ממשלה של חלבנים: הקריסה של נתניהו

בשעות הבוקר של יום רביעי השבוע זמזמו הטלפונים בלשכות הח"כים החרדיים כמו במוקד 103 בעיצומה של סופה שלגים בירושלים. השיחות הבהולות עסקו בנושא חוק ישראל היום שעלה להצבעה אחר הצהרים, כשלכל מתקשר אינטרס משלו. מצד אחד היו אנשי ראש הממשלה, שביקשו להצביע נגד החוק כאשר רוממות חופש העיתונות על לשונם (היה גם מי שהשכיל לרמוז שהיום מפעילים את נשק החוק נגד עיתון ימני-חינמוני, מחר נגד עיתונים המסרבים לפרסם תמונות נשים - והופס, הלך על כל התקשורת החרדית), ומצד שני חברי כנסת חילונים התומכים בחוק, שאזכרו את פעילותו של התחקירן הראשי בעיתון, מוטי גילת, נגד אריה דרעי בשנות התשעים ונגד שר הבריאות יעקב ליצמן בקדנציה הקודמת.

הסקטור השלישי של המתקשרים הפתיע אותם: שרים וחברי כנסת מהליכוד שביקשו להתקזז עם אלה מהח"כים החרדיים שכבר היה ידוע מראש שהחליטו להימנע. תעשו טובה, ביקשו שלושה שרים מרכזיים בממשלה ועוד כמה מהיושבים בספסלים הראשונים, ותודיעו למזכירות הסיעה שלנו שאתם לא באים להצבעה לאחר שהתקזזתם איתנו. הסיבה: לא רוצים להיכנס למלחמת העולם בין שני העיתונים הגדולים במדינה. מי שיתנגד לחוק יחטוף מידיעות אחרונות. מי שיתמוך ייכנס לרשימה השחורה של ישראל היום. והמשכיל בעת ההיא יתקזז וייעלם.

לא שחסרות אינדיקציות למצבו העלוב של ראש הממשלה בחודשים האחרונים, אבל הסיפור הזה הוא כבר תחתית החבית. נמוך יותר גם מהניצחון של משה פייגלין במרכז התנועה בשבוע שעבר. פייגלין הצליח ליזום הצבעה חשאית שתיערך בעוד שבועיים סביב הצעה המגבילה את בחירת יו"ר התנועה לחצי שנה בלבד, או עד שיתקיימו בחירות חדשות לראשות הממשלה, המוקדם בין השניים. כלומר, גם אם נתניהו ייבחר, כצפוי, לראשות הליכוד בבחירות הפנימיות שנקבעו לחודש דצמבר הרי שהוא ייאלץ להעמיד את עצמו לבחירה מחודשת של התנועה לפני הבחירות הכלליות. להצעתו של פייגלין סיכויים יותר מטובים לעבור בהצבעה החשאית.

ומילא פייגלין, אבל כששרים בכירים מסרבים להטות כתף לראש הממשלה מול חוק פשיסטי שנתפר למידותיו של העיתון המזוהה איתו - זו תמונת הראי המדויקת ביותר למצבו. כשהספינה טובעת, אומר הפתגם הידוע, העכברים בורחים. במקרה של ספינת נתניהו העכברים ברחו מזמן, וכעת המלחים מורידים למים את סירות ההצלה ומשאירים את הקברניט לבדו בתא הסיפון.

יום לפני ההצבעה על חוק ישראל היום ישבו שלושה חברי כנסת במזנון והאזינו לנאום המלחמה בטרור של נתניהו שהועבר בשידור ישיר בכל הערוצים. נתניהו איים על הרשות הפלסטינית ועל ערביי ישראל והבטיח לנקוט יד קשה נגד המחבלים והסביבה התומכת בהם. השלושה, אחד מהליכוד, אחד מיש עתיד ואחד מישראל ביתנו, הקשיבו בחצי אוזן, היות ודעתם הייתה מוסחת לנושא אחר. הם החזיקו דף נייר עם מספרים שהשורה התחתונה שלהם הייתה 61. אם רוצים באמת, הרהר מישהו בקול רם, אפשר להעיף את נתניהו כבר מחר ולהקים ממשלה חלופית בלי הליכוד, בלי הבית היהודי ובלי החרדים. אפילו בלי הערבים.

