האם שקברה את בנה הקטן: "תשעה באב אחרת"

ואף על פי שיתמהמה - עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא / חוי ליוש

לא קל לצום, בכלל לא. בטח לא כשיש עוד ילדים בבית יום שלם.

כמה אנחנו מתארגנים לזה! מקפידים על תזונה, דואגים לשתות מספיק, יש מאיתנו שלוקחים כדורים שונים, יש שמעדיפים את הגירסה הטבעית ובוחרות בענבים, או אבטיח. מלא התעסקות שנועדה להבטיח שנעבור את הצום הזה בשלום.

גם אני הייתי ככה... ואז קותי נפטר פתאום ללא שום הכנה מוקדמת, הוא התמוטט במוצאי שבת, אור לז' אייר תשפ"ב והשיב את נשמתו הטהורה ליוצרה 10 ימים לאחר מכן, אור לי"ז אייר, ערב ל"ג בעומר.

וכל סדריי בראשית השתנו, שנה שעברה בתשעה באב הראשון, חודשיים וחצי אחרי הפטירה חשבתי שקורה לי משהו. הרגשתי כאילו אני על סף התקף לב מרוב הכאב הפיזי של הגעגועים, הציפיה הממשית והמוחשית למשיח ולגאולה והתיסכול מזה שמי יודע כמה זמן עוד ההמתנה הזו תימשך ????

זו אחת המתנות שקיבלתי מהפטירה של קותי. לחכות באמת ובתמים למשיח. לא לפחד מזה. לדעת שאני כל יום עושה מה שאני יכולה כדי לזרז את בואו ואולי לא הכל תלוי בי אבל עצם זה שאני מחכה לו אהיה זכאית לבואו.

וזה גם מה שעניתי למירי שלי, שאמרה לי שהקב"ה אוהב מאוד תפילה של תינוקות של בית רבן אז היא תתפלל כל יום אחרי התפילה בבוקר בכוונה רק על זה ואז המשיח בטוח יבוא. אמרתי לה שהתפילות שלה כל כך חביבות לפניו ועוד יותר כעת כשהיא ממשיכה להתפלל ולהאמין שיש לנו אבא רחום ואוהב גם כשקרה לנו משהו כל כך עצוב שקשה לנו ממש להבין למה הוא לטובתנו כי לפעם צערא אגרא אבל ביאת המשיח לא תלויה רק בנו.

כל מעשה מקרב בוודאי וכל מעשה השכר עליו שמור לנו לנצח נצחים לעולם הבא וכל מעשה לעילוי נשמת קותי תורם לו כל כך אבל ביאת המשיח תלויה בכולנו. יש שיר על המשיח שאני נורא מתחברת למילים שלו - הנה אני בא, הלכתי כל הדרך, אני בא, אני דופק בדלת ואני שואל: האם אתם היום מוכנים לקבל אותי?  אז כולנו יותר ממוכנים שהקב"ה יאמר די לצרותינו, כולנו יותר מרוצים שהמשיח יבוא כי בזה - זה תלוי.

כי אם היתה מציאות של חיים יפים, שלווים ורגועים בלי שהמשיח יבוא ובלי שייבנה בית המקדש, אני של פעם באופן אישי, לא בטוח שהייתי ממשיכה להתחנן על משיח או בית המקדש אותו הדבר אם היתה מציאות וורודה ויפה גם בלעדיו.

כולנו מזדהים עם המוכר והידוע לנו. אבל לצערינו אין לנו מושג מה איבדנו בכלל!!!  קשה לנו בלי מוזיקה וטורחים בלי סוף למצוא לזה תחליפים, מאז שקותי נפטר אין לי את ה"בעיה" הזו בכלל. מזדהה ממש עם בני ישראל שהוגלו וישבו ובכו בכי מרורים על נהרות בבל ומקוננים "איך נשיר את שיר ה'? אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" הם לא רוצים להמשיך לשיר! קשה להם, לשונם נדבקת לחיכם ולא מצליחה לעשות את הפעולה הזו בכלל...

כמה מאמצים נדרשים ממני כדי להסכים לחזור לשיר, להסכים לשכוח מהחלום ששמו קותי עד לבוא המשיח ולהמשיך בחיים הלאה !!!! מאחלת לכם שלא תבינו על מה אני מדברת מקרוב ל-ע-ו-ל-ם (תענו אמן!)

זה לא דרך הטבע שאמא קוברת את בנה בכל גיל שהוא ובטח לא ילד חמד בן 9 בריא לחלוטין... והנה עוד צום תשעה באב הגיע ומשיח עדיין לא פה, אני זכיתי להרגיש את החורבן והאבלות של הקב"ה מקרוב ממש, לחוש את הכאב והגעגועים של הקב"ה כשאנחנו ילדיו כל כך רחוקים ממנו ולא יכולים לבוא הביתה לבית המקדש.

זכינו אני ובעלי לבכות על החורבן כמו שלא בכינו מימינו למרות שאני יתומה מגיל 24 והוא מגיל 4. אבל גם אתם זכיתם, זכיתם שהקבה גלגל לידיכם את המאמר הזה ואולי בזכותו תצאו מהצום הזה עם תובנה שווה לדרך עם השאלה: האם אתם היום מוכנים לקבל אותי? או שלא נורא שיגיע מחר או עוד שבוע אחרי הנופש / החתונה / בר מצווה / בת מצווה / המסיבה וכולי? 

מה אתם מוכנים לעשות ולקבל על עצמיכם היום ובכל יום כדי לקרב את בואו? קחו על עצמכם משהו אחד קטן, הכי קטן שיש אבל תהיו עקביים או אולי משהו קצת יותר גדול שקותי כל כך הצטיין בו וכל כך אקטואלי: קחו על עצמכם לאהוב כל יהודי שהוא מכל הלב ללא תנאים או אפילו רק מישהו אחד בשלב ראשון, 

כי בגלל שנאת חינם בית המקדש חרב ובזכות אהבת חינם הוא ייבנה. ו חינם משמעו שאני לא מצפה לכלום בתמורה. אני אוהבת אותו באשר הוא יהודי. לא משנה שהרב שלנו לא אותו דבר, לא משנה שהוא עושה הפוך ממה שהרב שלי אומר כי זה מה שהרב שלו אמר לו, לא משנה שהדעה שלנו שונה ולא משנה אם הוא לא מחזיר לי אהבה. חינם. על אמת.

והלוואי ונזכה לחזות במהרה בימינו בבניינה. ונזכה שתשפ"ג - תהא שנת פתאום גאולה כמו שנאמר "פתאום יבוא אדון אל היכלנו אשר אתם מבקשים..." ושבאותה פתאומיות בה חיינו התפכו, נזכה כולנו, כלל עם ישראל, שחיינו יתהפכו שוב בגאולה השלמה בקרוב ממש!!!!

מה שבטוח כל קבלה והרהור תשובה מקרבים את הגאולה והשכר על זה הוא ההשקעה הכי שווה שיש ושמורה לך לנצח נצחים.

יהיו הדברים לעילוי נשמתו הקדושה והטהורה של קותי - יקותיאל יהודה בן ישראל פרץ. לזכותנו, משפחתו הכאובה, שיהיו לנו הכוחות להתמודדות הלא פשוטה הזו. ולזכות כלל עם ישראל לזירוז הגאולה השלמה במהרה בימינו אמן!

חוי ליוש, אמא של קותי.

המצבה של קוטי. 

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!