על השחיטה: מהר נוף ועד הר הזיתים טור דומע

מה אפשר לומר אחרי הקולות והמראות, הדם והדמעות שעלו ובאו משכונת הר נוף בבוקר יום שלישי שנכפל בו רע. תשע"ה זו תרפ"ט החדשה. איך אפשר להתחיל ולתאר שבוע פוליטי סוער כאשר דם הנרצחים הספוג בטליתות זועק מן האדמה?

הטלפון האחד והיחיד שהרים השבוע נתניהו לחרדים היה לח"כים תושבי השכונה בבוקרו של יום הפיגוע. כדרכו בתקופה האחרונה המשיך ביבי לדבר גבוהה-גבוהה על שלום ירושלים וביטחון תושביה. הרבה דיבורים שמחפים על אפס מעשים.

ממשלת נתניהו הלוקה בסינדרום ירושלים לא יכולה לומר ידינו לא שפכו את הדם. שריה שמתחרים זה בזה באמירות מתלהמות לא יכולים לרחוץ בניקיון כפיהם. תשמעו סיפור משקף שפורסם כאן במרומז בשבוע שעבר: לפני כמה שבועות הזמינה לשכת ראש הממשלה נייר עמדה מהמכון למחקרי ביטחון לאומי בראשות ראש אמ"ן במיל' האלוף עמוס ידלין. הר הבית סומן במסמך כחבית חומר נפץ, כאשר במרכז חוות הדעת עמדו הפעולות שיש לנקוט להרגעת המצב. גורם בכיר במכון תיאר השבוע בכאב כי המציאות מוכיחה שביבי קרא ועשה. את ההיפך.

שום תירוץ תבוסתני לא פוטר מאחריות מלאה את שכנינו הפלסטינים, חיות פרא האדם, כולל המסית אבו-מאזן העומד בראשם. אבל גם ראש ממשלת ישראל שאמור לספק ביטחון, תרם את שלו. תחושת חוסר האונים שאוחזת בכולנו משקפת את אוזלת ידה של ממשלת נתניהו בכל החזיתות. אין שלום, אין ביטחון, אין כלכלה, ואין למעשה, ראש ממשלה.

במקום לרוצץ את ראש הנחש מושלכים לעברו פיתיונות. במקום לעשות סדר בין ראשי זרועות הביטחון שמתקוטטים ביניהם מי היה הראשון שלא זיהה את המלחמה הקודמת, ביבי ושרי הממשלה עסוקים במאבקי אגו משלהם ומפסידים גם במלחמה הזאת.

סיפרו לנו תמיד שהחרדים הסחטנים סוחרים באינטרסים של המדינה ומונעים הקצאת משאבים נכונה ועשיית חוק וסדר. הילכו עלינו אימים שנוכחות החרדים בממשלה מובילה להקצנה. אז הנה, קיבלנו ממשלה שמבוססת על רוב ציוני. ומה התוצאה? מלחמת דת בחסות ממשלה חילונית-ציונית, עם שר דתות לאומן וסגנו, שראוי יותר לכנותם השר והסגן במשרד מלחמת הדת.

בממשלת הבית הלאומני אין הגנה ליהודי באשר הוא. לא בהר הבית ולא בהר נוף. אפילו למות בשקט אפשר רק בהר המנוחות ולא בהר הזיתים. בתי כנסת הופכים לבית מטבחיים ולנו רק נותר לבכות את מתינו. אם אין לשרי הממשלה פתרון, מן הראוי שלכל הפחות ישמרו על זכות השתיקה. כל מילה שהם מוציאים מפיהם, רק מסכנת אותנו יותר ויותר.

דג"ל לחצי התורן
קשה לתאר מאורעות פוליטיים בימים נוראים מעין אלו, אבל אולי דווקא בעת הזאת חובה לדעת במה הוגים טובי מוחותינו. כי לא רק לנוכח מחדלי הפוליטיקאים שמעבר לגדר, אלא גם למראה מעשה-ידי החבר'ה שלנו, מתחדדת התחושה שאין לנו על מי להישען אלא על אבינו.