והנה החשבון: 19 מנדטים של יש עתיד, 13 של ישראל ביתנו, 6 של התנועה, 6 של מר"צ, 15 של מפלגת העבודה ועוד שניים של קדימה המתכנסים סביב ממשלה בראשותו של יאיר לפיד או בוז'י הרצוג. איך מחברים את אביגדור ליברמן עם זהבה גלאון? פשוט מאוד. מודיעים על ממשלה שתכהן לשנה ושבסיס הפעולה היחיד שלה יהיה אזרחי בלבד. לא משא ומתן לשלום, שממילא לא עומד על הפרק באופן מעשי, ולא בנייה בשטחים, שממילא מתקיימת בפועל רק בנאומים של ראש הממשלה. הנושאים המרכזיים של ממשלת החלומות הזאת יהיו יוקר המחיה והדיור, וכמובן נושאי דת ומדינה; בהם יש תמימות דעים ליברלית מוחלטת בין כל השותפים.

לדיבורים מהסוג הזה אין, כמובן, היתכנות מעשית. סדר יום בישראל רוויית האירועים הביטחוניים, ועוד בראשיתה של אינתיפאדה חדשה, אף פעם לא יכול להיות אזרחי בלבד. אם ערביי ישראל משתוללים מחר בבוקר בוואדי ערה, כמו בשנת תשס"ב, באיזו רוח יטפלו בהם כוחות המשטרה: בזו של אביגדור ליברמן (ואולי בעצם הוא יכול להפתיע גם בתחום הזה. הנה, השבוע הוא יצא נגד שרים וחברי כנסת העולים להר הבית ומבעירים עלינו את המזרח התיכון), או בזו של זהבה גלאון? ומה בדיוק עושים מול המתקפה המדינית של אבו מאזן, המוביל את ישראל לבידוד בינלאומי נוסח דרום אפריקה בעידן האפרטהייד?

אבל לרעיונות הסרק האלה יש ממד מדאיג ואמיתי יותר מבחינתו של ראש הממשלה. ההתעסקות, אפילו התיאורטית, בהם משקפת את תחושת המיאוס הכללית בקואליציה מהתנהלותו ומאישיותו הרופסת של ראש הממשלה. יש מי שמשתעשע ברעיונות על ממשלה חלופית, וכולם, ללא יוצא מן הכלל, מתנהלים כמו בעיצומה של מערכת בחירות. כל מפלגה נלחמת על האינטרס הפרטי שלה, ולמי אכפת האינטרס המשותף, שכנראה כבר מת מזמן, של ממשלה שעוד לא ספרה את השנתיים לקיומה - לשרוד עוד שנה נוספת ביחד.

מה שמוציא מהדעת את חברי הכנסת של הליכוד היא העובדה המצערת שבחגיגה הזאת כולם שותפים חוץ מהם. ביום רביעי השבוע אישרה ועדת הכספים את חוק מע"מ אפס, שנחשב לספינת הדגל של יאיר לפיד. עם חוק כזה רצים לבחירות ומנפנפים בו, ובצדק, כמהפכה שטרם הייתה כמותה בענף הדיור בישראל. הח"כים של הליכוד בוועדה חיכו לאיתות הקל ביותר מצדו של נתניהו כדי לתקוע אותו. אם לא בוועדת הכספים, שבה יש לקואליציה רוב גם בלי הליכוד (שהעניק את מחצית המכסה שלו לישראל ביתנו), אז לפחות בוועדת הכנסת הנשלטת על ידי ח"כ זאב אלקין. אבל נתניהו התעטף בשתיקה מוחלטת והניח לבית היהודי ולישראל ביתנו לסגור את הדילים הפרטיים שלהם מול לפיד.

