חצה את הקווים • טורו של יעקב ריבלין

מקולות הנהי והבכי על בחירתם של שני נציגי הציונות הדתית לרבנות ירושלים, נבלע כלא היה, אחד הצלילים הערבים ביותר שהושמעו בקדנציה הנוכחית באוזניהם של הנציגים החרדים. היה זה קולו של ראש הממשלה בנימין נתניהו שהצהיר בקול חד וברור שאין בכוונתו להעלות את תקנות הגיור של ציפי לבני ואליעזר שטרן לאישור הממשלה בשבוע הבא. אחד הנציגים החרדים שקיבל את הבשורה ישירות מלשכת ראש הממשלה לא האמין תחילה למשמע אוזניו, וביקש לשמוע את הדברים פעם נוספת. רשום לפניך, אמרה היועצת המוסמכת להאי שלוחא דרבנן, שנתניהו לא יעלה את התקנות לאישור גם במחיר של משבר קואליציוני. ואם היועצת אומרת, הניסיון שנרכש איתה כבר הוכיח שאפשר להאמין לה יותר מלהבוס עצמו.

צחוק הגורל הוא שאותן תקנות גיור שעומדות בבסיס המשבר הקואליציוני ההולך ומתפתח כיום בין נתניהו ושותפיו החילונים הןם אלה שבגלגולןם הקודם לפני מספר שנים יצרו את הברית שנשאה את פירותיה בבחירות לרבנות ירושלים השבוע. מי שהקשיב בקשב לנאום הניצחון של הגרש"מ עמאר הבחין במיקום המרכזי של הרב חיים דרוקמן במסכת השבחים. מיד אחרי ניר ברקת וטל גן צבי ולפני סגן שר הדתות אלי בן דהן (נשיא מועצת החכמים של ש"ס הגר"ש כהן הוזכר רק לאחריהם ואף הוא ללא הטייטל של נשיא המועצה). ואכן, אלמלי ההתגייסות המרשימה של הרב דרוקמן למענו לא היה למסע הבחירות שלו אפס קצהו של סיכוי.

ראשיתו של הקשר המופלא בין הציונות הדתית והרב עמאר נוצקה, לא רשמית אמנם, בשלהי חורף תש"ע. בעיצומו של מזל דגים באותה שנה הניח לפתע ח"כ דני אלי אפללו מהליכוד הצעה מפתיעה ומעניינת על שולחן הכנסת. ההצעה גרסה שינוי מהפכני בבחירת הרבנים הראשיים לישראל. בהתאם לחוק שנחקק עוד בתקופת השר משה ניסים, כהונתם של רבנים ראשיים נמשכת עשור שנים ואין ביכולתם להתמודד פעם נוספת למשרה הרמה. בדומה לנשיא המדינה ובעלי תפקידים רמים אחרים בשירות הציבורי. אפללו ביקש לקבוע שרב ראשי המסיים את כהונתו יוכל להתמודד פעם נוספת.
כבר בשעתו היה ברור שמישהו בבית יהב בירושלים עומד מאחורי ההצעה. ולא שהיה בזה שמץ של פסול. מאז שנחקק החוק האמור לא היה צמד אחד של רבנים ראשיים שאחד מהם לפחות לא ניסה לשנות אותו. ניסו ותמיד נכשלו. הפעם המהלך היה מקיף ומתוחכם הרבה יותר. כמעט במקביל לחוק החל להתגלגל במסדרונות הכנסת חוק גיור מהפכני שנועד לאפשר לכל רב עיר בישראל למנות בית דין לגיורים. יוזם החוק היה ח"כ דוד רותם שהאמין באמת ובתמים שהחוק יוריד את סוגית מעוכבי הגיור בישראל מעל סדר היום. רותם הכין נוסחה ארוכה ומפורטת של החוק והחל להריץ אותה בשקט בצנרת הפרלמנטרית.

הנציגות החרדית בכנסת - והימים ימי הקואליציה המאושרת עם נתניהו בקדנציה הקודמת - לא ראתה תחילה בהצעת החוק יותר מאשר זמזום של זבוב טורדני מעל צלחת ריבה. איזוה קואליציה הנשענת על קולות חרדים תאשר חוק שגדולי ישראל רואים בו מנהרה התקפית של רבני צוהר הנחפרת מתחת ליסודות הרבנות הראשית שעוד מהווה מחסום אחרון לגיורים לכל דכפין?.

