שטראוס מנצלת את החולשה המרכזית של תומכי הימין // דעה

מילברת וגואל הם צמד חוקרי מדע מדינה אמריקנים שערכו ניתוח מרתק במסגרתו בדקו את שיעור השתתפותם של אזרחי דמוקרטיות ליברליות בניסיון להשפיע תהליכי קבלת ההחלטות של הממשלות במדינתם.

החוקרים, שפעלו בארה"ב, חילקו את האוכלוסייה האמריקנית לשלוש קבוצות. הקטגוריות של צמד החוקרים התבססו על הקבלה לתחרויות שנערכו באימפריה הרומית העתיקה שבהן "שיחקו" גלדיאטורים בודדים בפני המוני צופים, אך רבים מן הצופים הרבים שגדשו את היציעים כלל לא הביטו במופע "הבידור", שהיה אכזרי במיוחד לעיתים קרובות.

לפי הניתוח של החוקרים, במדינות דמוקרטיות יש בין 5-7% (אחוז קטן מאוד מכלל האזרחים) של מה שהם מכנים "גלדיאטורים" - אזרחים בעלי אמצעים, משכילים, שמעורבים באופן מלא בתהליכים הפוליטיים; החל מהצבעה בבחירות וכלה במחאות בצורות שונות כאשר ההחלטות של הרשות השלטונית אינן לרוחם.

"כסף קונה את מותרות הזמן לפעילות פוליטית. מעמד גבוה נותן הזדמנות להשיג אוזן קשבת. ומיומנויות תקשורת, כמו היכולת לדבר בפומבי, מסייעות להציג עמדות באורח משכנע. משאבים אלה מספקים ערכת כלים שימושית להתערבות פוליטית יעילה", טוענים החוקרים.

הקטגוריה בה נמצא רוב הציבור היא זו של "הצופים" – בחתך זה נמצא רוב הציבור בדמוקרטיה הליברלית שבדרך כלל צופה מן הצד בתהליכים הפוליטיים, אך אינו נוקט במעשים כדי לנסות ולשנות החלטות שאינן מוצאות חן בעיניו. בקטגוריה זו לפי החוקרים נמצאים כשישים אחוזים מאזרחי המדינה, שהשתתפותם תבוא לידי ביטוי בד"כ רק בהצבעה בבחירות, אך לא מעבר לכך. מדוע? לפי החוקרים אי מעורבותם הפוליטית נובעת בין היתר בגלל שמצבם הכלכלי דחוק יותר והם נאבקים על "הלחם של מחר" גם העובדה שהם פחות משכילים ופחות מודעים ליכולתם להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות לא מסייעת וכן העובדה שרובם בעלי מיומנויות תקשורתיות פחותות.

כשליש מן האזרחים הם מה שמכונים "אדישים", אלה שבאופן רשמי אינם משתתפים במשחק הפוליטי ואף אינם טורחים לצאת ולהצביע בבחירות. ניתן לשים לב שיש הרבה יותר אזרחים שאינם מעורבים כלל ואף לא טורחים להצביע בבחירות, מאלה שמעורבים באופן מלא.

חשוב לי להציג את המחקר המרתק שערכו צמד החוקרים מארה"ב על רקע הסערה התורנית שהתעוררה בשבוע שעבר במסגרתה חברת המזון הגדולה והמונופוליסטית "שטראוס" החרימה את "ערוץ 14" והודיעה כי תחדל מלפרסם בו - צעד שנועד כביכול "לחנך" את הערוץ הימני להתיישר עם הבון-טון של המרכז-שמאל - וזאת לאחר שעו"ד ארי שמאי אמר במהלך אייטם על דיון בג"ץ ב"חוק טבריה" כי הכנסת חוקקה חוק פרסונלי שמונע מרוצח ראש הממשלה המנוח יגאל עמיר להשתחרר מן הכלא, בניגוד לכל רוצח אחר. לטענתו של שמאי אם בג"ץ פוסל חוק פרסונלי, יש לשחרר את עמיר לחופשי. הערוץ התנער מדבריו והדיח אותו מהתכנית, אך כל זה לא שינה לשטראוס שבחרה להתחבב על "הנאורים".

אם נתבונן על מדינת ישראל בחצי השנה האחרונה נוכל לראות בבירור איך האזרחים בעלי הממון וההשכלה, אנשי השמאל בישראל שהם אחוז קטן מכלל האזרחים - אלה שהמחקר שהצגנו בתחילת המאמר מכנה "גלדיאטורים" - שוטפים את הרחובות באדיקות ונוקטים בפעולות רבות ועוצמתיות נגד הרפורמה המשפטית שאינה לרוחם ולמעשה לעת עתה הצליחו להכריע ממשלה בעלת רוב של 64 מנדטים.

אך מולם לצערנו ניצב הרוב הדומם "הצופים", אלה שבחרו ימין ורוצים את שלטון הימין בישראל, אך אינם יכולים להתחרות עם אותם "גלדיאטורים" במחאות עקביות שיוצרות הד תקשורתי בינלאומי באמצעותו הם מכופפים את הממשלה. לאותם אנשי ימין קשי יום יש עבודה יום-יומית מחייבת ואין להם את המשאבים להשתתפות מאסיבית במחאות מורכבות - מה גם שרבים מהם לא באמת מבינים לעומק את כוחה של מחאה ויכולתה לחולל שינוי אמיתי אצל מקבלי ההחלטות.

דווקא החרם של חברת שטראוס על "ערוץ 14" מביא אל פתחם של אנשי הימין הזדמנות פז מאין כמותה להראות את כוחם, בדומה להפגנת הכוח שהציגו החרדים לפני מספר חודשים עם החרם על מאפיית אנג'ל בגלל הפגנה מזלזלת של בכיר בחברה נגד גדול בישראל.

תומכי הימין חייבים להראות לשטראוס כי מסקנתם שחרם על ציבור "הצופים" לא יגרור מחיר כלכלי - בטעות יסודה. בכל קנייה בסופר או במרכול השכונתי האזרח הימני צריך לחשוב כמו "גלדיאטור"; לבדוק טוב טוב שהמוצר שנכנס לעגלתו אינו שייך לחברה שנקטה באקט בריוני במטרה ברורה: להשליט את דעת המיעוט על הרוב הדומם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!