וזו התמורה שחלבו שתי הסיעות תמורת החוק: ישראל ביתנו קיבלה את הפרדת חוק תיירות המרפא מחוק ההסדרים והעברתו לדיון נפרד בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת. במילים אחרות: קברה אותו. החוק נועד למנוע את ניצול מערכת הרפואה הציבורית בישראל לטובת חולים עשירים מארצות חבר העמים שתופסים מיטות ומקבלים ניתוחים דחופים על חשבון הישראלי הקטן שמחכה חודשים ארוכים. מהאנומליה הזאת נהנים בתי החולים הזוכים לתמורה דשנה, והחולים עצמם מקבלים את הרפואה הטובה ביותר במזרח התיכון. מה לישראל ביתנו ולחוק הזה? הצירוף של חבר העמים וחולים עם כיסים עמוקים הופך את השאלה לרטורית.

כדי לעמוד על חלקו המלא של הבית היהודי בחלוקת השלל צריך יהיה להמתין לעבודת המחקר המקיפה המתבצעת בימים אלו בלשכתו של ח"כ משולם נהרי סביב אלף ואחד סעיפי חוק התקציב שאושר השבוע בקריאה ראשונה, אבל כבר עכשיו, ברפרוף ראשוני, ניתן לראות שמאז הכיבוש הרומאי של ירושלים לא הייתה ביזה שכזאת. תקציב החטיבה להתיישבות, שלפני שנתיים עמד על סכום צנוע של כ-160 מיליון שקלים, נושק היום לחצי מיליארד שקלים שהכול יודעים להיכן בדיוק הם זורמים. וזה בנוסף להעברות המיוחדות שבוצעו במהלך השנה כדמי מעבר לכל הצעת חוק ושינוי תקציבים שהאוצר נזקק להם בוועדת הכספים.

אפרופו חטיבה להתיישבות. עיון ברשימת היישובים הנתמכים על ידי החטיבה מגלה שיהיה בלתי מדויק לומר שהיא תומכת רק באלה שמעבר לקו הירוק. יש תמיכות גם בתוך הקו הירוק - גרעינים תורניים של הציבור הדתי-לאומי הממוקמים ביישובים חלשים וזקוקים לחיזוק כמו רמלה, לוד ושכונת רמת אביב ג'. באחרונה בלבד פועלים שבעה גרעינים, ולא נופתע אם הבא יתמקם במגדלי אקירוב או בפרויקט רוטשילד אחד.

הנה דוגמה מקוממת נוספת לביזת השלל של הבית היהודי. לפני כחודשיים אישרה הממשלה קיצוץ רוחבי בכל משרדי הממשלה, למעט החינוך, הבריאות, הרווחה והביטחון (שלושת הראשונים של יש עתיד, ולא במקרה). בחלקו של משרד הדתות נפל הקיצוץ על סעיף השתתפות בבניית מקוואות ובתי כנסת. תושבי השכונות והיישובים החדשים בישראל ייאלצו לחכות לשנת התקציב 2016, או לבנות מקוואות מכיסם הפרטי. הקיצוץ הרוחבי נומק בממשלה כמחיר המתבקש של מבצע צוק איתן והצורך בהגדלת תקציב הביטחון.

אבל כשהבית היהודי רוצה משהו שבאמת חשוב לו, באוצר יודעים למצוא את הכסף. בשבוע שעבר, יום לפני חידוש הדיונים בחוק מע"מ אפס בוועדת הכספים, אישרה האחרונה בקשה מיוחדת של האוצר להעברת 17 מיליוני שקלים למנהלת להעמקת הזהות היהודית במשרד הדתות. בשנה שעברה עמד התקציב על 14 מיליון בלבד. בשנה הבאה יוקצו, אפוא, 31 מיליון למטרות נעלות ונשגבות כמו מפגשי שיח על מקורות היהדות שנועדו להגביר את האחווה והאהבה בין חלקי הציבור הישראלי, לימוד בנושא הציונות ביהדות והעמקת הזהות אצל החיילים המשוחררים. את כל תעשיית ההבל הזאת מפעילות עמותות פרטיות שמי שחושד בהן בקרבה לבית היהודי לא יימנה, כנראה, בין החושדים בכשרים הלוקים בגופם.