אבל רותם עבד מתחת לרדאר וביום בהיר אחד הציג בפני הנציגות החרדית הצעת חוק מפורטת שבסיסה הענקת זכות לגיורים לכל רב עיר בישראל. למרבה הפתעתם התנוססה חתימתו של הרב עמאר על כל אחד מדפי הצעת החוק. רותם הזהיר - עורך דין ותיק ובעל ניסיון - צפה את העתיד ודאג לבטח את החוק בחתימה של נשיא בית הדין הרבני והראשון לציון ששנה קודם לכן אף קיבל את תמיכת ההנהגה הרוחנית של ש"ס בפרשת גיורי צה"ל.

על מהות ההבדל בין גיורי צה"ל למתן זכות לכל רב עיר בישראל לגייר את מי שמתחשקבא לו, קשה לעמוד במסגרת מדור לא תורני זה. אבל הנה עובדה היא שפרסום טיוטת החוק הקפיץ את כל המערכת החרדית הפוליטית והרוחנית כאחד. הראש וראשון שיצא נגד החוק היה מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל, שהורה לנציגיו בכנסת לעצור את החוק או לשנות אותו מן היסוד. מול המתקפה הכבדה הודיע הרב עמאר כי הוטעה בנוסח החוק ואין הוא מסכים לכמה מסעיפיו המרכזיים. רותם שאחז במסמך חתום עם תאריך ושעת חתימה התפוצץ מזעם.

את מחיר הזעם של רותם ואנשי ישראל ביתנו שילם החוק של אפללו, שכבר עם הגשתו היה ברור במסדרונות הכנסת הקשר בינו לחוק הגיור. מה שנקרא בלע"ז דיל. גיור תמורת אופציה לכהונה נוספת. חוק אפללו נגנז ולא חזר לסדר יומה של הכנסת עד לתום הקדנציה. הנציגות החרדית רשמה אז לפניה לתת את הדעת בעתיד למהלכים המתרקמים בבית יהב ואשר מטרתם הבטחת כהונה נוספת בברית עם הציונות הדתית ואנשי צוהר.

אבל כנראה שלא כולם רשמו. במיוחד בצד הש"סי. מיד בראשית הקדנציה הנוכחית חתמו שלושה חברי כנסת מש"ס על הצעת חוק המקבילה לחוק אפללו: מתן אפשרות לרבנים ראשיים לחזור ולהתמודד לכהונה נוספת. מי שהורה לשלושת הח"כים לחתום על החוק היה לא אחר מאשר חבר השלישייה דאז ח"כ הרב אריה דרעי. האם כבר אז הוא צפה שיום יבוא והוא יזדקק לכך שהרב עמאר יכהן בתפקיד ממלכתי ולא יאיים עליו בהקמת מפלגה חדשה? קשה לדעת. מרן הגר"ע יוסף היה אז בשיאו ואיש לא חשב על ש"ס חדשה בהנהגה אחרת. מה שברור הוא שבתוך פחות מחצי שנה הוא הספיק להצטער על כך מרות. פתאום התברר לו שראשי הבית היהודי הצטרפו בשמחה להצעת החוק ואף הפכו לשושביניה במסדרונות הכנסת. הם אישרו את החוק בועדת השרים לענייני חקיקה והם דחפו אותו בועדת החוקה ובועדת הכנסת.

בשבוע האחרון של מושב החורף הראשון נשלף לפתע המרצע מן השק. לידיעתם ההמומה של ראשי ש"ס התגלה כי הרצת חוק הארכת הכהונה (להלן: חוק הרב עמאר) היא חלק מאם כל הדילים בפוליטיקה הפנים דתית. התברר כי בתמורה לחוק הבטיחו מקורבי הרב עמאר (מקורבים בלשון כבוד) להעביר את עשרת הנציגים שיש להם בגוף הבוחר למומלצי שר הדתות נפתלי בנט. המעבר היה מבטיח מראש את נצחונו של יו"ר רבני צוהר הרב דוד סתיו במרוץ למשרת הרב האשכנזי לצידו של הרב עמאר כרב הספרדי. מקבילה מדויקת למה שאירע השבוע בבחירות לרבנות ירושלים אך בחילופי שמות בלבד בצד הד"לי. לא הרב סתיו אלא הרב שטרן.

