מעשה אבות סימן לבנים: על סכסוך עתיק יומין

1.

הדיונים בערוצי התקשורת השונים במהלך השבוע האחרון נעו סביב ה"שם" של המערכה בה ניצבת מדינת ישראל. האם מדובר ב"עוד הסלמה", או אולי ב"התגברות הטרור", או אולי בכלל זוהי "אינתיפאדה"??? לישראלי הממוצע היה נדמה, כאילו והשאלה הזו תכריע את גורל המערכה לשבט או לחסד.

בשבוע כזה, כאשר אויבי ישראל מרימים ראש, ול"ע בכל יום אנו שומעים סיפורים מחרידים על דם יהודי אשר נשפך כמים, חובה עלינו לעצור לרגע של התבוננות, ולנסות להבין בשל מי הסער הגדול הזה?

רק לפני מספר חודשים הסתיים המבצע שכונה "צוק איתן". אם מישהו חשב שהשקט והשלווה תשרור בחבל הארץ עליה אנו יושבים, נתבדה. אמנם הייתה תקופה קצרה של שקט, אבל אם נודה על האמת, הרי שהשקט היה "תקשורתי" בלבד. ירושלים בערה בכל יום. התפרעויות חסרות תקדים במוקדי חיכוך רבים. חסימות כבישים, העברות צמיגים, אבנים על תושבי ירושלים וניסיונות פיגועים רבים, שב"ה חלקם לא צלחו.

דווקא גל הטרור האחרון, מוכיח את אפסיות האדם מול גודלו של בורא עולם. המדינה הוקמה ולידה צבא חזק. אולי אחד הצבאות החזקים ביותר בעולם. מוטיבציה מושלמת, חימוש מתקדם. צבא הבנוי לתלפיות עם רמת פיקוד מקצועי ומנוסה. והנה, האויב החליט להשתגע... הוא איננו רוקם מזימות, גם איננו יושב בחפ"קים ומנהל תעמולות. השב"כ ויחידות המודיעין אלופות באיסוף חומר הנוגע למחבלים מתוכננים, אך מה הוא יכול לעשות מול "אינתיפאדת האנשים הבודדים"??? כל מומחה צבא יכול לומר, כי אין למערכת הביטחון מה לעשות מול מפגע שקם בבוקר ומחליט לרצוח יהודים. חד וחלק. לא יעזרו הערכות מודיעין, פריסת כוחות, אמל"ח וסד"כים. אפסיותו של האדם.

וכאשר אנו מגלים את האפסיות, אנו מבינים מול מה אנו מתמודדים, ומתחילים להבין שבדרך הרגילה לא נגיע לשום מקום. מאות ואלפים בעם ישראל מבינים שהסכסוך הישראלי פלשתיני לא ייפתר בהסכמים ואף לא במלחמות. זהו סכסוך שרק ירידה לפרטיו, לימוד מעמיק של שורשו, יכולה אולי להבהיר את עתידו. והסיפור מתחיל שנים רבות לאחור, בפרשיות אותם אנו קוראים בימים אלו.

2.
פרשת השבוע, חיי שרה, עוסקת במגוון נושאים שמהותם היא ככל ספר בראשית: בריאת העולם והתהוותו של העם היהודי. אבות האומה וסיפוריהם כאמור "מעשה אבות סימן לבנים".

נשחזר את "הסיפור" מבחינת "יפה שיחתן של עבדי האבות יותר...." ואולי נחכים במעט. ישמעאל היה בנו הראשון של אברהם אבינו. הוא היה בנו של שפחת אברהם אבינו, הגר. המלאך הבטיח לאמו שהוא יגדל להיות "פרא אדם", אך בתורה לא מופיעים פרטים רבים מחייו.

מי שכן פותח מעט אלומות אור על הדמות שכונתה עוד לפני לידתה "פרא אדם", הם התלמוד והמדרש המביאים סיפורים מרתקים על אימו הגר, ועל חייו ומותו של ישמעאל.

אברהם נשא לאישה את הגר לאחר שישים שנות נישואין בהם לא נולדו לאברהם ולשרה ילדים. שרה החליטה לתת את הגר השפחה לאברהם – אולי ממנה יוולדו לאברהם ילדים. הגר אכן נכנסה להריון, אך הדבר גרם לה לזלזל בשרה. הדבר הכאיב לשרה ובסופו של דבר ברחה הגר מן הבית אל המדבר.

