תורת התפילה • ה'אבא' של עולם החזנות בראיון מרתק

אני פוסע מכיכר רבין לכיוון משכן 'מכון תל אביב לחזנות' ברחוב צייטלין בתל אביב, ועולה בי התמיהה על הקשר בין תל אביב החילונית לבין מכון לימודי החזנות הוותיק השוכן בטבורה של העיר ללא הפסקה.

ברחוב הקטן הזה בטבורה של העיר ללא ההפסקה, למדו והתחנכו מאות מגדולי החזנים המשמשים בקודש לפני התיבה בקהילות בארץ ובעולם זה כשלושים שנה.

'בחדרי חרדים' יצא למסע מרתק אל עולם החזנות של דורינו, ואל המקום שבו בעצם התחיל הכל.
ישבנו לראיון אישי במשכן המכון, בקמפוס הלימודים במרכז 'ברודט' בתל אביב, עם החזן נפתלי הרשטיק - מי שחינך דור שלם של חזנות ושל בעלי תפילה, הקים את 'מכון תל אביב לחזנות', ומי שנקרא בפי החזנים וחובבי החזנות – 'האבא של עולם החזנות'.

כבר בתחילת השיחה כשביקשתי לדעת איך הכל התחיל – הופתעתי.

"לפני כחודש הלך לעולמו ראש העיר המיתולוגי של תל אביב שלמה (צ'יץ) להט", פתח החזן הרשטיק, "רבים לא מודעים לעובדה שעל שמו של להט החילוני נזקף דור בעלי התפילה והחזנות מתלמידי המכון המשמשים לפני עמוד התפילה בארץ ובעולם". הרשטיק חושף בפני לראשונה, שמי שיזם והקים את המכון לחזנות בתל אביב הוא ראש העיר החילוני צ'יץ.

"אחת האהבות הגדולות של ראש העיר צ'יץ הייתה החזנות. למרות שהוא היה אדם חילוני, היו לו ניצוץ ונשמה יהודית. את החזנות שמע צ'יץ עוד בימי ילדותו עת התגוררו הוריו בעיר רחובות, שם עבר לפני התיבה החזן דוד רזניק, ועל החזנות של החזן הוא גדל וינק. חזנות טובה תמיד ריגשה אותו, אני זוכר שהוא היה מסוגל לשבת ולבכות בקונצרט חזנות - ופשוט להתמכר עד אין קץ, בעוד שכל אלו שהיו סביבו התרגשו ובכו איתו ביחד".

"לצ'יץ היה את ה"להט" לחזנות, והיו לו גם יצירות חובה שאותם היו חייבים לבצע, כדוגמת 'טיהר רבי ישמעאל' או 'אל דברים' ואפילו יצירות חדשות ופחות מוכרות", מספר הרשטיק.
"למעשה, הרעיון להקים בית ספר לחזנות בתל אביב היה עוד של החזן זבולון קוורטין", המשיך הרשטיק להפתיע, "קוורטין נסע במיוחד לחו"ל לדרבן את חזני העולם ולאסוף כסף בשביל המטרה הזו. בעת שהותו בחו"ל – חלה קוורטין ומאוחר יותר נפטר בשנת 1952. כך שתל אביב וחזנות זה לא דבר חדש בכלל".

"עוד פרט פיקנטי: היכל התרבות ממוקם על שטח שהיה של קוורטין, הקריה בתל אביב אף היא ממוקמת על מגרש שהיה שייך לחזן קוורטין".

ובחזרה לתחילת דרכו של המכון: "המכון קיים בצורתו הנוכחית משנת 1992, כשבעצם קדם לו המכון הישראלי לחזנות ולמוסיקה דתית שהקים ראש העיר צ'יץ - על בסיס בית הספר לחזנות שהוקם בהיכל שלמה בירושלים על ידי ד"ר יפה ובנו, משה שטרן, ד"ר צבי טלמון ואנוכי".

"שלוש שנים לאחר שהקמנו את המכון בירושלים, באה פניה מחיים וינר ושלמה להט, לפתוח את המכון בתל אביב. הרעיון נוצר אצל צ'יץ על פי בקשתו של החזן דוד קוסוביצקי, שהיה מקורב לראש העיר, דרך תיווכו של עקיבא צימרמן".

"קוסוביצקי אמר לראש העיר שהעיר תל אביב היא המקום הראוי לפתוח בו בית ספר ומכון איכותי לחזנות. כמובן שצריך לזכור שתל אביב של פעם זה לא תל אביב של היום. בילדותי אני זוכר 10-12 בתי כנסת בעיר שהיו בהם חזנים קבועים ואפילו עם מקהלה".

