו! אבל לבכות מותר..." ופרץ בבכי תמרורים וכל קהל האלפים גהה אחריו בבכי מר, לאחר מכן אמר כי אין בכוחו יותר להספיד... דקות ארוכות נמשכו הבכיות בהיכל בית המדרש וברחובות הסמוכים.
לאחריו נשא דברי מספד ותמרורים ראש הישיבה הגאון רבי יהושע מן: "וי להאי שופרא דבלי ארעא, איה הלשון הממהרת להורות, כיצד יראה הבית מדרש בלי מורנו ר' יצחק?" בהמשך דבריו תיאר את ענוונותו וצניעותו, כאשר לפני כשלוש שנים בהלויית אביו הגר"ד מן זצ"ל ביקש ממנו לשאת בעול הנהגת הישיבה ולעמוד לשמש כראש ישיבה, וההרגשה שתמיד דאג לנסוך בו כוחות. בדבריו עמד על הזכות לשבת לידו בתפילות ולחזות מקרוב בעבודת התפילה כעבד קמיה מריה, בסיום דבריו ביקש שיהיה מליץ יושר להצלחת הישיבה,
לאחר מכן הספידו מחותנו הגאון רבי יעקב אדלשטיין, שבדבריו עמד על ההתמדה והישרות של ר' יצחק, וניצול הזמן בכל רגע ורגע, "כל חייו היה לתפוס ולחטוף עוד רעק"א, עוד תוס', עוד משניות, עוד תורה ועוד תורה".
הגאון רגי משה יעקובי, ראש כולל מאורות ברכסים וממיסדי הקהילה המקומית, תיאר בקול בוכים את הידידות האמיצה שהייתה לו עם ר' יצחק מאז היותם חברי חדר בהקמת הישיבה בזיכרון יעקב ואחר כך בכפר חסידים, ולאורך 63 שנה בכל דבר היה נועץ בו, ובכל פעם נפעם מחדש בגודל חכמתו ותבונתו וישרותו, בלב קרוע זעק "צר לי עליך אחי נעמת לי מאוד",
הגאון רבי ישראל מאיר לאו, הרה"ר לת"א יפו, ביכה את האבידה הנוראה, "עוד בהיותו בזכרון יעקב ראו בו גדולי עולם ר' אלה לופיאן ור' נח שמעונוביץ ורא"א מישקובסקי זצ"ל, כראוי לעמוד לשמש כשליח ציבור בגיל 17, ומאז ועד לר"ה האחרון באותה מתיקות והכנה לתפילה מאין כמותה", כמו כן תיאר את ימיה הראשונים של כפר חסידים בצריפים בחום ובקור הרגישו את העמל והיגיעה של ר' יצחק,
בהמשך נשאו דברי התעוררות: הגר"ע ברוידא, רבני העיר הגר"מ תנעמי והגרי"מ זוננפלד, גיסו רבי חזקיהו מישקובסקי משגיח ישיבת אורחות תורה, אחיינו, חתנו רבי דוד שטרן, ובסיום נשאו דברים: בניו רבי שלום ורבי חיים, כשכולם מציינים את האבידה הנוראה לישיבת כנסת חזקיהו וקהילת רכסים ולכלל עולם התורה.
בסיום מסע ההספדים ודברי התעוררות ליוו אלפי תלמידיו את המיטה עד לבית החיים בכפר חסידים, שם נטמן לצד מייסד הישיבה מורו ורבו הגאון רבי נח שמעונוביץ זצ"ל, ואלפי תלמידיו ממאנים לעכל כי רבם עלה לגנזי מרומים וממשיכים באמירת תהילים בבית החיים לעילוי נשמתו הטהורה.
מערך אוטובוסים מיוחד שינע את מאות תלמידיו מרחבי הארץ להיכל הישיבה ברכסים, ואליהם הצטרפו כל תושבי רכסים וילדי תלמודי התורה שהגיעו לחלוק כבוד אחרון למורם ורבם אשר סרו למרותו בכל השנים, הרחובות המובילים לישיבה נסגרו בטרם הובאה המיטה להיכל הישיבה על ידי כוחות המשטרה וההצלה שנפרסו לאבטח את מסע ההלויה, רחובות הישוב רכסים השחירו מאדם.