אחרי הטבח בהר נוף, האירועים הפוליטיים של תחילת השבוע נראים רחוקים כצילומי רכב החלל שקיפץ השבוע מעל פני כוכב השביט. אבל עד לבוקר יום שלישי, היה זה שבוע פוליטי גדוש לעייפה. זה החל כאשר במידור דיסקרטי בסגנון השב"כ בתחקיר עובדה, זומנה סיעת אגודת ישראל בצהרי יום ראשון, מהרגע להרגע, בלי הודעה מוקדמת על תוכן הפגישה.

המוזמנים הבינו באיחור כי הם משתתפים בסוג של מסיבת עיתונאים שעורך המזמן. כמה מהם סיפרו לאחר מכן שאווירת שיתוף הפעולה בחדר דמתה לתחושת האחדות בפגישת הרמטכ"ל וראש השב"כ מיום שישי שעבר.

זהות מכנס הישיבה, ח"כ יעקב ליצמן, גרמה לקרואי-הפגישה לזרוק לחלל האוויר שלל ניחושים מוקדמים. רק בשבוע שעבר החרים ליצמן את ישיבת סיעת יהדות התורה על רקע מה שנחזה בעיניו כשיתוף פעולה פסול של כמה מהחברים עם לשכת ראש הממשלה (פרטים, בהמשך). מספר חברי-כנסת, ולאו דווקא מסיעת אגודת ישראל, נשבעים בנקיטת חפץ חשוד כי שמעו את ליצמן מטיח בחבריו לסיעת יהדות התורה המאוחדת ביטויים קשים.

על מה בסופו של דבר נסובה הפגישה ביום ראשון השבוע, יודעת כיום כבר כל המדינה והמדיה. ליצמן סיפר לחברים כי קיבל תשדורת קואליציונית מכיוון נתניהו, ודמה בעיניהם למתקשרת של שולה זקן הקולטת מסרים עלומים ממרום ומתווכת אותם להמונים.

בריטואל החיזור של ביבי חזינו זה לא מכבר, בתקופה שלפני החגים. ערב חג הסוכות, היה זה ראש הממשלה בכבודו ובעצמו שזימן אליו את חברי סיעת דג"ל (דרעי, גפני וליצמן), פעמיים, כדי לאותת לשותפיו שהאלטרנטיבה החרדית מוכנה ומזומנה. הושט ידך וגע בה.

גם הפעם הסיבה להעברת המסר, לכאורה, הייתה ברורה ומובנת לפחות כמו הנימוקים שהיו לשולה זקן לבצע את ההקלטות המדוברות. מקורבו של לפיד, הלל קוברינסקי, מאיים בהקמת ממשלת 61 בראשות לפיד? מקורבי ביבי, בתגובה ציונית הולמת, מנופפים באלטרנטיבת הממשלה הצרה עם החרדים.

אבל לפני שנשוב ונפנה את האצבע המאשימה לכיוונו של נתניהו, כדאי להאזין למה שמספרים שאר החברים בש"ס וביהדות התורה - כמעט כולם חוץ מליצמן. לגרסתם המגובה בעדים מהימנים, הרי שלפחות בפעם הזאת, ביבי לא עשה שימוש בחרדים. החברים החרדים הם אלו - ולא אחר זולתם - שהתנדבו לעשות שימוש בעצמם.

חבריו של ליצמן לסיעת אגודת ישראל שנכחו באותה פגישת סיעה דחופה, מעידים כי ליצמן דיווח להם על פנייה ברורה וישירה מכיוון ראש-הממשלה שחייבה את כינוס החירום של הסיעה. אלא שבאופן מוזר, עמיתיו של ליצמן לסיעת דג"ל המחוברים לא פחות ממנו לצינור החמצן מהלשכה, התקשו להבין במה דברים אמורים.

"מסרים באמצעות מקורבים מגיעים מיום כינון הממשלה", הסבירו החברים, "אבל למדנו לסנן ולהבין שלא כל ספין המופרח לחלל האוויר הוא הזמנה למו"מ קואליציוני. אלינו, לא ביבי ולא שליח רציני מטעמו פנה בשבוע האחרון". מסתבר אפוא, כי למרות הציפייה הדרוכה, המשיח-ביבי לא בא ואפילו לא מטלפן.

