תקדים: בית המשפט בהכרעה 'חינוכית'

פרשת עמנואל 2? עתירה שהוגשה כנגד החלטת ועדת הערר של משרד החינוך (מחוז חרדי) לקבל לבית ספר מוכר שאינו רשמי תלמידה שלא התקבלה לבית הספר - נדחתה.

בפסק דין תקדימי שנתן היום (ג) בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, הכריע השופט דוד מינץ, בעתירה שהוגשה על ידי בית הספר 'למרחב' בפתח תקוה ואשר יוצגה על ידי עורכי הדין אמנון דה הרטוך ורועי גיא-גרין, את המדינה ייצג עו"ד אורי סירוטה מפרקליטות המחוז ואת הורי התלמידה ייצגו עורכי הדין יואב ללום וראובן ביטון ממשרד ללום-ביטון ושות'. העתירה דרשה לבטל את החלטת ועדת הערר לכפות על בית הספר קבלת תלמידה.

בית המשפט בפסק דינו אישרר למעשה את סמכות ועדת הערר של משרד החינוך בראשותו של מנהל המחוז מאיר שמעוני ואת כוחה להתערב ולכפות קבלת תלמידה על בית ספר על אף שהוא נחזה להיות בית ספר פרטי. בית המשפט אסר על קיומן של בחינות של מכונים חיצוניים - גם כאשר הן נעשות בין כתלי בית הספר. בית המשפט הבהיר כי בחינה פנימית יכול בית הספר לעשות אך ורק בתחומים הבאים: ידע כללי, יהדות, אנגלית, עברית ומתמטיקה בלבד. "כאשר ברי לכל כי 'בחינה פדגוגית' של מכון מיון חיצוני, הבוחנת, בין היתר, 'יכולת ריכוז, ניהול יעיל של הזמן ומהירות עיבוד נתונים' ו'יכולת ניתוח וחשיבה אנליטית', אינה עומדת בתנאים שקבע משרד החינוך".

בית המשפט חייב את העותרת בהוצאות משפט של הורי התלמידה בסך 20,000 ש"ח.

קצת רקע:
למוסד החינוכי "למרחב" בפתח תקווה, בית ספר מוכר שאינו רשמי, הגיעה התלמידה וביקשה להתקבל ללימודי כיתה ט'. היא ניגשה ביום 11.2.14 לבחינות הקבלה שכללו מבדקים על ידי "מכון קרני". בנוסף, ניגשה התלמידה לראיון קבלה. בית הספר הודיע לתלמידה ולהוריה שלא התקבלה ללימודים בו. להחלטה זו לא צורפו נימוקים/הסברים נוספים בכתב.

הורי התלמידה הגישו ערר לעדת הערר של משרד החינוך, מנהל בית הספר והורי התלמידה הוזמנו. הנהלת ביה"ס הציגה את הנימוקים לדחיית מועמדותה של התלמידה - הישגיה הלימודיים הנמוכים כפי שבאו לידי ביטוי בבחינת המיון; רמת צניעות נמוכה (התלמידה הגיעה לראיון עם חצאית קצרה); סוג פעילות פנאי שאינו מקובל במסגרת בית הספר (שימוש בטלפון חכם, כולל שימוש באינטרנט ותוכנת whatsapp); ומוטיבציה אישית נמוכה ללימודים בבית הספר.

ועדת הערר החליטה לקבל את הערר, וחייבה את הנהלת בית הספר לזמן את התלמידה והוריה בהקדם האפשרי לצורך שיבוצה בבית הספר "נפלו פגמים בהליך קבלת ההחלטות על ידי בית הספר", נכתב.

שבוע לאחר שהתקבלה החלטת הערר, הציע בית הספר כי תינתן לתלמידה הזדמנות לגשת למבחן נוסף במכון קרני, אך הוריה סירבו. ימים לאחר מכן הגיש ביה"ס בקשה דחופה למתן סעד זמני אשר ימנע מהתלמידה להתחיל את לימודיה ב-1 בספטמבר, על מנת למנוע מצב שבו "מועמדת שאינה מתאימה מבחינה רוחנית ופדגוגית לבית הספר משובצת בו בכח". הבקשה נדחתה, ולאחר דין ודברים בין הורי התלמידה לבית הספר, התייצבה התלמידה ללימודים, והיא לומדת בו עד היום.

עוה"ד אמנון דה הרטוך, רועי גיא-גרין, מי שמייצגים את בית הספר 'למרחב', טענו כי ועדת הערר לא התייחסה באופן מפורט לקביעות העובדתיות של לפיהן התלמידה אינה מקפידה על גדרי הצניעות הנדרשים. הוועדה אף לא נתנה דעתה לציונים הנמוכים שהשיגה התלמידה בבחינות במכון קרני.

בנוסף, העותרת, כבית ספר פרטי - מוכר שאינו רשמי - אינה מחויבת ב"מדיניות ההכלה" של קבלת תלמידים שאינם עומדים בתנאי הסף שנקבעו, כאשר היא זכאית לפעול על פי תפיסת עולם ערכית מוגדרת. על כל אלו נטען כי בהליך הפניה לוועדת הערר ואף לעירייה הייתה מעורבות אישית ברורה של שר החינוך באופן שהשפיע על ההליך ותוצאותיו.

מנגד טען משרד החינוך כי אין כל עילה מנהלית המצדיקה התערבות בית המשפט בהחלטת ועדת הערר. "לא נפל פגם בהחלטת הוועדה, והיא לא חרגה ממתחם הסבירות. המשיבים פירטו אחד לאחד את תשובתם לטענת העותרת שנפלו פגמים בהליך קבלת ההחלטות על ידי ועדת הערר".

