כשהמים עמוקים וחמים – מה עושים הדגים?

"לנו כאן טוב, כי פה כה רטוב, בתוך מי הים", שר הסרטן סבסטיאן בשיר לילדים ובכך העיד על התנאים האופטימליים של אזור מגוריו, אי אז ב-1989. כנראה שאם דגים במציאות של ימינו היו יכולים לדבר – הם היו חולקים על סבסטיאן. אומנם הים עדיין רטוב, אבל לא כל כך טוב: התחממות האוקיינוסים – מגמה עולמית שנגרמת כחלק ממשבר האקלים – פוגמת ופוגעת במינים שונים של בעלי חיים ימיים.

אחת מדרכי ההתמודדות של הדגים עם המצב החדש, היא העמקה: ירידה למים עמוקים וקרים יותר כדי להתרחק מהאזורים החמים שקרובים לפני הים. כעת, במטרה לבחון שינויים בתפוצת הדגים שלנו, מחקר ישראלי חדש בדק את דפוסי שינוי העומקים של אוכלוסיות דגים שונות בים התיכון, ומצא שהרכבן משתנה – וימשיך להשתנות בעתיד – באופן שישפיע עמוקות על המאזן האקולוגי וככל הנראה גם על מי שפרנסתם תלויה בשוק זה.

חם להם

האוקיינוסים והימים שלנו עוברים שינויים משמעותיים ביותר עם עליית טמפרטורת המים, ואגן הלבנט – שישראל היא חלק ממנו – מתחמם בקצב מהיר במיוחד. "פני המים באוקיינוסים שלנו מתחממים ב-0.08 מעלות בעשור בממוצע מאז סוף המאה-19, בעוד פני המים במזרח הים התיכון (האזור שבו אנחנו מצויים – ר"א) מתחמם בקצב מהיר הרבה יותר – של 1.2 מעלות בעשור", אומר שחר חייקין, דוקטורנט לאקולוגיה ימית בבית הספר לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב וממחברי המחקר.

מדוע שינוי של מעלה, 2 או 3 הוא משמעותי כל כך עבור הדגים? רוב היצורים הימיים הם בעלי "דם קר" – זאת אומרת, טמפרטורת הגוף שלהם זהה לטמפרטורת הסביבה; כך, גופם פועל באופן מיטבי באותו טווח טמפרטורות – ונפגע כשמתרחשת חריגה.

"ההתחממות משפיעה על תפוצה של בעלי חיים בים וביבשה – והם מגיבים לכך בדרכים שונות, כמו שינוי תפוצה לאזורים קרירים יותר שכוללת תנועה לכיוון הקטבים והעמקה במים", אומר חייקין.

אותה העמקה שהדגים מבצעים כדי להתרחק מהחום – מתרחשת במנעד שבין הגבול הרדוד לגבול העמוק ביותר שבו יכול כל מין של דג להתקיים. לדוגמה, גבול רדוד של דג מסוים יכול להיות 0 מטר (כלומר, דג שחי על פני המים) והגבול העמוק שלו יכול להיות 30 מטר.

במחקר הקודם של חייקין, שנעשה בהנחייתו של פרופ' יונתן בלמקר מבית הספר לזואולוגיה וממוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט שבאוניברסיטת תל אביב, החוקרים מצאו שהתחממות המים גורמת למינים, בעיקר חובבי המים הקרים, לכווץ את טווח העומקים שלהם על ידי העמקה של הגבול הרדוד – הגבול שקרוב לפני המים, בעוד הגבול העמוק – הגבול שרחוק מפני המים, לא משתנה. "במחקר הנוכחי רצינו להבין מה מעידה ההעמקה הזאת עבור דגים שונים: האם הם מעמיקים, האם הם מצליחים לשמר את שכיחותם בעומקים החדשים – או שהם קורסים", מסביר חייקין.

