שנה לפטירתו: כך כבש הגר"ע זצ"ל את כס ה'ראשון לציון'

מערכת הבחירות הארוכה לרבנות ירושלים שהסתיימה לאחר עשר שנים של מהלכים ותרגילים, חרגה הרבה מעבר לגבולותיה של ירושלים, שני הרבנים שהתיישבו השבוע בבניין הישן והמט ליפול שברחוב החבצלת 12 בירושלים, הגיעו לאן שהגיעו לאחר מאבק ארוך ועיקש שהם היו אולי השחקנים המשניים שבו, השחקנים העיקריים ספק אם ראו אי פעם מבפנים את הלשכות העלובות למדי של רבני ירושלים... ובכל זאת בשביל לעשות את הצעד הזה ולהיבחר לרבני העיר החשובה בעולם, היו צריכים הם ואנשיהם ללכלך את ידיהם ברפש הפוליטי, לכרות בריתות ולרקוח הסכמים, מה שבוודאי רחוק מתפקידם האמיתי והחשוב כרבנים הרשמיים של עיר הקודש.

מרבית הציבור במדינה - לא רק זה החרדי, ספק אם בכלל התעניין בכל מה שקרה, אך הפוליטיקאים מכל המחנות וכל המגזרים בחשו בקדירה הזו הדק היטב והיטב הדק...

רבים שואלים מה להם לעסקנים חילוניים ולפקידים ממשלתיים להתעסק בעולם שהוא כה זר להם ולאורח חייהם, אך מבט אל העבר, אל ההיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל, מראה לנו שאין כל חדש תחת השמש, ובכל מערכות הבחירות לרבנויות השונות במשך השנים היו מעורבים עד צוואר עסקני המפלגות - דתיים וכאלו שאינם, ולו בכדי שיוכלו לשים את ידם על עוד מאחז במדינה המתפתחת.

לרגל סיום פרק נוסף על השליטה במערכת הרבנות בארץ הקודש יצאנו להאיר נקודה נשכחת ופחות מוכרת ממערכת בחירות שהתרחשה לפני שנים.

אם לפני עשרות שנים, בעת ייסוד הרבנות הראשית, הייתה מטרתה של ההנהגה הציונית בשנים של טרום הקמת המדינה מוצהרת - להשתלט על הממסד הרבני ועל מערכות הדת השונות באשר הן, בחושבם שכך ייקל עליהם לתת בהמשך את הטון בכל הקשור לבניית המערכת השלטונית בארץ, אולי גם זו הסיבה שגדולי התורה מצוקי ארץ זיע"א בדור הקודם ראו בכך חורבן גדול, וביום הקמתה של הרבנות הראשית גזרו תענית ציבור, כמובן מבלי להיכנס יותר מידי לימים כאובים אלו ומבלי לפגוע בכבודם של הרבנים שצידדו בעד הקמתה של הרבנות ואף נטלו בכך חלק פעיל, וודאי שכוונתם של אלו ואלו הייתה לשם שמים.

אך בשנים שלאחר הקמת המדינה, נקטו גדולי הדור מנהיגי הציבור בשיטה של "ויגזול את החנית מיד המצרי" ואם הוקמה כבר בארץ מערכת רבנות - אזי אפשר וצריך לרתום אותה בכדי להפיץ את אור התורה וקיום המצוות בקרב פשוטי העם וביישובים המרוחקים מהשפעתם הניכרת של גדולי הדור.

בדרך זו נהגו מקוממי היהדות בשנים הראשונות של קום המדינה, מרן החזון איש זצוק"ל מחד, ששלח את תלמידיו לכהן כרבני העיירות והמושבות החדשות, ומרן הגר"ע עטייה זצוק"ל ראש ישיבת פורת יוסף מאידך שאף הוסיף ושיכלל את השיטה ורבים מתלמידיו כיהנו כרבנים ודיינים בקהילות ישראל בארץ ובתפוצות.

לימים התברר שהנהגה זו הייתה בעצם עוגן ההצלה של היהדות המתפתחת, ולתנועת התשובה שהצמיחה שורשים ברחבי המדינה בראשית שנות השבעים, נמצאו נציגים נאמנים בכל עיר ויישוב אליהם הגיעו, שהם היו אלו שדרבנו את הצעירים ביישוביהם לפרוק מעליהם את עול עבודת הכפיים ולקחת עליהם עול תורה, ובזכות זה מלאה הארץ דעה ורבים מבני הציבור החרדי כיום משתייך לאותה מהפכה שקטה שזרעיה נזרעו עמוק אי שם בשנות החמישים והשישים.

