ה'שטירמר' חזר בתחפושת חרדית ו'לשם שמים!'

יוזף גבלס חזר! והפעם בתחפושת של חרדי! הוא יצא מהשאול, הגיח מן האופל וקבע את מושבו ב"ככר השנאה", רחוב "הסיקיריק" פינת "הליטאי הקנאי", ומפיץ משם את מררת שנאתו.

ליתר דיוק צריך לומר שהוא חזר כבר לפני כשנה וחצי-שנתיים, ומיד החל לפרוש את משנתו המתועבת על לוחות המודעות בריכוזים החרדיים. "דער שטירמר" הוותיק והזכור לרע, חידש ימיו כקדם ובסה"כ שינה את צורת ההפצה שלו.

קמפיין ה"חרד"קים" נולד ונוצר במוחם המעוות משנאה של תלמידיו המובהקים של גבלס. אנשים נטולי מוסר ומצפון ובוודאי נטולי מוסר יהודי ויראת שמים. אנשים שאצלם (בניגוד גמור למוסר ולהלכה היהודיים) המטרה מקדשת את האמצעים. כל האמצעים!

כל מי שלמד את היסטוריית הימים האפלים ההם, מזהה מיד את שיטת התעמולה הנאצית אותה המציא ושיכלל יוזף גבלס, שר התעמולה הנאצי. השיטה היא בדיוק אותה שיטה, המוטיבים בדיוק אותם מוטיבים והכלים בדיוק אותם כלים:

• קמפיין המיועד לציבור שאינו מעורה בפרטים, אלא ניזון משמועות, דעות קדומות והכללות.
• קמפיין המבוסס על הפחדה של "הזכים והטהורים" מפני הזר הדורסני, המאיים, החוטף והמשתלט.
• קמפיין המבוסס על דמוניזציה (יצירת תדמית שטנית. דמון=שטן) של אותו זר ועל דה-הלגיטימציה שלו.
• קמפיין ה"מדבר" במיוחד לילדים ולבני הנוער שיכולת השיפוט שלהם בין טוב לרע והידע שלהם, לוקים בחסר, ושהם קיצוניים מטבעם. (לכך נועדו הציורים הצבעוניים דמויי הקומיקס ולכך נועד ה"מבצע נושא הפרסים" - "צייר לי חרד"ק").
• שטיפת מח שנועדה ליצור דה-הומניזציה (שלילת אנושיות) למושאי התעמולה. כי כשאדם תופס את הזולת כלא אנושי, כחיה או כחיידק, קל לו הרבה יותר להתנכל לו ללא רגשות אשמה, ללא ייסורי מצפון וללא שימוש בקודים האנושיים-חברתיים המקובלים כלפי בני אדם (חיה רעה וחיידקים יש להשמיד).
• קמפיין בו בכל שלב המסרים מוחרפים ומוקצנים ביחס לשלבים הקודמים, וזאת ע"מ "להרגיל" את העין והאוזן.

אלה היו העקרונות המרכזיים בשיטות התעמולה של יוזף גבלס נגד היהודים ואלה בדיוק אותם עקרונות המנחים את קמפיין ה"חרד"קים" ויוצריו. אחד לאחד!

זה התחיל בהמצאת הכינוי "חרד"קים", המתקשר מיידית למילה "חיידקים", המשיך בציורים המתארים חיילים חרדיים חוטפי ילדים (דבר שנועד להעלות מהזיכרון הקולקטיבי את טראומת הקנטוניסטים), עלה מדרגה בקריאה לגירוש החיילים מרחובותינו וליצירת "איזור נקי מחרד"קים" (מקביל ל"יודן-ריין", איזור נקי מיהודים) ועתה עלה מדרגה נוספת בציור חייל חרדי שפניו פני חזיר (חיה המסמלת את שיא התיעוב), וההמשך צפוי ללכת ולהחריף. מאגר החיות והשרצים בהם עדיין לא הספיקו להשתמש - גדול.

בניגוד למה שחשבו תמימים רבים בהתחלה, היה ברור כבר אז שזו לא תהיה הופעה חד-פעמית, אלא שמדובר במסע פרסום מושקע ומתוכנן לטווח ארוך, כאשר בין גל פרסום אחד לבא אחריו תהיה הפוגה, שאחריה תגיע החרפת המסר, גם המסר שבכתב וגם המסר המצוייר. ובניגוד למה שחשבו אותם תמימים, שאם יתעלמו מהקמפיין, לא יגיבו עליו ולא יתקפו אותו הוא יתאייד מאליו, הוברר למעלה מכל ספק שההתעלמות רק מחזקת את יוצריו והוא ממשיך ומתחדש מדי תקופה לפי תכנון מוקדם.