הוועדה אף השתכנעה כי לא הוצגה תשתית מספקת לטענות המיוחסות לתלמידה באשר לפן הרוחני-התנהגותי. הורי התלמידה ציינו כי השימוש בטלפון נייד נעשה לאור נסיעותיה של התלמידה לבית ספרה הנוכחי המרוחק מביתם, אך גם ציינו בפני הועדה כי יקבלו עליהם את הוראות בית הספר בעניין.

הורי התלמידה טענו לגופה של ההחלטה שהתקבלה על ידי ביה"ס, כי עמדו בבסיסהּ שיקולים זרים, זאת מכיוון שצוין בפניהם בשיחות שבעל פה כי בתם אינה מתקבלת ללימודים בבית הספר בשל השתייכותם לזרם החרדי ולא לזרם החרדי- דתי לאומי. רק בדיון שהתנהל בוועדת הערר התגלתה לראשונה הסיבה האמיתית לאי קבלת בתם לבית הספר - הטענה כי התלמידה אינה עומדת בדרישות בית הספר מבחינת רמת צניעותה, וסוג "פעילות הפנאי" שלה - טענה אשר אינה נתמכת בעובדות.

הטענה בדבר רמתה הלימודית הנמוכה של התלמידה, אשר הועלתה על ידי בית הספר בפני ועדת הערר, אינה מבוססת ואף לא היוותה מעולם הסיבה האמיתית לאי קבלתה. הורי התלמידה טענו כי הם עומדים בכל התנאים הנדרשים בתקנון בית הספר. כך בין היתר, נטען כי הטלפון הסלולארי שבידי התלמידה פתוח רק לגלישה דרך רשת אלחוטית, בבית הורי התלמידה קיים שירות חסימה לגלישה באתרים "בעייתיים" כנדרש בתקנון; ומעולם לא הייתה בביתם טלוויזיה (כפי שרק "מומלץ" בתקנון). מה גם, חברותיה של התלמידה הלומדות בבית הספר חברות בקבוצות whatsapp כיתתיות. ועוד, הורי התלמידה הסכימו אפוא, לכל תנאי התקנון, ואף נטלו את מכשיר הטלפון שהיה מצוי בידי התלמידה, מידיה.

לבסוף נטען כי במבחני המיון להקבצות שנעשו לתלמידה עם תחילת שנת הלימודים, היא שובצה להקבצה א' במקצוע האנגלית, וככל הנראה גם במקצוע המתמטיקה. העותרת אף לא ביקשה לטעון כי כעת, לאחר שהתחילה שנת הלימודים, אכן הוכחה למפרע רמתה הלימודית הנמוכה של התלמידה, אלא אך טענה שדבר זה אינו רלוונטי, כי יש לבחון את רמת לימודיה של התלמידה נכון ליום בחינת המיון שנבחנה בה.

ההחלטה:
בפסק הדין שניתן קבע השופט כי הובהר זה מכבר כי לבית ספר מוכר שאינו רשמי - על אף שהינו מוסד "פרטי" במובנים רבים - ניתנו סמכויות מכוח דיני החינוך, להעניק חינוך חובה לתלמידים, ובכך ממלא הוא תפקיד בעל אופי ציבורי מובהק. בהתאמה, בית המשפט הכיר בסמכותו של משרד החינוך להתוות מדיניות במוסדות חינוך מסוגים שונים - גם כאשר מדובר במוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים.

באשר לטענה על מעורבותו של שר החינוך "מאחורי הקלעים" בהליך ועדת הערר, באופן שהיה בו כדי להטות את תוכן ההחלטה. "משלא הובהרה עד תום, אם בכלל, מידת מעורבותו הנטענת של שר החינוך בכל הליך קבלת התלמידה לבית הספר, אינני מוצא לנכון להידרש אליה. מה גם, יש יסוד לטענת המשיבים שכל מה שעשה שר החינוך היה העברת הפניות שהגיעו אליו ישירות לגורמים המוסמכים לשם טיפול".

הסתרת התקנון והסיבות לאי קבלת תלמידה אינה ענין טכני אלא מהותי. "מועמד אינו צריך לאסוף שברי מידע בדבר הכללים עליהם עומד המוסד החינוכי, ובדבר הנימוקים לדחייתו, ואף אין לו לחזר אחרי תשובות בעל פה".

בית המשפט אישר את החלטת ועדת הערר שקבעה כי "לא הוצגה תשתית מספקת... לטענות המיוחסות לתלמידה באשר לפן הרוחני התנהגותי". בפרט כאשר ההורים הבהירו בפני הועדה כי הם מקבלים עליהם את תקנון בית הספר.

במסגרת פסק הדין העיר בית המשפט למשרד החינוך על מספר כשלים בהתנהלותו.

בית המשפט ביקש להדגיש את היותה של עתירה זו עתירה חריגה. "קשה למצוא כדבר שבשגרה עתירה שמוגשת על ידי גוף מוסדי - שהוא אף מוסד חינוכי - כנגד תלמיד צעיר המבקש להסתופף בצל קורתו. ב"כ העותרת ציין בפתח הדיון השני בעתירה.... כי אין מדובר בדיון "פרסונלי" על תלמידה, אלא "באמירה מוסדית עקרונית".

בית המשפט מסיים את פסק הדין באמירה העקרונית הבאה: "מוטב היה שמוסד חינוכי ישכיל שלא לנהל את "מלחמותיו העקרוניות" - מוצדקות או לא מוצדקות, ככל שיהיו - על גבם של תלמידים צעירים. הגם כי נפלו פגמים כאמור בהתנהלות ועדת הערר בהקשר זה, ואף תשומת לב המשיבים מופנית לעוצמתם והיקפם של אלה - לא יכול בית המשפט ליתן יד בנסיבות שפורטו לפגיעה נוספת בתלמידה".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!