הדיל נשמר בסודי סודות עד יומיים לפני אישור חוק הרב עמאר בועדת הכנסת. זה היה יכול להמשיך ולהישמר אלמלי שאנשי הבית היהודי חשדו במלכודת. כלומר: שהם יעבירו לרב עמאר את החוק וזה מצידו לא יעביר להם את עשרת נציגיו בגוף הבוחר. אי לכך הם דרשו מאיש אמונו ניסים אלקסלסי לעלות בשידור חי בתחנת רדיו חרדית ולהשמיע בקולו את דבר ההתחייבות. אנוס על פי הדיבור הוא עשה זאת בתוכנית הבוקר של מרדכי לביא.

אם היה עוד צורך בהוכחה נוספת לקיומו של הדיל סיפקה אותו ח"כ איילת שקד בדיוני ועדת הכנסת. יש התחייבות לתמוך ברב סתיו - היא זעקה בדיונים. החוק לא יעבור אם לא תהיה התחייבות כזאת. הפרסום הוציא את הנציגות החרדית מכליה. דרעי העביר הוראה לנציג ש"ס בועדה ח"כ דוד אזולאי להתנגד לחוק, ומשזה סירב לעשות זאת בנימוק שאין הוא מכניס את ראשו בין גדולי התורה (קרי: מרן הגר"ע יוסף מצד אחד והגרש"מ עמאר מצד שני) הוא הוחלף בניסים זאב. גם הנ"ל גילה אותות של התנגדות להוראה עד שטלפון ישיר מבית מרן הגר"ע יוסף אילץ אותו לעשות זאת. הדיונים בחוק נגררו עד היום האחרון של המושב ובעקבות תרגיל מבריק של ח"כ אורי מקלב הסתיים המושב עוד לפני אישור החוק.

מאוחר יותר, כאשר דיל נוסף החל להתרקם באוויר ביוזמתם של מקורבי הרב עמאר, נשא מרן הגר"ע יוסף את הדרשה המפורסמת במוצאי שבת בה הסביר את פשר התנגדותו למינויו של הרב סתיו, הן כשלשעצמה והן כחלק מדיל עם הרב עמאר. "תראו מי תומך בו (ברב סתיו. , י.ר.) נפתלי בנט והבית היהודי. כל הרשעים האלה שנלחמים נגד התורה. למה הם תומכים בו? למה הם נלחמים בשבילו? כי זה משלהם ויעשה כל מה שהם רוצים. אסור להצביע לאחד כזה ולכן אמרתי לחברי הכנסת שלנו להתנגד לזה".

מאוחר יותר אף הוציא הגר"ע יוסף מכתב מיוחד לרב עמאר עם הסבר במילים נוקבות עוד יותר מדוע עליו לסגת מתמיכה ברב סתיו. השורה התחתונה ידועה: לאחר שנכשל בדיל לכהונה נוספת הריצו אנשי הרב עמאר, נגד מרן הגר"ע יוסף, את הרב בוארון מול הגר"י יצחק בדיל עם הרב סתיו והבית היהודי. מי שהכשיל את הבחירה היה מרן הגר"ע יוסף, שבאחד על אחד שכנע את חברי הגוף הבוחר לתמוך בבנו ובנציג החרדי האשכנזי הגר"ד לאו.

על התנגדותו הנמרצת של מרן הגר"ע יוסף לדילים פרועים עם אנשי הבית היהודי ניתן היה ללמוד עוד הרבה לפני הבחירות לרבנות הראשית בקיץ שעבר. לפני שלוש שנים גיבש שר הדתות דאז יעקב מרגי עם יועצו דאז ניסים אלקסלסי דיל לבחירת הרב שטרן יחד גם הגר"י יוסף לרבנות העיר. הכול היה כבר תפור ומוכן עד הווטו של הגר"ע יוסף שקיבל ברגע האחרון פרטים על פסיקותיו של הרב שטרן. מרגי נאלץ למשוך את הדיל והליך הבחירות נעצר. כתחליף קיבלנו היום את דיל שטרן & עמאר ללא הסמכות האוטוריטטית של מרן הגר"ע יוסף שתעצור אותו.