גם השותפה השלישית והצנועה בקואליציה קיבלה את חלקה. עוד לפני שלפיד הבטיח את תמונת הבחירות שלו בחוק מע"מ אפס שיעבור בכנסת בשבוע הבא, ובמקביל לביזה הבלתי פוסקת של הבית היהודי (שלא בכדי עולה בסקרים), הצליחה ציפי לבני להעביר בממשלה את תקנות הגיור של ח"כ אלעזר שטרן. המכנה המשותף לכולם: ניצול החולשה של ראש הממשלה שאין לו בעולמו אלא הישרדות בלבד. עוד חודש. עוד שלושה חודשים. לך תדע מה יתרחש בינתיים.

מה היה קורה, שיתף אותנו השבוע אחד מבכירי הליכוד בהרהוריו, אם נתניהו היה מחליט לשים קץ לפרסה הזאת של שותפים קואליציוניים שרק חולבים אותו ויורקים לו בפנים והולך אל הנשיא? הבחירות שכולם מדברים על כך שייערכו בתוך שבעה-שמונה חודשים היו מתקיימות בתוך שישים יום. בליכוד אף אחד לא היה מעז לקרוא עליו תיגר. לפיד לא היה מעביר את חוק מע"מ אפס. הזינוק בסקרים של הבית היהודי היה נבלם. ציפי לבני הייתה נעלמת. כל הקלפים היו חוזרים אלינו, סיכם בעצב, אבל נתניהו זה נתניהו. הוא לא הולך לבחירות אלא אם כן הוא מאבד את הרוב שעדיין יש לו בכנסת.

בהקשר לכך הזכרנו לו את מה שקרה בשלהי הקדנציה שעברה. נתניהו החליט לקיים את הבחירות לאחר שהקואליציה חישבה לקרוס. חוק הקדמת הבחירות כבר הוגש לכנסת, אך ברגע האחרון הוא צירף את קדימה בתמורה להקמת ועדת גיוס בראשות איש מטעמה. התרגיל העניק לו ארבעה חודשים נוספים שבמהלכם לא קרה כלום. הוועדה של ח"כ יוחנן פלסנר התפוצצה בעקבות מסקנות מטורפות, והליכוד ירד בסקרים לרמה כזאת שחייבה את נתניהו ללכת לבחירות באיחוד רשימות עם ישראל ביתנו. 18 המנדטים העלובים שמחזיק היום הליכוד בכנסת הם רק אחת התוצאות של ההחלטה האומללה ההיא.

זה יום השנה
מפני שצרות ראשונות משכחות אחרונות ואין לך יום שאין קללתו מרובה משל חברו חלף-עבר היארצייט של הבחירות המקומיות האחרונות ללא אזכורים מיוחדים. מי יודע, אולי בכינוס הנבחרים המקומיים שייערך בשבוע הבא ירימו המארגנים את הכפפה ויקדישו זמן מסוים מהדיונים להפקת לקחים מהשנה שחלפה מאז מערכת הבחירות הקשה והסוערת ביותר בתולדות הציבור החרדי בעשורים האחרונים.

הצורך המיוחד בהפקת לקחים הוא פועל יוצא מכך שבשלושת המוקדים הסוערים ביותר של הבחירות המקומיות הגחלים עדיין עוממות והעשן עדיין מיתמר כמו מדורת ביעור חמץ שלא אוכלה בבוקר יום ראשון של פסח. המוקד המרכזי הוא בית שמש, שרבים מתושביה לא משלימים עם התוצאות ומנסים לשנות אותן בכל דרך אפשרית. ממש בימים אלו נמצאת בדיונים פנימיים בליכוד וביש עתיד הצעה לחלוקת העיר, אם באמצעות חקיקה מיוחדת ואם בהחלטה לשינוי גבולות של שר הפנים.

כל זמן שגדעון סער היה שר הפנים היו הדיונים תיאורטיים בלבד. סער לא היה מוכן אפילו לחשוב על חלוקת עיר על בסיס מגזרי. אבל סער הלך, ובמקומו נכנס שר חדש אשר לא ידע את יוסף. גלעד ארדן לא הספיק לחמם את הכיסא, ודעתו בנושא, אם בכלל יש לו כזאת, טרם ידועה, אבל מומלץ לח"כים החרדיים להישאר בכוננות ולא לקום בבוקר עם דיון בוועדת הפנים והודעה על תמיכה במהלך. בקרבות הפריימריז הצפויים בליכוד יש משקל רב לפעילי בית שמש, שכבר גייסו לטובתם את יו"ר הוועדה מירי רגב.

