אצבע מאשימה? לחרדים שהכתירו את ברקת • טור

"יש אולי מאתיים איש בעולם שמתעניינים בבחירות לרבנות ירושלים. מחציתם משדרים ומפרשנים ברדיו ומחציתם האחרת הם חברי הגוף הבוחר ובני משפחות המועמדים". על משפט המחץ הזה, חתום אחד מראשי המפלגות החרדיות המובסות שביטא, רגע לפני הכרזת התוצאות את תחושת הקבס מאחת ממערכות הבחירות היותר מכוערות והיותר מיותרות שעברנו.

למעלה מעשור לא היה רב לתושבי ירושלים ומערכת שירותי הדת – מכשרות ועד למקוואות – תפקדה כהלכה. בחירת הרבנים החדשים, יכולה לכל היותר לשנות לרעה את המוסכמה האמורה.

אבל זוהי, כידוע, תוגתם של מפסידים. אם שני המועמדים החרדים היו נבחרים, הייתם שומעים וגם קוראים דברים שונים. וברמה הפוליטית חייבים להודות כי מה שלא עשו ראש עיר חרדי אחד מיהדות התורה (לופוליאנסקי) ושני שרי דתות מש"ס (כהן ומרגי) במשך עשר שנים, עשה שר דתות חובש כיפה סרוגה במשך קצת יותר משנה. בחירת שני המועמדים שהוצבו על ידי הבית היהודי, הרב עמאר והרב שטרן, לרבנות ירושלים, היא ניצחונם הגדול של ראש העירייה ברקת ושל נפתלי בנט. נקודה.

הפרשן של המדינה בידיעות אחרונות כינה פעם את ראש עיריית ירושלים בתואר הגנאי המעליב חמור. הניצחון המוחץ של ברקת ויותר מכך, הצלחתו להנדס את מועמדותו של הרב עמאר ולהביא לתמיכת ש"ס, מוכיחה שהוא לכל הפחות כחמורו של פנחס בן יאיר. ברקת הוכיח שיש לו חושים לא פחות חדים מפוליטיקאים חרדים שהוא הנחיל להם אמש את ההפסד השלישי בתוך קצת יותר מחמש שנים.

ומה תאמרו על נפתלי בנט? האיש הפיק לקחים מכישלון הבחירות לרבנות הראשית והבין שהשגת המטרה תלויה בשינוי הגוף הבוחר. אז נכון שלשניים היה סיוע משמעותי מיושבי מגדל השן המשפטי, כאשר שופטי הבג"ץ שקיבלו בשעתו את עתירות ברקת כשהעניינים שיחקו לרעתו, דחו במערכה הנוכחית את עתירות החרדים כשברקת היה על הסוס.

רבנים מטעם
אבל הכישלון כידוע, אף פעם לא יתום מתירוצים והסברים. לחרדים שהאכילו את הכיפות הסרוגות מרורים במשך שני עשורים, אין מה להלין. כאשר עשו בשעתו למפד"ל, כן נעשה להם כיום על-ידי הבית היהודי. או-או איך שגלגל מסתובב לו.

עכשיו, אחרי שחילקנו את המדליות למנצחים האמיתיים, בואו נדבר על כל השאר שנותרו מאחור. יהדות התורה נחלה מפלה כפולה. היא הפסידה בזירה הספרדית כשתמכה ברב שמואל אליהו והפסידה גם בזירה האשכנזית, כשתמכה בעוד רב-לאו-אחד-יותר-מדי.

לליצמן, שהריץ את הרמח"ל מנתניה, זהו ההפסד הראשון בבחירות שנערכות בבירה מזו תקופה ארוכה. בפעמיים הקודמות הוא ניצח, רק שאז הוא פעל לצד ולא נגד ברקת. באירוניה ניתן לומר שבחירתו של ראש עיר חילוני - בקולות החרדים, לפני קצת יותר משנה, הובילה אמש להפסד חרדי צורב בקרב על זהות הרב הראשי האשכנזי.

