השעלת משתוללת: מומחי כללית עושים סדר במידע על המחלה המדבקת

השעלת עלתה לכותרות בימים האחרונים בעקבות מקרה טרגי של תינוק שלא חוסן. על מנת לעשות סדר במידע, מסבירה ד"ר בת שבע גוסטמן רופאה בכירה במחלקה למחלות זיהומיות בבית חולים מאיר מקבוצת כללית מהם התסמינים לשעלת, איך מאבחנים אותה ועל החיסון החשוב שיכול למנוע הידבקות.

שעלת (באנגלית: Whooping cough או Pertussis, פרטוסיס) היא מחלה חיידקית מידבקת שנגרמת על ידי החיידק בורדטלה פרטוזיס. החיידק מפריש רעלנים שפוגעים בתאים שונים בגוף וגורמים לסימני המחלה.

שלושת השלבים לתסמיני השעלת:

השלב הראשון שהוא המדבק ביותר, מתאפיין בתסמינים של נזלת שיעול קל. שלב זה קשה לאבחן כי בדרך כלל אין עליה בחום הגוף, ונראה כמו וירוס עונתי חולף. עם זאת, כבר במהלך שלב זה הנמשך בין שבוע לשבועיים: השיעול הולך ומתחזק - עד להופעת השלב השני.

בשלב השני, השיעול מתחזק בעוצמתו ותדירותו, הופך להתקפי ומופיע בסדרות מתמשכות של שיעולים המסתיימים בשאיפה חזקה בעלת קול ייחודי המכונה באנגלית "Whoop". הקול הייחודי הזה נגרם עקב מחסור באוויר הנוצר בזמן השיעול. בזמן ההתקף הפנים מאדימות, ולפעמים אף מכחילות, ורידי הצוואר והעיניים מתבלטים, ולפעמים אף נגרמות הקאות. בקרב תינוקות תיתכן גם הפסקת נשימה (אפניאה) בעקבות השיעול. שלב זה נמשך מספר שבועות.

השלב השלישי מתאפיין בהפחתת התדירות של התקפי השיעול ובהפחתת עוצמתם - עד להבראתו המלאה של החולה.

האם שעלת עלולה להיות מסוכנת?

כ־50% מהתינוקות בני פחות משנה שחולים בשעלת נזקקים לאשפוז. סיבוכים מהמחלה עלולים להיות דלקת ריאות, התייבשות, אובדן משקל, הפרעות שינה, פרכוסים, אנצפליטיס (דלקת ברקמת המוח בשל מחסור בחמצן למוח בזמן השיעול), דימומים מוחיים ולעיתים אף פגיעה מוחית ל"ע.

בכל מקרה שבו השיעול אינו עובר ומתאפיין בהתקפים חמורים, או אם ידוע על מישהו מבני הבית או מהקרובים שחלה באחרונה בשעלת, יש לפנות לבדיקת רופא. התקפי שיעול קשים במיוחד הגורמים להפסקות נשימה או לפרכוסים יביאו בדרך כלל לאשפוז החולה.

אבחון שעלת' נעשה באמצעות בדיקה מולקולרית (PCR). את הבדיקה עושים על דגימה מלוע האף (החלק העליון ביותר של הלוע שנמצא מאחורי האף) שנלקחה באמצעות מטוש או על דגימה של הפרשות מהאף (משטף אף). אצל בני שנה ויותר ניתן לאבחן את המחלה גם באמצעות בדיקת דם, בתנאי שעברה לפחות שנה ממתן החיסון נגד שעלת, וכבר חלפו יותר משבועיים מאז הופיעו התסמינים.

דרכי הטיפול

מתן טיפול אנטיביוטי כבר בשלב הראשון, עשוי לקצר את משך המחלה. לטיפול בשלב השיעול השני של המחלה, אין השפעה על מהלך המחלה, אך הוא מפחית את הדבקת הסביבה. לכן מומלץ לתת אותו לחולה כל עוד הוא מצוי בשלב שבו הוא עלול להדביק את סביבתו.

בנוסף, מומלץ לתת טיפול לכל מי שבאו במגע הדוק עם החולה (בני בית, חברים וכו'), בלי להתחשב בגיל או במספר מנות החיסון שקיבלו בעבר. הטיפול המניעתי יעיל בעיקר אם ניתן בתוך 3 שבועות מהחשיפה לחולה מידבק, אך אם מדובר לאנשים המשתייכים לקבוצת הסיכון, יש לשקול את האפשרות לתת להם את הטיפול עד 6 שבועות מעת החשיפה. לקבוצת הסיכון משתייכים תינוקות עד גיל שנה, מי שסובלים מדיכוי של מערכת החיסון וחולים במחלת ריאות כרונית.

חיסון נגד שעלת

קיים חיסון יעיל נגד שעלת הכלול בחיסוני השגרה של תינוקות בישראל. מאז הוכללה שעלת בשגרת החיסונים פחתה התחלואה במחלה ב־90%. בעשורים האחרונים, החל שימוש בחיסון חדש שמפחית משמעותית את שכיחות תופעות הלוואי של החיסון.

יש לציין שהחסינות נגד המחלה מתפתחת בהדרגה, ולכן תינוקות בחודשי חייהם הראשונים אינם מוגנים באופן מלא מפני שעלת. חשוב לזכור שגם אם החיסון אינו נותן הגנה מושלמת, הוא מקנה הגנה טובה מפני המחלה הקשה, וכי כמעט כל מקרי התמותה משעלת הם של תינוקות שלא חוסנו כלל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!