זו הסיבה שראשי המדינה לחמו בכל כוחם להשאיר את השליטה על מערכת הרבנות בידיהם, הם העדיפו למנות רבנים אפרוריים ופסיביים שמעבר לשיעור תורה פעם בשבוע ודרשות שבת שובה ושבת הגדול יישבו בביתם ולא "יתערבו" להם בנושאים שלא קשורים אליהם, ובוודאי שלא יעוררו את צעירי הצאן לתשובה, וביום פקודה אף יורו לאנשיהם בהסכמה שבשתיקה להצביע עבור הרשימות הציוניות מפא"י והפועל המזרחי...

וזו בדיוק הייתה הסיבה שגדולי הדור ראו צורך עצום לשלוח את תלמידיהם לשליחויות קודש בערי השדה כאמור.

"אל תדחק את השעה"
זרוע השליטה של הנהגת המדינה ברבנות הייתה המפלגה הדתית לאומית שהייתה לעושי דברו של השלטון, ופקידיה מילאו כל משרה פנויה בכל רבנות מקומית, שליטתה של הציונות הדתית במערכת הרבנות הייתה כה חזקה, עד כדי כך שבהקמת הקואליציה של ממשלת הרוטציה בשנת 1984 עת הפציעה לראשונה תנועת ש"ס, העמידו פרס ושמיר בפני יו"ר המפד"ל המיתולוגי השר לשעבר יוסף בורג ז"ל את הברירה האם לקבל את תיק הפנים רב העוצמה או את תיק הדתות, העדיף בורג להשאיר בידיו את תיק הדתות ולהמשיך לשלוט בכל מערכת הרבנות ובתי הדין ברחבי הארץ, ולהותיר את תיק הפנים בידי המפלגה הצעירה, אולי מתוך הכרה והבנה שהנציגים החרדים לא יידעו מה לעשות בשלל שנפל בחלקם...

מאידך גיסא השכילו שרי הפנים החדשים מתנועת ש"ס הרב יצחק פרץ ולאחריו הרב אריה דרעי לאלץ את ראשי השלטון המקומי לממן את הרבנות המקומית בעירם, ובכך לשלוט בעקיפין על הרבנות המקומית וכפי שהתבטא אז אריה דרעי: משרד הפנים זה הפרה ומשרד הדתות זה התרנגולת אנחנו מעדיפים את הפרה... אבל בל נקדים את המאוחר.

בשנות השישים, עת הפציע בעולם הרבנות קרנו של הגר"ע יוסף זצ"ל, הועיד אותו מורו ורבו ראש ישיבת פורת יוסף רבי עזרא עטייה זצ"ל לשמש בתפקיד הרב הראשי לישראל, הגר"ע עטייה התבטא שמשמים רוצים שפסקיו של הרב עובדיה יתפרסמו בכל העולם והדרך לכך תיעשה על ידי מינויו לראשון לציון והרב הראשי, דעתם של הרבנים בירושלים באותן שנים לא הייתה נוחה מהנהגתו של הראשון לציון דאז הגר"י ניסים זצ"ל, שהיה יותר פסיבי ושתקן והוצנח לתפקיד הרב הראשי מעמדת יו"ר וועד קהילת עולי בבל, הרב ניסים לא התערב יתר על המידה במערכת הרבנית ואת הרבנים שמינה ותעודות הכושר שחילק היו פחות על פי כישורי האנשים והתאמתם לתפקיד ויותר לפי קירבתם אליו.

בחזונו הגדול וברוח המהפכה שפעפעה בו הבין "המורה הגדול" ומקומם יהדות ספרד בארץ ישראל רבי עזרא עטייה זצ"ל שהדרך המתאימה ביותר לחולל את המהפכה שכה חלם עליה היא על ידי הדחתו של הרב ניסים ומינויו של רבי עובדיה במקומו, עוד שני תומכים גדולים היו לגר"ע יוסף - הגאון הירושלמי הנודע רבי צבי פסח פרנק זצ"ל ושר הדתות באותן שנים הרב יעקב משה טולידאנו ז"ל, נציגם המובהק של העדה המערבית בירושלים של אותם ימים.

מן העבר השני התייצבו ראשי השלטון שחששו מזינוקו של הרב הצעיר והמוכשר לעמדת התפקיד הרבני החשוב ביותר, הם העדיפו להשאיר את המצב על כנו ולהותיר את הרב ניסים בתפקידו, הרב ניסים שבמערכות הבחירות באותן שנים תמך כמעט בגלוי ברשימות מפא"י והמפד"ל היה עדיף להם עשרת מונים מהרב עובדיה שהיה מורה לחסידיו להצביע עבור רשימת אגודת ישראל...

