ראש ממשלת ישראל היום • טורו של אבי בלום

אישיות בכירה על עקבים המקורבת לראש-הממשלה דידתה השבוע במזנון חברי הכנסת וחילקה 'מתנות קטנות' לחברי הכנסת החרדים. שבוע אחרי הפלופ הגדול של חוק הגיור שדווח כאן בהרחבה ו'לחומרא', ופחות מיממה אחרי שתקנות הגיור עברו בממשלה, מצופה היה כי אנשי לשכת ראש-הממשלה לא יבואו בקהלם של חברי הכנסת החרדים לפחות לכמה ימים. במציאות, נרשמה התבוללות מהירה.

טורי הפרשנים בעיתוני סופ"ש שעבר, צלבו את נתניהו וצהלו לאידו של האיש שחבר לחרדים והושפע ממזלם הרע כשהושפל יחד איתם מול לבני, איווט ולפיד. דורשי רשומות מספרים שאפילו בישראל היום נרשמה מילת ביקורת מרומזת, כנראה לשם האיזון הקדוש ומראית העין המתחייבת בתקופה
רגישה זו.

וראו זה פלא, למרות תחושת החמיצות ועל-אף שנתניהו שיחרר כמה גידופים בחדרים סגורים, הוסיפו מקורביו להפגיז את חברי הכנסת החרדים במתקפת מילים וחיוכים. בעבר הורגלנו שאנשי לשכת רה"מ מניפים בעיקר את הדג"ל (דרעי, גפני וליצמן), ומחלים את פניהם של הקודקודים שזוכים להיקרא אחר כבוד אל הלשכה, מעת לעת, כשעולה הרצון מלפניו. השבוע, נוכחנו גם ראינו כיצד כל חבר-כנסת הופך ליעד בפני עצמו, ממקלב ועד אשר, ממוזס ועד אייכלר. ממש, כל בעלזר מלך.

תשמעו סיפור. בצהרי יום שני, התיישב לו ח"כ יעקב אשר במזנון הח"כים - לארוחת מזנון שגרתית רוויית שומן וכולסטרול שלאחריה הסועד המנומנם מרגיש כמו אחרי אכילת חמין בשבת. ח"כ אורי מקלב לדוגמה, מקפיד להביא סנדביץ' מהבית ולאכול בחדרו ולפיכך מצליח לשמור על גזרה.
יעקב אשר הספיק אך בקושי לטמון ידיו בצלחת, כשמולו התיישבה האישיות הבכירה בלשכת ראש הממשלה, שופעת טוב לב ורצון כן לעזור ולסייע לכל בקשה, כאילו הייתה נציגת הלשכה לפניות הציבור של דגל התורה. "הגשת הצעת חוק שאמורה לעלות להצבעה בוועדת שרים בנוגע לתקצוב פרסום ממשלתי שוויוני בעיתונות החרדית?", נשאל אשר שזיהה הזדמנות. הוא מיהר לזנוח את קבב המזנון הבלתי אכיל והתמקד בצלעות האנטריקוט המשובחות שהוגשו לו ממטבח לשכת ראש הממשלה.

"בוודאי", מיהר אשר להשיב והסביר בפרוטרוט: "מבדיקה שעשיתי עולה שהלפ"מ (לשכת הפרסום הממשלתית) מקצה רק 2.2 אחוזים מתקציב הפרסום לעיתונות החרדית. המגזר החרדי מהווה 10 אחוזים מאוכלוסיית המדינה לפי נתוני הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה), ואין שום סיבה שלא יתוקצב בהתאם. זו אפליה בחסות ממשלתית".

הפרסום בעיתונות החרדית מעניין את נתניהו כמו שאת גפני מעניין הפרסום בעיתונות הספורט. אבל אם ביבי כל כך מסתקרן ורוצה לתקן, יעקב אשר הוא האחרון שישבור לו את המילה. "רק שתדע", השיבה לו הבכירה, "שראש-הממשלה איתך. שר התקשורת ארדן שוהה בחו"ל אבל מיד כשיחזור, ביבי יורה לו לעלות על דוכן הכנסת ולהתחייב על הקצאת משאבים שוויונית. אומנם אי אפשר להשוות כספית בין המדיות כי התעריפים אחרים, אבל אנחנו נדאג לכך שהחרדים יקבלו מה שמגיע להם אינצ' לאינצ'". יגאל רווח, ביבי מאחוריך.