הפרחים לליצמן
תגידו מה שתגידו על ליצמן, בדבר אחד אין ספק. הוא, את הבאזז התקשורתי שלו עשה ובגדול. בערבו של יום ראשון עלו שלושת המוסקטרים, דרעי, ליצמן וגפני על בימת כנס הנבחרים בניר עציון ותפסו - על רקע כינוס החירום של ליצמן בצהרי היום - את הכותרות הראשיות בכל המהדורות.

"אין לי בעיה עם ראשי התיבות דג"ל: דרעי, גפני ליצמן. זה שאני מופיע אחרי דרעי זה בסדר, אבל למה ליצמן מופיע אחרון?", שאל גפני באירוניה במהלך הפאנל כשהוא מתייחס למונח 'סיעת דג"ל', שאומץ כאן בחודשים האחרונים. גפני יכול להירגע. מהמקום האחרון, ליצמן הוביל השבוע את סדר היום של השלישייה. דרעי וגפני, נגררו אחריו עד לעליות ניר עציון.

ישיבת החירום שכינס ליצמן דלפה בתזמון נפלא רגע לפני כינוס הפאנל. הכותרות הראשיות בתקשורת המגזרית והכללית דיווחו היישר מכנס הנבחרים על התייחסות חברי הכנסת החרדים למגעים. ליצמן הפליא לתאר וסיפר כי לא רק נתניהו, אלא אפילו לפיד, פנה וביקש מהחרדים לחבור לממשלת 61 בראשותו.

מאז ימי השריפה בכרמל, לא נראתה בניר עציון אש וגופרית בעוצמה שכזאת. יו"ר פורום ראשי הערים החרדיות, מאיר רובינשטיין, שציפה כי הכינוס יתפוס למחרת היום כותרת קטנה ביומונים המפלגתיים, זכה מן ההפקר. במקום ידיעה ב'המבשר', הוא קיבל כותרת ראשית בחדשות ערוץ 2.
כשהחברים ירדו מהבמה והאדרנלין השוצף פינה את מקומו לסוג של חשיבה שקטה, החלו חבריו של ליצמן לשאול בינם לבין עצמם בשל מה היה הסער, ואיך הפכו לשחקנים בסדרת פולישוק – בהתאם לתסריט שליצמן הכתיב לכולם בצהרי היום.

דרעי שאל את גפני, גפני שאל את דרעי. אל שניהם, מסתבר, נתניהו לא פנה ישירות. "איך נגררנו לזה?", תמה דרעי ולא מצא תשובה. מכאן והלאה החלו להתגלגל מכיוונו של ליצמן השמועות. לא. אין המדובר בביבי בכבודו ובעצמו, אלא בשלוחיו. נתניהו, לדבריהם, העביר מסרים באמצעות מקורבים: זאב אלקין הבלתי נלאה, ו...שלום שלמה, פעם היועץ הצמוד של ביבי וכיום המקרב בה"א הידיעה של נפתלי בנט. להלן ההסבר: אחרי שבן הזוג איווט התנתק מנתניהו, והאח לפיד נטש את בנט, נותרו לנפתלי וביבי רק זה את זה. עד כדי כך, שביבי עוד עשוי ליזום מהלך של ריצה משותפת עם בנט בגוש אחד. ממש גוש אמונים.

לייחס רצינות יתר לפניית היועץ של בנט בשם ביבי, זה בערך כמו ללכת שבי אחרי הודעה לעיתונות שיוציא דוברו של ליצמן, קובי איזק, בשם גפני. אבל למה להיתפס לקטנות? כשרוצים לקבל מסרים ממתקשרים שונים ומשונים, גם יונת דואר ואפילו ציוץ בטוויטר מספיקים.

תוך כדי שהמשתתפים בכנס הנבחרים שומעים על ההצעות המגוונות, המהוגנות וגם המגונות ששוגרו לנציגים החרדים, דווח בתקשורת על פגישה לילית מתוכננת בין ראש-הממשלה לראשי הסיעות החרדיות. למידע הזה, כמו לאינפורמציה שקדמה לו, לא היה שחר. ביבי בהחלט יזם פגישות, אך לא עם החרדים - השותפים הטבעיים המדומיינים, אלא עם השותפים הנוכחיים בע"מ, בנט ואיווט.
אבל הסחריר עשה את שלו. למרות שעד לרגע זה מתעקשים הגורמים בלשכת ראש-הממשלה (בגיבוי כמה חברים בש"ס וביהדות התורה), כי ידם לא הייתה במעל, אין כל ספק כי הספין הזה נפל לידיו של ביבי כפרי בשל בשנת שמיטה. חינם אין כסף בלי היתר מכירה.

