ראשון לאומץ: על רב ראשי מזן אחר • טור

1
.
לפני שבועות אחדים, החליטה הנהלת רדיו 'קול ברמה' – מסיבה זו או אחרת – להעניש את המאזינים, והסירה מלוח-השידורים את שיעורו השבועי של הראשון-לציון הגאון רבי יצחק יוסף, המועבר מדי מוצאי-שבת מבית-הכנסת 'היזדים' בירושלים.

רשת 'מורשת' של 'קול ישראל' זכתה מן ההפקר, והחליטה לשדר את השיעור, שהחל כמסורת עוד בימי האב הגדול, מרן הגר"ע יוסף זצ"ל.

אני אוהב את השיעורים של 'חכם יצחק יוסף'. הוא מזכיר את אביו הנערץ בשפה הפשוטה, העממית, החודרת כל לב יהודי. יותר מכל אני נהנה מהאומץ שלו; מהמילים הקטנות שנאמרות בין דברי ההלכה החשובים והסיפורים היפים.

זה לא עניין של מה בכך בעידן החדש: אנו עדים בתקופה האחרונה לזן חדש של רבנים אורתודוקסים מתייפייפים – שחושבים פעמיים לפני שהם אומרים 'ברוך השם' או 'בעזרת השם' מחשש שהדברים לא ינעמו חלילה וחס לאוזני שומעי-לקחם – והנה, מולם ניצב לו בגבורה הרב הראשי הספרדי, שנבחר לתפקידו על-ידי חברים רבים שאינם חרדים בלשון המעטה, ולא חושש להביע דבר הלכה מסורה והשקפה חרדית טהורה, גם כשהוא לבוש בגלימה ממלכתית.

2.

הידעתם מהי דעתו של הרב-הראשי הספרדי על ישיבה המערבת גמרא ולימודי תיכון או תורה וצבא? (רמז: לא כך צומחים בני-תורה). ומה דעתו לגבי ריבוי פגישות בין חתן וכלה בין האירוסין לחתונה? (רמז: אסור).

להלן כמה דוגמאות אותנטיות מהשיעורים האחרונים ב'יזדים'. מילה במילה. (לא נגענו, כדי לא להרוס את החריפות האותנטית של האב והבן לבית יוסף).

בשיעור שמסר לזכר אביו, סיפר כך: "כשגרנו בתל אביב, היה למרן האבא כל ערב לפחות שניים-שלושה שיעורים. מגיע לבית ב-10:00 בערב. יושב ולומד. יושב וכותב. התמדה פלאי פלאים, ועם כל זה, הולך ומביא את ההשקפות הנכונות לבעלי בתים בכל מקום, גם אם זה שיעור קטן של 15 איש. צריך ללמוד תורה – ורק תורה! לא שיעשה ישיבה שהיא חצי תיכון וחצי תורה, או חצי צבא וחצי תורה. אין דבר כזה. אם אדם רוצה להיות בן תורה ותלמיד חכם אמיתי – ילמד כל היום תורה. כך אבא החדיר בבעלי בתים את ההשקפות הנכונות וזכה שאלפים שלחו את הבנים שלהם לישיבות".

עוד מעשה-רב מפי הרב הראשי, בשיעור הנ"ל, על הקפדתו של אביו בהלכה בענייני צניעות: "הסבא הרב פטאל, היה 'משוגע' על אבא. בתקופה שבין האירוסין לחתונה, אבא הגיע לדבר עם סבא בלימוד. שבוע לפני החתונה, יש כבר הזמנות והכל, אבא מגיע לבית חותנו, הסבא (הרי אצלנו הספרדים אין את המנהג הזה שלא להיפגש עם הכלה שבוע לפני החתונה. זה מנהג של אשכנזים, אבל זה מנהג טוב. בזה משתכנזים? טוב מאד. שיחקו אותם בדבר הזה. למה לא...).

"...אבא מגיע לדבר עם הסבא. בדרך כלל היה רגיל שאמא, הכלה, מגישה לו כיבוד. אבא שואל, איפה הכלה? אומר לו הסבא: הכלה עזבה את השידוך. אבא שואל: מה עזבה? יש הזמנות, שבוע הבא חתונה. הרב פטאל משיב לו: אני אוהב אותך, תמשיך לבוא אלי כל יום, אשמע ממך דברי תורה, אבל היא עזבה את השידוך.

"אבא לא ידע מה לעשות, היה נבוך. הוא שאל איפה היא? הנה, היא בחדר. דפק בדלת. נכנס. אמא הסבירה לאבא את טענותיה: אתה בא כמעט כל יום, מדבר עם אבא שלי חצי שעה, לא מסתכל עלי. אני לא מבינה, אתה מתחתן איתי או איתו?!

"אמר לה אבא: תדעי, אני עושה הכל לפי ההלכה. כתוב בגמרא, 'אסור לאדם לקדש אישה עד שיראנה'. ראיתי אותך, הכל בסדר. אחרי החתונה זה משהו אחר, אבל בתקופת האירוסין אף אחד לא מתיר להסתכל ולהיות ביחד. תביני, אני עושה הכל לפי השולחן-ערוך.

