לטייל בירושלים שלי • כתבה ראשונה בסדרה

"שנו רבותינו: מי שלא ראה ירושלים בתפארתה לא ראה כרך נחמד מעולם; ומי שלא ראה בית המקדש בבניינו לא ראה בניין מפואר מעולם" (ספר האגדה על פי תלמוד בבלי, מסכת סוכה דף נא, עמוד ב.)

כיצד מתחילים לכתוב כתבה על ירושלים. כיצד מצליחים להכיל במילים את האור העצום, המופלא הזה אשר שמו ירושלים. והרי כתרים נקשרו לה, משוררים שוררו עליה, מבתי הכנסת שברחובותיה ובסמטאותיה הציוריות בוקעות תפילות געגועים לירושלים של פעם, לבית המקדש שחרב.

ירושלים היא עיר הנצח, היא העיר של כולם. ירושלים היא עיר דתית ופוליטית, היא עיר קוסמופוליטית ובינלאומית, אבל יותר מכל, היא העיר של תושביה. היא העיר של קטמון וניות וגילה ורחביה וטלביה ומאה שערים וגאולה. היא העיר שבה הכול קורה וממנה הכול מתחיל.

אני מהלך בה ומצפה לפגוש ככה סתם, ברחוב את דוד המלך, הג'ינג'י יפה התואר, החוזר בדיוק משיעור כינור והוא נעצר ומברך אותי במאור פנים ומציע לי בייגלה חם עם שומשום וזעתר בשקיק נייר מקופל היטב.

בלי משים הלב מושך אותי אל הכניסה לשוק מחנה יהודה, הוא "מחניודה" בפי הירושלמים. ואין גיחה לשוק בלי להיכנס קודם כל לסבא שלי, ר' מרדכי מלומד זצ"ל בבית המרקחת שלו. והוא עומד מאחורי הדלפק ונחפז לחבק אותי ויש לו בכיס תמיד שוקולד דפנה שטעמו עדיין איתי והוא נותן לי לטעום מהריבה שסיים לרקוח ושמאז ועד היום איני מוצא ריבה שטעמה ישתווה לטעמי הריבות שלו.

והשוק, כמו השוק, פועם ומלא חיים וניחוח הירקות, הפירות והתבלינים ממלא את הריאות. ואני בדיוק טועם תפוח בשרני כשהטרובדור הגדול, טופח על כתפי ואומר לי בקריצה, בוקר טוב דון עפרון מלומד. ואני יודע, השוק הוא ממלכתו. "רחוב האגס אחד ליד מורטות העופות". געגועים לירושלים של פעם.

ואני הקטן שנולדתי בה וקשור בכל מאודי אל העיר, נתבקשתי לכתוב עליה את דבר אהבתי. אני עושה זאת בגעגועים אינסופיים של מי שכבר לא חי בה אבל עדיין אוהב וחולם ומתגעגע אליה.
ירושלים שבה נולדתי היתה ירושלים קטנה ומשפחתית. סביב הבניין שבו גרתי ברחוב חזקיהו המלך שבשכונת קטמון הישנה היו גבעות מסולעות ובהם מערות קטנות שבה היינו מתחבאים. בחורף ובאביב היה הכול מכוסה בפריחת כלניות ובחורשת סאן סימון הסמוכה למנזר המסתורי, עמד טנק פאנצר גרמני ממלחמת השחרור והלהיב את דמיוננו.

אני כותב לה לירושלים מכתבי אהבה בחלומי, מתנצל על שאיני מבקר בה מספיק, אבל בכל לילה, אני שב אליה בחלומותי ואז ילדותי נפרשת ברסיסים קטנים של אור, אותו האור המלטף את ירושלים בשעות האשמורת הראשונה, אותו האור השולח אותה לשנת יופי בפסים של כסף וארגמן. השעות היפות ביותר של העיר.

ירושלים של היום היא העיר היפה ביותר בעולם. היא מציגה מארג ייחודי של חול ושל קדושה. זה לצד זה חיים בה החרדים לדבר השם והחרדים לאופייה ולדמותה החילונית, הפתוחה. ולמרות הקושי, נדמה שרק עיר כמו ירושלים יכולה להכיל את שני הקטבים. שניהם ילדיה, את שניהם היא מטפחת ואוהבת. שניהם חלקיה וראשי שמחתה.

בבואנו לכתוב על ירושלים של היום ניקח עימנו את הניגון כצידה לדרך. ניגונו של בית הכנסת ושל בית המדרש, שם לומדים שני בחורי חמד בחברותא סוגיה בגמרא וניגונו של ג'ז תוסס בבית קפה במדרחוב בנחלת שבעה, דואט לצ'לו ופסנתר על כוס של בירה מחבית.

אלה ואלה הם פניה של ירושלים.

לתושביה הרבים, הנאמנים לה בחירוף נפש, ירושלים היא עוד יום עבודה וקפיצה למכולת ובילוי עם הילדים בגן המשחקים השכונתי. הם רואים בה את היופי והוא יומיומי וברור מאליו, מבקריה ותייריה של ירושלים, המזדמנים אליה בחופשות, מנסים להכיל בכמה ימים את היופי העצום הזה.

מהיכן מתחילים?
קשה לענות על השאלה הזו, מפני שכל אחד הולך בה אחרת ורואה אותה אחרת. עבורי, נקודות ההתחלה הן תמיד הכניסות לעיר, מצפונה וממערבה.

מצפון מתפתלת הדרך מצומת אלמוג, בואך ים המלח, דרך מדבר יהודה המנוקד במאהלי הבדואים ובנאות מדבר מוריקות ועד שהכביש מתחלף פתאום בנוף אורבאני ולפתע פתאום רמות אשכול וגבעת התחמושת ורחוב בר אילן. ממערב עוברת הדרך מבאב אל וואד, שער הגיא, בתוואי המחורץ והמיוער. ומשורייני השיירות מבקשים ממני לא לשכוח אף פעם את הנערים עזי הלב, בני ה – 17 מהפלמ"ח שהגישו לנו את ירושלים על מגש של כסף מוכתם בדם.

בין פעימות הלב ההולכות ומתגברות ככל שאני נכנס פנימה אל ליבה וליבתה של ירושלים, אני נזכר במדרש: "מעשה בר' חנינא בן דוסא שראה בני עירו מעלין נדרים ונדבות לירושלים, אמר הכל מעלין לירושלים נדרים ונדבות ואני איני מעלה דבר?! מה עשה יצא למדברה של עירו וראה שם אבן אחת ושבבה וסיתתה ומירקה, ואמר הרי עלי להעלותה לירושלים. בקש לשכור לו פועלים, נזדמנו לו חמשה בני אדם, אמר להן: מעלין לי אתם אבן זו לירושלים? אמרו לו: תן לנו חמשה סלעים ואנו מעלים אותה לירושלים. בקש ליתן להם ולא נמצא בידו דבר לשעה (באותה השעה), הניחוהו והלכו להם. זימן לו הקב"ה חמשה מלאכים בדמות בני אדם, אמר להם: אתם מעלין לי אבן זו? אמרו לו: תן לנו חמשה סלעים ואנו מעלין לך אבנך לירושלים, ובלבד שתתן ידך ואצבעך עמנו, נתן ידו ואצבעו עמהם ונמצאו עומדים בירושלים, בקש ליתן להם שכרן ולא מצאן, נכנס ללשכת הגזית ושאל בשבילם (רצה שיבררו מי היו הפועלים), אמרו לו: דומה שמלאכי השרת העלו אבנך לירושלים, וקראו עליו המקרא הזה: "חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב" (משלי כב, כט), קְרָא בּוֹ (כאלו נכתב בכתוב): "לִפְנֵי מַלְאָכִים יִתְיַצָּב".

באחד השירים שנכתבו על ירושלים נכתבה השורה "לכל אחד יש עיר ושמה ירושלים". ואכן, ירושלים של היום מעניקה לכל אחד, בין אם שומר מצוות הוא, על ראשו כיפה והוא לובש טלית קטן וציציות עם פתילי תכלת ובין אם הוא חילוני גמור בטי שירט וכובע מצחייה את חוויית ירושלים המיוחדת לו.

משהו קורה לכל אחד כשהוא נכנס בשערי העיר המופלאה הזו. לכל אחד בוערת בלב תפילת "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" וירושלים מקבלת את כולם במאור פנים ופורשת בפניהם את מרכולתה. כל אחד יכול לבחור את ירושלים שלו.

היקפה העצום של העיר, ברוח ובחומר מציב תמיד דילמות בפני אלה הבאים לבקר בה. "קודם כל ביקור בכותל ובבית הכנסת החורבה, או קודם כל לנשום חופשה ברחוב יפו התוסס בין מרכזי הקניות והבילוי.

אומרים על ירושלים שמי שלא חרש אותה ברגליו וכבש בה את עקבותיו, לא ידע מהי ירושלים. ואכן, אין תענוג גדול יותר מאשר ללכת בירושלים, לפגוש בפסלי האריות, ללטף את הספסלים הרטובים מטל הבוקר, לטעום אגס או תפוח בשוק. לראות את ירושלים ביום של חול או ביום של חג.

אבל ירושלים מציעה גם אפשרויות נוספות ברוח התקופה הרוויה בטכנולוגיה מתקדמת ובגאדג'טים. קחו למשל סיורי סגווי בירושלים. אותו כלי רכב ייחודי המופעל בתנועות הגוף. אנו רואים יותר ויותר אנשים הרוכבים על הכלי הזה שגלגליו רחבים והנסיעה בו נוחה וכמעט מרחפת.

ירושלים מציעה מגוון סיורי סגווי, כגון סגווי ירושלים של חברת סמארט תור, או סגווי עיר דוד, המציעים סיורים מודרכים בטיילות ארמון הנציב ובעיר העתיקה, בחפירות עיר דוד הסמוכות לחומות העיר, תצפיות על הר הבית, משכנו של בית המקדש, סיורים ברחובותיה הראשיים של ירושלים ובסמטאות צופנות הסוד. סיורי הסגווי מתאימים לרוכבים מגיל 16 ועד 70 ויותר והם מלווים בציוד בטיחות מקיף ובהסברים ותרגול רכיבה על סגווי.

ואולי בכלל מתחשק לכם לשבת כמו מלכים באוטובוס תיירים נוח ולהסתובב איתו בעיר. כזהו קו 99 של חברת סיטי תור. אוטובוס קומתיים מפואר ונוח העורך לנוסעיו סיור פנוראמי מודרך בעיר, דרך למעלה מ – 85 אתרים מרכזיים. כל נוסע מתחבר לאוזניות אישיות ומאזין להסברים לאורך הדרך.

מסלול טיול מומלץ בירושלים, מתחיל בתחנה המרכזית שבמעלה רחוב יפו, רחובה הראשי של העיר. הנכנסים אליה באוטובוס מוזמנים לצאת רגלית ממתחם התחנה המרכזית ולפנות שמאלה. ההליכה ברחוב נינוחה ומי שירצה מוזמן לנוע בעיר באמצעות הרכבת הקלה. אתרים לאורך המסלול: שכונת הטורים ובית הכנסת, לשכת הבריאות העירונית על שני פסלי האריות המפוארים את הכניסה אליה, שוק מחנה יהודה ורחוב אגריפס עמוס המסעדות, בניין כלל, כיכר ציון, מדרחוב בן יהודה, מדרחוב נחלת שבעה, רחוב הנביאים, רחוב שטראוס וממנו לרחוב גאולה ולמאה שערים.

אפשרות נוספת היא לפנות ימינה ברחוב המלך ג'ורג' בצומת האיקסים המפורסמת וללכת לאורכו. לבקר בבית הכנסת ישורון ובבית הכנסת הגדול שם שוכנים משרדי הרבנות הראשית, לעצור לאכול חומוס בחומוסיית הרחוב המפורסמת, לבקר בבניין הכנסת הישנה ולהיכנס לרחוב קרן היסוד היורד מבניין טרה סנטה ומתפתל דרך הכניסות לשכונות רחביה וטלביה ועד למשכנות שאננים וימין משה, בואך גן הפעמון, הסינמטק וגיא בן הינום.

אחרי מנוחה קלה בגן הפעמון, על הספסלים המוצלים, מומלץ בחום לרדת אל מרפסת הסינמטק ולצפות משם על גיא בן הינום, מהמקומות ההיסטוריים החשובים ביותר, הכולל קברי אבות ואתרים מרגשים.

אם עיתותיכם בידכם ואתם מיטיבי לכת, ניתן לרדת אל הגיא בשביל רחב ונוח ולטייל לאורכו. בשנים האחרונות נעשו במקום עבודות נוי ופיתוח רבות ותמצאו בשטח מדשאות ומקומות מנוחה מוצלים.

אפשרות נוספת היא להמשיך הלאה בכביש היורד מגן הפעמון אל המושבה הגרמנית, אחד מאזורי הבילוי והקולינאריה התוססים בעיר, לסייר בשכונת קטמון הישנה וממנה הלב נוהה אל תלפיות.

ירושלים בתקשורת מספרת סיפור שונה לחלוטין מחיי היומיום האמיתיים שלה. התנגשויות בין חרדים לחילונים, בין יהודים למוסלמים ובין מעצמות. אבל סיפורנו מתמקד בהווה ובהווי הירושלמי כפי שהוא משתקף מבעד לחלונות המכונית החולפת בכבישי העיר. עיר מודרנית, חיה ותוססת. נשמת אוויר הרים צלול כיין, אבל לא משתכרת ממנו ונשארת אולי עם ראש חולם, אבל עם שתי רגליים על הקרקע.

הסצנה הקולינארית החדשה בירושלים מאפילה אפילו על אחותה התל אביבית הנהנתנית והמפורסמת הרבה יותר. ולא, אל תדברו איתי על כך שאי אפשר לעשות אוכל גורמה כשר למהדרין. מי שאמר את זה לא טעם מעודו אוכל גורמה כשר למהדרין ולא ביקר זמן רב במסעדותיה המעולות של ירושלים.

מסעדות הבשרים המשובחות רודריגז ואנטרקוט שבהר חוצבים בירושלים, חגיגה אמיתית לאוהבי בשר מעולה. מסעדות השף האיטלקיות פיצהל'ה רסט ולוצ'נה שמביאות את הקולינאריה האיטלקית ואת הלב החם אל רחובות ירושלים. מסעדות השף NOYA ורוזאי, השומרות על כבודו של המטבח הצרפתי האנין והמוקפד, מסעדת בני דגים ואהבת הים המביאים את מטעמי הים אל העיר שבפסגות ההרים, וקפה קפה גבעת שאול, בית קפה צעיר ותוסס בלב הסיטי של ירושלים. ואם כבר ירושלים קולינארית של מטה ושל מעלה, איפה הם הכבד הקצוץ וסלט הביצים המתובל בהרבה שום ובצל ירוק ואיפה הם מרק העוף והקרעפלך. הם כולם שם, במסעדת 'היימישע עסין' הסמוכה למלון המלכים ולכיכר פריז ומביאה את טעמי המטבח היהודי המזרח אירופי. המסעדה שהיא מוסד קולינארי ירושלמי של למעלה מ–48 שנים היא מקדש מעט לאניני החיך ההם שלא נס ליחם.

אנחנו בירושלים. עיר שבה חול וקדושה הולכים יחדיו שלובי ידיים וחרד עם חילוני נוטלים ידיים, יושבים יחד לשולחן, אוכלים ומברכים.

איפה הקיטוב והמחלוקת, אתם שואלים?, גם אנחנו.

מי שירד במורד רחוב יחזקאל או גאולה ויתבשם מניחוחות הקוגל, החלות הטריות במאפיות והדג מלוח עם בצל על לחם טרי טרי, חזקה עליו שלא יבין מניין יצאו הכותרות על אלימות ופחד וקיטוב.

הוא לא יבין אולי לעומק את ההבדלים בין החסידויות השונות ויתקשה לעיתים להבין ולקבל את היידיש, במדינה שמייסדיה נלחמו מלחמת חורמה על העברית ולא יבין על מה המהומה בפשקווילים שנתלים חדשות לבקרים על לוחות המודעות, אבל מאור הפנים שבו יתקבל על ידי אותם חרדים קפוצי תדמית, תושבי השכונה, ישכיח ממנו עד מהרה את המילים חרדים וחרדות ולא פלא אם ימצא את עצמו רוקד איתם יד ביד עם ים בם בם ים בם בם כטקסט המקובל על ידי שני הצדדים.

ואם כבר ביידישקיט עסקינן, זה הזמן לבקר בשטיבלים הקטנים שלאורך הרחובות, להציץ אל בתי הכנסת בירושלים ההומים לאורך שעות היום והלילה ולהתחמם עם כוס תה עם חוואייג' נענע ושיבא כמנהג ירושלים, עם איזו עוגיית תמרים קטנה בצד. אח, ירושלים ירושלים, היית או חלמתי חלום.

ועוד לא היינו בכותל ועוד לא נשקנו לאבניו וביקשנו משאלה לחיים טובים, לבריאות ולהצלחה ועוד לא הלכנו ממנו בהליכה אחורה עם הפנים אליו שמא נעליבו בלכתנו. ועוד לא הנחנו תפילין את יהודי עבדקן בדוכן שבצד.

ועוד לא הלכנו בסמטאות השוק הערבי, מרווים את העיניים במראות הצבעוניים ונושמים אוויר מתובלן ועוד לא אכלנו כנאפה וחומוס אצל אבו אכרם הגדול שגם יהודים שומרי מצוות מתרפקים על צלחת המסבחה החמה שלו עם העגבניות והבצלים והזיתים החריפים.

ועוד לא ביקרנו בלב התיירותי הפועם של מכון המקדש המתחקה אחר תולדות היהודים לאורך 4000 שנים בירושלים שלנו ושומר מכל משמר על תוכניות בית המקדש השלישי לקראת היום שאליו נכספים כולנו.

בואו איתנו לבקר בירושלים. להכיר אותה לעומק. בכל פעם קצת. עוד פן, עוד נופך, עוד חוויה.
שהרי אין ביקור אחד מספיק על מנת להכיל את כל היופי!

להתראות בכתבה הבאה.

הכתבה באדיבות אתר טלחופש
למסלולים, אטרקציות ומסעדות באזור לחצו כאן

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!