המחקר החדש של חייקין, בהנחייתו של בלמקר – בחן כיצד התחממות מי הים משפיעה על דפוסי ההעמקה של 64 מיני דגים בים התיכון, מתוכם 50 מינים מקומיים ו-14 מינים זרים (בעלי חיים שבעקבות פעילות האדם התרחבו לאזור שמחוץ לתחום תפוצתם הטבעי, שרדו ואף שגשגו בו) – שהגיעו מהים האדום.

דפוסי עומק

החוקרים מצאו שדפוסי ההעמקה בקרב המינים המקומיים הם מגוונים למדי: מינים שהתפרסו על טווח רחב יותר של עומקים – עלו בשכיחותם; מינים שכיווצו את טווח העומקים שלהם (בין היתר, הבקלה הים-תיכונית שרובנו מכירים), מינים חובבי קור שהעמיקו ומינים שנעו לסביבות רדודות יותר – ירדו בממוצע בשכיחותם, ומינים שלא שינו את טווח העומקים שלהם – נשארו יציבים.

בקרב המינים הפולשים, כמו אופון זהוב פס (Upeneus moluccensis) שהיגר לים התיכון דרך תעלת סואץ – הסיפור כבר אחר לגמרי. "כמעט לא משנה מהו דפוס שינוי העומקים שלהם – לרוב, מינים פולשים עלו בשכיחותם", אומר חייקין. "בנוסף, למינים הפולשים יש נטייה להתפשט למעמקים עם הזמן".

למרות שדפוסי ההעמקה שנמצאו במחקר הם מגוונים, קיימת קבוצה אחת שנפגעת יותר באופן מובהק. "המים העליונים מתחממים בקצב גדול יותר מאשר המים העמוקים, ובהתאם לכך אנחנו רואים שמינים חובבי קור שמעמיקים את הגבול הרדוד שלהם יורדים בשכיחותם – כלומר, ההעמקה לא מהווה מקלט משינויי מזג האוויר והאקלים עבורם. מנגד, מינים חובבי חום שהעמיקו את הגבול הרדוד עולים בשכיחותם", מפרט חייקין. "שתי התוצאות האלו יחד מעידות על שינוי מהיר ובעייתי בהרכב חברת הדגים בישראל".

משנים את השוק

אחת ההשלכות הישירות לכך היא שינוי שוק הדגים – שמתרחש כבר בימינו. "חלקנו כבר ניזונים מדגים פולשים, כמו פלמידה לבנה", מעיד חייקין. הפלמידה הלבנה (Scomberomorus commerson) היא חלק מהקטגוריה הקולינרית המשונה "הזנה למען הסביבה" שמתקיימת כבר עשרות שנים, כשתושבי ישראל אוכלים מיני דגים פולשים שהגיעו לים התיכון מתעלת סואץ – ושפוגעים באוכלוסיית הדגים המקומית.

לפי חייקין, מלבד השינוי בתפריט, המחקר מהווה תמרור אזהרה בכל מה שקשור למשבר האקלים ולשינויים שעלינו לאמץ בשל המצב. "במדינות רבות הגבלת דיג לא קיימת, ואצלנו כן; אנחנו מבצעים פיקוח ימי. המעבר הזה, לדיג בר קיימא – הוא חשוב", הוא מסביר. "גם ייסוד שמורות טבע ימיות הוא מהלך מבורך מכיוון שהוא עשוי להוריד את הסטרס שחווים הדגים מדיג".

עם זאת, לפי חייקין, גם פתרונות אלה כנראה לא ימנעו מאיתנו לחזות בשינויים נרחבים וקשים שמתרחשים ושיתרחשו באוקיינוסים שלנו. "השמורות והדיג המפוקח לא יצליחו להציל את הדגים מעליית הטמפרטורות העולמית באופן מוחלט, ולכן יש לפעול לקידום פתרונות לצמצום פליטת גזי חממה – ברמה הלאומית והבינלאומית גם יחד", הוא מסכם.

הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!