גם הרב ניסים בעצמו לא טמן ידיו בצלחת וניסה להניא את הרב עובדיה מלהתמודד על התפקיד, "הרי ברור שבעתיד אתה תשב על כיסאי", אמר לו בשיחה גלוית לב, "אבל אל תדחק את השעה..." בתרגילים שונים ומשונים הצליח הרב ניסים שהיה אמן פוליטי לעכב את הבחירות לרבנות עד שנת 1964, אלא שאז התערב בג"ץ וכפה את קיום הבחירות – כן גם אז... - אבל אז כבר הלכו לעולמם תומכיו הגדולים של הרב עובדיה - הגרצ"פ פרנק והרב טולידאנו, הגר"ע יוסף הבין שסיכוייו לנצח את הממסד השלטוני כולו נדונו לכישלון והוא החליט לבסוף לא להתמודד, בבחירות שהתקיימו תמך הציבור התורני ברב יוסף הדאיה זצ"ל, שלא הצליח להביס את הרב ניסים מתפקידו.

המאבק ברב גורן
כשהרבנות הראשית ירדה מן הפרק, הורה לו רבו הגר"ע עטייה זצ"ל להתמודד על תפקיד הרב הראשי לתל אביב, הגר"ע עטייה סבר שבחירתו לרבנות העיר העברית הגדולה תסלול את דרכו של הרב עובדיה ללב הקונצנזוס הישראלי, ובכך יוקל עליו בהמשך להיבחר לתפקיד הרב הראשי לישראל, גם כאן הדרך לא הייתה קלה, ראשי המפד"ל הבינו בדיוק את מה שראה בחזונו הגר"ע עטייה ומזה בדיוק הם חששו. הם החליטו למנוע את בחירתו בכל מחיר, ושר הדתות דאז משה חיים שפירא השתמש בסמכותו ודחה את הבחירות פעם אחר פעם... כאן כבר לא נזקק בג"ץ להתערב מפני שהגר"ע יוסף איים במכתב פומבי על ראשי המפד"ל שהוא יוקיע אותם לנצח, האיום עשה את שלו ומועד לבחירות נקבע.

שלא כמו משרת הרב האשכנזי של העיר, שהתמודדו עליה הרב שלמה גורן זצ"ל והרב יצחק ידידיה פרנקל זצ"ל, כשבמערכה זו התערבו כל המי ומי במערכת הפוליטית בארץ, הרי שלמשרת הרב הספרדי נותר הגר"ע יוסף מועמד יחיד שנבחר לבסוף בקולותיהם של 85 מתוך 90 חברי הגוף הבוחר.

ארבע שנים לאחר מכן נועדו להתקיים שוב בחירות למשרת הרבנים הראשיים לישראל, כעת, כשכבר הלך לעולמו הגר"ע עטייה זצ"ל ולא היה מי שידחוף את הגר"ע יוסף להתמודד לתפקיד, גם הרב עובדיה בעצמו שמח בתפקידו ברבנות תל אביב ולא אבה לצאת להרפתקה נוספת במגרש של הגדולים.

אך תוכניות לחוד... בשנים אלו דרך כוכבו של עמיתו, הרב השני לת"א הרב שלמה גורן זצ"ל, שהצליח לשכנע את ראשי המדינה דאז שאם הוא ייבחר לרב הראשי לישראל הרי שהם יקבלו נציג מובהק שלהם שיגמיש את ההלכה לצרכיהם הפוליטיים העכשוויים, הדברים קיבלו משנה תוקף בפרשת הממזרות של האחים לנגר, כשראשי המדינה דאז ראש הממשלה גולדה מאיר ושר הביטחון משה דיין חיפשו בנרות רב שיואיל להכשיר ולהביא בכרם ישראל את "בני ישראל התמימים שנתנו את נשמתם למדינת ישראל ולחמו במלחמות ישראל וכעת בעקבות דעותיהם של הרבנים החשוכים והקנאים מובלים כצאן לטבח..."

המשימה של דיין וגולדה הייתה להתיר בכל מחיר את האחים לנגר, והרב הפשרן שנמצא מוכן לכך היה רב העיר ת"א הרב שלמה גורן, דא עקא שבתפקידו הנוכחי לא היה בסמכותו של הרב גורן לעשות כן, והדרך היחידה הייתה להביא למינויו לתפקיד הרב הראשי לישראל ונשיא בית הדין הגדול...

כל המערכת התגייסה לכך. דיין וגולדה היו לראשי הקמפיין של הרב גורן והתקשורת כולה סייעה להביא לבחירתו של הרב גורן ולהדיח את הגרא"י אונטרמן זצ"ל מתפקידו, דווקא בשל החשש מבחירתו של הרב גורן לתפקיד, העדיפו גדולי הדור באמצעות שלושת הדיינים הבכירים דאז - מרנן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, הגר"ב ז'ולטי זצ"ל והגר"א גולדשמיט זצ"ל, לפעול להשארת הרבנים המכהנים - הגרא"י אונטרמן והגר"י ניסים - ובכך לחסום את דרכו של הרב גורן לרבנות.

