היום השמיני: איך מתמודדים ההורים השכולים ביום שאחרי השבעה?

פיני רבינוביץ' שבתו דסי נפטרה לפני 27 שנה לאחר מאבק של שנתיים וחצי במחלת הסרטן: “קמתי מהשבעה והבנתי שאנחנו לבד. אלפי ילדים נפטרים בכל שנה ולמשפחות שלהם אין שום מענה. לא יום זיכרון כללי, לא תמיכה נפשית או כלכלית ולא הנצחה. בכל פעם שבאנו וביקשנו אמרו שאין תקציב. אנחנו מבקשים הכרה לפני הכל. אנחנו הורים כמו כולם. השנה כן התקיים שיח עם נציגי הממשלה והתקדמנו במידה מסוימת".

משפחה שקוברת את אחד מילדיה עוברת טלטלה לא פשוטה, בין אם מדובר בפטירה לאחר תקופה ממושכת של מחלה, ובין אם זה בא בפתאומיות. אלו ואלו נגמרים בסוף חד ומצער. סוף שהוא בלתי נתפס משפחות השכול האזרחי דורשות מענה מהמדינה מבקשים הכרה לפני הכל, אנחנו הורים כמו כולם.

רויטל לוי, אם שכולה מעמותת יקיר לי: שכול היא חוויה לא טבעית, ההתמודדות המוגדרת הכי קשה לבני אדם שאינה מסתיימת לעולם והורים שכולים שלא מקבלים טיפול הופכים להיות קבוצות סיכון להרבה דברים, בהם התמכרויות, אובדנות ועוד. אנחנו מבקשים לקבל מה שמקבלים בקטגוריות המוכרות- שנה של טיפול אינטנסיבי. גם זה לא מספיק, אבל זו התחלה".

עדי נאה, אם שכולה: "לצערי איבדתי את אמי בגיל 18 בפיגוע ואת בני לפני שש שנים בתאונת דרכים, ולכן אני יודעת היטב את ההבדל בין שכול לאומי לאזרחי. אם בשכול לאומי אני עטופה מכל הכיוונים על ידי עובדי שיקום של הביטוח לאומי.הכרה בכאב ובקושי מהרגע הראשון וללא הגבלת זמן - בשכול האזרחי זה אחרת. אני כביכול בצד שכן 'זכה' במענה טיפולי מסוים. אנחנו מקבלים מענים במערכת החינוך בטיפול משפחתי וזוגי. לא יכולה לדמיין את תהליך השיקום שלנו כמשפחה בלי הדברים האלה ואני רוצה שכל מי ששיך לשכול האזרחי יקבל את המענים האלה אין שום צידוק לאפליה הזו. לקבור ילד זה לקבור ילד. נקודה."

ח"כ חילי טרופר שנרתם לעזור לקידום המודעות לשכול האזרחי קיבל את פניהם של המשפחות השכולות: "טוב שאתם פה יש לנו יום מורכב. אני מניח בתוך מסע חיים מורכב של כולכם פה. עיקר היום הזה ופיני רתם אותי לזה לפני כמה חודשים שיהיה לזה מקום. זה צעד ראשון של נוכחות. שזה לא יהיה שקוף. שאנשים יוכלו לדבר על זה. לראות את זה. להבין את זה. כל אחד עם הקול שלו מגיע לפה. בפרלמנט הישראלי, אני חושב שזה המקום הכי ראוי לדבר הזה. גם יש כל היום ועדות בנושא הזה ואחר כך יש יום מיוחד במליאה. ברוכים הבאים ותודה על האיכפתיות שלכם. בסוף פה בעיקר נמצאים האנשים שיש להם מספיק כוחות, אני מעריך את מי שגם מתוך הכאב הפרטי שלו מצליח לדבר בשמם של אנשים אחרים ולראות את צרכי הכלל"

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי דיבר במליאת הכנסת על חשיבות הטיפול והמענה לילדי משפחות השכול שאיבדו את יקיריהן. יש שכול שמתקבל כמובן מאליו כדרך העולם. אבל אף אחד לא נתן דעתו שהמשפחות הללו עוברות משהו. הילדים בבית הזה עברו טלטלה. צריך לתת להם טיפול יחודי. מענה יחודי טיפול הוליסטי. זה אינטרס שלנו כחברה ואינטרס שלנו כמדינה.

ו"ר ועדת הפנים, ח"כ יעקב אשר, אמר כי "תעצומות הנפש הנדרשים מהורי השכול האזרחי היא בלתי נתפסת". הוא ציין את הטרגדיה האישית שנחשף לה עם פטירת אחיו בפתאומיות לפני ארבע שנים, כשהמשפחה מתמודדת עם הכאב והאובדן עד היום.

