במלחמה הזאת - אנחנו חייבים לנצח! • טור

חתן פרס ישראל פרופ' שלמה אבינרי אמר פעם משפט שאני נוהג לצטט אותו מדי פעם: "אני לא הולך לבית כנסת, אבל בית הכנסת שאני לא הולך אליו הוא אורתודוקסי..."

גם אנשים שאינם דתיים, מבינים שהדת היהודית האחת והיחידה נמצאת בין כותלי בית הכנסת ונסובה סביב קיום התורה ושמירת המצוות. כל הדיונים סביב נושאי דת-ומדינה יכולים להיות מסביב לעיקרון הבסיסי הזה. האם מאמינים בו או לא. אך נקודת המוצא חייבת להיות האידאה כי "זאת התורה לא תהא מוחלפת".

התמונות שהגיעו בסוף השבוע האחרון מ"כפר יונה" זעזעו כל נפש יהודית. כל מי שנר ה' בוער בעצמותיו, ראה במעשה המחפיר שביצעו קומץ הרפורמים באותו גן ילדים, מעשה הראוי לבוז, הגובל ברשעות וטמטום גם יחד. (איך כתב לי מישהו: רק בגן ילדים אפשר לעשות מעשים כאלו...)

אז מה היה לנו שם? קבוצת רפורמים עטויי טליתות, שכנראה הושאלו מנשות הכותל למספר ימים, לקחו ספר תורה במעמד "הקפות שניות" (תרשו לי להעריך שהוא אינו כשר מן הסתם, ובוודאי שלא נכתב "לשמה"), פתחו אותו לרווחה ורקדו עמו תוך כדי ביזוי ספר התורה באופן המחפיר ביותר.

התמונות שהופצו הגיעו עד מהרה לרבים. בעידן הרשתות החברתיות בתוך דקות ספורות ידע כל עם ישראל על המעשה הנורא שקרה בכפר-יונה. בשעה שהתמונות הופצו, הסתובבתי ברחבי העיר חדרה יחד עם רב העיר הגאון רבי דוד יחיאל ורנר, בסיור שֱׁכּוּנה "סיור במות". הגענו למספר מוקדים בהם נערכו "הקפות שניות" באחדות ובשמחת התורה. כשהגענו למתנ"ס בגבעת אולגה להקפות שניות של הגרעין התורני קיבלתי את התמונות. באותו הרגע הבנתי את המושג "ראו מה בין בני לבין חמי". מתנ"ס גבעת אולגה היה מלא מפה לפה באנשים מכל קצוות הקשת. חילוניים ודתיים, כיפות שחורות, סרוגות ושקופות. נשים וגברים (בהפרדה מלאה), ילדים ופעוטות נישאים על כתפי הוריהם. כולם יחד רוקדים בהתלהבות עם ספר התורה ועושים כבוד לתורה.

בשנים עברו אירועי "הקפות שניות" נערכו ברחובה של עיר. השנה, עקב התחזית למזג אוויר גשום וסוער, הוחלט להכניס את האירועים למתנ"סים ולאולמות סגורים. הגם שהאירועים לא נערכו ברחובה של עיר, ראינו מאות אנשים יוצאים לכבודה של תורה ומשתתפים במעמדי הקפות שניות. דווקא מהמקום הזה, התמונות שהגיעו מכפר יונה היו מזעזעות ומחפירות. חשבתי להעביר את התמונות הלאה, לפרסם מאמר של "הלם וזעזוע", אך משהו מנע בעדי.

מי שלא יודע, רשת "מדעים ויהדות" הגיעה לפני מספר שנים ל"רמת אביב" בתל אביב גם שם פועלת קבוצה לא קטנה של רפורמים שלוחמים בנו ללא הרף. בשנים האחרונות ניהלנו מאבק מולם שנחל הצלחה כבירה ב"ה ואכמ"ל. האמת, שהציבור לא כ"כ מודע לאותם הרפורמים. זוהי קבוצה שהולכת ומתמעטת בחו"ל הם יורדים במספר כל העת ובארץ הם מנסים ללהיכנס ללא הצלחה משמעותית, מי שכיום מצטרף אליהם, הם חילוניים המחפשים זהות ושיוך קהילתי. בת"א הבאנו מולם אלטרנטיבה, כך שהם בהמשך הזמן ובסיעתא דשמיא יהפכו ללא רלוונטיים.