"בכל נסיעה לחו"ל 'משאירים' שם חזן"
• כמה חזנים המכון הכשיר ולימד במשך השנים?

"מאות חזנים, ומסתבר שאפילו עברנו את מספר האלף. משך הלימודים במכון הוא שלוש שנים, ולפעמים ממשיכים תלמידים כחמש שנים. במתכוון אנו מעוניינים שבבית הספר לא יעבור יותר ממספר מסוים של תלמידים, הן בגלל שאין אנו מעוניינים לגרום להצפה של השוק, והן בגלל החלטה של צוות ההוראה המורכב מאנשים וחזנים דגולים ומאנשי מקצוע מהשורה הראשונה – שאת ההדרכה האישית והפיקוח האישי אפשר להעניק רק אם לא נחרוג ממספר מסוים של תלמידים הנע בין 60 ל -65 תלמידים במכלול השיעורים".

"הלימודים במכון כוללים לימוד מקיף של נוסח התפילה, פרשנות התפילה, הלכות התפילה, לימוד מוזיקה וקריאת תווים, פיתוח קול, ובכל מה שקשור למבנים המוזיקאליים של התפילה, סולמות, מודוסים והתאמת הנוסחאות".

"במכון למדו רוב רובם של חזני העולם המשמשים בתפילה לפני העמוד, מהונג קונג הרחוקה ועד הצד הקיצוני ביותר של מזרח ארה"ב - לוס אנג'לס, מניו זילנד ועד הלסינקי, ובכל רחבי אירופה, דרום אמריקה, ארגנטינה וברזיל, וכמובן בניו יורק – ששם כמעט כל החזנים המובילים הם בוגרי המכון, כשהמפורסם שבהם הוא החזן יצחק מאיר הלפגוט".

הרשטיק מספר על מסעות המכון לחו"ל: "באופן ממוצע, אנחנו יוצאים לפחות פעם בשנה עם המקהלה וחזני המכון, למסע נרחב בקהילות היהודיות בחו"ל, ומה שמעניין הוא - שבכל פעם אנחנו 'משאירים' חזן מבוגרי המכון בקהילה תוך כדי נסיעתנו, וזאת מכיוון שההופעות שלנו עם החזנים מרשימות במיוחד, כך יוצא שבמשך השנים 'השארנו' עשרות חזנים בקהילות בעולם".

• מאיפה הכוח והאנרגיה ללמד כל כך הרבה שנים וכל כך הרבה תלמידים?

"האנרגיה שלי היא תחושת השליחות. הרי כשהוקם המכון - לא שֹררה ביקשתי, ולא חיפשתי יותר פרסומת או קרדום לחפור בו, אדרבא הייתי מוכן להקריב חלק נכבד מהקריירה החזנית האישית שלי עבור ההוראה".

"הרצון ללמד ולהעניק התחיל אצלי כבר בגיל צעיר שהתחלתי להבחין שקיים יובש גדול בתפילה בהרבה מאוד מקומות. בעיקר כאב לי שאט אט נוסח התפילה שהכרנו מדורי דורות, החל להתפוגג על ידי שהכניסו נגינות שהן לא מן המסגרת ושמקומן לא היה תמיד בבית הכנסת".

• האם יש הבדל בין החזנות של היום לחזנות של פעם?

"בודאי, יש הבדל מהותי מאוד. פעם בשבת חזנות לא היה את העניין הזה שהמתפללים 'התעסקו' במספר הקטעים שהחזן מבצע, והאם הוא ביצע את היצירה המפורסמת הזו או את השנייה. פעם החזן היה מתהדר בכך שתוך כדי הנוסח הוא מייצר ומגוון ונותן פרשנות חדשה לחלקים בתפילה".

"זכיתי להאזין ולשמוע את תפילתם של ענקי החזנים, משה קוסוביצקי, דוד קוסוביצקי, יהושע וידר, משה גנשוף, לייבל'ה גלנץ ועוד רבים שבאו להתפלל כאן בארץ, ומעולם לא שמעתי מהם 'פרקי חזנות כבקשתך'. הייחודיות של הגדולים הללו - קיבלה ביטוי דווקא בתוך המסגרת של הנוסח, במציאת גוונים, וכיוונים חדשים".

• בהיסטוריה של המכון, לימדו גם מגדולי החזנים מהדור הקודם, עד כמה אותם גדולים התחברו לחזנות כאן בארץ?