לרב עמאר עצמו זהו הישג מתוק. מי שרק לפני חודש הודר מעצרות תנועת ש"ס והפך ל'גלימה נון גראטה' במרחב הספרדי, נתמך, אומנם ברגע האחרון וכבחירה של הרע במיעוטו, על-ידי מועצת החכמים של ש"ס.

אלא שגם בטעמו המתוק של הניצחון נמהל טעם חמצמץ. גם הרב עמאר עצמו חש צריבה למשמע הקולות שעלו מבני ברק: "גם אם נפסיד לא נתמוך בו", אמר מרן הגראי"ל שטיינמן והעדיף את הרב הקיצוני סרוג הכיפה מצפת על פניו.

כל התשדורות ששלח הרב עמאר נחסמו בשער הגיא. בבני ברק, אטמו אוזן וציטטו את הדברים הקשים שאמר בשעתו מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל לאחר פרשת חוק הגיור. לא עם קולות הרקע הללו קיווה הרב עמאר לכבוש את רבנות ירושלים, וגם הוא יודע, שהדרך ללב הקונצנזוס החרדי עוד רחוקה – כמרחק שכונת הר נוף מלשכת רבנות ירושלים.

ואי אפשר בלי דרעי, שברגע הראשון נראה במערכה הזאת כמו ביבי נתניהו ערב הבחירות לנשיאות. הוא נגרר ולא יזם, נאלץ לתמוך ברב עמאר כפי שביבי אולץ לתמוך ברובי. בהסתרה שבתוך ההסתרה אפשר למצוא את האינטרס שהוביל לבסוף לתמיכה ברב עמאר. לא כמועמד מועדף, אלא כברירת מחדל מול רב דתי-לאומי הרבה יותר קיצוני. ש"ס תמכה ברב עמאר בדיעבד. אחרי הבית היהודי, קצת לפני התעוררות.

כבני מרן
רבות דובר על ההיגיון שהביא לבסוף לתמיכת ש"ס ברב עמאר. סיפרו על ארוחה משותפת שהתקיימה בחול-המועד, עם אוליגרך מתוקשר רב השפעה, שהתנה תמיכה בקרנות של ש"ס, בתמיכת ש"ס ברב עמאר. דיסקסו על ניסיון לחסום הקמת מפלגה חדשה בראשות אלי ישי. בעניין הזה, הכל כבר נאמר.

השפעת פרשת הרב עמאר על המתרחש בש"ס חרגה מהאיום התיאורטי של הקמת מפלגה אלטרנטיבית. לפני הכל הייתה זו התרומה השלילית להלך הרוח בתוך המפלגה. לא פחות מארבעה חברים בגוף הנבחר (של ש"ס. בכנסת) חשים עצמם כתלמידיו וכמוקיריו. מלבד אלי ישי המובן מאליו, ניתן למנות ביניהם את יעקב מרגי, ניסים זאב ודוד אזולאי שבשעתו ביקש שלא להצביע נגד חוק הארכת כהונת הרב הראשי. "אל תכניסו אותי למחלוקת בין גדולים", הוא אמר בתחנונים, ואז, להזכירכם, מדובר היה בהצבעה על-פי הוראתו של הגדול מכולם, מרן הגר"ע יוסף זצ"ל.

מעבר לחישובים הפוליטיים, דרעי היה מודע לדעת הקהל. להלך הרוח בציבור הספרדי, שבניגוד למקבילו הליטאי לא צומח ממחלוקת אלא קמל מכל גילוי של ריב ומדון.

הבעייתיות התדמיתית של הרב עמאר היא עובדה שאין עליה חולק. גם בסביבתו של ישי דיברו על בעייתיות ציבורית לנוכח תדמיתו הסדוקה של הרב עמאר אחרי פרשת הבחירות לרבנות והרצת המועמד הרב בוארון, מול בנו של מרן.