מוקד פעיל ומדמם נוסף הוא כיכר ספרא בירושלים. הקרע הפנים חרדי שהביא לבחירתו החוזרת של ניר ברקת לא נתפר אפילו למראית עין. ברקת מנצל את הקרע, ואף מרחיב אותו, באופן המאפשר לו להמשיך במדיניות האפליה השקופה והברורה מול הציבור החרדי שבשכונות המעורבות, בהיקף חילולי השבת המדהים בעיר ובהתייחסות הכוללת ל-35 אחוז מכלל התושבים כאילו היו אוויר. הבחירות הכואבות לרבנות העיר טריות מכדי לדוש בהן פעם נוספת.

בתוך האפילה הירושלמית הזאת ניתן לציין נקודות אור ספורות בלבד: השיפור בנושא התכנון והבנייה בשכונות החרדיות והשקט השורר בתחום החינוך החרדי (למעט השכונות החרדיות). לחלק הראשון אחראי סגן ראש העיר יוסי דייטש, שקיבל לידיו במשא ומתן הקואליציוני מסגרת חדשה לתכנון ובנייה שהוקמה כמו יש מאין ולכאורה בלי תוכן פנימי. בראשות הוועדה המקומית הועמד נציגו של ברקת, קובי כחלון, ואף אגף לא הוכפף רשמית לדייטש, שרק לפני מספר שבועות קיבל סטטוס של חבר מן המניין בה. מצב כזה הוא מתכונת לכישלון ידוע מראש.

אבל דייטש הצליח במקום שבו אחרים לא היו מוצאים ידיים ורגליים. מאפס סמכויות ראשוניות בנה מעמד של האיש החזק בכיכר ספרא בנושא התכנון והבנייה. כחלון הוא היו"ר הרשמי, אך ב-99 אחוז מהדיונים על פי דייטש יישק כל דבר. ולא שכחלון נולד אתמול. הוא פשוט יודע שיש מי שייצג גם את האינטרסים שלו. המצב הנתון משפיע על הפקידים באגפים השונים, שמכירים בכך שיש בעל בית חדש וצריכים להתחשב בצרכי הציבור שהוא מייצג. מי שעובר בשכונות החרדיות ורואה תוספות בנייה צצות בכל עבר יכול לרשום לעצמו שיש בכל זאת תשואה ליום שבו טרח לצאת מהבית להצביע ליהדות התורה.

הפתעה לטובה מספק גם סגן ראש העיר צביקה כהן, המחזיק בתיק החינוך החרדי. השיפור המרכזי נעשה בתחום רישום התלמידות לסמינרים. בשורה התחתונה, וחרף הביקורת שנמתחה במדור זה, הוא סגר את כל הקצוות ונעל את פרשת הבנות היושבות בבית. כהן גם השיג תקציבים לבניית עשרות כיתות למגזר החרדי, רובן למגזר הספרדי שקופח עד עתה ויתרתן למגזר האשכנזי. הוא קשר קשרים טובים (יש אומרים טובים מדי) בלשכת ראש העיר, והוא מנצל אותם לטובת ציבור הבוחרים. בשלב הזה הוא התשואה המרכזית למצביעי ש"ס בעיר הקודש והמקדש.

ובאלעד כמו באלעד. ראש העיר מצליח להשיג תקציבים ולדחוף נושאים שהיו תקועים בעבר, אך השלום הפוליטי והבינמגזרי רחוק מלבוא. אולי אחרי שיעבור את חבלי הקליטה ויבין שאי אפשר לתפקד בלי שותפים ובלי עובדים חיוניים שכיסאם נותר ריק (מנכ"ל, גזבר ומהנדס) הוא ימלא את התקוות הרבות שתלו בו. אולי.

טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון 'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!