יוצאים לעבוד? אל תוציאו את המיץ למעסיקים

רבים בציבור החרדי מסתובבים מזה זמן רב עם הרגשת קיפוח קשה מצד הממשלה ומשרדי הממשלה. הרגשה די מוצדקת במקרים רבים, במיוחד לאור הקיצוצים בתקציבים ובקיצבאות שהחלו מאז ימי נתניהו כשר האוצר ועד עתה, שלא לדבר על סדרת חוקים ותקנות שבאו לשנות "סדרי עולם" מהם נהנה הציבור החרדי לאורך כל שנות השותפות של נציגיו בקואליציה.

דא עקא, שאצל אנשים רבים תחושת קיפוח זו, הפכה להרגשה שהכל מגיע להם, לאמר, "פגעתם בנו-פצו אותנו", ולא משנה כלל מי פגע וממי נדרש הפיצוי.

ובמה דברים אמורים?

בשנה וחצי האחרונות, לאור הדרישה מצד המפלגות החילוניות ל"שותפות בנטל" בנושא היציאה לעבודה ולשירות הצבאי, החלו להשמע קולות חרדיים, במיוחד מצד הח"כים, ולא רק, הטוענים שחרדים רבים סובלים מאפליה ודחיה כשהם רוצים להתקבל לעבודה במקומות עבודה חילוניים, ולכן אין לבוא אל הציבור החרדי בטענות על כך שאינו יוצא לעבודה.

אמנם הטיעונים הללו נאמרו בעיקר בכדי "להוריד מהגב" את הדרישה החילונית להשתלבות, אבל יצויין לשבחם של מספר חברי כנסת חרדיים, במיוחד משה גפני, אורי מקלב ויעקב אשר, שלא הסתפקו בדיבורים וניסו גם לקדם הצעת חוק, או ליתר דיוק תיקון לחוק "העדפה מתקנת", ע"מ שיכלול בתוכו גם חרדים ולא רק נשים ערביות ויוצאי אתיופיה.

[במאמר המוסגר, כדאי לציין, לידיעת המעוניינים, ורבים לא יודעים זאת, שישנה הוראת מנכ"ל, די ותיקה, במשרד הכלכלה (הוראה שתוקפה עמד לפוג אבל חודשה והוארכה בגלל התערבות סגן שר האוצר מיקי לוי שלחץ על שר הכלכלה נפתלי בנט, ומאז היא מתחדשת ומוארכת מעת לעת), על תיגמול עסקים שיעסיקו עובדים מאוכלוסיות בעלות נוכחות "חלשה" בשוק העבודה, ובכלל זה-חרדים. שמה הרשמי של הוראת המנכ"ל הוא: "מסלולי סיוע לקליטת עובדים נוספים בעסקים בישראל. הוראת מנכ"ל 4.17"].

הליכי החקיקה עדיין לא הושלמו, אבל, מספר חברות במשק וביניהם גם שתי חברות ענק הממוקמות בגוש דן "הרימו את הכפפה" והחליטו לתת עדיפות להעסקת חרדים (ומדובר על העסקה בתנאים השווים לתנאי שאר העובדים, לא העסקה בתנאי "גטו חרדי" המתבטאת בשכר נמוך בדרך כלל), וזאת מתוך רצון טוב לחזק את הקהילה החרדית מבחינה כלכלית ולתרום לה. ולא בסתם העדפה עסקינן, אלא ישנה הוראה ברורה וחד משמעית למגייסי כח אדם ולמנהלי משאבי אנוש שאם מתוך מספר מועמדים יש מועמד/ת חרדי/ת הוא או היא ירואיינו ראשונים!

אבל אז נתקלו החברות הללו בבעיה, בעיית ה"מגיע לי!" או בשמה השני "אכפת לי רק מעצמי ושכולם יתיישרו לפי רצוני!".

בשלב זה צריך לתאר בקצרה את תהליכי הקבלה לעבודה הנהוגים בחברות רבות, במיוחד בגדולות שבהן:

בתחילה מפרסמת החברה מודעה לחיפוש עובדים בה נדרשים המעוניינים במשרה המוצעת לשלוח קורות חיים. משהגיעו מכתבי קורות החיים, מעבירה אותם החברה (ובדרך כלל מדובר במאות רבות) למיון ראשוני ומשני.

בשלב השני נערך לאלו שמכתביהם עברו את המיונים ראיון טלפוני, וזאת בכדי: להתרשם מהמועמד/ת, לתאר באזניו/ה ביתר פירוט את הגדרת התפקיד והמשרה המוצעת ותנאיה, ולשמוע מהמועמד/ה על ציפיותיו/ה והתאמתו/ה לתפקיד. מה שנקרא "תיאום ציפיות".

בשלב הבא מוזמנים המועמדים ליום שלם של מבדקים, מבחנים ומיונים, דבר הנעשה בידי חברות חיצוניות המתמחות בכך. רק מי שעובר את כל המשוכות הללו מוזמן לראיון אישי בחברה עצמה.

