כפכפים ישראליים זכו בתחרות על איכות הסביבה

מה משותף לפתרונות אריזה משאריות יבול, חוטי תפירה שנמסים בחום, תחבושות, פטנט לטיהור מים לשתייה בעזרת מכשיר בייצור עצמי ושימוש במיקרו אצות עבור החייאת מאכלים שנכחדו?

מדובר בחלק מרשימת הזוכים שהוכרזו החודש בתחרות הבינלאומית Make it Circular Challenge, שבה התחרו מוצרים שייצורם כרוך בנזק סביבתי מינימלי. ברשימה הזאת ניצבת בגאון גם נציגות ישראלית: חברת הסטארט-אפ Balena שפיתחה מוצר מפלסטיק חדשני ומתכלה לחלוטין.

התחרות הזאת קוראת למעצבים לחשוב על הדרך שבה אנחנו חיים – החל ממה שאנחנו אוכלים ולובשים וכלה באופן שבו אנחנו בונים, אורזים וקונים. אז מדוע פיתוחים מעין אלה הם נחוצים כל כך ומה הסיפור מאחורי הזכייה הישראלית של כפכפים ישראליים יחודיים?

די לכלכלה קווית

בשביל להבין את חשיבותה של התחרות המדוברת, צריך להכיר את הנתונים. לפי דו"ח ארגוןCircle Economy, ב-2019, הכלכלה העולמית צרכה מעל ל-100 מיליארד טון של חומרים בשנה; זאת, בעוד קצב מיחזור המשאבים נמצא במגמת ירידה: מכל המינרלים, הדלקים המאובנים, המתכות והפסולת שהחברה האנושית מייצרת מדי שנה – רק 8.6 אחוזים ממוחזרים, ושיעור המיחזור בעולם פוחת.

אחד הפתרונות שמוצעים למצב הזה הוא כלכלה מעגלית: שיטה שבמרכזה השאיפה לקחת מהסביבה משאבים מועטים ככל האפשר ולייצר זיהום בכמות הפחותה ביותר. או במילים אחרות: שימור של מוצרים, חומרי גלם ומשאבים לזמן מקסימלי, תוך מזעור כמות הפסולת שנוצרת בעקבותיהם. בשל כך, עיצוב מוצרים ופיתוחם ברוח שיטה זאת נעשה מתוך מחשבה דווקא על סוף חייהם; למשל, על ידי הקפדה על עמידותם המקסימלית או על בחירת חומרים מועטים ככל האפשר – מצב שיאפשר את מיחזורם המלא. השיטה הזאת היא היפוכה של כלכלה הליניארית (קווית), שמהווה את המודל הנפוץ כיום.

מעבר לכלכלה מעגלית עשוי לשפר את מצבנו מאוד: מחקרים שונים מצביעים על כך שאפשר לטפל ביותר מ-80 אחוז מההשפעות הסביבתיות השליליות של המוצרים, השירותים והתשתיות שלנו על ידי ביצוע שינויים מרכזיים במהלך שלב התכנון; אם חברות ידעו ויבחרו לתכנן ולעצב מראש בצורה חכמה ומעגלית יותר – נוכל למנוע יצירת פסולת וזיהום מיותרים, כבר בתחילת התהליך. ובדיוק כאן נכנסת התחרות לתמונה.

לפתח, למען הסביבה

בתחרות שנערכה לאחרונה השתתפו 650 מיזמים מ-81 מדינות, וחבר שופטים בינלאומי שמורכב ממומחים מובילים בתחומי הכלכלה המעגלית, האקלים, העיצוב והעסקים – שבחרו 13 הצעות שזכו בפרס כספי ובתוכנית פיתוח מוצר. המיזמים נבחרו על פי מספר פרמטרים: עיצוב ויצירתיות, ישימות, עבודת צוות, היכולת לייצר, לשווק ולמכור את הפיתוח באופן נרחב – והיקף ההשפעה הסביבתית, התרבותית והחברתית של המוצר.

מאחורי האתגר עמדו הארגון הבינלאומי What Design Can Do, שמקדם מעבר לחברה בת-קיימא בעזרת עיצוב, וקרן איקאה, שמפעילה תוכניות שונות לפיתוח פרנסה בת-קיימא למשפחות פגיעות ולהתמודדות עם משבר האקלים. כאמור, במסגרת התחרות המתמודדים התבקשו לעצב ולפתח מוצרים שמקדמים כלכלה מעגלית – כלומר, לייצר מוצר שגורם נזק סביבתי מצומצם ככל האפשר, מתחילת התהליך ועד סופו.