"ראשית, בין מורי המכון היו גדולי החזנים שעוד באו מהדור הקודם, ושראו שלושה דורות של חזנות, לפני השואה באירופה, חוו את החורבן והשואה ולאחר שיצאו מגיא ההריגה קמו מעפר והמשיכו בארה"ב וכאן בארץ ישראל. ביניהם מורי המכון החזנים יצחק אשל, שמואל ברוך טאובה, אשר לימדו במכון עד גיל 90 ותרומתם הייתה גדולה - כשמעבר לתוכן הנלמד היה ניתן לשמוע מהם הרבה סיפורים ו'מעשה רב', דבר ששימש כגשר לדורות הקודמים של עולם החזנות".

"עוד לימדו במכון, החזנים משה שטרן שגם הוא שייך לדור החזנים המגשר בין הדורות, חיים פייפל שמלמד עד היום, ושהכיר את גדולי החזנים בניו יורק, מכיוון שעוד בהיותו ילד שר אצל החזנים, פינצ'יק, גנשטוף ומוישה אוישר, וכאן בארץ היה לתלמידו המובהק של גלנץ".

"כמו כן, לימדו במכון החזנים אשר היינוביץ, אליהו גרינבלט, אברהם כרמל ז"ל, אברהם סלומון ז"ל, ד"ר דוד וינטראוב, צבי טלמון ז"ל ועוד רבים. בדור החדש של מורי המכון: יותם סגל, שרגא הרשטיק, וכמובן ריימונד גולדשטיין שהוא אחד מגדולי עולם בכל מה שקשור לעיבודים וליווי של מוזיקה יהודית וחזנות, ומאיר בריסקמן שמלמד מוזיקה תווים ותיאוריה ומשמש גם כעוזר מנצח שלי".

לשלב קרליבך בתפילה?
• איך הוקמה מקהלת המכון, אשר נמנית כיום בין המקהלות הטובות ביותר בעולם היהודי כולו?

"האמת היא שהמקהלה הוקמה לפני כ- 15 שנה - לא בכדי לשמש כמקהלה אלא בשביל לשמש ככלי חינוכי, וזאת מכיוון שיש הרבה מאוד דברים במוזיקה ובפרשנות של מוזיקה, בשירה יפה הנקראת 'בל קנטו', שדווקא הלימוד בקבוצה הוא שמעניק להם יתרון גדול".

"ישנם הרבה דברים מוסיקליים שכדאי ליישם אותם בקבוצה גדולה, שחייבת להיות בו זמנית ממושמעת, לא צעקנית, ללמוד לשמוע את האחרים ואת ההרמוניה ולדעת להשתלב ולא להתבלט".

"ולמרות שכוונתנו הייתה בהקמת המקהלה שתשמש ככלי חינוכי, זכינו בסייעתא דשמיא שהמקהלה הפכה להיות שם דבר בעולם היהודי כאחת המקהלות הטובות ביותר בעולם היהודי כולו, הן בקונצרטים והן בשבתות חזנות".

• האם החזנות של 2014 שונה היא מהחזנות של פעם?

"בהחלט, החזנות של היום שונה בעיקר בעקבות עידן התקליטים המודרני והקונצרטים הגדולים המלווים בתזמורות. הבעיה המרכזית היא שהדבר הפך להיות חלק מהשגרה החזנית בבתי כנסת, ובסופו של דבר הפך מעייף ומיגע את ציבור השומעים, כי דרך זו תתאים לפעם אחת בשנה אבל לא לכל שבת".

הרשטיק היטיב להסביר את העניין: "אי אפשר לתת קטע חזנות של רבע שעה ויותר במסגרת של תפילה שבת רגילה, אתה הרי מעכב בזה את הזרימה של התפילה ואף אם חלק מהקהל התרגש במילה כזו או אחרת, הרי אתה מנתק אותם מהמהלך הרציף של התפילה. ולמעט בימים נוראים בקהילות מסוימות שמעוניינות להתמסר ולשכוח מהעולם, אצל רוב הקהילות זה לא ראוי".

"כמו כן, יש הבדל נוסף בין החזנות של היום לחזנות של פעם, היום מחפשים פופולאריות ווירטואוזיות קולית, אבל אם תשמע את תפילותיהם של גדולי חזני העבר כיוסל'ה רוזנבלט או את זבולון קוורטין, אתה תגלה שקודם כל הם התייחסו לנוסח עצמו ורק ממנו נוצרו היצירות".

"בעיה נוספת קיימת כיום, והיא השילוב בתפילה של ניגונים שלא תואמים את הנוסח ושדורסים את התפילה, ולמרות שמבחינה הלכתית אולי זה כשר, אבל הריח שלהם לא כשר, ו"ריחא מילתא".

