בין גבעת המבתר לשערי חסד • טור אישי

שנת תשע"ה, כבר עם תחילתה מאותתת לנו בחשש - "הותרו הגבולות". תחילת שנה בה האינטרסים המובהקים הברורים לכל דרדקי, גוברים על הערכים הנעלים והעקרוניים, עליהם חונכנו משחר דרדקיותינו. במקום לשמוע בחודש הנעלה אותו זה עתה סיימנו, את ששמענו בכיתה ב' וג' מפי המחנך או הרב'ה. על ויתור, אחדות, או אידישקייט אנו שומעים על בריתות, מחנות, איומים ופלגנות.

בשנה החולפת, תשע"ד, עברה תנועת ש"ס טלטלת ענק. עם סיום השנה, בראייה רחבה של כל התמונה, ניתן לראות, דבר אחד בולט שטילטל אותה – האיום בהקמת מפלגה מתחרה, בראשות ח"כ אלי ישי ובנשיאות הגר"ש עמאר, כשאליהם יחברו חרדלי"ם, כחלון, מזרחיים, ישראלים, וכל מי שרוצה להכנס אל התמונה – מול ח"כ אריה דרעי.

בשנה החולפת, עברה תנועת דגל-התורה טלטלת ענק. עם סיום השנה, ניתן לראות דבר אחד בולט שממשיך לאיים עליה – פלג מתוכה מאיים על ההגמוניה שלה, וגם, על מורי דרכה, גדולי תורה והשפעתם על קהל מרעיתם. איך שלא נהפוך את מה שהתרחש עם ה'פלס-עץ-נצח', זו משמעות העל של מהלכיהם של אלה שמובילים את פלג ה'אינם-מתפשרים'.

לכל אורך השנה ניתן היה לראות את התנהלות אלו ואלו - אנשי האופוזיציה להנהגת ש"ס ואנשי האופוזיציה להנהגת דגל-התורה – בשני המקרים, חזינו בדמויות שהיו בעבר בעמדות הנהגה ושליטה, נאבקים על שלל נושאים, אבל תמיד מה שהנחה אותם הוא לכופף את מי שכעת נמצא בהנהגה. למוסס את כוחו של מי שהשליטה נמצאת בידיו.

לצורך כך נרקמו ונסגרו 'דילים', שתמיד הסתיימו בתועלת אחת – קבלת תפקידים. פעם זה סגן בעירייה ופעם רב העיר. האידישקייט הונחה בקרן זווית. בסגירת ההסכם הקואליציוני אמנם הוכנס סעיף בעניין רבני ירושלים, אולם בפועל, התמיכה ניתנה לאלו אשר אינם משרתים את האינטרס החרדי, וזאת בלשון עדינה. בביקור חג בסוכת הרב הראשי, לא באמת הונחו המשקעים מאחור והשלום והשלווה חזרו לשרור, בפועל המטרה היתה אחת – להשיג את התפקיד החשוב, רב ירושלים.

מה יפה ומה נאה, להביט ולחזות, כיצד לאחר התמוססות איום הקמת המפלגה בצד הספרדי – איום שהשימוש בו נעשה בכל הכוח, אולם בליבותיהם של הגורמים המרכזיים המעורבים, לא עלה באמת לכדי-שיעשו. הרב אליהו ישי לא יעזוב את המפלגה אותה הקים מרן זיע"א, בטח לא מיוזמתו. והרב עמאר לא איווה לעמוד בנשיאות מפלגה, כך מעידה רעייתו שתחי'. בימי הכותרות המהדהדות נראה היה שהערכה זו ממעיטה מהמתרחש במציאות. הזמן שעבר, הוכיח עד כמה מדובר היה בכלי משחק בידי שחקני-משנה.

דווקא כעת, עולה איום זה מצד החברים הליטאים. האשכנזים שאינם-מתפשרים ורוצים למסור נפש ממש על אי התייצבות בלשכת גיוס, אך אינם מוכנים להקריב ולו ג'וב אחד עבור האידישקייט של עיר הבירה. הם אינם מוכנים לקיים מורשתו של מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, כי על כס רב ירושלים, אסור שישב רב שדעותיו אינן בדרך המסורה מדורי דורות. מורשת הידועה להם בבירור, שהרי חלק מהגורמים המרכזיים המוציאים ומביאים כעת, הוציאו והביאו גם בבית מרן זצ"ל. אלא שאז, היה מי ששלט בהם והציב בפניהם הגבולות.

כעת, משהגבולות נפרצו: בתי משפט ומסירות, פריצת האחדות החרדית, קריאת תיגר פומבית על גדולי תורה – והכל בגלגולי עיניים צדקניות, שאך לבקיאים לפרטי פרטים בנעשה מאחורי הקלעים, התמונה בהירה וכואבת בכל פרק חדש שמתפתח בעלילה. הגיעה שעת האיום.

כמו במקרה השס"י כך בליטאי, האיום בהקמת מפלגה אינו מחזיק בכוחו אפילו את המילה 'איום'.
מה שהיה ברור לדרעי – ברור גם לגפני. הם מכירים את הפרטים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!