שיעור במתמטיקה של סכינאות פנימית: 20=18+7

פעם נשאל המגיד מדובנא כיצד הוא מצליח למשול משל מדויק לכל דבר, וכדרכו, השיב במשל. "מעשה בעובר דרכים שראה אוסף לוחות קליעה למטרה, שבכולן - הפלא ופלא - נעוצים החיצים בדיוק במרכז. ברוב השתאות שאל את בעל הלוחות 'האמנם קלע כה מחונן אתה?', 'לא', השיב הלה, 'אני קודם יורה חץ, ואז משרטט סביבו לוח..."

ובנמשל, ראש העיר ירושלים, ניר ברקת, סימן לעצמו כבר בתחילת המירוץ את הרבנים עמאר-שטרן, וסביבם שרטט גוף בוחר שמלכתחילה לא הותיר סיכוי של ממש לחרדים. הוא אמנם לא יכל לעשות זאת בצורה גסה מדי, ו'נאלץ' ליצור כביכול גוף המורכב גם מנציגות חרדית, אך כזו שלא באמת תאיים על בחירותיו המוקדמות.

והוא הצליח, אך לא לפני שהזיע. מתברר כי לחרדים היו כמה שפנים בכובע, ורק סכינאות פנימית מנעה מהם הישג פוליטי נדיר.

וכעת לקצת מתמטיקה: בגוף הבוחר היו ליהדות התורה 6 נציגים, לש"ס 4, לבני תורה 1, ולבתי הכנסת החרדים עוד 5. מלבד זאת, לפחות 2 מנציגי השר נחשבו כשייכים באופן טבעי לגוש החרדי - הגרח"ש רוזנטל והרב יהושע ריינמן. נקדים ונאמר כבר עתה, לו כל חברי הגוש היו תומכים למשל ברבנים לאו-אליהו, הרי שזו הייתה גם התוצאה הסופית.

מה השתבש בכל זאת?

נפתח באגף הספרדי:
בדקה ה-99, כשהחליט רבה של צפת, הגאון רבי שמואל אליהו, להציג את מועמדותו, הוא זכר היטב את הכישלון שנחל במסגרת ההתמודדות הקודמת לתפקיד הרב הראשי. ומכיוון שנכווה ברותחין, נזהר גם בצונן.

כעת ניתן לחשוף, כי מי שהכריע את הכף היו שני בכירים בש"ס, שמבלי לפרט את שמותיהם, ניתן לומר שלהמלצותיהם משקל כבד ב'החלטות' מועצת חכמי התורה. שני הבכירים הללו ביקשו ממנו בכל לשון של בקשה לרוץ, ונתנו לו להבין כי ש"ס וקולותיה מונחים בכיסו.

תיאום שכזה נערך בהמשך גם מול נציגי יהדות התורה. והמספרים היו פשוטים: בין 2 ל-5 קולות ילכו לרב חיים אמסלם, מה שיותיר גוף בוחר של בין 43 ל-46 איש, בקונסטלציה כזו 24 קולות יביאו לו את הניצחון. בהנחה והגוש החרדי - גם ללא נציג בני תורה ונציגי השר - יצעד עמו, הוא נזקק לגייס עוד תשעה קולות בלבד מקרב הדתיים לאומיים והחילונים, קולות שהוא אכן הביא.

את סיבוב הסכין הוא ספג לבסוף מש"ס, שהעבירה לפחות 5 קולות שהיו בשליטתה [כולל מבין נציגי בתי הכנסת] לגרש"מ עמאר. לו היו ה-5 הללו תומכים באליהו, היה נוצר שוויון. במצב דברים כזה, קל לראות נציג דתי לאומי נוסף 'חוצה את הקו' בסיבוב שני ומצביע עבור חובש כיםה סרוגה, הרבה יותר מאשר נציג חרדי שישנה את הצבעתו.

למעשה, מנקודת מבט חרדית קשה לומר שמדובר בכישלון. סוף סוף דווקא הגרש"מ עמאר הוא המועמד החרדי מבין השניים. אך ככל שמדובר ביהדות התורה, שהלכה באופן רשמי עם הגר"ש אליהו וסירבה בנחרצות להצטרף לש"ס, ניתן לומר שוב כי ש"ס בגדה ברגע האמת באחות האשכנזית, ועל הדרך אולי חסכה משבר פנימי.