למי ששכח, כדאי להזכיר, שהתקפות על חיילים חרדיים ברחובות הפכו לאירוע כמעט יומיומי. צעקות עליהם, כינוים בכינויי גנאי, ביזוים, זריקת אבנים וחפצים אחרים עליהם, סילוקם מבתי כנסת ולעיתים אף הכאתם. וכדאי להזכיר גם שהדבר לא אירע בתקופת זמן מוגבלת, אלא מתרחש כבר כמעט שנתיים(!!!).

שתיקת השפנים
אבל כל זה הוא רק חלק מהבעיה. החלק השני והגדול יותר של הבעיה הוא שיתוף הפעולה לו זוכים יוצרי הקמפיין מההנהגה החרדית המרכזית ומהעיתונות החרדית הממסדית. כלומר, ברור שההנהגה והעיתונות לא תומכים מפורשות במסע התעמולה המתועב הזה, אבל, אותה הנהגה חרדית ואותה עיתונות חרדית, היודעות לזעוק מרה על כל בדל אמירה שאמר חילוני או דת"ל או אפי' מישהו מ"הפלג השני", ממנה משתמע, אפי' במרומז ובעקיפין, משהו נגד הציבור החרדי או נגד הפלג "שלנו", מילאו פיהן מים וקולן נדם. במילים אחרות, הסכמה שבשתיקה! ובלשון חז"ל "מדשתיק, שמע מינה דניחא ליה!"

כל אותם אנשים שלא מהססים לתקוף בחריפות רבה כל מי שהתבטא או רמז או שדבריו ניתנו לפרשנות כזו ואחרת נגד החרדים, לפתע נעלמו/נאלמו דום.

להתכנס בכינוס מסוקר ומתוקשר בסוכה ולזעוק מרה על כך "שהפלג השני קורא לנו פשרנים", הם יודעים מצויין. לצווח "אנטישמיות" כנגד כל ביקורת המושמעת על הציבור החרדי או מנהיגיו, זה הליך כמעט אוטומטי אצלם. להנפיק מכתבי/מודעות/כתבות/מאמרי "מחאה וזעזוע" בסיטונות כנגד כל אדם/גוף שלא מיישר קו וחושב או נוהג אחרת, זה חלק אינטגרלי מהשיח הפנימי והחיצוני, ממש מעשה שבשגרה. אבל כשקבוצה שלימה של חרדים מוכפשת בכינויי גנאי מגונים, מהסוג הירוד ביותר, מוצגת כחיות מסוכנות/מבחילות, ומותקפת באלימות ברחובות ובבתי הכנסת, או אז, אין תקשורת תוקפנית, אין צווחות במליאה, אין זעקות "אנטישמים", אין השוואות לגרמניה הנאצית ולמחנות הריכוז, אין בכיינות של "אכלו לי-שתו לי", אין שימוש בשפה מליצית-מנופחת או בשפה עילגת-תוקפנית, אין קריאה לכינוס חירום של וועדות הכנסת, אין פניה מתוקשרת למשטרה ולפרקליטות לחקור את ההסתה. כלום! נאדא! יוק!

(רק לפני הבחירות ייזכרו, כמובן, באותם חיילים חרדיים ויבקשו-ידרשו את קולותיהם, כי "אנשים אחים אנחנו", "עצמנו ובשרנו אתם").

שוו בנפשכם מה היה קורה אילו המודעות הללו היו מתפרסמות ע"י גוף חילוני כלשהו. הרי השמים היו נופלים מזעקות השבר, קירות הכנסת היו רועדים, מכונות הדפוס היו פולטות בקצב מוגבר אלפי גליונות בעלי כותרות אדומות-זועקות, והכתבים היו שולפים מהארכיון את המילים הקשות ביותר שבארסנל. הם היו רצים מכלי תקשורת אחד למשנהו ומתראיינים בגרון ניחר מזעם ומתדהמה על התועבה, על כך ש"אפי' באירופה וארה"ב יש חוקים נגד תופעות כאלה", על ההסתה, על כך ש"מילים יכולות להרוג", על הצביעות שבשתיקה ועוד כהנה וכהנה דרדרת מילים זועמות ותוקפניות.

