בשמאל מאוכזבים ומודים: הכלכלה לא קרסה וביידן לא עזר

במאמר פרשנות בעיתון דה-מרקר מודה העיתונאי גור מגידו כי אפקט הצונאמי הכלכלי לו קיוו מתנגדי הרפורמה לא התממש, והכלכלה הישראלית עודנה איתנה וחזקה - מה שנותן רוח גבית לקואליציה בחקיקת הרפורמה. בנוסף, נשמעות טרוניות כלפי נשיא ארה"ב ג'ו ביידן ממנו ציפו יוזמי המחאה ל"מקסימום לחץ" על נתניהו בניסיון לבלום את החקיקה - אך גם הוא לא סיפק את הסחורה.

מגידו כותב כי "בשבועות האחרונים נדמה היה שהבית הלבן נכון לעשות הרבה כדי למנוע את ניסיון ההפיכה המשטרית. הפרשן הנאמן של הנשיא ג'ו ביידן, תומאס פרידמן, הבטיח לנו "בחינה מחדש" של יחסי ארה"ב וישראל. בכמה אולפנים עלו ספקולציות על אפשרות של שימוש בנשק יום הדין — שלילת הסיוע הביטחוני האמריקאי. אך ברגע האמת, הר התדרוכים לא הוליד אפילו עכברון. השלב הראשון בהפיכה המשטרית הושלם, והבית הלבן הגיב בהודעה לתקשורת שהחקיקה 'מצערת'".

לדבריו, "התקווה שביידן יציל אותנו היא לא תקוות השווא היחידה של אלה הבונים על איזשהו כוח חיצוני שימנע את ההפיכה. היו שסברו שקריסת הבורסה, השקל ודירוג האשראי תשיב את הממשלה אל המוטב. התחזיות לא היו מופרכות, רק מוגזמות בעוצמתן. הבורסה ירדה חדות ביום שלישי ולמחרת נרשמו עליות, השקל נשחק עד שהחל להשתקם, מודי'ס פירסמה דו"ח חריף, אבל בינתיים דירוג האשראי של ישראל נותר בעינו. האמת העצובה היא שהקשר בין פריחה כלכלית למוסדות דמוקרטיים אינו חזק כפי שהיינו רוצים לחשוב. חשבו על מדינות כמו סין, סעודיה או סינגפור. לא חסרות דוגמאות לדיקטטורות צומחות".

מגידו מודה כי "הנזק הכלכלי שישראל חווה בטווח הקצר רחוק מהעוצמה שתרתיע את האגף המשיחי בממשלה מהמשך החקיקה". לטענתו, "ההשלכה הכלכלית העיקרית של ההפיכה, אם תושלם, תורגש רק תוך שנים: זה יקרה כשרופאים, הייטקיסטים ומדענים יחלו לעזוב, אחד־אחד ובשקט, לטובת חיי נוחות במחוזות אחרים, או כשתבשיל ההשלכה של נטייתם המובהקת של הסטארט־אפים החדשים להתאגד בדלאוור, או בכל מקום שאינו ישראל. רק כשתורגש השחיקה בכישרון האנושי, שהוא הנכס האסטרטגי האמיתי היחידי שיש למדינה הזאת, תחל הקריסה. עד שזה יקרה, יהיה מאוחר מדי. לכן, אי־אפשר לבנות על כוח חיצוני שיציל את ישראל. רק אנחנו יכולים להציל את עצמנו".

הפעלת לחץ על נשיאת ביהמ"ש העליון אסתר חיות

לבסוף פונה מגידו לנשיאת העליון ומפציר בה לקבל את העתירות נגד הסבירות והנבצרות: "המאבק עוד לא הוכרע, וסופו של הפרק ההיסטורי שבו אנו חיים טרם נכתב. העתירות נגד חוקי הסבירות והנבצרות עשויות להיות ההזדמנות האחרונה של חיות וחבריה לתקן. גם לתנועת המחאה נותר תפקיד מכריע: לתת לשופטים גב, כדי שיעזו להיכנס אל אזור הדמדומים של המשבר החוקתי — ולצאת ממנו כשיד הדמוקרטיה על העליונה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!