הלוחם החדש נגד חרם-הפרסום בתקשורת החרדית עוד עלול לגלות שמההסדר שביבי מציע ייהנה גם 'הפלס'. רק זה מה שחסר לנתניהו "לבוא בטוב", ולצאת האיש הרע. כאילו לא הספיק לו בשבוע שעבר, לעלות לראיון בלעדי ב'קול ברמה', ולגלות שנקלע לזירת מלחמה בין הערוצים החרדים.
הסיפור שחווה אשר, ותיאורים דומים על חיזורים מגוונים, שסיפקו השבוע גם ח"כים חרדים אחרים, מעוררים סימני שאלה. כשביבי שולח מתנות קטנות, באמצעות שרים שעושים את ימיהם האחרונים במשרד ובעוד כל מיני דרכים משונות, הוא מצפה לתמחור מלא בתעריפים של דוכן-מפקיע-מחירים בקניון. לא סתם ולא לחינם מישהו דואג להם שם למעלה, בלשכת ראש הממשלה.

עושה רצון קונו
לא רק בתקשורת החרדית יש 'עיתונות מטעם', ולא רק בפוליטיקה החרדית יש ח"כים מטעם. אם יעקב אשר הוא חייל נאמן בשירות יתד נאמן, הרי שביבי נתניהו הוא טוראי ממושמע בשורות ישראל היום. אחרי שסעד עם פטרונו ומו"ל העיתון שלדון אדלסון במסעדת שרצים וטרפות, אפשר לומר על ביבי שאין לו אלוקים, אבל יש לו בהחלט איל הימורים.

'ישראל היום' שהוקם במטרה להפיץ את דבר הביבי בקרב המון העם, עשה את הבלתי ייאמן וכבש את מקומו של ידיעות אחרונות כעיתון הנפוץ ביותר במדינה. המחויבות של נתניהו לפטרונו ואיל-הימוריו, קודמת גם למחויבותו למדינה. יממה לפני שנפגש עם נשיא ארצות-הברית אובמה בביקורו האחרון בארה"ב, הוא נצפה בחברתו של אדלסון במסעדת שרצים וטרפות ידועה. בבית הלבן נתפס נתניהו כמי שמנסה להאכיל את אובמה צפרדע שלוקה. הנשיא האמריקני שרואה בראש ממשלת ישראל את הסנאטור הרפובליקני של אדלסון, שלוחת רחביה, החזיר לו במנה גדושה של ביטויים שכולנו קראנו בשבועיים האחרונים.

ביבי היה יכול להזמין את שלדון לארוחה במלונו ולא לצאת לבילוי פומבי שגרר חסימות צירים ותמונות בעיתונים. אבל הפומביות הייתה חשובה. לא לנתניהו אלא לפטרונו שלדון אדלסון. גדול תומכיו של נתניהו, נחשב לגדול אויביו של אובמה. בבחירות האמצע לקונגרס ולסנאט, שנערכות בעת כתיבת השורות, שלדון מושקע בהימור על סכומי עתק, במטרה להשליט רוב רפובליקני בשני בתי הנבחרים האמריקאים ולהפוך את אובמה לברווז צולע שיגעגע, בעיקר עלינו.

בבחירות האחרונות לנשיאות ארצות-הברית שם אדלסון על ראשו של אובמה, לא פחות ממאה מיליוני דולרים. "למה הוא לא הציע לי את זה ישירות תמורת הסרת המועמדות?", התבדח בשעתו אובמה. הבדיחה הזו, על חשבוננו.

