כשעכבר פוגש חור • על האקטואליה של סדום

מדהים לגלות כיצד האקטואליה ופרשת השבוע שזורים זה בזה, עד כי נדמה שהפרשה נכתבה בדיוק לתקופה זו ולימים אלו.

פרשת השבוע עוסקת בעיר סדום, שעל אנשיה נאמר שהיו רעים וחטאים. לא בכדי, עד עצם היום הזה, המושג "חוקי סדום" הפך לשם נרדף לאטימות שלטונית ואי צדק חברתי.

חוקי סדום היו האנטי-תזה של הצדק והיושר, מעין הפוך על הפוך של ההיגיון הישר והבריא. הנה דוגמא מהמדרש, בין שני אנשים נוצרה קטטה. אחד הניצים הרים את ידו והכה בחוזקה על פניו של חברו. מיהרו שניהם לבית המשפט. השופט מקשיב לשני הניצים, שומע את סיפורו של כל אחד מהם ומכריע: "המוכה ישלם למכה 10,000 שקלים". המוכה נזעק. גם חטף מכות וגם ישלם??? והשופט נימק: "האדם שהכה אותך, היה צריך להרים את ידו... להכות בפניך... אין זו טרחה קלה כלל וכלל... על זה צריך לשלם..." ענה השופט.

קם המוכה ממקומו ורץ הישר לדוכן השופטים. לפני שמישהו הספיק לעצור בעדו, ניגש לעבר השופט וסטר על פניו בחוזקה--- "מה אתה עושה???" הזדעק השופט ההמום. "את ה-10,000 שקלים שאתה חייב לי בעבור הסטירה" ענה, "תעביר לזה שהיכה אותי..."

2.

לוט, בן אחי אברהם, מגיע לגור בעיר סדום. לאחר הפרידה המסופרת בפרשה הקודמת, מגיע לוט לעיר הגדולה. ביום שהוא מגיע להתגורר שם, ממנים אותו בני העיר לשופט.

שאל רבי יעקב גלינסקי, שהיה ממקימי הישיבה בחדרה, איך יכול להיות שדווקא כאשר הגיע לגור בעיר שופט מסוגו של לוט, איש ישר ונקי כפיים, שהיה חי עם סמל הצדק אברהם אבינו ולמד ממעשיו, דווקא כאשר הוא מתמנה לשופט, מתקבלת ההחלטה על "הפיכת סדום"? האם לוט כשופט לא הצליח לשנות את מעשיהם הקלוקלים של בני העיר?

מספר הרב גלינסקי מעשה שארע לו עצמו, בעת מלחמת העולם השניה, נדד ממקום למקום, הגיע לגבול רוסיה והנה בעת לכתו ליד מעבר הגבול, עצר אותו לפתע קצין ופקד עליו להראות את תעודותיו.

הרב כמובן כיתר הפליטים היה נטול כל תעודה. משהבין הקצין שלאיש העומד מולו אין תעודות, פקד עליו להתלוות עמו לתחנת המשטרה, שם צפוי במקרה הטוב להגליה לסיביר ובמקרה הגרוע יותר אף לעונש מוות...

הרב גלינסקי לא היסס ושאל את הקצין: "2 רובלים זה בסדר?". הקצין רתח מזעם. "כעת תיענש גם על כך שניסית לשחד אותי". מיהר הרב גלינסקי ושאל: "5 רובלים זה בסדר?".

הקצין הביט ימינה, ואחר כך הביט שמאלה, לקח את ה-5 רובלים והסתלק מהמקום... (כנראה שהיום הכל היה מוקלט---)

"רוצים לדעת למה סדום נחרבה?", אמר הרב גלינסקי, "כיוון שהגיע לגור בעיר שופט שלא לקח שוחד--- הדרך היחידה להתמודד עם עיוות החוק - זהו שוחד. כאשר השופט לא לוקח שוחד מחד, ומאידך פועל לפי "החוקים", העיר לא יכולה להמשיך להתקיים. היא חייבת להתהפך---

3.