את מסע ההספדים פתח בבכי מרטיט המשגיח הגאון הצדיק רבי דב יפה, שהביא את מה שנפסק בשו"ע שאין סופדין בראש חודש, וזעק מנהמת ליבו: "רבותי, מורנו ר' יצחק איננו! אבל לבכות מותר..." ופרץ בבכי תמרורים וכל קהל האלפים גהה אחריו בבכי מר, לאחר מכן אמר כי אין בכוחו יותר להספיד... דקות ארוכות נמשכו הבכיות בהיכל בית המדרש וברחובות הסמוכים.
לאחריו נשא דברי מספד ותמרורים ראש הישיבה הגאון רבי יהושע מן: "וי להאי שופרא דבלי ארעא, איה הלשון הממהרת להורות, כיצד יראה הבית מדרש בלי מורנו ר' יצחק?" בהמשך דבריו תיאר את ענוונותו וצניעותו, כאשר לפני כשלוש שנים בהלויית אביו הגר"ד מן זצ"ל ביקש ממנו לשאת בעול הנהגת הישיבה ולעמוד לשמש כראש ישיבה, וההרגשה שתמיד דאג לנסוך בו כוחות. בדבריו עמד על הזכות לשבת לידו בתפילות ולחזות מקרוב בעבודת התפילה כעבד קמיה מריה, בסיום דבריו ביקש שיהיה מליץ יושר להצלחת הישיבה,
לאחר מכן הספידו מחותנו הגאון רבי יעקב אדלשטיין, שבדבריו עמד על ההתמדה והישרות של ר' יצחק, וניצול הזמן בכל רגע ורגע, "כל חייו היה לתפוס ולחטוף עוד רעק"א, עוד תוס', עוד משניות, עוד תורה ועוד תורה".
הגאון רגי משה יעקובי, ראש כולל מאורות ברכסים וממיסדי הקהילה המקומית, תיאר בקול בוכים את הידידות האמיצה שהייתה לו עם ר' יצחק מאז היותם חברי חדר בהקמת הישיבה בזיכרון יעקב ואחר כך בכפר חסידים, ולאורך 63 שנה בכל דבר היה נועץ בו, ובכל פעם נפעם מחדש בגודל חכמתו ותבונתו וישרותו, בלב קרוע זעק "צר לי עליך אחי נעמת לי מאוד",
הגאון רבי ישראל מאיר לאו, הרה"ר לת"א יפו, ביכה את האבידה הנוראה, "עוד בהיותו בזכרון יעקב ראו בו גדולי עולם ר' אלה לופיאן ור' נח שמעונוביץ ורא"א מישקובסקי זצ"ל, כראוי לעמוד לשמש כשליח ציבור בגיל 17, ומאז ועד לר"ה האחרון באותה מתיקות והכנה לתפילה מאין כמותה", כמו כן תיאר את ימיה הראשונים של כפר חסידים בצריפים בחום ובקור הרגישו את העמל והיגיעה של ר' יצחק,
בהמשך נשאו דברי התעוררות: הגר"ע ברוידא, רבני העיר הגר"מ תנעמי והגרי"מ זוננפלד, גיסו רבי חזקיהו מישקובסקי משגיח ישיבת אורחות תורה, אחיינו, חתנו רבי דוד שטרן, ובסיום נשאו דברים: בניו רבי שלום ורבי חיים, כשכולם מציינים את האבידה הנוראה לישיבת כנסת חזקיהו וקהילת רכסים ולכלל עולם התורה.
בסיום מסע ההספדים ודברי התעוררות ליוו אלפי תלמידיו את המיטה עד לבית החיים בכפר חסידים, שם נטמן לצד מייסד הישיבה מורו ורבו הגאון רבי נח שמעונוביץ זצ"ל, ואלפי תלמידיו ממאנים לעכל כי רבם עלה לגנזי מרומים וממשיכים באמירת תהילים בבית החיים לעילוי נשמתו הטהורה.