בשביל איל-הון כמו שלדון, ההוצאות על 'ישראל היום' קטנות מתקציב הפיצוחים המשפחתי, אך מעושה-דברו מרחביה הוא מצפה שיפצח ראשים לשותפים שיעזו לקרוא תיגר על הצעצוע שבבעלותו. בראשית הקדנציה הונחה על שולחנה של הכנסת 'הצעת חוק ישראל היום' במטרה לאסור את הפצת העיתון. ההצעה ביקשה לקבוע כי: "כל עיתון שמוגדר כאחד מארבעת העיתונים היומיים בעלי התפוצה הרחבה ביותר בארץ יחויב להימכר עבור 'תמורה סמלית' – כשבעים אחוזים ממחירו של העיתון היומי הנפוץ והזול ביותר". או בשתי מילים: הקץ לביביתון.

רשימת מגישי ההצעה הייתה מגוונת. ח"כ איתן כבל (עבודה) שיזם את ההצעה הצליח להחתים עליה גם חברים מהקואליציה: יואל רזבוזוב ("יש עתיד"), רוברט אילטוב ("ישראל ביתנו"), איילת שקד ("הבית היהודי"), ואלעזר שטרן ("התנועה"). ואיך אפשר לשכוח? בין המגישים היה גם ח"כ חרדי אחד שכבר אינו מכהן בתפקיד. אריאל אטיאס שמו והוא נראה לאחרונה בציבור בשבת-קודש לך-לך במלון כנען ספא.

המכנה המשותף שאיחד את כל החותמים לא היה חיזוק כוחה ויוקרתה של העיתונות הכתובה אלא החלשת כוחו ויוקרתו של ראש-הממשלה. לחותמים היה ברור כי הסיכויים להעביר הצעה שכזאת מעל לראשו של ראש-ממשלה בשלוש קריאות, פחות מקלושים.

נתניהו אומנם לא זוכה לגיבוי בתוך ממשלתו, אך בבניין הכנסת הוא נהנה מגיבוי של יושב-ראש עושה-דברו. תקנון הכנסת מלא בסעיפים שמאפשרים למי ששולט בבית-המחוקקים להפוך הצעת חוק בלתי רצויה לגווייה שמקום קבורתה לא נודע.

כך לדוגמה, מורה סעיף בתקנון הכנסת, כי אם יש חילוקי דעות במליאת הכנסת באיזו ועדה תידון הצעת חוק, יוכרע הנושא בוועדת הכנסת, שבראשה עומד ח"כ יריב לוין מקורבו של נתניהו. ועד כהנה וכהנה תרגילים שיישלפו ברגעים של השפלה. ובכל זאת, אם החוק יעבור את המשוכה הראשונה במליאת הכנסת ביבי ייתפס בעיני פטרונו כמי שאיבד שליטה בממשלתו. על אישור בקריאה טרומית, ביבי יקרע קריעה.

ישראל אייכלר היום
ההצעה שהתגלגלה מראשית הקדנציה הגיעה השבוע לפתחה של ועדת השרים לחקיקה שהחליטה להעניק לחברי הקואליציה זכות הצבעה. מכל הרינונים על ראש ממשלה חסר יכולת, הרי שמבחינת אדלסון, החלטה שמעניקה חופש הצבעה על הצעת חוק שפוגעת בציפור נפשו, היא שהופכת את ראש-הממשלה לסוג של ברווז צולע.

לא פלא אם כן שביבי יצא מכליו ושלח את יובל שטייניץ לתקוף חזיתית את חברי ועדת השרים: "אתם משחקים באש", נזעק שר המודיעין, "זהו חוק אנטי דמוקרטי. לא יתכן שבית מחוקקים יסגור עיתון. מחר, מישהו יסגור את עיתון הארץ".

"מי שמך לנזוף בכולנו?" 'חיצרץ' בתגובה נגן החצוצרה ושר המדע יעקב פרי, חברו הטוב של יאיר לפיד שנהנה מכל אגל של זיעה הנוטף ממצחו של ביבי.

הצעת החוק אמורה הייתה לעלות להצבעה טרומית היום (רביעי) ובסופו של דבר נדחתה לשבוע הבא. לדידו של נתניהו, הדיפת הצעת החוק זו משימה לאומית עליונה, וברגעי מצוקה מאין יבוא עזרו, אם לא מהחרדים? אז מה הפלא שנציגיו מחזרים אחריהם ומחלים את פניהם, כמו דייל מחלק חינמונים בצמתים?