אפרופו, גם במטה ברקת יושבים להכין שיעורי בית, שכן אתמול, עוד בטרם הצטרפו חברי סיעת התעוררות [ה-2 שבחרו לבסוף אמסלם הם ככל הנראה מקרב נציגי בתי הכנסת הדתיים, גורם בגוף הבוחר טען באזנינו בתוקף הערב כי מדובר ברב רפי פוירשטיין ובאריאל אלבוים, שלדבריו הזדהו עם אמסלם במהלך מסע הבחירות], הצהירו שם כי בידיהם 30 קולות בטוחים עבור הגרש"מ עמאר. בתוצאה הסופית מתברר כי הם חסרו לפחות 5 קולות, כפי הנראה חובשי כיפה סרוגה שהעדיפו מאחורי הפרגוד לתמוך ברבה של צפת.

ומכאן, לאשכנזים:
כשעוברים לאגף האשכנזי, הבגידה הפנימית צורבת שבעתיים, מכיוון שבחירתו של הגרמ"ח לאו הייתה ריאלית עד לרגע האחרון, במה שהיה עשוי להנחיל כישלון צורב לברקת, כאשר בחירת הרבנים עמאר-לאו הייתה משחזרת את אירועי הרבנות הראשית, בהן הוכתרו שני המועמדים החרדים וכל השאר נשארו ללקק את הפצעים.

היוזמה לקידום מועמדותו של לאו הגיעה דווקא מכיוונם של גור ובעלזא, שהחזיקו ארבעה נציגים בגוף הבוחר [2 באמצעות המפלגה ו-2 באמצעות בתי הכנסת]. ב'דגל' נאלצו לומר הן למרות העדיפות האישית לתמיכה במועמדותו של הגר"א שלזינגר, מתוך הבנה שלגרמ"ח לאו סיכוי גבוה לקבל קולות מחוץ לבלוק החרדי, כמו גם סיכוי קלוש לקבל את תמיכת נציג בני תורה וכמובן נציגי ש"ס והחסידויות.

מכיוון והגוש החרדי מונה 18 קולות, ניתן היה להניח כי אלו בדיוק הקולות שקיבל לאו, פלוס 2 נוספים שהצליח לגייס מבחוץ [הפתק הלבן, דרך אגב, שייך ככל הנראה לנציגה בגוף הבוחר שהודיעה כי בשטרן לא תבחר בשום מצב, אך היססה גם מלתמוך ב'רב חרדי'], אך זו רחוקה מאוד מלהיות תמונת המצב.

מבירור מעמיק ושיחות ארוכות שקיימתי עם כמה מהבוחרים, כמו גם גורמים במטה לאו, מתברר כי הם הצליחו בוודאות לגייס תמיכה של שבעה קולות מחוץ לגוש החרדי. כדי להימנע מפגיעה אישית לא אכתוב כאן את השמות הללו, אך הנתונים הללו מכריחים את העובדה שלפחות 5 מנציגי החרדים הצביעו עבור הגר"א שטרן, ובכך הפכו את הקערה ומנעו ניצחון יוקרתי.

מי היו אותם ה-5?

ובכן, זו חידת מיליון הדולר: ה'חשוד' הטבעי הראשון הוא יהושע פולק, נציג בני תורה, שהצהיר היום ל'בחדרי חרדים' כי הגר"ש אויערבך לא הורה לו עבור מי להצביע. הברית הטבעית של בני תורה עם ברקת, והעובדה שבעבר הצהירו אנשיהם כי "אין להם כל בעיה לתמוך במועמד דתי לאומי לתפקיד", מציבים אותו בראש רשימת ה'אשמים', לדברי הגורמים החרדים עמם שוחחנו.

ומי עוד?

ב'דגל התורה' ובמטה לאו מסמנים שניים מנציגי ש"ס, לדבריהם, הנציגים הללו התבקשו על ידי מטה עמאר לתמוך בשטרן, כדי לעמוד בדיל. בש"ס איש אינו מוכן לאשר את הדברים. אך גורם בכיר ב'דגל' תמה באזנינו מדוע לא יצאה הוראה ברורה וחד משמעית, כולל צילום פוטוגני של נשיא מועצת החכמים והגרמ"ח לאו. "כשש"ס רוצה להעביר מסר ברור היא יודעת לעשות זאת, ולחילופין, היא יודעת גם להעביר מסר מטושטש...", הוא מסכם.

