גרי אריות • טורו השבועי של יעקב ריבלין

עשרה קבין של נאחס ירדו לעולם, תשעה מהם נטלו המפלגות החרדיות ביום שני השבוע. מספר שעות לפני ההצבעה בוועדת החוקה על חוק הגיור דומה היה שהכול ערוך ומוכן לקראת ההכרה הרשמית בטקס חידוש הקשר מחזיר גרושתו בין בנימין נתניהו וראשי המפלגות החרדיות. בדרך היה צורך לעבור תהליך ידוע ומוסכם מראש של הצבעה בוועדה, ואז הברית המחודשת הייתה יוצאת אל הפועל. בלי השלכות על הרכב הממשלה הנוכחית, שהדלת המובילה אליה שמורה בלהט החרב המתהפכת של אביגדור ליברמן, אלא לקראת הממשלה הבאה. אם מר נתניהו יקים אותה.

מעמד הוורט התקיים ביום ראשון שעבר, אך לבקשת הצדדים נחגג בחוג המשפחה בלבד. החתן דנן קיים וקיבל עליו בקניין סודר שלא להעלות את תקנות הגיור לאישור הממשלה, גם אם כתוצאה מכך ייאלץ להתמודד עם משבר קואליציוני חמור. מאחר שהבטחות מהסוג הזה נשמעו בעבר מספר פעמים, והוכחשו לאחר מכן, דאגו העומדים מצד הכלה לזמן לחדר שני עדים כשרים ששמותיהם לא יפורסמו בשלב זה.

קודם להבטחה החגיגית והמסוכנת (ראש הממשלה מאוד לא אוהב בחירות קודם זמנן ומשברים קואליציוניים) ערך נתניהו בדיקת שטח מוקדמת בין מרכיבי הקואליציה. תחילה דיבר עם הפרובלמטי ביותר. האיש שאי אפשר לדעת על איזה צד יקום בבוקר ואילו החלטות לא צפויות יקבל. הבדיקה עלתה בשלום. ליברמן הבהיר שעם כל הרצון הטוב שלו בהרחבת מערך הגיור המקל והתמיכה שלו בכל הצעה בעניין, יש דברים חשובים הרבה יותר שעומדים על סדר היום הלאומי והבינלאומי של ישראל (המפולת המדינית הנוראה ביחסים עם ארצות הברית). הנבדק השני, יאיר לפיד, הבהיר שבראש מעייניו ניצבים תקציב המדינה והמאבק ביוקר המחיה. תקנות הגיור חשובות, אך לא בגללן הוא יילך לפרק ממשלה עכשיו.

הפתעה נרשמה אצל הנבדקת השלישית במעלה (אם כי הראשונה בסדר הכרונולוגי. נתניהו שוחח איתה בנושא מספר פעמים בשבועות האחרונים). התברר שלמרות שתקנות הגיור הפכו לסמל המסחרי של התנועה בנושא דת ומדינה היא חושבת שיש נושאים דחופים יותר לעסוק בהם. בהקשר לכך יסופר שמערכת היחסים הפוליטית שלה עם ח"כ אלעזר שטרן, יוזם התקנות והחוק (ותיכף יוסבר ההבדל ביניהם), אינה מהמשופרות בחודשים האחרונים. ואידך זיל גנוב.

בשיחת הפיוס והידידות האמורה עם ראשי המפלגות החרדיות פרש נתניהו את היריעה כשמלה והודיע שדעתו נחושה ללכת עד הסוף. כלומר: גם אם ברגע האחרון מישהו מהשותפים הקואליציוניים ישנה את דעתו ויודיע על משבר, הוא לא מעלה את תקנות הגיור לממשלה ויהי מה.

רק מכשול קטן אחד נותר בדרך. במקביל לתקנות הגיור רצה בכנסת יוזמת חקיקה של ח"כ שטרן בגרסה הרסנית הרבה יותר. הצעת החוק עברה את משוכת הקריאה הראשונה בכנסת, ירדה לוועדת החוקה בראשות ח"ד דוד רותם, אושרה על חודו של קול ונעצרה בעקבות בקשת רביזיה של המפלגות החרדיות. רותם יכול היה להעלות את הרביזיה להצבעה ולהפיל אותה בעזרת הרוב שיש לו בוועדה (אז גם הליכוד תמך בחוק), אך נמנע לעשות זאת לאחר שליברמן את ציפי לבני סיכמו עם הבית היהודי ונתניהו שבמקום הצעת החוק האמורה תוגש לממשלה הצעה ברוח דומה ותהווה תחליף.