אלא שאז הרב ניסים התפתה משום מה לכרות ברית עם הרב גורן ובכך להבטיח בצורה וודאית את היבחרו בשלישית לתפקיד, למרות ידידותו של הרב ניסים עם גדולי הדיינים האמורים, הם הודיעו כי "הרב ניסים כרת ברית עם השטן" והחליטו לפעול בכל דרך להדיחו מן התפקיד.

בישיבה מיוחדת כפו שלושת הדיינים על הגר"ע יוסף להתמודד לתפקיד, ובניגוד לרצונו יצא הגר"א גולדשמיט בהודעה כי הרב עובדיה מתמודד לתפקיד... לגר"ע לא נותרה ברירה ועשרה ימים לפני הבחירות הציג את מועמדותו לתפקיד הראשון לציון מול הגר"י ניסים.

מנצחים את הממסד
למערכה זו הוטלו כל הכלים הכבדים, מול הגוש החרדי שהציב את הצמד הגרא"י אונטרמן והגר"ע יוסף בתמיכתם של גדולי התורה ותנועת אגודת ישראל, התייצבה כל המערכת הפוליטית בישראל - החל מראשי המפלגות המערך והליכוד והמפד"ל, ועד ראשי הערים השונים - חברי הגוף הבוחר, שתמכו בכל דרך בצמד השני הרב ניסים והרב גורן, המערכה הייתה קשה וכואבת ביותר וכל האמצעים היו כשרים לכך, את המערכה מהצד החרדי ניהלו מספר רבנים צעירים שהייתה להם השפעה קטנה על נציגי ציבור שונים, ובהם הגרי"ד גרוסמן ממגדל העמק והגר"מ מאיה מת"א ומנהל בתי הדין הרב שמחה מירון, כשמן העבר השני ניצב משה דיין שר הביטחון הפופולארי שרתם לעגלתו את ראש הממשלה גולדה מאיר ויתר ראשי המפלגות.

הסיכויים של הגוש החרדי לנצח שאפו לאפס, אך האמונה בצדקת הדרך וברכתם של הרבנים המריצה את הפעילים לא להתייאש, בשל היריבות הגדולה בתוך מפלגת השלטון בין השרים הבכירים משה דיין ויגאל אלון, השכילו אנשי המטה החרדים לרתום לעזרתם את יגאל אלון שישכנע את גולדה מאיר שלפחות בבחירת הרב הספרדי תנקוט ב"שב ואל תעשה" ולא תביע עמדה, גולדה שכבר הבטיחה לדיין לעמוד לצידו גם בסוגיית הרב ניסים, לא הייתה בשלה למאבק עם שר הביטחון שלה, ולבסוף נעתרה להימנע מלהשתתף בישיבת המטה המוניציפאלי של המערך - בה הייתה אמורה להתקבל החלטה רשמית על תמיכה גורפת ברבנים ניסים וגורן.

בישיבה, שהייתה סוערת למדי, דרשו ראשי הערים הגדולות מטעם המערך - טדי קולק מירושלים, יהושע רבינוביץ מת"א ומשה פלימן מחיפה - חופש הצבעה בסוגיית הרב הספרדי, למרות שבהחלטה שנתקבלה לבסוף הובעה תמיכה ב'דיל' הדתי-ליברלי של הרב ניסים והרב גורן, אך היה נראה כי חברי הגוף הבוחר שיבחרו לא לציית ולתמוך ברב יוסף לא יאונה להם כל רע...

מסתבר שתרגילי הבחירות לא הומצאו היום... ובספירת הקולות לא הורשה משקיף מטעם המחנה החרדי לצפות במעמד, רק לאחר מהומה שחוללו גדולי הרבנים מהצפון, חברי הגוף הבוחר הגר"ש קפלן מצפת והגרא"י מישקובסקי מכפר חסידים, הוזמן הגרי"ד גרוסמן להצטרף לצוות המשקיפים בספירת הקולות... בכך לא היה די ובספירת הפתקים התברר שמתוך 150 חברי הגוף הבוחר הצביעו בפועל 152 חברים... בסופו של דבר לא עזרו התרגילים, ובסיומה של ספירת הקולות התברר ששני הדילים ניצחו... ולמשרת הרב האשכנזי ניצח הרב גורן עם 89 קולות מול 57 קולות שנתנו את תמיכתם לרב אונטרמן, ואילו למשרת הראשון לציון זכה הרב יוסף ב-81 קולות למול 68 קולות שתמכו ברב ניסים.

כך הסתיימה לה עוד מערכה בקרב השליטה הארוך על מערכת הרבנות והדיינות במדינת ישראל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!