מי ששמו הוזכר גם הוא איש חב"ד יעקב הלפרין, שלא ראה את עצמו מחוייב להוראות של הגראי"ל, או האדמו"רים מגור ומבעלזא. ושוב, רשות הדיבור לגורם ב'יהדות התורה', שתמה למה הלפרין מתעקש להימנע מלספר עבור מי הצביע... עם זאת, קשה לקבל את הטענה, מכיוון שמדובר בנציגו של ח"כ מאיר פרוש, שבוודאות הורה לו לתמוך בגרמ"ח לאו.

בשעות הצהריים, עוד קודם ההצבעה, היה גם מי שדאג בקרב הפרשנים החרדים להפנות אצבע מאשימה כלפי גור או בעלזא, ולטעון כי "חסידות המחזיקה שני נציגים סגרה עם הרב שטרן". קשה להניח כי יש אמת בבסיס הדברים, בפרט מכיוון שהחסידויות הללו הן הן שהריצו את הגרמ"ח לאו.

ואפילו תיאוריית קונספירציה הושמעה על ידי גורמים בש"ס, שמאשימים דווקא את 'דגל התורה' בתמיכה בשטרן... לטענתם, "בדגל מלכתחילה לא התלהבו לתמוך בלאו והעדיפו את שלזינגר, רק שגור ובעלזא כפו עליהם את לאו. לא לחינם הוא לא הוזמן לחזון איש 5 והתמיכה בו התעכבה עד לרגע האחרון, מה גם שב'דגל' ידעו שהאשמה תתגלגל באופן טבעי לפתחם של היריבים מ'עץ'".

יהיו אשר יהיו אותם מצביעים ששברו את הבלוק החרדי, שוב פעם משלמת היהדות החרדית בכוחה הפוליטי בשל אינטריגות קטנוניות וחשבונות אישיים.

צל"ש או טר"ש
ולסיכום, פינת המנצחים והמפסידים:

המנצחים הגדולים של הערב הם ניר ברקת ואנשי הבית היהודי - נפתלי בנט ואלי בן דהן. יועציו של ברקת במגר הד"לי, טל גן צבי ואבי לרנר, הוכיחו יעילות מרשימה, וביצעו את מה שלא הצליחו לעשות ראש עיר ושני שרי דתות חרדים. למנות רבנים כרצונם ולגבור על כל המכשולים.

מנצח נוסף הוא הגרש"מ עמאר, שתוך שבועות אחדים הפך לקונצנזוס מוחלט, זכה שוב להכרה רשמית ותמיכה מובהקת של ש"ס, ועל הדרך קטף את התפקיד הרבני השני בטיבו במדינת ישראל, אחרי שמיצה את הראשון.

בפינת המפסידים מככב ח"כ יעקב ליצמן, שנחל כישלון צורב בהרצת הרב לאו, וכואב במיוחד בשל העובדה ששורשיו נעוצים בתמיכה שהעניקה גור לברקת בשתי מערכות הבחירות האחרונות. כאב דומה יחושו בוודאי גם בחסידות בעלזא ומאותן הסיבות.

משפחת לאו תלקק את פצעיה גם היא, לאחר שלא נחלה שום הפסד בעבר, הגיעו שניים כאלה ברצף - בנתניה ובירושלים. יש מי שרומז כבר כי הארכת הכושר לרב שטרן בעוד כחודש במועצת הרבנות הראשית, עשויה להיתקל בקשיים...

בתווך, ניתן למנות את אנשי 'דגל', שלמרות חוסר סיכוי של ממש הפגינו עמידה על עקרונות שהורה להם הגראי"ל, והפכו מערכה כמעט חסרת סיכוי למתוחה עד הרגע האחרון.

מלבדם ניצב שם גם יו"ר תנועת ש"ס ח"כ אריה דרעי, שמחד גיסא נאלץ להתקפל ולהיגרר לתמיכה בגרש"מ עמאר, ומאידך גיסא, יתכן ומנע בכך מיריבו מבית ח"כ אלי ישי לזכות בסמכות רבנית של ממש למפלגה חדשה שיחפוץ להקים.

ברגשות מעורבים חגג את ההכתרה גם ח"כ אלי ישי, שתמך באופן נלהב במועמדות רבו הגש"מ עמאר, אף שיתכן שהקריב בכך נתח נכבד מתכניותיו העתידיות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!