הסוד של עמירן: למה המוזיקאים לא נשחקים?

אצל הרבה אנשים מנקר במוחם השאלה, מה ההבדל בין נגני וזמרי החתונות לשאר המקצועות? למה בכל מקצוע יש שחיקה ועייפות החומר ובזה לא? מהו הסוד?

אודה ולא אבוש שגם אנכי הייתי בין אותם אנשים שתמיהה זו מצאה לה מקום איפשהו בקודקדם עד שפגשתי את האיש שפתר לי את העניין, עד שפגשתי את האיש שבמשך 20 שנה עושה את זה מידי לילה ובכל המרץ, 20 שנה שהוא רק כיין המשתבח, 20 שנה שלא נס ליחו ואדרבה.

מי לא מכיר את אושיית המוזיקה ופלא תבל השמיני, ידידי היקר עמירן דביר, מי לא נתקל בשם הזה במהלך ימי חייו, מי לא מתרפק על מוזיקה טובה מבית היוצר שלו או על חתונה מלאת אנרגיות ושמחה שבה הוא מנגן?!

כשהכרתי את האיש המדהים הזה הבנתי פתאום את כל הסוד, אתמצת אותו פה בקצרה למען יוכלו הקוראים להשקיט את סקרנותם ותמיהתם.

נגינה בחתונות שונה מכל מקצוע אחר, לא תמצאו מקצוע שאין בו שחיקה ולא משנה מהי ההכנסה בשורה התחתונה, אנשים הכי מצליחים במקצועם קמים יום אחד ומחליטים זהו, נמאס וצריך למצוא משהו חילופי ומתפטרים לאחר מכן ממקצועם העכשווי, במוזיקה אין את החלק הזה.

זאת בגלל שלנגינה בשמחת חתן וכלה יש ערך מוסף מעבר לעוד מקצוע, יש משהו עמוק שגורם לבנאדם שעוסק בזה רק לחכות לאירוע הבא שלו - ממש הפוך מעובד בכל מקצוע שהוא. יש את העניין של כל המשמח חתן וכלה זוכה לחמישה קולות, יש את העניין של שותפות מסויימת בבניית בית חדש בישראל, ובמילה אחת - יש במקצוע הזה עניינים שנוגעים ברובדים הכי נסתרים בנפש, יש את התחושה שממלאת את ליבו של הנגן או הזמר בסיפוק אינסופי של הנה אני עושה כאן מצווה, הנה אני משמח את של הקב"ה והוא משמח את שלי, הנה אני נותן יד למשהו טהור וחדש שמתחיל...

עמירן דביר הוא נגן וזמר, ומנהל את תזמורת הכי פופלארית והכי מצליחה במגזר, במשך 20 שנה הוא עושה את זה מידי לילה באולם כזה או אחר, בסגנון כזה או אחר ולא משנה מה רמת האולם וכמה הבחור פופלארי, הוא את נשמתו יתן.

כשנותנים את הנשמה התוצאה היא בהתאם, כשבן אנוש נכנס לאירוע שבו הוא מופיע אין לו שום סיכוי להתאפק ולא להיכנס לקצב. כששאלתי אותו במהלך שיחת חולין באווירה טובה את השאלה שאיתה פתחתי, זאת הייתה התשובה "יש פה ערך מוסף". זה לא עוד מקצוע, לא עוד מוכר ירקות בשוק או לא משנה מה, פשוט הלב מרגיש שצריך לעשות שמח שוב - אז אני לא כמו רובוט עושה שוב את העבודה כמי שכפאו שד (כדוגמת כל מקצוע אחר שאעסוק בו כמה שנים בודדות), כל אירוע וכל יום התחושה היא שהיום אני מופיע לראשונה, (לא בטוח שזה ממש מילה במילה אבל העיקרון וודאי מדוייק)...

זרקתי כאן בדרך אגב שעמירן דביר נחשב לפלא תבל השמיני וזה מגיע לו ביושר, לא היה ולא יהיה מישהו שאפילו מתקרב אליו, אחרי 20 שנה בענף עדיין להיות בשיא השיאים, כל זה בזכות הערך המוסף שבדבר, בזכות זה כל יום מתעוררים עם אנרגיות חדשות ועם המון רצון להרקיד את הציבור ככל שמתאפשר, לקיים את המצווה הגדולה ששכרה בצידה, להביא משהו חדש ורענן כל פעם, להיות יצירתי ופורה, ומעל הכל להיות נערץ ואהוב על כווווולם... פלא תבל שמיני כבר אמרנו?!

יהי רצון שנזכה כולנו תמיד לשמח בכל הכח ובלי שום סימני שחיקה, אמן.

הכותב עומד בראש משרד ההפקות 'ישמח ישראל' ו'סדר שלישי'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!