ישראל בדרך להפוך לטורקיה ולא בגלל החקיקה // דעה

באמצע חודש יולי של 2016 הופתעו תושבי איסטנבול ואנקרה לגלות כי הצבא החל להשתלט על מבני שילטון מרכזיים, כלי תקשורת וגשרים. מטוסי חיל האוויר הטורקי הנמיכו טוס מעל הפרלמנט במדינה, סמל השילטון המרכזי, ומההדף נופצו זכוכיות הבניין. זה היה ניסיון הפיכה בשידור חי שהתרחש בעולם שנשלט על ידי הרשתות החברתיות - והתיעודים עפו ברחבי המדינה והעולם ובמידת מה היו אלה שגרמו בסופו של דבר לתושבי המדינה להתקומם, לצאת לרחובות ולחנוק את ניסיון ההפיכה באיבו.

הנשיא הטורקי ארדואן שב אחרי שעות מורטות עצבים לבירה והשיב לעצמו את השליטה במדינה, שידעה לא מעט הפיכות צבאיות במאה הקודמת, בעיקר במאבקים שבין האליטה הצבאית החזקה והחילונית לבין מגמות שלטוניות שלא מצאו חן בעיניה. טראומת ההפיכה הובילה את ארדואן לבצר את כוחו עוד יותר: הוא עצר אנשי צבא, עיתונאים ואנשי אקדמיה ושינה את החוקה של המדינה לפי ראות עיניו.

ארדואן פונה לציבור ממקום מסתורו

יולי 2023: מדינת ישראל ניצבת בפני הפיכה צבאית דה-פקטו. נכון, אין כאן טנקים מתחת לגשר המיתרים ומטוסי חיל האוויר אינם טסים בגובה מאיים מעל כנסת ישראל. אבל במדינתו הקטנה אין צורך בפעולה צבאית אקטיבית כדי לבצע הפיכה: מדינת ישראל היא אחת המדינות המאוימות בעולם שאויביה צרים על גבולותיה וגם בתוכה היא מתמודדת עם איומים לא מעטים. לפיכך במדינה מתגוננת כשלנו מספיקה פעילות פסיבית של סרבנות כדי להציב את המדינה על סף סכנה וחשש מכיליון ובעצם לכפות על השלטון הפיכה צבאית.

יודגש, אין כאן אמירה בעד הרפורמה המשפטית. הציבור החרדי חייב להיות מחוץ למשחק הזה. החקיקה הזו נועדה בראש ובראשנה לשרת את הצד המשיחי של הממשלה במאבקם על עתיד שטחי יהודה ושומרון מול שופטי בג"ץ - נושא שלנו כחרדים אין כל עניין בו. יותר מכך, האינטרס החרדי הוא להוביל לשקט ולהשיב את השפיות למדינה ולא חלילה ליטול חלק בניסיונות לעצב את דמותה של המדינה ובכך לסחוף לעברינו את הזעם של הציבור הליברלי בישראל.

אך מן הצד השני, אי אפשר שלא להזדעק לנוכח הכלים הבלתי לגיטימיים בהם נוקט השמאל הישראלי בדרכו לכופף חקיקה של קואליציה לגיטימית. לצורך המבצע מגויסים אלפי אנשי צבא בדרגים שונים ומשמעותיים שחותמים על מכתבי סרבנות ונעשים מאמצים כבירים להוביל את צה"ל לחוסר כשירות, דווקא בתקופה בה ישראל ניצבת בפני איום ממשי לעימות רב-זירתי בניצוחה של האויבת הגדולה איראן.

אין לי מושג כיצד תסתיים סאגת החקיקה, האם בפשרה או אולי חלילה מי מן הצדדים יצא וידו על העליונה ואז נצא כולנו נפסדים. דבר אחד ברור, ההיסטוריה לא תשכח את אותם אנשי המחאה שבשל חקיקה שאינה לרוחם, לא התספקו בהפגנות שהן כלי לגיטימי למאבק בשלטון, עברו לשחק באש הסרבנות ובאופן מעשי השתמשו באיום בהפיכה צבאית וסיכנו בכך את עתיד קיומה של המדינה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!