כל התהליך הזה עולה לחברה כסף. הרבה כסף!!

והנה, גילו בחברות הללו תופעה החוזרת ונשנית אצל מועמדים/ות חרדיים/ות רבים/ות שעברו את כל השלבים המוקדמים והגיעו לראיון האישי (לא אצל כל המועמדים/ות החרדיים/ות, כמובן, אבל אצל רבים/ות מהם).

לאחר תום חלקו הראשון של הראיון בו מנסה מנהל/ת משאבי האנוש לעמוד על טיבו/ה של המועמד/ת באופן אישי ובלתי אמצעי, כשעוברים לחלק בו מדברים על התנאים להעסקת המועמד/ת, או אז, מתחילים/ות מועמדים/ות חרדיים/ות רבים להציב תנאים ודרישות לחברה:

עבודה בהפרדה מגדרית. עבודה ללא שום קשר עם בני המין השני (גם כשפיזית עובדים בחדרים נפרדים). סיום יום העבודה בשעה 15:30 ע"מ להספיק ולהוציא את הילדים מהגן/מעון/צהרון. חופשות בחוה"מ ובערבי חגים שלא יכללו בימי החופשה השנתיים. חופשה או יום עבודה מקוצר בצומות. ימי עבודה מקוצרים בין יו"כ לסוכות בגלל הצורך בבניית סוכה וקניית ארבעת המינים. הגעה מאוחרת לעבודה בגלל תפילת שחרית או יציאה מוקדמת בגלל תפילת מנחה. יציאה מוקדמת בחנוכה בגלל הדלקת נרות. יציאה מוקדמת ב-י"ג בניסן בגלל בדיקת חמץ. ועוד כהנה וכהנה. ועל כולנה עולה העובדה שבמקרים לא מעטים לאחר כל התהליכים הנ"ל ולאחר שהכל כבר מסוכם, אומר המועמד/ת: "טוב, עכשיו אלך לשאול את הרב שלי". כצפוי, לא אחת הרב מחליט בשלילה וכל ההשקעה ירדה לטמיון. (כמובן שלא כל המועמדים/ות דורשים/ות את כל הפריווילגיות הללו, אבל רבים/ות מהם דרשו ודורשים/ות חלק זה או אחר מהן, והיו שדרשו הכל).

אז שלא תהיינה אי הבנות, ברור שזכותו של כל אדם להחליט באילו תנאים הוא מוכן לעבוד ובאילו לא. אבל ההגינות, ההוגנות וה"מענטשקייט" מחייבים שאת התנאים הללו (שמבחינת החברות אינם תנאים סטנדרטיים) הוא חייב להציב בתחילת התהליך, לא בסופו!! לא לאחר שהחברה הוציאה הרבה כסף על מיון ולא לאחר שהחברה דחתה מועמדים פוטנציאליים אחרים היות וחשבה שאדם זה מעוניין ומתאים!

את/ה רוצה לשאול רב? שאל/י! אבל לפני שאת/ה מגיש/ה מועמדות!! (או לכל המאוחר, ציין/ני זאת בשלב הראיון הטלפוני, שנועד בדיוק לתיאום הציפיות ההדדיות, גם של המועמד/ת אבל גם של החברה).

את/ה רוצה תנאים מיוחדים בעבודה? הפרדה? חופשות מיוחדות? ימים מקוצרים? אין בעיה! כתוב/י זאת בסוף גליון קורות החיים שלך (או, כאמור, אמור/י זאת בשלב הראיון הטלפוני המוקדם, שלכך בדיוק נועד), ואז החברה תחליט מראש האם למרות התנאים הללו, שווה לה, בגלל כישוריך וכישרונותיך המוצהרים, להוציא הרבה כסף ומשאבי אנוש על תהליך מיון כה ארוך ומורכב. כל דבר אחר הוא פשוט גרימת נזק לעצמך, לחברה המעסיקה ומה שגרוע מכך, גרימת נזק למחפשי/ות עבודה רבים אחרים מהציבור החרדי, היות והחברות הללו כבר שוקלות ברצינות רבה להפסיק להעדיף חרדים/יות.

אבל זה לא רק שהן תפסקנה להעדיף חרדים/יות, הן תפסקנה לרצות להעסיק חרדים/יות בכלל, גם ללא העדפה. אם תתקבל ההחלטה, לא יהיה במקומות הללו למבקש/ת עבודה חרדי/ת שום סיכוי להגיע אפי' לשלב המיון הראשוני, גם אם לא ירצה תנאים מיוחדים, כי ברגע שיבינו ממכתב קורות החיים שהמועמד/ת חרדי/ת, יעיפו את המכתב לסל-וחסל! ובהתחשב בעובדה שמידע כזה עובר מחברה אחת לשניה, ייחסם בפני הציבור החרדי חלק לא מבוטל משוק העבודה.

"תפסת מרובה-לא תפסת!" אומרים חז"ל, ו"אל תקדח חור בקרקעית הספינה המשותפת!" אומר המשל המוסרי הידוע. הגיע הזמן להקשיב גם להם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!