ועתה?? כלום!!! דממת אלחוט!! ח"כ לא פעה, עיתונאי לא געה ועסקן לא צייץ. שקט פאסטורלי רגוע בכל מחוזותינו.

המילה "צביעות", קיבלה אופק חדש ונמתחה לגבולות מורחבים, שעליהם, אפי' יוצרי המילה לא העזו לחשוב.

לדעתי זה נובע מארבע סיבות:
א. פחד. הם מפחדים להתעסק עם הקנאים המטורפים.
ב. אדישות ואי איכפתיות. הם חושבים שזה לא עניינם.
ג. תועלתנות. הם חושבים שזה משרת את המטרות שלהם במאבק נגד חוק הגיוס.
ד. קוצר ראות. הם חושבים שאם הם יתעלמו הקמפיין ויוצריו יעלמו או יתייאשו.

כמובן שזו טעות איומה. מכל הסיבות ומכל הבחינות:
• הקנאים רק שואבים כח מהשתיקה הזו, הם מגלים בה תמיכה רבה וחיזוק להמשך. כאמור, "מדשתיק, שמע מינה דניחא ליה!".
• הציבור כולו ניזוק מהעניין, לא רק החיילים. אם בהשחתת חינוך הילדים, אם בהכנסת אלימות וקיצוניות נוספות למחוזותינו, אם בדירדור השיח והחרפת המאבקים הפנימיים ואם בסלידה המתגברת והולכת בקרב צעירים חרדיים רבים מ"ההנהגה" הפאסיבית, הרופסת וחסרת ההבנה והמיקוד.
• כל העניין גורם נזק אדיר כלפי חוץ ומחזק את עמדת הפוליטיקאים המעוניינים בכפיית הגיוס על החרדים ואת כוחם.
• וכמובן, שככל ששותקים יותר, הקמפיין ייפרש על פני זמן ארוך יותר ובארסיות גדולה יותר ויותר

בעיה חמורה נוספת, הנגזרת ישירות מ"שתיקת השפנים", היא התחמקות והתעלמות המשטרה והפרקליטות מחקירת העניין, ומנסיון לגלות ולתפוס את יוצרי מסע הפירסום החולני הזה ולהעמידם לדין בעוון הסתה וקריאה לפגיעה בציבור שלם, בעובדי ציבור ובמשרתי הציבור.
באין לחץ פוליטי-תקשורתי-עיתונאי, המשטרה והפרקליטות לא יזיזו את עצמם מהכסא ויעדיפו לעצום את עיניהם ולהתעלם מהעניין כולו.

אותה משטרה ואותה פרקליטות, שעל כל מקרה של ריסוס פס שחור על קירותיו של מסגד או הוצאת אויר מגלגל רכב של ערבי, נעמדות על רגליהן האחוריות, יוצאות למסע ציד עתיר עצורים וחקירות, שמונעות לעיתים מהעצורים מפגש עם עו"ד עד להתקדמות משמעותית בחקירה, שנציגיהן מתראיינים בפנים חמורות סבר בכל כלי התקשורת על חומרת המעשה והנזק ההרסני שהוא ממיט על החברה הישראלית כולה, גם הן נעלמו מהשטח כבועות סבון. והתירוצים יהיו, מן הסתם: "לא ראינו", "לא שמענו", "לא ידענו", "למה לא סיפרתם?", "אין עניין לציבור", וכד'.

כאן המקום לציין שני אנשים שלא נרתעו והחליטו להגיב, פומבית ומעשית:
חה"כ יעקב מרגי מש"ס שהתראיין בערוץ 2 ואמר: "חבל שרוב ההנהגה החרדית חוששת לצאת בגלוי נגד אותם בריונים החמושים בכרזות".
וחבר מרכז הליכוד יעקב וידר (שהוא אדם חרדי), שע"י קשריו עם חברי כנסת שונים הצליח להביא לכך שהנושא יעלה לדיון בכנסת, עם דגש על אי פעילות המשטרה והפרקליטות בנידון.

אבל הם היוצאים מן הכלל המעידים על הכלל ומוכיחים שניתן וצריך לנהוג אחרת.

הגיע הזמן שהחברה החרדית ומנהיגיה יתעשתו, יבינו את הנזק הנגרם מהעניין, הן כלפי פנים והן כלפי חוץ, ויוקיעו בשאט נפש ובקול רם את יוצרי התועבה הזו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!