"טאטי קשה עלי פרידתך, מי יקח אותי לחופה"

אלפים השחירו את רחובות שכונת סנהדריה המורחבת בירושלים במסע הלוויה קורע לב של הגאון המפורסם רבי משה טברסקי הי"ד, ראש ישיבת 'תורת משה', שנרצח בפיגוע הבוקר (ג) בשכונת הר נוף.

את שורת ההספדים פתח הגר"ש אויערבך, שאמר: "יצאה נשמתו בקדושה באמצע תפילתו, תפילתו של צדיק, כשהוא עטור בתפילין לראשו - פאר לראשו. על מה עשה ה׳ לנו. וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה׳, ידוע מה שכתב הרמב"ם שכל מי שיותר קרוב לה׳ ויותר מתנהג וחי על פי ה׳, יש לו יותר השגחה פרטית. אחד שהיה כל כך קרוב לה׳ בחייו הקדושים ויצאה נשמתו בקדושה ובטהרה, הלך למנוחות ואותנו עזב לאנחות, ה׳ ירחם, הרי שצריכים להתעורר ולהתעורר. הוא נלקח כקרבן עולה, אין קרבן מכפר אלא בתשובה. שהקב"ה יעורר אותנו לתשובה שלימה, שיהיה כפרה על כלל ישראל, ושיקרב את הגאולה. ומחה ה׳ דמעה מעל כל פנים ונאמר אמן".

לאחר מכן נשא דברי מספד גיסו הגאון רבי מרדכי אלטוסקי שציין את היותו חסיד בכל נפשו לקב"ה והביא בשם חמיו הגאון רבי אבא ברמן זצ"ל על הקשר של תורה שהיה בין השניים. בהמשך סיפר כי פעם אמר שפגש יהודי שאמר לו שהוא בדאצ'ה בירושלים ואמר אני ברוך ה' לא צריך לנסוע לדאצ'ה אני כל היום בדאצ'ה בירושלים, עוד ציין איך שכל חייו היו מוקדשים ללימוד, "הוא היה עבד ה' עמל של תורה".

הרב משולם זושא טברסקי, בנו של הקדוש הי"ד, החל את משא הספדו בבכי קורע לב: "אני לא חשבתי שבכזה גיל צעיר אעמוד ואספיד אותו על העמלות בתורה. מיום עומדי על דעתי לא זכורני שבליל שבת ישנת. אין ליל שבת שישן, תמיד אמרת שבת זה זמן יקר מידי לבזבז על שינה. התורה הייתה משוש חייו, לא היה אצלו מושג של בדיעבד. דקדק במצוות קלה כבחמורה. הוא רצה ללמוד עם הילדים שלי כי כתוב כל המלמד את בן בנו תורה כאילו קיבלה מהר סיני".

חתנו הרב שמעון חרל"פ סיפר: "לא היה ראשונים שאמרתי לו והוא לא ידע. עד שתיים בלילה ללא גוזמה ישב ולמד עד שלא הייתה מתבהרת לו הסוגייה, לא היה לו שום דבר בחיים חוץ מתורה. אני ראיתי איך שהוא חושב לקחת שתיה לסעודה ובסוף נמנע מחשש תאווה. עליו אפשר לומר יגעתי בעשר אצבעותיי בתורה ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה. רק אמש היינו ביארצייט של הסבתא לומר משניות ונפרדתי ממנו בכל טוב אני לא מאמין שזו הייתה הפעם האחרונה".

בנו הבחור החשוב אברהם טברסקי הספיד ודיבר על הקשר שהיה לאביו עם הגאון הצדיק רבי ישראל אליהו וינטרוב זצ"ל, איך שהיה נוסע בכל פורים בי"ד לבני ברק לשהות במחיצתו, "יעידו התלמידים שהיו ניגשים אליו לשאול שאלות היה עונה מכל מקום בש"ס, איך השקעת בנו היית מגיע ללמוד איתנו כל כך הרבה. הייתי לומד איתך הרבה. כל החיים רצית שנגדל בתורה, שלמדתי בפוניבז' תמיד היית נוסע לבני ברק ללמוד איתי, פעם אחת לא היה זמן למדנו רק קצת ולמדנו רק את השאלה על הסוגייה, ואמרתי לך שעל התשובה אני צריך לחשוב אמרת לי רק בשביל זה היה שווה לבוא.

"ההתמדה שראינו בכל מצב בליל שבת ובשבת כמו שדיברו כבר, פעם אחת אמרת לי שהלכת לישון מתי שהשעון מעורר צלצל שצריך לקום, רק בליל שבת האחרון ישבת ולמדת ונמנמת ונכנסתי בשקט אמרת לי זה לא חסד אתה צריך להעיר אותי שאמשיך ללמוד.

"בחיים לא הקפדת על אף אחד, טאטי קשה עלי פרידתך מי יקח אותי לחופה מי יוביל אותי, טאטי אני מבקש ממך כל החיים שלך היית קדוש וטהור, היית בדעה שלך בדעת תורה איך שצריך להתנהג, תהיה מליץ יושר על אמא כמה שהיא מסרה נפשה בשבילך".

לאחר אמירת הקדיש יצא מסע הלוויה להר המנוחות.

צילום: אהרן והב

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!