הוא הוסיף כי "ההנצחה הכי טובה היא במעשים, כשאנחנו חברי הכנסת יכולים להנציח ולפעול באמצעות תיקוני חקיקה. אנחנו קשובים להצעות שלכם בעניין הזה, נפעל לקדמם בכל הכוח".

ח"כ אברהם בצלאל : "בכל שנה נוספות למעגל השכול מאות משפחות שלא זוכות להכרה- משפחות השכול האזרחי. בעזרת השם אפעל במסגרת הכלים הפרלמנטריים כדי לקדם חקיקה ומדיניות לטובת מעטפת סיוע למשפחות השכול האזרחי, להם מגיעה הכרה וסיוע. אנו מחוייבים לכך".

יו"ר ועדת העבודה והרווחה, ח"כ הרב ישראל אייכלר אמר: "המילים 'שכול אזרחי' הן שתי מילים שמאגדות בתוכן המון. הדיון היום זו התחלה של מסע. אנחנו כאן כדי להקשיב למשפחות, להבין את הצרכים ובהמשך לפעול לקידום המענים שניתנים להן".

בוועדת החינוך הועלתה בנוסף לבעית האחים השכולים בעיית ה"חברים השכולים", יו"ר הוועדה ח"כ יוסף טייב, אמר כי: "נראה כי קיימות תוכניות כאלה אך במציאות בשטח לא התרשמתי שיש די מענה, נפעל כדי להתחיל להטמיע במערכת החינוכית תוכניות מתאימות כבר בשנת הלימודים תשפד"

ח"כ אוריאל בוסו, יו"ר ועדת הבריאות: "הורים שכולים שאיבדו את בנם או בתם נותרים עם חלל ונכות נפשית לשארית חייהם. בעקבות פטירת הילד נקלעות משפחות רבות למצוקה רגשית וכלכלית קשה, וזקוקות לתמיכה וטיפול במטרה לחזור לתפקוד בסיסי. כיום מוכרות במדינת ישראל רק 3 קטגוריות מתוך השכול האזרחי הזכאיות לטיפול וסיוע המותאם להתמודדות עם שכול. עבירות המתה, תאונות דרכים והתאבדויות. לשאר המשפחות משכול אזרחי אין זכאות. אני מבקש לומר למשפחות השכול האזרחי - יש לכם בית ועוגן בכנסת – אנחנו כאן בוועדת הבריאות זמינים בשבילכם ונסייע בכל מה אפשר.

כשח"כ אוריאל בוסו, זימן את חני בריף אמא שכולה של בני לדבר אמר בגילוי נאות: "הבן שלי היה חבר חדר של בני בשבילי זה קשה באופן אישי. הוא היה אצלי בבית".

חני בריף אמא של בני:"תודה על ההזדמנות לדבר, הוא היה חולה ובתקופת המחלה יש הרבה תמיכה וטיפול רגשי. ואחרי הפטירה יותר קשה להשיג. תורים ארוכים. אני כן קיבלתי את הליווי והטיפול בזמן המחלה. זה התחיל כשנה לפני שהבן שלי נפטר. והרגשתי שכשקרה האסון הייתי יותר חזקה להתמודד עם זה. אני באה לחזק שהטיפול עוזר. הוא נחוץ מאוד. הוא נחוץ בזמן כשקורה האסון. ולא לחכות. זה מאוד חשוב. כי מי שיקבלו טיפול יוכלו לחזור לחיים. לחזור למעגל העבודה. ולא להיות נזקקים. המדינה תרוויח פעמים. כי היא לא תצטרך לטפל באנשים אחר כך.

לגבי החברים של החולה - שהוזכר כאן קודם- החברים של בני היו מאוד קרובים אליו ואני יודעת שיש מהם שהיו זקוקים לטיפול והלכו לטיפול פרטי. כי לא היתה להם שום דרך לקבל טיפול מהמדינה. זה באמת מעגל יותר רחב.אבל דורש איזושהיא התייחסות בכיתות שתלמיד נפטר.

חכ בוסו: "אבא של בני. בעלך שוקי. מאז הפטירה עזב את כל עסקיו ומקדיש את חייו ללוות חולים בבית החולים שיבא בתל השומר. וגם משפחות אונקולוגיות בעיקר. לא כל אחד בוחר בדרך הזו"
יו"ר הועדה ח"כ בוסו סיכם את דיון ועדת הבריאות והודה ליוזם הדיון ח"כ חילי טרופר ולעמותת "יקיר לי" אשר תרמו להעלאת הנושא החשוב לסדר יומה של הועדה ולסדר היום הציבורי

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!