האיום החרדי, הצליח להריץ את שר האוצר להצהיר בשלוש מהדורות הטלוויזיה כי אין לו כוונה ללכת לבחירות בעת הזאת. אחר כך הגיעה גם התערבותו של המבוגר האחראי איווט. הן ביבי והן שותפיו מבינים את מה שמבינה המערכת הפוליטית כולה: ממשלת נתניהו השלישית חיה על אדי הדלק האחרונים, ומערכת הבחירות כבר מתנהלת בשטח במלוא העוצמה.

ב'שעת הספין' בה הייתה אמורה להתקיים הפגישה שמעולם לא נקבעה בין ביבי לחרדים, עשה נתניהו את דרכו למשחק נבחרת ישראל באצטדיון סמי עופר בחיפה. ביציע הלא מאובטח של המגרש ישב והריע שר האוצר - ולא לראש הממשלה. לו רק יכלו, היו השניים פורצים לדשא בסיום המשחק, מנופפים לקהל ועושים תנועות 'פיו-פיו' מאיימות זה לזה. מערכת הבחירות כבר כאן, ושני האישים, כידוע, מתמחים בהפקת כותרות וקרדיטים על חשבון עבודה קשה של שחקנים אחרים.

ובכל זאת, ייתכן מאוד שבעקבות הסחריר החרדי אליו נסחפה המערכת הפוליטית כולה, ממשלת לפיד-ביבי החולה תחזיק מעמד עוד כמה חודשי חיים מיותרים. את הפרחים, מוזמנים לפיד וביבי, איווט ובנט, לשלוח לסיעת יהדות התורה.

מה נשתנה?
הסיכויים להקמת ממשלה חלופית בעת הזאת, דומים לסיכויי ישראל לזכות בגמר טורניר אירופאי כלשהו. בראש ובראשונה מדובר באיווט שייתן רגל ולא יד לממשלה עם חרדים, מסיבות ברורות שלובנו כאן בעבר עד תום. למען האמת ממשלה עם נתניהו בעת הזאת, רעה גם ליהודים החרדים. שר האפס לפיד - שנכון לכנותו, שר המינוס, על רקע פרסום נתוני הצמיחה השלילית - יכול רק לייחל להכנסת החרדים לממשלה על חשבונו. חצי שנה של אופוזיציה והסקרים שוב יאירו פנים ליאיר. וזהו הדבר האחרון שכולנו צריכים. גם ביבי, גם ביבי.

אז מה, למען ה', בער ליענק'ל ליצמן לכנס את הסיעה, בראשון ולא בשני כמקובל, ובכך לאותת לכל העולם ואשתו שיש דברים בגו והחרדים נכנסים או-טו-טו? וכי מה היה רע לכולנו אם במריבה הקואליציונית הלא הגונה שהתפתחה, שמם של החרדים הסחטנים לא היה משורבב לשם שינוי?

לליצמן שאף פעם לא נשאר חייב, יש כמובן את החשבון שלו. הוא מודע לכך שספין צירוף החרדים משרת את נתניהו אבל אם אפשר על הדרך, לפרסם שולחים ושלוחים לדבר עבירה ולתקוע טריז בין לפיד לנתניהו, ובין בנט לכל השאר, זה בכלל לא רע. ובכלל, להפוך את לפיד מדיר החרדים לסוג של מחזר נלהב התומך בקווי מהדרין, זה אפילו עוד יותר נחמד. אז יאללה בלגן. בצהריים מכנסים את הסיעה, בערב יוצאים בהכרזה על החרמת הממשלה. זה מה שנקרא: לבלבל את השטן - תואר שמרן הגר"ע יוסף זצ"ל הדביק בעבר לאדם השנוא ביותר על ליצמן בקואליציה. לא ביבי ואפילו לא לפיד, אלא ליברמן, כמובן.