מה ההבדל בין הצעת חוק שעוברת בכנסת להחלטה של הממשלה? רשמית אין. פורמלית מעשית יש גם יש. הבדל ראשון: החלטת ממשלה ניתנת בקלות לשינוי בהחלטה אחרת, לעומת חוק שמצריך שינוי בשלוש קריאות בכנסת (במאמר מוסגר: נתניהו והחרדים עשו שימוש בתרגיל הזה במסגרת חוק הגיוס. מספר המתגייסים לעניין העמידה ביעדים הושמט מהצעת החוק והועבר להחלטת ממשלה. כלומר, אם כיום היעד ל-2017 עומד על 5,200, הממשלה הבאה - בתקווה שאכן נזכה לשמוע את פעמי חמורו של משיח נוערים בה מפיהם של שרים חרדים - תוכל לקבוע מספר נמוך יותר התואם את מה שקורה בשטח ולפתור את הבעיה. אבל לך תספר את זה לחוגי הייהרג ואל יעבור). הבדל שני: החלטת ממשלה מחייבת הרבה פחות מבחינת לוח זמנים. חוק שעבר בכנסת יוצא לביצוע בתוך פרק זמן מסוים. החלטת ממשלה תבוצע כאשר הממשלה תחליט שוב כיצד ואיך. אפשר לקבור אותה בקבורת חמור בכל רגע נתון.

במקרה דנן, היה הבדל שלישי ומהותי בגופם של דברים. הצעת החוק שעברה בוועדת החוקה היא הדרקונית ביותר שניתן להעלות על הדעת. אם בהצעות חוק קודמות מסוג זה (ראו בגיליון קודם אודות הצעת החוק של רותם, שתחילה אושרה על ידי הראשון לציון דאז הגרש"מ עמאר) ניתנה אפשרות לכל רב עיר בישראל לעסוק בגיורים, כעת כל רב מקומי, מדרגת רב שכונה ומעלה, יכול להקים לעצמו הרכב בית דין לגיור ולצרף אליו את מי שהוא רוצה. אפילו אם הוא לא מכהן כרב אלא רק עבר בחינה בדיני גיור ומילה, ובמקרה שישיג פטור מהבחינה מטעם מנהל הגיור - גם בכך לא יהיה צורך. כלומר: גם מושיק אבולעפיא מהחמוצים בשוק הכרמל יוכל לגייר כשרב כלשהו יחליט לצרף אותו להרכב גיור. על הדרך, צירפו למוסמכי הגיור כל מי שכיהן כראש ישיבה במשך עשר שנים.

נוסח תקנות הגיור שהמתין מרוכך קצת יותר. רק בעלי כושר לרב עיר יוכלו לגייר. יהיה מערך פיקוח רבני עליון על הגיורים. בסופו של תהליך יהיה צורך בחתימת קיום של הרב הראשי לישראל. עדיין צרה צרורה, אך הרע במיעוטו לעומת החוק של שטרן.

חזרה לפגישת נתניהו וראשי המפלגות החרדיות: נתניהו הבטיח לעצור את תקנות הגיור בממשלה (שגם להן מתנגדים החרדים נמרצות), ובלבד שהנדוניה לשידוך תהיה התחייבות שהחוק המסוכן עוד יותר מבחינתם לא יעבור את ועדת החוקה של רותם. הוא נידב לכך את נציג הליכוד בוועדה ח"כ יריב לוין במטרה שיצביע נגד. נותר רק לסגור עם שני הח"כים הערבים שבוועדה כדי שיתמכו בהצעת הנגד החרדית, והסיפור נגמר. אין חוק בכנסת. אין תקנות גיור בממשלה.

