הלוחם שנהרג בג'נין כתב: "תזכור שעוד מעט אתה כבר לא פה"

אמש (שלישי) התבשרנו כי הלוחם רב סמל דוד יהודה יצחק נהרג במהלך המבצע נגד תשתיות הטרור במחנה הפליטים בג'נין בעת יציאת הכוחות. דוד יהודה היה לוחם ביחידת אגוז, בן 23 מהיישוב בית אל.

הבוקר נחשפו חלקים מרגשים ממחברת של דוד בה כתב לעצמו הערות ומחשבות. דודו של הלוחם, פרופ' אמנון עצמון סיפר על כך הבוקר לדב אייכלר ודנה בצלאל ברדיו כאן מורשת: "ההורים של דוד יהודה שלחו לי היום קטע ממחברת שהוא היה כותב לעצמו כל מיני הערות. הייתה שם הערה שתפסה לי את העין: 'אל תפסיק לחשוב על התכלית, תזכור שעוד מעט אתה כבר לא פה. אז תאזור אומץ ותהיה איכותי, אל תחפש פוזות ושטויות והנאות'. המשפט הראשון בעמוד היה 'תהיה טוב, פשוט טוב בלי רעש וצלצולים', זה היה דוד, היה חשוב לו לתפוס את העיקר של כל מה שאנחנו נמצאים בו ולהתנתק מהטפל. הוא היה ילד שמהרהר וחושב לעומק, כריזמטי, מנהיג והוא לא ויתר על חתירה לאמת".

"דוד היה מצד אחד בחור מאוד חברותי", סיפר פרופ' עצמון, "יודע ליהנות מהחיים, מטייל בארץ בכל מקום עם אופנוע שטח שהיה לו. ומצד שני מאוד מעמיק, אהב לחקור. דיברתי איתו על העתיד. הוא היה אצלנו לפני שבועיים והוא דקה לפני שחרור ושאלתי אותו על ההמשך ומה מעניין אותו, והוא אמר לי שכרגע חשוב לו להישאר עוד בצבא ולחתום קבע ושטוב לו".

עוד סיפר פרופ' עצמון כי דוד היה מעל הפוליטיקה שקורית כאן במדינה: "הפוליטיקה זה קטן. הוא היה מעל כל זה, האחדות של עם ישראל זה מה שמשקף אותו, הוא אהב את עם ישראל כעם, בלי שום הבדלים של צבעים וגוונים. הוא הקרין את זה בצורה כ"כ חזקה, היו לו חברים מכל הגוונים. היה מחובר לכל אדם שהוא ראה. גם בצבא החברים קראו לו דוד, במקום דוד, והוא דאג להם לכל הצ'ופרים. והוא היה אמיץ, אולי הוא ידע פחד אבל ידע להתגבר על הפחד".

פרופ' עצמון סיפר על ההודעה שקיבל השבוע מדוד ז"ל: "הוא התנדב בתנועת נוער לילדים עם צרכים מיוחדים שנקראת נח"ל, תנועת נוער בבית-אל ואפילו בזמנים האלה שהוא עמוס בצבא ופעילויות והכול, בכל חופשה שהוא הגיע הלך להתנדב. הוא שלח לנו השבוע בסמס בקשה לתרום לתנועה הזו, לנחל".

"זה מזכיר לי עוד צד שלו", מציין פרופ' עצמון "הוא שלח את זה בהודעת סמס - מהרצון שלו לנצל כל רגע בחיים, הוא לא רצה טלפון חכם הוא לא היה באף קבוצת ווטסאפ, אמא שלו אמונה הייתה במקומו בקבוצות ווסטאפ. הוא לא בזבז זמן הוא היה כל כך חדור מטרה. כל יציאה שלו מהצבא היה עובר במחנה יהודה להביא לסבא וסבתא אוכל"

איך המשפחה מתמודדת עם בשורת האיוב?

"אנחנו מאז הטלפון של אתמול בערב נעים בין תחושת אובדן שקשה לתאר, לבין תחושה שצריך להתעשת ולעשות כל מה שאפשר כדי לעזור למשפחה. זה נשמע מוזר אבל מדובר בבחור בן 23 שיש לו מורשת שצריך לשמור עליה. כי הוא קצת גדול מאיתנו. ואני אומר את זה למרות שאני בן 53 והוא בן 23 אני רואה בו איזה מודל, הדרך שבה הוא ראה את הדברים".

"אנחנו אנשים מאמינים, ההורים שלו אמרו לי הבוקר, אנחנו מבינים שאם נתנו אותו לפיקדון כזה אז הוא ידע בתוך תוכו שהפיקדון הוא זמני והוא ניצל אותו, עשה כל מה שהוא יכול כדי לעשות את זה הכי טוב כשאפשר ומזה אנחנו מנסים ללמוד ממנו. המורשת שדוד באישיות שלו הקרין וזה אולי משהו שיכול לנחם, המסר של אחדות בעם ולא כאיזה פאזה אלא כאחדות אמיתית ולא להתעסק בשטויות אלא בעיקר".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!