מפת הנהנים והסובלים מהביביתון בקרב ח"כינו מורכבת. היחיד שיכול לחוש מסופק עד תום הוא אלי ישי. לאחדים יש חשבון אישי עם הביביתון. ליצמן לדוגמה, 'קיבל בראש' ממוטי גילת בפרשת הקברים בברזילי. לדרעי הוקדש ספר ביוגרפי עם קללה. אחרים, חשים כלפי העיתון זרות וניכור. לחסידים יראים וכשרים כמו אייכלר ומוזס, די במריבות שבין המודיע להמבשר: "זה מעניין אותי כמו המאבק בין אל-ג'זירה לאל-עראביה", אומר אייכלר.

אבל למה לא לנצל רגע של הארה ממרום ולחוש שוב, לכמה ימים, כפוליטיקאים הכי נחשקים בבניין? לזיעה של נתניהו יש ריח של בושם, "ובכלל", אומר יו"ר ש"ס דרעי, "נתניהו, בלי לתת לנו כלום, הפך אותנו בחזרה לשותפים טבעיים. הוא אומנם חטף קצת על הראש אחרי פרשת הגיור בעיתוני סופהשבוע אבל מבחינתו, העובדה שהמערכת הפוליטית שבה ורואה בחרדים שותפים טבעיים, מהווה עבורו הישג גדול. בלי לשלם מחיר, הוא חזר להיות רלוונטי על חשבוננו, כשאנחנו נספרים כחלק מבסיס התמיכה הטבעי של האיש שעדיין עומד בראש הממשלה הגרועה ביותר שהייתה לנו".

לפיכך התכנסו להם החברים החרדים ביום שני השבוע, תוך תיאום מלא בין ש"ס ליהדות התורה והחליטו שלא להחליט כיצד יצביעו כשתעלה ההצעה הגורלית, כשהפור יפול ברגע ההכרעה ממש.

האינטרס של 'ישראל אייכלר היום', כמו של יתר חבריו, הוא לאותת לראש-הממשלה ולמערכת הפוליטית כולה שחברי הכנסת החרדים עדיין לא סובלים מתסמונת האישה המוכה. ריצה לזרועות נתניהו אחרי קדנציה של מכות והשפלות, משדרת ליריבים הפוליטיים רפיסות ללא גבולות.

מהבחינה הזאת, 'חוק ישראל היום' בא לנו טוב. צריך רק לקוות שהחברים יחזיקו מעמד עד הסוף ויימנעו כאיש אחד ברגע ההצבעה. בהצבעה על רבנות ירושלים התפרקה הנציגות החרדית לרסיסים ונקנתה במחירי סוף עונה. הגיע הזמן להחזיר את כושר ההרתעה ולעבוד כחטיבה אחת.

שבת גיבוס
כהערת סיום, או אם תרצו כידיעה בעמוד האחרון של החינמון, ראוי לייחד כמה מילים לאלי ישי. בשבת הגיבוש-גיבוס במלון כנען-ספא, הוא נקלע למתקפת חיוכים של יו"ר ש"ס אריה דרעי.

באווירה משפחתית, מול חברי הכנסת ונציגי התנועה, ארגן דרעי לישי בליל שישי שעבר את מה שהיה צריך לעשות כבר מזמן. הוא חיבק אותו כל כך חזק, עד שכולם שמעו את הקנאק.

"גם בראש יש מקום לשני זוגות תפילין", אמר דרעי. פני ישי חפו כפניו של אולמרט השומע את הקלטות שולה זקן. המבט שלו למשמע הדברים היה כמי שקיבל בראש ירייה, ולא תפילין. היו"ר לשעבר לא הגיב בו-במקום לקריאת האחדות הישירה ובסביבתו הסבירו בדיעבד כי עשה זאת אחרי שהבחין במצלמות והבין שנקלע למארב. אחרי שהמנהיג הרוחני הפוטנציאלי הרב עמאר התיישב אחר כבוד במשרתו הממלכתית, אם גם זכות הנרגנות ותחושת הנרדפות תינטל ממנו, הלך לפח הדימוי-המושקע של סלאח שבתי.