כשלוחא דרבנן לסגירת העסקה נבחר ח"כ משה גפני. לגפני יש מסורת של שני עשורים ויותר בקשרים עם הערבים. הוא היה אבי השיטה של ברית המיעוטים בין החרדים והערבים, ובהיותו בוועדת הכספים צ'יפר אותם בכספים עד כמה שהחוק אפשר לו. באופוזיציה סגר איתם דילים של מינוי דיינים מול קאדים. תחום הפעולה המשותף האחרון היה בקרב בוועדת הכספים נגד חוק מע"מ אפס. הח"כים הערבים לא חשבו שהם יכולים לעשות משהו נגד עד שגפני הרים את נס המרד והם חברו אליו לחודש וחצי של מאבק עקבי ונחוש. העובדה שלא יצא ממנו כלום היא סיפור עצוב בפני עצמו.

לדברי אחד הנוכחים בפגישה, גפני הבטיח לקחת על צווארו את האחריות לקולות הערבים. ואם גפני מבטיח חזקה עליו שהוא יודע מה שהוא אומר. נתניהו לא חשב פעמיים, והודיע רשמית לראשי המפלגות החברות בקואליציה שמבחינתו אין תקנות גיור בממשלה ומצדו שהכנסת תטפל בנושא. הכול על סמך ההבטחה שיש רוב בוועדת החוקה נגד החוק.

גפני נשלח למשימה, אבל כנראה שכח לשמור על ביטחון שדה. באמצע השבוע שעבר כבר ידעה התקשורת במחננו לספר שיש עסקה עם הערבים. עם ג'מאל זחאלקה כבר דיברו, ועם איבראהים צרצור ידברו בימים הקרובים. כל התכניות על השולחן ובגלוי, בהתאם למסורת שעוד לפני שמתחילים רצים לספר לחבר'ה. הייתה זאת טעות שמוקדם עדיין להעריך את הנזקים שגרמה לעם היהודי. בקווים כלליים ניתן לומר שהיא נמצאת ברשימת עשר השגיאות הקרדינליות של הנציגות החרדית לדורותיה (המתינו למוסף החג הבא). החשיפה פתחה את הקלפים בפני שטרן וחבריו, ואלה ידעו בדיוק מה הם צריכים לעשות כדי לקנות את הערבים.

וטיפש מי שבא אליהם בטענות. את הח"כים הערבים מעניין חוק הגיור היהודי (אגב, בשמו של גפני אמרו שהוא שכנע אותם שמן הראוי שיתנגדו לחוק כדי שיהיו כמה שפחות יהודים בישראל. למות מצחוק. לקום אחר כך ולבכות) כמו שאת גפני מעניינות תקנות ההגירה של מדינת טקסס. יש להם ציבור עני ומקופח שצריך לדאוג לו. הם רחוקים מעטיני התקצוב הממשלתי, ובכל זאת צריכים להביא משהו הביתה חוץ מצעקות על זכויות הפלסטינים בגדה. פה כביש ליישוב לא מאושר, שם מגרש תרבות בעיר ערבית, פה ושם כיתות לבית ספר בפזורה הבדואית השוכנת במבני פח לוהטים הראויים למרבץ עזים בלבד. ואת זה יכולים לספק רק שרים ומפלגות ששוכנות בקואליציה. אז עם כל הכבוד לאמפטיה ולברית המיעוטים עם החרדים, ברגע האמת צריך לספור את הכסף על השולחן.

מה בדיוק הבטיחו אנשי התנועה ויש עתיד לערבים? עד לרגע זה ידוע על תמורה ראשונית בלבד. בצהרי יום רביעי השבוע התקיימה בכנסת הצבעה על הערעור של ח"כ חנין זועבי נגד הרחקתה מדיוני המליאה והוועדות בגין התבטאויותיה בשבח הטרור הפלסטיני. חמשת נציגי התנועה נמנעו, וח"כ עמרם מצנע התנגד. בשיחה עם ח"כ מנחם אליעזר מוזס ביום שלישי השבוע ידע זחאלקה לספר שלמחרת יצביעו איתם נציגי התנועה.

אבל זו זה בוודאי לא התגמול היחיד. מול ששת הנציגים של התנועה היו החרדים יכולים לספק 18 קולות נגד. מי שככל הנראה יודע את מהות העסקה האמיתית הוא שר החינוך שי פירון, שביום שני הסתובב מאושר וסיפר לכל מי שרצה לשמוע איך הביס את החרדים. במסדרונות הכנסת מדברים על כיתות חדשות שייבנו במגזר הערבי. אם אכן כך פני הדברים לא נותר אלא לברך בצער רב את שני הצדדים. כך עושים עסקים בפרלמנט הישראלי. גם החרדים בתקופת שבתם באופוזיציה מכרו את הקולות שלהם לכל המרבה בכיתות ובתקציבים.

כך או כך, בבוקר יום שני השכימו הח"כים החרדים אל בניין הכנסת וראו שחור בעיניים. הח"כים הערבים נעלמו מהבניין, וכל המאמצים להשיג אותם עלו בתוהו. מאוחר יותר הם הסבירו שהוכרז על החרמת הדיונים בכנסת כתוצאה מההרחקה של זועבי, אבל היה ברור שזהו סיפור כיסוי. אפשר היה לבוא לוועדת החוקה, להצביע נגד ולחזור הביתה. אבל כשמישהו משלם לך רק כדי לא לבוא - זו הצעה שאי אפשר לסרב לה.

היעדרות הח"כים הערבים אפשרה לח"כ דוד רותם לכנס את הוועדה ולהפיל את הרביזיה החרדית. כעת הוא יכול להעלות את החוק להצבעה בקריאה שנייה ושלישית במליאת הכנסת מתי שירצה ולפתוח את שערי הגיהינום בכל הקשור לגיורים בישראל. השבוע שלחה היועצת המשפטית של משרד המשפטים מכתב הבהרה לרבנות הראשית והבהירה שהרחבת האפשרות לכל רב בישראל להקים מערך גיור עשויה לאפשר לזרמים אחרים לטעון לאפליה ולזכות במתן אפשרות להקמת מותבי גיור משלהם.

נתניהו קיבל את הבשורה על התבוסה בוועדת החוקה ישירות מפי לוין. לאחד הח"כים שדיבר איתו מאוחר יותר סיפר שלא הרגיש מושפל כך כבר זמן רב. התבזיתי בכך שעצרתי את תקנות הגיור בממשלה, ועכשיו אני מקבל אותן בחזרה בכנסת, התבטא האיש.

ועד מהרה התברר לו שיש לו סיבה נוספת לחוש מבוזה. בשיחה שקיימו אנשיו עם יו"ר ש"ס ח"כ אריה דרעי הם קיבלו הבטחה שאם ינסו לעצור את החוק המסוכן בכנסת כשיבטיחו ללבני ושטרן להעלות את תקנות הגיור הגרועות פחות בממשלה הם לא יספגו ביקורת מהחרדים. הסיבה ברורה: הם, בסך הכול, רוצים להציל מה שאפשר. דרעי הבטיח ושמר על שתיקה. מי שלא שתק היה גפני, שמיהר לתקוף את נתניהו על כך שהממשלה שבראשותו מסכנת את עתיד העם היהודי. הפרלמנטר הוותיק הזה יודע שההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה ומשתמש בה יפה מאוד בשעותיו הקשות.

נכון שנכשלתי, אומר לנו גפני, אבל רק כי אני עושה בזמן שאחרים יושבים. למה רק אני צריך לעסוק בנושא בשעה שכל היתר לא מתאמצים? למה דרעי לא הלך לדבר עם הח"כים הערבים? למה אף ח"כ אחר לא הלך לסגור איתם עסקים? מי שיושב על השטיח, מסכם גפני בזעף, אף פעם לא נופל.
המצב הרבה יותר מעגום. שטרן תופס את נתניהו בגרון. כל שינוי קל בתקנות ייתקל באיום להעביר את החוק בכנסת. בעת כתיבת השורות מסתמן שזה מה שיקרה, לאור כישלון המגעים לפשרה בין הבית היהודי והתנועה סביב החוק. את החרדים כבר לא סופרים בקטע הזה. מעבר לסכנות הרוחניות חשות המפלגות החרדיות גם תסכול ותבוסה. פעם אחת בקדנציה מוכן נתניהו לתת מתנה באמת ובתמים, והן, באוזלת ידן, זרקו אותה לאשפה.

טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון בקהילה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!