במהלך בריחתה היא מגיעה למדבר, שם פוגש אותה מלאך ושואל אותה מה מעשיה במדבר. לאחר שהיא סיפרה לו כי היא בורחת מפני שרה, אמר לה המלאך לשוב אל שרה. הוא גם בישר לה כי יוולד לה בן, וכי עליה לקרוא לו ישמעאל "כי שמע ה' את ענייך". הוא בירך אותה כי יהיו לא צאצאים רבים, ואמר כי ישמעאל יהיה "פרא אדם, ידו בכל ויד כל בו".

דבריו של המלאך התקיימו, והילד ישמעאל נולד והפך להיות פרא אדם. שרה ביקשה מאברהם לגרש את ישמעאל בנו. אברהם התקשה למלא את בקשתה אך בורא העולם אמר לו: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, כי ביצחק יקרא לך זרע." עם זאת הוא הבטיח לו כי גם ישמעאל יתברך ואף יהפוך ל'גוי', ראש אומה גדולה.

הגר יצאה לדרך כאשר ישמעאל מורכב על כתפה, ובידיה חמת מים ולחם. ישמעאל קיבל חום גבוה, והמים אזלו. הגר המיואשת האמינה שהוא עומד למות, השליכה אותו אל אחד השיחים כדי שלא תצטרך לראות במותו, והחלה לבכות. המלאך התגלה שוב אל הגר והראה לה באר מים; היא השקתה את הילד, ויחדיו המשיכו הגר וישמעאל במסע עד שהתיישבו במדבר פארן.

מי שרוצה להבין מתי החל הסכסוך, מוטב שיביט בפסוקי התורה, ולא בפרוטוקולים של מלחמת העצמאות. המריבה איננה על קווי 67, על ירושלים או על זכות השיבה. המריבה נטועה עמוק בשורשי שני העמים עוד מימות אבותינו. כאשר עם ישראל הולך בדרך הנכונה, בשמירת התורה והמצוות, אזי כוחם של אויבנו מתמעט. והדרך היחידה לנצח את אויבינו היא הליכה בדרך המסורה לנו מדור דור, בשמירת התורה ובקיום המצוות ובאמונה בבורא עולם.

3.

אחת המחלוקות העיקריות שהבעירו את ה"שטח", הוא נושא העלייה להר הבית. קטונתי מלהכניס את ראשי לנושא מורכב זה, וחזקה עלי פסיקתם של רוב הרבנים שפסקו חד משמעית שיש איסור לעלות להר הבית.

אני חושב שהבעייתיות בדיון בנושא "הר הבית" הוא כיוון שהמצדדים בעד העליה להר הבית עושים זאת מרצון משיחי להקדים את הגאולה. התפיסה שלהם אומרת שאנו נמצה את הדין עם הערבים שהשתלטו על הר הבית ונבנה את בית המקדש. יש לנו זכות על הר הבית ולא ננוח ולא נשקוט עד שהוא יהיה בשליטתנו. התפיסה השניה אומרת, שאנו כמאמינים בוטחים בקב"ה שיודע יותר מאיתנו מה טוב לנו. זוהי תפיסה שאומרת שאנחנו בסך הכל ברגים קטנים במכלול הגדול של העולם, והקב"ה ינהל עבורנו את המערכות טוב יותר מאיתנו.

ובתחושה הזו אני חי בכל חיי. וראיתי בחוש שדברים שבהם חשבתי שאני חכם, וניסיתי להזיז הרים ולצלוח מכשולים, גיליתי עד כמה אני קטן, אך בדברים שנתתי לבורא עולם להוביל, הצלחתי יותר. ראיתי את זה בצורה קיצונית כאשר הקמנו את בתי הספר "מדעים ויהדות". עד היום, בכל צעד ושעל, כאשר אני מנסה להוביל מהלכים ואני סומך במאת האחוזים על בורא עולם, אני רואה תוצאות ברוכות יותר.

אל לנו להתרברב בכוח לא לנו. נשים את יהבנו על הקב"ה, ואזי נראה שהדברים מסתדרים מאליהם.

שבת - שלום

הכותב משמש כמנכ"ל מפעלות הרב גרוסמן יו"ר "מדעים ויהדות וחבר הנהלת העיר חדרה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!