נקודת השיא במשבר בין הציבור החרדי והברית החדשה בין אנשי הרב עמאר והבית היהודי הייתה בדיל המפורסם עם הרב סתיו והרב בוארון. אומרים שהמשבר שבר את ליבו של הגר"ע יוסף בחודשיו האחרונים. יש אומרים שהיה פיוס לאחר מכן. מה שהתקבע סופית זה שבאותם ימים נרשם הנתק המוחלט של חצר הרב עמאר מהציבור החרדי במקביל להעמקת הברית עם הבית היהודי. התמורה שלא סופקה לרב עמאר בקיץ שעבר שולמה לו השבוע על ידי השותפים בריבית דריבית. הגרש"מ עמאר, עם כל הכבוד וההערכה לגדלותו התורנית, חצה השבוע רשמית את הקווים ונטע עמוק עמוק את אוהלו במחנה הציונות הדתית. אז מה הפלא שראינו ביום שלישי השבוע את בנט ובן דהן רוקדים כמו בשמחת חג הפורים?

מי בגד במי
יום לאחר תקיעת השופר שסיימה את היום הקדוש התאספו במשרד ממשלתי ברחוב כנפי נשרים בירושלים מספר אישים חרדים יודעי מספרים וחשבונות וניתחו את הרכב הגוף הבוחר. בתוכם נציג אגו"י הרב יוסי דייטש ונציג דגל התורה הרב אליעזר ראוכברגר. את יתר משתתפי המפגש, עובדי מדינה והשירות הציבורי, לא ניתן להזכיר בשמם המפורש.

בתוך בתום הדיון שנמשך מספר שעות המסקנה הייתה ברורה: הרכב הגוף הבוחר לא מעניק סיכוי ריאלי לאף מועמד שאינו נתמך על ידי הבית היהודי וראש העיר ניר ברקת. כזכור, התקנות לבחירת רבני עיר שונו בקדנציה האחרונה באופן המעניק את מרבית החברים לנציגי השר ומועצת העיר על חשבון גבאי בתי הכנסת. בנוסף הוכנסו לרשימה גבאי בתי כנסת דת"לים על חשבון בתי כנסת חרדיים. ובמילים אחרות: משחק מכור שתוצאותיו ידועות מראש. המשתתפים בדיון צפו שהרוב המובנה של הבית היהודי וברקת בגוף הבוחר נע בין עשרים ושמונה קולות לשלושים.

בעקבות הדיון הגיעו דרעי ואנשיו למסקנה שהרצת מועמד רשמי מטעם ש"ס היא בגדר התאבדות פוליטית. את נתוני ניתוח הקולות קיבל לידיו חבר מועצת החכמים הגר"ד יוסף שהחליט מיידית על הסרת מועמדותו. במכתב חריף שפרסם לאחר מכן הוא הסביר כי התברר לו שהרכב הגוף הבוחר "שהוקם על ידי הבית היהודי, הוא מוטה לבחירת המועמדים של הציונות הדתית בלבד. וכל מי שאין הבית היהודי חפץ ביקרו אי אפשר לו שיבחר". אי לכך הוא פנה לגדולי ישראל, שהורו לו שלא לגרום לחילול השם ולהתמודד לרבנות בהרכב שכזה.

אם הניתוח המדויק הזה היה נר לרגליהן של המפלגות החרדיות גם בשבועות שלאחר מכן הייתה נחסכת כל הפארסה העגומה של יום שלישי השבוע. במשך שבועיים הסתובבו אנשים מכובדים עם רשימות שמראות לכאורה שיש סיכוי של ממש לרב משה חיים לאו והרב שמואל אליהו להביס את דיל הרבנים עמאר ושטרן שנתפר על ידי הבית היהודי. הרשימות מלכתחילה היו בנויות על משאלות לב וסופןם שהתנפצו על קרקע המציאות. ברקת ובנט תפרו את הרכב הגוף הבוחר ולא השאירו שמץ של סיכוי למועמד שלא נתמך על ידם.

לכן אין כל משמעות וערך לניתוחים שלאחר המוות הנערכים כיום במחננו על נסיבות הכישלון בבחירות. גם אם נציג חרדי אחד או שניים או שלושה הצביעו לרב שטרן במקום לרב לאו זה לא ממש משנה. והיו נציגים כאלה. אחד קיבל הבטחה לסגן יו"ר מועצה דתית. היה נציג אגודאי אחד שבחר ברב שטרן כדי למנוע את בחירת מי שהסיעה המרכזית השנואה עליו הריצה אותו, והיה עוד אחד מש"ס שאת הסיבות להחלטתו נראה בחלוקת השלל בשירותי הדת שתתבצע בשבועות הקרובים. אבל גם אם זה לא מה שהיה קורה, התמונה הסופית לא הייתה משתנה. ידע השור קונהו וחמור אבוס בעליו. ידעו חברי הגוף הבוחר מי מינה אותם ולמי הם חייבים. וכל היתר דיבורים ופטפוטים.