על התובנה של ליצמן, מותחים כמה מחבריו ביקורת נוקבת. שלא במפתיע, לא מדובר רק בדרעי וגפני, אלא גם בכמה מעמיתיו של ליצמן לסיעת אגודת ישראל שיצאו ביום ראשון מחדר הסיעה ופתחו את חרצובות לשונם: "מתחילת הקדנציה", אומר לנו אחד מהם, "שמענו כל הזמן שבכנסת הזאת לא נשמש גלגל רזרבי של בנט ונתניהו. מי שהוביל את הקו של אפס פשרות היה ליצמן שאפילו נזף בכמה מהחברים שקיימו דיאלוג ישיר עם בכירים בקואליציה. אז מה השתנה פתאום שהיה דחוף לו כל כך לכנס את הסיעה ולדווח על מגעים לכאורה?".

בעלי מו"מ
בניגוד למסר-המחבק ששוגר, או שלא, מכיוונו של ביבי ופורסם השבוע בהרחבה באדיבות ליצמן, עלילת החרמת סיעת יהדות התורה לפני שבוע, טרם סופרה. אז הרי לכם בבקשה הסיפור המלא שמשליך רבות על התחושות הקשות בתוך יהדות התורה.

ומעשה שהיה כך היה: ערב יום הזיכרון לרצח ראש-הממשלה יצחק רבין, פנה יו"ר הקואליציה המחודש זאב אלקין לראשי סיעות האופוזיציה ובפיו בקשה: אנא אשרו את השבעת גלעד ארדן לשר הפנים במקומו של השר הפורש סער.

על פי תקנון הכנסת מחויבת הממשלה להניח מראש ביום שני, את ההצעות לסדר היום לקראת הדיון ברביעי. עבור מאחר כרוני כמו ראש-הממשלה, מדובר בתקנה שהוא לא יכול לעמוד בה. לפיכך, רק ביום שלישי, ערב התקדש יום הזיכרון לרבין, פנה ביבי לאלקין וביקש ממנו להשיג את הסכמת ראשי האופוזיציה להשבעתו המוקדמת של ארדן.

בהתאם לתקנון הכנסת, שינוי סדר-יום מהיום למחר, דורש את אישור כל סיעות הבית. אלקין אינו יריב לוין. כסובייטי טיפוסי הוא לא ינוח ולא ישקוט עד שישלים את המשימה. ואכן, המכבש שהוא הפעיל על כ-ול-ם, מאיתן כבל ועד לזהבה גלאון, עשה את שלו. ראשי סיעות האופוזיציה הסירו את התנגדותם, בלחץ הדב הרוסי, והביעו הסכמה להקדמת השבעתו של ארדן.

רק דבר אחד אלקין לא לקח בחשבון. שבאופוזיציה יש ח"כ לא פחות עקשן ממנו. שורשיו פולניים אומנם ולא רוסיים, אבל גם הוא לא לחיץ ולא סחיט. מדובר כמובן במיודענו יענק'ל ליצמן שלא הסכים לשמוע על הקדמת השבעתו של ארדן. "אופוזיציה זו אופוזיציה ומתפקידנו לעשות הכל כדי להערים קשיים על הממשלה", הוא אמר ולא חזר בו מדבריו. מילה זו מילה. לא?

אלא מה? שחבריו של ליצמן לסיעה, רכי לב שכמותם, חשבו אחרת. "למה לנו לריב עם מי שבין כך יהיה בעוד יומיים שר הפנים?", שאל מוישה גפני. גם יתר החברים שלכל אחד מהם יש אינטרסים עירוניים - ופרוש בראשם, צידדו בדעתו של גפני. בסופו של יום, גברה דעת הרוב של החברים על דעת המיעוט של ליצמן וארדן הושבע לתפקידו ביום הזיכרון לרצח רבין. נרות נשמה הודלקו אך ליצמן הבטיח להוציא את הנשמה למי שנתן יד להקדמת ההצבעה.

אומרים שנקמה מגישים כשהיא קרה, אך לעיתים נקרית על הדרך מנת נקמה חמה - שאי אפשר שלא להאכילה. ומכאן, אנו גולשים אל סיפור נוסף, במעין חד גדיא. מדובר במהלך שמתבשל בימים אלו בעניין סעיף 46 לפקודת מס הכנסה הקובע כי מי שתרם למוסד ציבורי, זכאי לזיכוי חלקי ממס הכנסה לאותה שנה. את רשימת המוסדות הנהנים מההטבה מגבש משרד האוצר והיא נכנסת לתוקף לאחר אישור ועדת הכספים.