בין הזוכים בתחרות ניצבים פיתוחים מפתיעים למדי. למשל, המיזם Agropelo מצ'ילה, שמפתח סוג חדש של מוצר לכיסוי קרקע חקלאית – שלרוב מופק מפלסטיק או מפסולת אורגנית צמחית – ובמקרה הנוכחי מיוצר מלא פחות משיער אדם, שהוא משאב מבוזבז למדי. בין היתר, תפקידו של המוצר הזה הוא לצמצם אידוי מים מהקרקע ובכך לייצר חיסכון בהשקיה: הפיתוח החדש מסוגל להפחית ב-71 אחוז את אידוי המים הישיר מהאדמה, חוסך עד 48 אחוז במים להשקיה ומאפשר התחדשות קרקע מהירה יותר. מיזם נוסף שזכה, בשם Eggshell Bricks, מגיע ממקסיקו – וכולל לבנים מקליפות ביצים ומחומרים ברי-קיימא נוספים, שמופקות במדפסת תלת-ממד.

פלסטיק בר-קיימא

וכאמור, יש גם זוכה ישראלית: מאחורי חברת Balena עומד דוד רובק, יזם צעיר שנחשף לראשונה לתעשיית הטקסטיל במסגרת תפקידו הצבאי, שכלל פיתוח של פרטי לבוש שונים לצה"ל. כשרובק למד מנהל עסקים וכלכלה מעגלית באיטליה הוא החל לפתח את הרעיון שעומד מאחורי החברה, שאותה הקים כשחזר ארצה עם ד"ר יניר שקד, מומחה בהנדסת חומרים פולימריים: הטמעת מודל חדש של כלכלה מעגלית בתעשיית האופנה.

המוצר הראשון שעליו עמלה החברה הישראלית הוא כפכפים שעשויים מ-BioCir™: חומר מיוחד שפיתחה, ששומר על תכונותיו של פלסטיק רגיל כמו עמידות, גמישות ורכות ובמקביל הוא גם בעל יכולת התכלות מלאה ומהירה בקומפוסטר תעשייתי. לפיכך, מדובר בפיתוח חדשני: זהו המוצר הראשון בעולם האופנה שמתכלה לחלוטין באופן הזה.

החלק האחרון של הפסקה הקודמת הוא חשוב – וגם רובק מתעכב עליו. "פלסטיק מתכלה חייב להיות בקומפוסטר תעשייתי עבור תהליך ההתכלות; זאת אומרת, אם קניתם קפה בכוס שכתוב עליה 'מתכלה' וזרקתם אותה לפח רגיל – היא תישאר כמו שהיא ולא תתכלה, כמו כל פלסטיק אחר", הוא מסביר.

לכן, עבור תהליך ההתכלות של המוצר שלהם, נדרש מודל חכם – שאותו החברה ביקשה לייצר גם כן. "בנוסף לפיתוח החומר, בנינו מודל מעגלי שבמסגרתו בסוף השימוש המוצר מגיע ליעד שבו הוא צריך להתכלות: ייצרנו נקודות איסוף בשכונות שונות בתל אביב להחזרת הכפכפים – שמשם הם מועברים לקומפוסט תעשייתי", אומר רובק, "וזאת בדיוק המעגליות המלאה שנדרשת כאן".

בימים אלה הסטארט-אפ נמצא במשא ומתן לגבי שיתופי פעולה עם חברות אופנה גדולות, במטרה להטמיע את הטכנולוגיה שלהם ולבנות יחד קולקציות ביו-מתכלות שלאחר השימוש יוחזרו על ידי הלקוחות לחנויות (יחד עם הנחה לרכישת מוצרים אחרים) ומשם יישלחו לקומפוסטר תעשייתי. "מעבר לפיתוח החומר, שלקח לנו כמה שנים – העבודה הנוספת הייתה 'לחבר את כל הנקודות' למען הצלחת המודל המעגלי", אומר רובק.

לטענתו, התהליכים הללו אמורים להיעשות על ידי תעשיית האופנה – שלא ששה לדאוג לפסולת שאותה היא מייצרת: כיום רק אחוז אחד מהחומרים בתעשיית האופנה ממוחזרים לכדי מוצרים חדשים. "על כל פריט לבוש שאנחנו קונים יש תווית עם מידע לגבי מקום הייצור והחומרים שממנו הוא עשוי – אבל בשום מקום לא כתוב מה הנזק הסביבתי של המוצר ומה יש לעשות איתו בתום השימוש", אומר רובק.

לפיכך, לדבריו, על אף שכל מוצר מגיע עם מחיר סביבתי – המצב כיום הוא כזה שברגע שרכשנו בגד, חברת האופנה שהכינה אותו יוצאת מהתמונה. "זוהי תפיסה שיש לשנות, וזה חלק מהנרטיב שבא עם המודל שלנו: חברת האופנה ייצרה את המוצר – והיא זאת שאחראית עליו גם בתום השימוש בו", הוא מסכם.

הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!