כשפורסמו התמונות, הרמתי טלפון לרב העיר "כפר יונה" הרב עוזי שוויצה. הוא כמובן היה מזועזע ונרגש. אמרתי לו שהדרך להילחם ברפורמים היא לא בחזית האידאולוגית. אין לנו ויכוח עם אנשים שמחזיקים ב"דת" אחרת, אלא באנשים המסלפים את הדת. כפי שפתחתי, גם שלמה אבינרי מבין שבית הכנסת, הוא בית הכנסת האורתודוקסי. המלחמה מולם חייבת להיות במישור המשפטי. לאבד את הלגיטימיות שלהם על ידי הוכחה כי מעשיהם אינם חוקיים.

הבאתי לו דוגמא: מהתמונות שפורסמו הבנתי שהאירוע המחפיר התרחש בגן ילדים. הרב שוויצה אישר באוזניי כי מדובר בגן שכפי הנראה לא ניתן בהקצאה רשמית. כאיש ציבור אני יודע כמה מדורים יש לעבור בכדי לקבל הקצאה. כל גבאי בית כנסת יספר לך כמה מכשולים היה עליו לעבור בכדי לפתוח בית כנסת. יש לעבור את ועדת ההקצאות, לדון בהתנגדויות, להעביר את הדיון להנהלת העיר לאחר מכן למועצת העיר המועצה צריכה לאשר ברוב קבוע ומוחלט. לאחר מכן זה עובר לעריכת חוזה אצל היועץ המשפטי של העירייה, למשרד הפנים, לשר הפנים עד לקבלת האישור המיוחל.

אם יש דרך להילחם בהם זה רק על ידי קובלנה משפטית כנגד המעשים הלא חוקיים הללו. יש אולי את חובת המחאה, אך לא מעבר לכך. מלחמה מנהלים בחזית האמיתית.

וכשמדברים על החזית האמיתית, חשוב גם להשתמש בכלים הנכונים. ככל שהאויב רע ומתוחכם יותר, כך הדרך להילחם בו צריכה להיות חכמה, עיקשת ועקבית. להבנתי המלחמה מול הכתות המבקשות לנגוס בקדוש והיקר לנו צריכה להתנהל בשתי חזיתות. יש צורך מצד אחד להאהיב את התורה על עם ישראל בדרכי נועם. להביא את אור התורה, הקדושה והשבת לכל בית יהודי בישראל. להציג בפני עמך בית ישראל את היהדות האמיתית והמקורית. כאשר יש אלטרנטיבה קל יותר להילחם בחיקויים.

והדרך השניה היא מלחמה במישור הפוליטי והחוקתי. להגיש התנגדויות על מעשיהם הבלתי הולמים והבלתי חוקיים, לחייב אותם להסביר ולהתנצל, להגיש קובלנות כנגד שקריהם, ליצור לובי חזק ואחיד שיוציא אותם אל מחוץ לחוק. לא לבחול בשום דרך שתבהיר להם שהעם היהודי הצועד לאור התורה כבר למעלה מאלפיים שנה לא יחשה מול מתקפות הרשע והשקר שלהם. הניסיון שלהם להציג "יהדות" מזויפת לא יצלח, וייבלם על ידי לובי חזק ומאוחד. וקבלות לכך יש למכביר. כאשר גוף חזק ומאוחד נלחם בזייפני היהדות, הם נבלמים ונסוגים. ראינו זאת לאורך כל ההיסטוריה עד ימים אלו ממש. עשינו זאת בעבר, אנו עושים זאת כיום והלוואי ונדע לעשות זאת גם בעתיד.

אז תסלחו לי שאני לא כותב "מחאה נמרצת" ושאינני מתבטא בניבים של "הלם וזעזוע". ההלם קיים, המחאה חייבת להיות, אך המלחמה האמיתית מול מסלפי הדת המרימים יד בתורת משה, חייבת להיות מלחמה שבסופה מנצחים. כי את החושך יש להאיר, אך את השורשים הרקובים יש לעקור ולסלק. ויפה שעה אחת קודם!

הכותב משמש כמנכ"ל מפעלות הרב גרוסמן, יו"ר מדעים ויהדות וחבר הנהלת העיר חדרה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!