ואף על פי כן, לצד כל שני מתנגדים, נותר לפחות תומך אחד שמסרב להפוך מסנגור לקטגור. דרעי הבין שהרב עמאר זוכה לאהדה בחוגים רחבים, כולל בקרב רבנים שהם בשר מבשרה של התנועה. עד כדי כך, שאם הרב עמאר לא היה נבחר לרבנות ירושלים ולא היה מריץ מפלגה אלטרנטיבית – לדרעי לא הייתה הברירה אלא להזמינו אחר כבוד כחבר מועצת החכמים של ש"ס.

ניפגש בעצרות חנוכה
בש"ס יש מי שמסביר שאם הדברים היו תלויים בדרעי לבדו, סביר להניח שהיינו רואים אותו מכריז על תמיכה בגרש"מ עמאר כבר בראשית הדרך, כרע במיעוטו. אבל ברקע חצצו בני מרן: הראשל"צ הגר"י יוסף שלא שכח ולא סלח. התחושה הייתה שהרב עמאר לא השלים עם בחירתו של רבי יצחק ומעוניין להאפיל על דמותו – דרך כס רבנות העיר ירושלים.

הבן השני, החבר (האישי ובמועצת החכמים) הגר"ד יוסף, חש גם הוא – בצדק או שלא – כי נפגע פעמיים מחברותו עם דרעי. בפעם הראשונה כשאחיו הרב יצחק הועדף על פניו כמועמד התנועה לתפקיד הראשון לציון. בפעם השנייה, כאשר לא הוצב כמועמד ש"ס לרבנות ירושלים. כעובדה מוגמרת, עוד בטרם הכריז הרב עמאר על התמודדותו.

דרעי לפיכך, היה מחויב להשאיר את האופציה פתוחה, תלויה בהחלטתו הבלעדית של החבר הטוב והמאוכזב הגר"ד יוסף. רק אחרי שהגר"ד יוסף לא הגיש את מועמדותו והגרש"מ עמאר חילה את פניו של הגר"י יוסף, נפתחה הדלת להכרזת התמיכה ברב עמאר. לא למען כבוד רבנות ירושלים עיר הקודש, אלא למען שימור שלמות התנועה הקדושה.

ולא שהרב עמאר אינו יכול לעשות נפשות פוליטיות מכס המלכות בעיר הקודש והמקדש. רק בחודש האחרון חזינו בראשון-לציון משתתף בעשרות "עצרות תשובה" שהיו בהם כל הסממנים הפוליטיים לבד מהזכרת השם המפורש ש"ס. הרב עמאר, באותה מידה, יוכל להופיע, במידת הצורך והרצון, ב"עצרות א-פוליטיות" זהות לרגל טקס הדלקת נרות חנוכה שבסיומו, כמו במעמד ההכתרה, יעמדו הנוכחים דום וישירו 'התקווה'.

בש"ס מקווים שהרצון לעשות זאת – נגוז. המרורים שהוא אכל בשנה האחרונה, תחושת החרם וההדרה מכל מוקדי ההשפעה, יגרמו לו לחשוב פעמיים בטרם יעלה על דעתו לבחוש במטבח הפוליטי. מי ששמע את נימת קולו וראה את זיו פניו של הגרש"מ עמאר עם בחירתו, יכול דווקא לזהות תיאבון שבא עם האוכל. שמו של דרעי לא הוזכר בנאומו ברשימת הקרדיטים, ורק ימים יגידו אם המשך יבוא.

עכשיו, אחרי שהוכתר כרבה הראשי של עיר הקודש, בתמיכתה המוצהרת של מועצת החכמים, נכונו לגרש"מ עמאר, ככל שיחפוץ בכך, קצת יותר משמונה שנים של שקט או רפש, עד שייאלץ, בהתאם לחוק החדש, לצאת לפנסיה בגיל 75. שנה אחר כך, יסיים הגר"י יוסף את כהונתו הממלכתית כראשון לציון. במושגי אריכות הימים של גדולי ישראל, זהו הגיל שבו הקריירה רק מתחילה להתרומם.

הטור מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!