אלי ישי עצמו ממשיך לשמור על זכות השתיקה שהופקעה כבר מזמן מדרעי – לטובתו. אמש (שלישי) הוא נפגש עם דרעי, אחרי שהבין כי סונדל ולא נותרה לו ברירה. אך בכך לא תמו כל פלאיו של ישי, כאשר גם אחרי הפגישה הוא שומר את הקלפים צמוד לחזה. מדבר בתקשורת שלום ומתכונן למלחמה.

כולם מדברים על שלום אך גורמים מקורבים בש"ס הבהירו השבוע כי שבעו די ממילים והבטחות, וכי הפעם, הם מצפים שדרעי יגבה את הצהרותיו במעשים: הבטחת מעמדו של ישי כשר בכיר והרחבת מועצת חכמי התורה ברבנים המזוהים עם ישי כמו הגר"מ מאזוז והגר"ב שמואלי. הרחבה מעין זו, גם תוביל אוטומטית לשמירה על חלק מאנשי ישי בהרכב הרשימה לכנסת הבאה. על השאלה כיצד יכתיבו פוליטיקאים לרבנים את זהות המועצת משיבים הבוחשים בהצגת התקדים שדרעי עצמו יצר, לדבריהם, כשצירף את חברו הגר"ד יוסף למועצת החכמים.

סיכויי הצלחת המו"מ בין הצדדים כסיכויי המו"מ בין ישראל לפלסטינים, ולא הפת"ח אלא החמאס (להבדיל. בטח שלהבדיל). המטרה הסופית של אלי ישי שחש כמנהיג גולה - בש"ס יש המכנים אותו בציניות "ריש גלותא" - היא לחזור ולעמוד בראש. המטרה הזאת, לא יכולה לדור בכפיפה אחת עם שום נוסחת שלום שדרעי יוכל לבלוע. גם אם יוכרז טקטית שלום קר, המלחמות מתחת לפני השטח לעולם לא ייפסקו כל עוד ישי יידרש לדור בכפיפה אחת עם דרעי, או נכון יותר לומר: בכפיפה לדרעי.

אלא מה? שבאזורים רגישים מזרח-תיכוניים גם המגעים לכשעצמם חשובים, בעיקר בהשפעתם על דעת הקהל. דרעי שהושיט בפומבי יד לשלום מצטייר כעת בעיני הפעילים כגורם ממתן. ישי שהתעלם, נתפס כסרבן. מומנט הנרדפות עבר מישי לדרעי.

כל האמור לעיל לא נכתב אלא לצורך השורה התחתונה. התחושה במערכת הפוליטית החרדית הינה, שאלי ישי עושה דין לעצמו. כתוצאה מכך לא ניתן לסגור מהלכים נגד ביבי בכנסת, היות ותמיד יהיה מי שירוץ ו"ישבור שביתה", מול ראש הממשלה. הצעת החוק של אייכלר שקודמה השבוע אומנם מחייבת משביתים להודיע על כך לציבור שישים יום מראש, אבל חברי-הכנסת החרדים, הם מומחים ידועים בהעלאת הצעות חוק חברתיות שמחייבות את כולם. רק לא אותם ואת חבריהם המנהלים-מעסיקים מקרב המגזר.

יכול להיות שהתיאור האמור, שמתבסס בין השאר על דפוס הצבעותיו הפרו-ביביות במושב החורף הקודם, עושה עוול לאלי ישי אך מאחר שזוהי התחושה, הרי שחובת ההוכחה וההכחשה היא בראש ובראשונה עליו. במושב הקרוב הצבעותיו האנטי-ביביות ייבחנו בקפידה. חוק ישראל היום, הוא יותר מדוגמה טובה.

ההצבעה על החוק נדחתה מרביעי הזה לרביעי הבא ובינתיים ייהנו החברים החרדים מעוד שבעה ימים של שכרון חושים. אם חברי-הכנסת לא יקפידו הפעם לשדר עוצמה ובעיקר לכידות, כי אז מובטח לנו שאחרי הביבימאניה תבוא הדיפרסיה, וכפי שחווינו על בשרנו, בקדנציה הארורה הזאת, כל נפילה קשה מקודמתה.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת קו עתונות דתית

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!