זה לא מכבר נאבקו הח"כים החרדים בוועדת הכספים נגד הרשימה שגיבש האוצר, ממנה הושמטו, כמה לא מפתיע, ישיבות וכוללים. כאילו לא די בגזירות שניחתו על ראשי מנהלי הישיבות והכוללים בשנתיים האחרונות, בא לפיד וביקש למנוע מהאזרח החרדי לתרום מכיסו כאוות נפשו. כסף שייתרם לתיאטראות - ייהנה מהטבת מס. תרומה לישיבות - תמוסה עד לשקל האחרון. מי ייתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור.

בא משרד האוצר והקים ועדה שבמסגרתה יגובשו קריטריונים, על פיהם ייקבעו המוסדות והעמותות שייהנו מסעיף 46. ליצמן התנגד והרים קול זעקה בטענה שמדובר בניסיון ידוע מראש לעקוף את ועדת הכספים ולמנוע מחברי הכנסת החרדים לעשות את הדבר האחרון שהם יכולים: למרוח את לפיד בזפת ובנוצות ולגלגל את הצעותיו במסדרונות הוועדה. ראה ערך חוק מע"מ אפס.

גפני - טענו בלשכת ליצמן - משחק לידיו של לפיד ואף שלח נציג מטעמו, שיישב כמשקיף בוועדה. זה מתחבר היטב - האשימו הליצמנים - עם נכונות עקרונית של גפני לבוא לקראת הקואליציה כפי שראינו בהשבעת ארדן. ככה לא בונים חומה אופוזיציונית. כך לא מתנהלים מול הממשלה.

וכך, גפני שהיה ראש המדברים בעד תמיכה מוקדמת בארדן, נכווה ברותחים שיצקו הליצמנים על ראשו. על שאר החברים לסיעת יהדות התורה נשפך קיתון של צוננים. ליצמן התרעם וסירב להופיע לישיבת סיעת יהדות התורה. כל זאת כאמור, אירע רק לפני שבוע.

אז מה הפלא ששבוע אחרי, שפשפו חברי הכנסת של אגודת ישראל את עיניהם כשליצמן זימן אותם לישיבה דחופה והשמיע באוזניהם את הצעת נתניהו. "ממי שעמד על שלו וסירב לשמוע על שיתופון-פעולה כלשהו עם הקואליציה הנוכחית היינו מצפים שישלח את מעביר המסר מטעם ראש הממשלה לכל הרוחות", אמרו כמה מהחברים.

ליצמן אומנם עמד באותו ערב על בימת כנס הנבחרים והבהיר כי החרדים לא יכנסו לממשלה, ויפה שכר שיחה נאה, אך החברים הטובים לא מפסיקים לשאול מדוע צריך להבהיר כל פעם מחדש, אחרי פגישות חשאיות ומסרים עלומים כי "אין על מה לדבר". אם באמת אין על מה ועם מי לדבר, אז למה לדבר, לדון ולהתראיין?

כאשר ליצמן רוצה הוא יודע לנתק מגע - וליחצן זאת היטב לפני ואחרי. יעידו על כך חבריו מסיעת יהדות התורה שלא זכו לחזות בזיו פניו בשבוע שעבר. אין כל פלא אם כן, שאחד מהחברים לסיעה הגיע השבוע למסקנה העגומה הבאה: "מספין צירוף החרדים", הוא אמר, "לא יצאנו השבוע בעלי מו"מ אלא בעלי מום".

כל זה נאמר לפני שכולנו הפכנו לבעלי מום אמיתיים ברחובות הר נוף האבלה. בעיני אויבינו הערבים דין כולנו לשחיטה, ובשעה שהגרזנים טובחים, המוזות הפוליטיות נקברות עד לתקופת החזרה לשגרה. "אל תפלו בין דם לדם", קרא ביבי אמש למנהיגים הערביים. מהמערכת הפוליטית הישראלית הוא דרש אחדות לאומית. האסון הגדול של כולנו, שאת המסר הזה אנו מפנימים רק במוות ולא בחיים. אנו לא מבדילים בין דם לדם, אך מפלים בין אדם לאדם.

הטור מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!