מעניין, שדווקא בעת שאנו עוסקים בנושא העיר סדום וחוקיה, מגיעים הנתונים מהדו"ח של ארגון יוניצ"ף – סוכנות הילדים של האו"ם – החושפים כי מדינת ישראל נמצאת במקום הרביעי בדירוג שיעור הילדים העניים בקרב המדינות המפותחות. מקדימים אותה בהפרש לא ניכר יוון, לטביה וספרד. כאשר מדינות כמו מקסיקו, רומניה ואפילו טורקיה ניצבות מאחוריה. שיעור הילדים העניים במדינת ישראל עומד על – שימו לב – 35.6%, כלומר שיותר משליש מילדי המדינה הם עניים. נתונים מדאיגים במיוחד.

אין אדם שלא מכיר ילד רעב. אולי מספר אנשים – מצומצם מאוד – מאזור רמת אביב ג', ילדים רעבים יש בכל מקום. בכמויות. איננו נזקקים לדו"חות של האו"ם בכדי לדעת זאת. ומה עושים במדינה מתוקנת כאשר מתפרסם דו"ח מחריד מעין זה? מכנסים ישיבה בנושא, דנים, מעלים רעיונות, חושבים כיצד לשנות את המצב, איך לעזור.

ומה עשה שר האוצר? כינס בדחיפות את בכירי משרדו? דן כיצד להזין את הילדים? לא ולא. 817,000 הילדים הרעבים יכולים להמתין...

אם זוהי איננה סדום, תגידו לי אתם מהי סדום??!!

4.

ומענין לענין כמעט באותו ענין, הביורוקרטיה החוגגת כיום בכל משרד ממשלתי. בכל תאגיד וחברה. נדמה לפעמים שהחוקים נכתבו על מנת להקשות את החיים. סעיפים ותתי סעיפים, שאם אינך בקיא בהם – ורובנו אינם בקיאים – אתה מוצא את עצמך עובר ממשרד למשרד, מגוף לגוף, רק בכדי להחתים איזה מסמך שלבסוף מסתבר שהוא כלל אינו רלוונטי לנושא.

אנשי סדום המציאו את השיטה. להשתמש בחוק ככלי לאי צדק ואי שיווין חברתי. וההוכחה שבישראל קיים מנגנון שכזה, זוהי העובדה שגם מפלגות שהגיעו לכנסת בשם הדאגה ל"צדק חברתי", מצאו את עצמם מהר מאוד בתוך הקלחת הנהנתנית של המקורבים לצלחת השלטון. ויאמר לזכותם, שאת השיטה – לא הם המציאו.

והנה דוגמא: בימים האחרונים קראתי, כמו רבים, את הנתונים שפרסמה "התנועה לחופש המידע", באשר להוצאות המופרזות עדי כדי בחילה שהוציאו המשרדים הממשלתיים. והנה כמה נתונים ומספרים. 41.7 אלף שקלים בשנה עבור סדנאות תקשורת לשר האוצר ופקידי משרדו, מסיבת חנוכה לילדי העובדים בסכום של – שימו לב – 443 אלף שקלים! שלא לדבר על אימון קבוצת הספורט של עובדי האוצר שעלתה 14.4 אלף שקלים, או אירוח שחקני האוצר באילת שעלה – 128 אלף שקלים.

דומה כי לו היה קורטוב של בושה לבזבזנים הללו, היו הם מסתתרים לכמה ימים, כדי שהסומק שאמור היה לעלות על פניהם לנוכח חשיפת הנתונים הללו, יחלוף. שר האוצר שסיסמת "איפה הכסף" הביאה אותו אל הכנסת ואל שולחן הממשלה, יודע כעת היטב היכן מסתתר הכסף...

אינני בא בשורות אלו לנגח את שר האוצר, או לתקוף באופן אישי מישהו כזה או אחר. מטרתי היא אך ורק להצביע על כך שהשיטה פסולה. כל עוד שלא נשנה את השיטה, יקומו מפגות על צדק ושיוויון ובלה-בלה-בלה, ומשאך יחושו בכורסאות עור הצבי, ישכחו את אלו שבזכותם הגיעו לאן שהגיעו.

וכבר אמרו חז"ל: "לאו עכברא גנב, חורא גנב". כלומר, לא העכבר אשם בזה שהוא גנב, אלא החור אשם. כי עכבר – איפה שיש חור הוא נכנס.


שבת שלום ומבורך

הכותב משמש כמנכ"ל "מפעלות הרב גרוסמן" יו"ר "מדעים ויהדות" וחבר הנהלת העיר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!