"גם הקושי של החזנים גדול יותר היום מדורות עברו. כי בעבר החזנים בקהילות ווילנא, וורשא, לבוב או כל קהילה אחרת - היו מתפללים בנוסח הקבוע והמסורתי של הקהילה. אבל היום אתה נכנס לבית הכנסת ובמניין אחד מתפללים אנשים שבאו מ- כל קצוות תבל, כשלכל מקום ומקום יש ניואנסים שונים בנוסח התפילה, ועל החזן לדעת ולשלב את כל גווני הנוסח מבלי שהוא יפרוץ את הגדר, ובמטרה לחבר את כולם".

"דבר מעניין ניתן לראות בחזנות של היום, הוא השילוב בין כלל האוכלוסיות, וכפי שאפשר לראות בין תלמידי ובוגרי המכון המשולבים מבתים מודרנים יותר או 'חוצניקים' ועד חרדים עם פאות ארוכות ואפילו חסידי גור, ויז'ניץ וחסידויות אחרות".

• יש ויכוח בעולם החזנות על שילוב ניגוני קרליבך בתפילה, מה אתה חושב על זה?

"שלוימל'ה קרליבך היה יהודי בעל נוסח מובהק, הוא היה ממוצא יקי, ואביו היה רב גדול וחשוב. קרליבך הכיר את כל נוסח התפילה בצורה יוצא מן הכלל וכמעט תמיד השתמש במנגינות שהתאימו לנוסח. אם משתמשים במינון נכון הרי שאין כל מניעה לשלב את ניגוניו בתפילה".

• היכן אתה למדת חזנות?

"בבית, אצל אבא, שהיה חזן בבודפשט אחרי המלחמה, ושבילדותו שר במקהלה של דודו הרב מרדכי הרשטיק שהיה חזן אדיר. למדתי גם הרבה אצל דודיי, וכמובן ששמעתי את כל גדולי החזנים שבאו לארץ, וכן אצל רביץ וגלנץ.

• בין בוגרי המכון מודגש מאוד החיבור הרגשי שיש להם למכון גם לאחר שנים רבות שהם סיימו את לימודם, מה הסוד בזה?

"ראשית העניין המקצועי וההכוונה הנכונה, אני זוכר כאלו שהתחילו את לימודם במכון, ופתאום חטפו רגלים קרות - מחשש שהם יושבים בין גדולים ומוכשרים מידי, ולבסוף עם הכוונה נכונה והתמדה הפכו חלקם מגדולי החזנים המפורסמים ממש".

"שנית, מאוד חשובים לצוות המכון ולי בתוכם - הצד האנושי והאינטגרציה בין התלמידים, הפרגון בניהם, שילמדו בלב שמח, באווירה טובה ובחיוך, ולזה תורמות לא מעט הנסיעות לחו"ל עם תלמידי המכון והמקהלה. כי גיבוש של שבוע או שבועיים בחו"ל, תוך כדי מסע ממקום למקום, יוצר משפחתיות ופרגון הדדי".

"אצלנו במכון, יודעים כולם שאפשר ללמוד מכל אחד וכמה שאתה גדול עדיין יש לך מה ללמוד מהשני, ורואים את זה אפילו אצל הבוגרים הידועים שבאים ונהנים לשמוע איזו הברקה חדשה מתלמיד צעיר".

"החלום להמשיך לגדל דורות של חזנים מובחרים – הוא חלק נכבד במה שהחזיר לי את חיי במתנה".

"השנה נאלצתי להעדר מכותלי המכון לכמה חודשים, עקב שהות ממושכת בבית החולים בשל השתלת כליה. צוות המכון כולו עשה לילות כימים כדי להמשיך את הדרך. עתה, בעזר השם יתברך, במסירות נפשה ותרומתה של רעיתי האהובה ובתמיכתו של הרב הבר מארגון "מתנת חיים", כיום כשאני מרגיש בריא וחזק – אני חש שקיבלתי את חיי במתנה".

"לא אשכח את אותם רגעים קשים שהיו לי בעת שכבי בדיאליזה ובבית החולים", מספר הרשטיק בהתרגשות, "שהדבר שהחזיק אותי באותם רגעים הוא התקווה והרצון להמשיך את החלום - לגדל דורות של חזנים ושליחי צבור מובחרים".

"תחושת השליחות שמלווה אותי מהיום הראשון של הקמת המכון לחזנות – היא זו אשר הצליחה גם הפעם להוציא אותי מן המיצר לקראת שנה נפלאה ורעננה ומלאת חידושים במכון".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!