הרצאה על אבהות – להיות מעורבים בחיי ילדינו
ככלל, בכל דבר שאנו רוצים לייצר בחיינו, הרי שאנחנו מסתכלים אחורה ובוחנים איזה מודל היה לנו. כהורים הבסיס שלנו להורות נשען על חוויותינו כילדים; כיצד האמא צריכה לנהוג, כיצד האבא צריך לנהוג. אלו היחסים ואלו 'סדרי העולם' שאנו מכירים
- כתבה מקודמת
- י"א סיון התשפ"ג
בעוד שהקשר של האימהות עם ילדיהן נשאר דומה למדי במרוצת השנים, הרי שהציפייה של החברה מן האבות וכן הציפייה של האבות מעצמם, השתנתה באופן מדהים; עד כדי כך, שאני מאמין שאפילו סבא שלי בפער של שני דורות בלבד, היה מביט בתימהון. הסמכות ההורית היא אינה מה שהייתה בעבר, המילה של ההורה איננה מוכרחה להתקבל אצל הילד על דרך של מרות או פחד. אני כאבא רציתי מלכתחילה 'יותר'. להיות מעורב יותר, להיות שותף פעיל בגידול הילדים ולחלוק את התפקיד עם אשתי. מן העבר השני, לא יכולתי שלא להיזכר בחוויות ילדותי עם אבי. היכן הסמכות שלי מול ילדיי? הרי אפילו בפער של דור אחד, דברים היו שונים בתכלית.
המודל שחווינו בעבר אל מול ההווה
ככלל, בכל דבר שאנו רוצים לייצר בחיינו, הרי שאנחנו מסתכלים אחורה ובוחנים איזה מודל היה לנו. כהורים הבסיס שלנו להורות נשען על חוויותינו כילדים; כיצד האמא צריכה לנהוג, כיצד האבא צריך לנהוג. אלו היחסים ואלו 'סדרי העולם' שאנו מכירים. ומתי מתחילה ההתפכחות? כאשר לפתע פוגשים בחבר שמטפח מערכת יחסים אחרת עם ילדיו, או כשגדלים ונחשפים לחברה שונה ומגוונת, חברה ובה התא המשפחתי שינה את פניו. לא ניתן להוציא מן המשוואה את העובדה כי החברה של ימינו היא פשוט אחרת. בהדרכות ההוריות שאני מעביר, אני פוגש לא מעט את אותם אבות שחווים את הדיסוננס שבין מה שהם חוו והתרגלו אליו, לבין הרצון האישי שלהם. אם פעם האבא היה זה שמביא את הפרנסה העיקרית, הרי שכיום הדברים שווה בשווה. נכון שעדיין ישנם פערים, אך שני ההורים מעורבים מאוד בחיי הילדים, ושניהם מפאת אורך חיים עמוס וגדוש, נדרשים להיות מעורבים בחיי ילדיהם.
להכיר את עולם האבהות
כשאבא ניגש בא ואומר: 'רגע, אבא שלי בחיים לא בא איתי לאסיפת הורים', או 'אבא שלי בחיים לא החליף לי או לאחיי הקטנים', 'אבא שלי בחיים לא לקח אותי לגינה' – איך עושים את זה? איך יוצאים מן השבלונה אליה התרגלנו? בין ההרצאות להורים אותן אני מעביר, בניתי מפגש ייחודי לאותם אבות שחשים כי הם מתמודדים עם עולם שונה, עולם לא מוכר. זהו מפגש מכיל, מלא בערך מוסף ובעיקר שנותן לגיטימציה הן לקושי והן לרצון במעורבות פעילה. אחד מן האלמנטים אותם אני כה אוהב בהרצאה זו, היא השיתוף שבין המשתתפים. כל אחד ואחד יכול לשתף את התמודדותו ואת מקומו בתא המשפחתי שזה עתה גדל. יחד עם המשתתפים, נעצור לרגע את רכבת ההרים הרגשית הזו, ניקח אוויר ונבין כיצד עושים את החיבור הזה שבין האבא שהיה לנו לבין איזה אבא אנחנו רוצים להיות היום.
נושאי ההרצאה
הנושא שככל הנראה ליווה אותנו לכל אורכה של כתבה זו: הפער הבין-דורי. אנו חיים בתקופה שהיא הזדמנות נהדרת להיות חלק משמעותי מחייהם של ילדינו. יחד עם ההזדמנות הזו, מגיעות גם ציפיות חדשות, ולעתים מטבען גם חששות. כיצד משלבים בין ה'תפקיד המסורתי' לפרנס ולעבוד לבין הדאגה לבית ולטיפול בילדים? ראשית כל, נבין כיצד מתמודדים עם הציפיות הללו. בנוסף, בואו נתעכב לרגע על המשפט הנושן 'חכה שאבא יחזור הביתה' או 'חכה שאספר לאבא'. היום אין אלו הם פני הדברים, ומה גם שרבים מאתנו כהורים לא מעוניינים בגישה שכזאת. לצד זאת, איזו מילה יש לנו מול ילדינו? בטח לבטח שאני זוכר את המילה האיתנה שהייתה לאבי מולי. ומהי המילה שלי מול ילדיי? האם זוהי אותה המילה? האם הם מביעים כלפיי את אותו הכבוד? נלמד רבות על הסמכות ההורית בעידן הנוכחי. בנוסף, נשאל את עצמנו מה חשוב לנו בתא המשפחתי כאבות? באופן מסורתי, המילה הקובעת היא זו של האם; ישנם אבות שמבחינתם זהו סידור נוח למדי, וישנם אבות המביאים עמם השקפת עולם חינוכית שונה. עלינו לדעת לפתוח ערוץ תקשורת יעיל וטוב, הרי אנו כאן במפגש זה, כדי שנוכל לגדל את הילדים יחד, כהורים.
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות