כל אחת בדרך שלה: החובה של הנשים לדבר את עצמן // טורה של אפרת ברזל

בנות חייבות לכתוב את עצמן החוצה. או לפחות להביע את ליבן בכל דרך אחרת אפשרית: בציור, בצילום, בגינון, בריקוד, במשחק, בעיצוב, בבישול, בשירה.

בנות צריכות לחלוק, לתת מעצמן תובנות הלאה. בנות הן עם של יוצרות. אחת הדרכים המופלאות לחלוק, נקראת: תפילה.

מה בנות אוהבות להביע? מה בנות אוהבות לכתוב?

בנות אוהבות לכתוב חלומות,

בנות אוהבות לכתוב דאגות, לכתוב זכרונות, לכתוב שירים, לכתוב מחשבות.

אישה, בשביל לכתוב את עצמה, לא צריכה לדעת כלום.

היא צריכה רק לזוז רגע,

מתוך הסיטואציות הרגילות של התפקוד שלה בבית, לזוז רגע מהיותה בת, אמא, סבתא וחברה, להתרחק רק טיפה,

ולכתוב כל מה שהיד שלה מרגישה.

גם אם היא חושבת שלמישהו אחר זה לא יראה 'אומנות' כזאת גדולה.

את יכולה לכתוב על האמונה שלך,

את יכולה לכתוב על הילדות שלך,

על הקשיים שלך

על רגעים סודיים שלך

על מוזיקה שאת אוהבת ומה היא עושה בך כשהאוזניים שלך שומעות אותה.

בשביל לכתוב אותך את לא צריכה ללמוד כלום, את כל מה שיש בך עד עכשיו כבר למדת, וזה שלך, זה מספיק, אחר כך אם תרצי, תעשירי את עצמך עוד.

לפעמים, מרוב לימודים שמסבירים לך איך כדאי ואיך צריך, את כבר שוכחת כמה את מקסימה בעצמך ומנסה ליישר קו עם כל מיני המלצות של 'מומחים' שאולי הם מקסימים בדרכם, אבל הם זה לא את, ואת זה לא הם.

ביצירה שלך רק את יודעת. אלוקים ברא אותך יודעת אותך.

אל תקבעי את המח שלך בתיאוריות. עומס יתר של ידע,  ישבית אותך.

בשביל לכתוב את עצמך החוצה את לא צריכה ללמוד לכתוב.

כמו שאת לא חייבת ללמוד לרקוד כדי לשמח כלה ולשמח בקפיצותייך הצוהלות, גם אותך,

בדיוק כמו שאת לא צריכה ללמוד פיתוח קול אם את רוצה לשיר במטבח ולעקוב איך הצלילים עוברים לסלון.

קומי ושירי.

את לא צריכה לדעת לצייר כדי למרוח נועם של צבעים שעושים בך הרמוניה, את לא צריכה ללמוד בוטניקה כדי לגדל פרחים ולהריח אותם, מקסימום הם ינבלו לך, ותמשיכי לעשות איחורים.

בדיוק כמו שאת לא צריכה לדעת לקרוא מתכון כדי שיצא לך טעים, אולי להיפך.

מה כן?

כדי לכתוב אותך,

את כן צריכה ללמוד לשמוע קולות פנימיים, את כן צריכה לדעת להקשיב, לך.

את כן צריכה תמיד שתהיה לך בתיק מחברת. לא מחשב.

מחברת. יפה. כזאת שאת אוהבת.

כתב היד הבלתי מסותת שלנו, כתוב על דפים לבנים, מקומטים, ברגעים האלה שבאים באנו רעיונות, הוא הרבה יותר חי ואמיתי מאשר פונט 'אריאל' מעוצב על מסווך וורד קר.

מה עוד את צריכה?

את צריכה מטאפורות  כדי להיפתח,

את צריכה ללכת עם כל קו של דמיון,

את צריכה לדעת שכל מיני אנשים יגידו עליך כל מיני דברים,

כשהם יקראו אותך,

את צריכה לדעת שכל אחת נהיית חצי פסיכולוגית ומנתחת אותך,

הרבה לפני שהיא מנתחת את עצמה,

את צריכה לדעת שנותני ההשראה הגדולים ביותר בעולם הם ילדים. לאו דווקא שלך, ילדים הם בני אדם יחסית חדשים בבריאה. כל חכמה שלהם משולבת עם תמימות של גילוי מרתק. זה משפיע.

לכי, שבי עימם ולמדי מהם. כל משפט שלהם זה אוצר של השראה.

את צריכה לדעת למחוק,

גם אם את בטוחה שאי אפשר,

את צריכה סביבך גם מעט בני אדם בגיל רגיל, כדי להביט בהם מהצד, מתנהגים.

את צריכה נקודת אחיזה ומקום להרפות,

את צריכה להיכנס ולצאת ממערכות יחסים, גם שלך וגם של אחרים,

את צריכה לדעת שלא לכל דבר יש הגיון,

את צריכה לדעת ששריר הכתיבה נתון לאימון,

את צריכה לקרוא לעצמך בקול רם את מה שכתבת, כמה פעמים שאת רוצה,

אחר כך למישהו אחר,

את צריכה לדעת שאת חושפת רק מעט מכל מה שיש לך לתת,

את צריכה לדעת שחלק ממה שתכתבי, איש לא יבין,

את צריכה לדעת שזה ממש לא איכפת לך,

את צריכה להרגיש אם הטקסט עושה בך דמעות טובות וחמימות. אם התשובה היא כן, הוא יפגוש גם דמעות של נשים אחרות.

את צריכה לדעת מתי את מסיימת וכבר יכולה לשלוח את המילים שלך לעולם.

את צריכה לברך אותן:

בהצלחה מילים שלי. לכו, עשו את דרככן,

אמא אפרת אוהבת אתכן.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!