"אמא לא התפייסה לגמרי, עד שאבא הבטיח לה: 'אני עתיד להאיר את עיניהם של ישראל בתורה. כל השכר שיהיה לי, חצי בשבילך וחצי בשבילי. רק תחזרי'. והיא חזרה".

3.

ולא רק בשיעור ב'יזדים', ניכר האומץ של הראשון-לציון.

לפני כשבועיים, במהלך הספד שנשא על הקדוש שלום אהרן בעדני הי"ד, חידד את האיסור ההלכתי העתיק לעלות להר הבית. גם לאחר שספג מתקפה קשה מימין, חזר על עמדתו האיתנה במכתב תקיף, שחור על גבי לבן.

"הנה", כך במכתבו לרב מיכה הלוי, "כבר גילינו דעתנו במספר הזדמנויות, שחלילה להקל בעניין החמור של עליה להר הבית, שיש בו חשש גדול של איסור כרת, וראוי להזהיר לרבים שאין להיכנס לכל שטח הר הבית.

"זו היתה גם דעתם של כל גדולי הדורות הקודמים, ביניהם הרבנים הראשיים לדורותיהם, הגראי"ה קוק, הגרא"י אונטרמן, הגר"י נסים, אאמו"ר הגר"ע יוסף, הגר"מ אליהו, הגר"א שפירא, הגר"י אברמסקי, הגרש"ז אויערבאך, הגרי"ש אלישיב, הגר"ש ישראלי, הגרצי"ה קוק, הגרא"י ולדנברג, הגר"מ ועקנין, הגר"ש משאש, הגר"ב ז'ולטי זצ"ל ועוד".

בסיום מכתבו, הוא כותב משפט מאד לא פופולארי בקרב רבני הדור החדש, שגאוותם בהמצאת הלכתיות נועזות: "'אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם וכו', ומי זה מאיתנו אשר יהין לחלוק על כל גדולי הדורות הקודמים אשר קטנם עבה ממותנינו, וביחס לכל גדולי הדורות הללו, כולנו, כל בני הדור הזה, כולם אהובים כולם ברורים, גדולים כקטנים, נמצאים בדרגה שלישית או רביעית וברור כי אין לנו שום יכולת לחלוק עליהם.

"לכן יש להזהיר שחלילה להיכנס לכל שטח הר הבית", חותם הראשון לציון את מכתבו. "אפילו לאחר טבילה ולצורך מצווה בפרט שעל ידי כך יבואו ההמון לפרוץ ולהיכנס בטומאה לשטח העזרות ולהיכל".

כאמור, פוליטיקאים מימין תקפו אותו, אך הוא בשלו. הלכה זו הלכה, ואין בלתה.

4.

גם מי שלא מסכים עם כל פסקי-ההלכה ופניני ההשקפה שלו, צריך לשמוח בליבו מול רב הנושא בתפקיד ממלכתי בשנת 2014, ועם זאת, בעל עמוד שדרה, כזה שאינו חושש לעמוד מאחורי אמונתו מלא קומתו.

זהו תפקידו של רב, על אחת כמה וכמה כשמדובר ברב הראשי של מדינת ישראל. ואם למאן-דהו יש טענות עליו, אדרבה. הגמרא מלמדת אותנו: "תלמיד חכם שאוהבים אותו בני העיר, לא משום מעלתו אלא כיוון שהוא אינו מוכיח אותם במצוות".

אגב, די מפתיע שהכתבים לענייני חרדים טרם גילו את השיעור החדש ב'יזדים' כמוקד לכותרות עסיסיות ומסעירות. לא ירחק היום והם ימתינו לטרף מדי שבוע, עם מיקרופונים שלופים, כפי שעשו בימי ה'יביע אומר' זצ"ל. אל תשכחו היכן קראתם על כך לראשונה.

5.

אם קראתם עד כאן, אני מרשה לעצמי לגלות לכם: השבוע לא היה לי קל לכתוב את הטור.
"תעזבני יום – יומיים אעזבך", מזהיר ריש לקיש אודות לימוד התורה.

כנראה שיש קשר – להבדיל, כמובן – בין לימוד התורה לבין החוויות השבועיות שאני חולק עם עשרת קוראיי מדי שבת בשבתו.

לראשונה מאז נוסד שבועון 'כל ישראל', נבצר ממני לפרסם את טורי בגיליון הקודם.

השבוע, כשניגשתי למלאכת הקודש לאחר ההפסקה החד-פעמית, חשתי קושי. כל מילה היתה כרוכה במאמץ רב. המקלדת לא זרמה כבימים ימימה. המסקנה: לא כדאי לעזוב הרגל טוב, אפילו לא באופן חד-פעמי, גם אם יש לכם סיבה מוצדקת. אם תפנימו את המסר החיוני, והיה זה שכרי.

הטור השבועי של שלמה קוק מתפרסם בשבועון 'כל ישראל'. לתגובות: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!