הבחירה הקשה של דרעי
במוצאי הבחירות הגיע יו"ר ש"ס הרב אריה דרעי לבניין מועצת עיריית ירושלים והצטרף לחוגגים את התוצאות. למרות מערכת היחסים הקשה והטעונה שלו עם הרב עמאר לא היה בכך שמץ של העמדת פנים. דרעי נלחם עבור בחירתו של הרב עמאר כמי שחייו הפוליטיים תלויים לו בתוצאות. בכל המובנים האפשריים הוא תרם לבחירתו של הרב עמאר יותר מכמה מעמיתיו בש"ס שבאופן רשמי נמנים על מחנהו של הרב עמאר. רק הוא יכול היה להבטיח את בחירתם של ארבעת נציגי ש"ס בגוף הבוחר פלוס שלושה גבאי בתי כנסת מש"ס ולגרום בכך לתבוסתו של הרב שמואל אליהו שבשלב מסוים נראה היה כי הוא נוטל את המומנטום במרוץ.

הסיבות להחלטה של דרעי הם הן ברורות. חלקן נמנו כאן עוד קודם הבחירות ויאוזכרו שוב בקצרה. דרעי העדיף את הרב עמאר כרב רשמי מכהן בירושלים על פני הרב עמאר כאדם פרטי אך בעל השפעה ציבורית גדולה היושב בביתו בגבעת המבתר ומתכנן יחד עם אלי ישי הקמת מפלגה חדשה שתתחרה במגרש הספרדי. הנחת היסוד של דרעי היא שגם אם הרב עמאר ישתתף פה ושם בכנסים שיארגנו לו ישי וחבריו הרי שעם זה לא בונים מפלגה שתרוץ בבחירות. לשם כך יש צורך בחברות רשמית בגוף תורני מפלגתי - מה שלא יתאפשר לו כעת בתוקף מתוקף תפקידו כרב בירושלים.

דרעי גם בונה על זה כך שהמוטיבציה של הרב עמאר לעסוק בפוליטיקה תרד לאפס בשבתו על כס רבנות ירושלים הנחשב בעולם היהודי גבוה אף יותר מזה של הרב הראשי לישראל. מה עוד יחפש לעצמו מי שיושב בכבודו של עולם ומה יש לו להרוויח ממלחמות עולם עם תנועה שהוקמה ונוסדה על ידי מרן הגר"ע יוסף ועומד בראשה איש קרבות מנוסה כמו אריה דרעי? רק צרות ועוגמת נפש.

במהלך השבועות האחרונים נוספו לדרעי שתי סיבות נוספות להתגייס לבחירתו של הרב עמאר. קודם כל הוברר לו שלפחות ארבעה מחברי סיעתו עלולים למרוד בו אם לא תובטח בחירתו של הרב המקובל עליהם. מדובר בח"כים ישי, מרגי, זאב ואזולאי. ישי בכל מקרה ימרוד אם רק תהיה לו ההזדמנות לכך. השלישייה הנוספת עשויה כעת ליישר קו ולהפסיק את החתירה אם יובטח להם מקום בכנסת הבאה ולאחר שכבודו של הרב עמאר נשמר. אם זה לא מה שהיה קורה, לא מן הנמנע שהמרד היה פורץ כבר בתחילת מושב החורף בשבוע הבאה.

הסיבה השנייה היא העולם התורני הספרדי שעייף כבר ממלחמות פנימיות. מרבית הרבנים הספרדיים הבכירים שאת חצרותיהם פקד בשבועות האחרונים הביעו רצון להעניק לרב עמאר את רבנות ירושלים ובכך להרגיע את הרוחות. בין הרבנים הבולטים: הגר"ש בעדני חבר מועצת החכמים, הגר"ר אלבז והגר"מ צדקה. תמיכתו של נשיא המועצה הגר"ש כהן באה מאוחר יותר והייתה אפוא פועל יוצא של תמונת המצב האמורה.

כלום תם ונשלם פרק הקרבות הפנימיים בש"ס? בסביבתו הקרובה של דרעי רוצים להאמין שכן. לטעמם של ישי ואלקסלסי הם רק עכשיו מתחילים.

טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון 'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!