"להיות מלכה בבית זה לא אומר שיהיו לך חיים קלים"

"כנראה אצלי זה לא עובד!!! עברתי כל כך הרבה סדנאות של אהבה עצמית, חיבור לעצמי, אפילו נרשמתי לסדנה הפופולארית "את המלכה" וכלום לא עוזר לי!" התלוננה אסתר

"מה ציפית " שאלתי אותה

"להרגיש מלכה. דווקא זה ממש עבד אצל חברות שלי, רק אצלי זה לא מצליח.

לדעתי זה בגלל שאולי, אם הוא היה לוקח את עצמו בידיים ולא היה מתנהג אלי כמו לשפחה, אז בטוח הסדנאות היו מצליחות גם אצלי. אני פשוט צריכה להחליף בעל" ענתה

"לא הסדנאות ולא שאולי הם הבעיה!"

הפתרון החיצוני ע"י שינון משפטי העצמה או מחשבות על החלפת בני זוג, לא יעזרו אם אין חיבור לשורש תודעתי פנימי.

על מנת להבין למה זה לא מצליח, אני אנסה להסביר על תנועות נפש יסודיות באיש ובאישה מתוך עולם הקבלה והחסידות.

הספירה המיוחסת לאיש היא חסד - זו תנועת נפש של השפעה, התפשטות החוצה וזו התנועה הטבעית   והדומיננטית שלו, הזרמת שפע וכוחות לתוך הקשר הזוגי.

הספירה המיוחסת לאישה היא גבורה - זו תנועת נפש של גבול ותבנית.

האישה היא המקבלת, היא קירות הבית. לא סתם נאמר "אשתו היא ביתו"

לתוך גבולות המבנה שהיא מייצרת יוצק האיש את כוחותיו ויחד בעזרת כוחות שניהם נבנה הבית"

"אז הנה צדקתי שאולי אשם פה בכל מה שקורה! אם הוא ישתנה ויזרים את כל הכוחות שלו אלי, אז אני ארגיש סוף סוף מלכה" אמרה.

"שאולי אולי גם צריך להשתנות  אבל זה לא השדה שלך, את לא יכולה לשנות אף אחד,  את לא יכולה לבחור עבור אדם אחר את בחירותיו את צריכה לקחת אחריות בלעדית על השדה שלך.

מאחר והספירה של  האישה היא גבורה וגבורות זה דינים וגבולות.

וזה מה שנחוץ על מנת שיתקיים עולם.

על מנת שיהיו בעולם נבראים, הקב"ה היה חייב להפעיל את מידת הגבורה, אחרת היה פה אור אינסוף בלתי מוגבל חסר צורה. ברגע שהקב"ה הגביל במשפטיו את האור, את החסד שלו, אז נוצר העולם וכל הברואים.

את היא זו שמייצרת את המסגרת שאליו שאולי יכול לבחור אם ליצוק את כל כוחותיו"

"שאולי לא יודע לעשות את זה, הוא חושב רק על עצמו, מתעסק בעצמו, הוא לא רואה אותי בכלל" התלוננה

"אסתר, את חושבת שלהיות מלכה זה חיים קלים?" אמרתי לה בחיוך.

"זה הקושי של נשים רבות, להציב גבולות.

 זה לא מתגמל, זה נחווה כ"הורסת מסיבות", "אישה לא כיפית", "אישה לא זורמת".

כשתעמדי בתוקף על אישיותך ורצונותיך שאולי יעמוד בפני בחירה.

התפקיד של האישה לא קל - להחזיק את קירות הבית כשיש משבי רוח שמערערים את היציבות. 

כאשר את מגדירה ציפייה עבור הבית, עבור הקשר הזוגי, שאולי יכול להתנגד לכך ואז שימי לב שאת עלולה להיבהל, לאבד את הבטחון שאת בדרך הנכונה"

"באמת קשה לי" לחשה

 "הקושי שלך הוא קושי אמיתי והוא נובע מהזדהות מאוד עמוקה עם דמות שאת מאמינה שאת זו היא והיא זו את.

כשהיית ילדה והשתמש במנגנוני ההגנה הללו זה שמר עליך אבל היום המנגנונים הללו הפכו להיות נוקשים ולא רלוונטים. זה מונע ממך זרימה והתחדשות לחיים מלאי שפע שמחכים עבורך. "

 "כן, אני באמת מרגישה שאני לא מאמינה שהחיים שלי יכולים להשתנות ….." הגיבה

"לפני שתעבדי על פיתוח האמון בעצמך בואי ננסה קודם להבין מה זה עצמך? מה זה העצמי הזה? כאשר את מזדהה עם אותה ילדה שספגה כל כך הרבה ביקורות, חוויות שליליות מהחיים, טראומות וכו'  את גם נשארת מצומצמת בטווח תנועה שלך.

שימי לב! מאוד מאוד הכרחי וחשוב להיות בחמלה לילדה  ההיא,  אבל את במלוא הפוטנציאל שלך זו לא הילדה הזאת, את במלוא הפוטנציאל שלך ניזונה ומחוברת לנקודה אלוקית ואנחנו נלמד להזדהות עם הנקודה הראשונית שניטעה בך כשרק נולדת.

זו הנפש האלוקית שמחוברת לכתר המלכות, היא נזונה מחיבור עמוק לה'.

את יודעת מה זה "אשה יראת ה' היא תתהלל?"

זו אשה שמצליחה להתחבר לנקודת היראה שבתוכה, להחזיק בתוקף את התבנית של זוגיות מתוקנת,

אישה מהוללת היא אישה שלא מפחדת לקחת את המלוכה, היא מתעקשת שבממלכה שלה הקשר מולה דורש נאמנות, כבוד ומסירות נפש, היא יודעת שמגיע לה להרגיש כך והיא מתעקשת על זה.

אישה שמחוברת לכתר נשארת יציבה ולא משתנה.

כשתצליחי להרים את העינים ולהבין שיש מעליך כתר, את תעשי את השתוות הצורה לתכונה האלוקית שבך.

זה יעזור לך לעמוד בתוקף כי יש פה אמת.

"אמת מארץ תצמח" אי אפשר לערער את גבורת השם, שליחותך בעולם ובבית בפרט היא לבטא את האלוקות דרכך"    

"אז את אומרת שבזה שאני מאבדת את האמון שיהיה פה שינוי אני מאבדת את השבלונה לזוגיות שלי?"  שאלה.

" לא רק שאת מאבדת את הצורה של השבלונה, מתרחשת פעולה הפוכה!

בעצם הדינים שאמורים לבוא בצורה מתוקנת עבור הבית והקשר הזוגי הם לא מוצאים מקום במרחב הזוגי.

מתחיל תהליך של מעין "תקיפה עצמית".

במקום שהגבול יוצב מול מי שחוצה אותו, הכעסים מופנים פנימה לתוך הנפש שלך ומתחיל להיווצר כעס והרס פנימיים, ממש כמו מחלה אוטואימונית, רק שהפעם זה בנפש.

כך את מתמלאת בכעסים, בשנאה עצמית ובהרס.

כל הדינים האלה בעצם סוגרים לך את היכולת לקבל, הם סותמים לך את צינורות השפע, התנועה הזו חייבת לצאת החוצה לתוך הקשר ולא לתוך עצמך.

גברים הרבה פעמים נוטים להתבלבל ובאים בטענות, למה אנחנו צריכים להביא את הכוחות שלנו לקשר הזוגי והאישה לא צריכה. אז חשוב לדייק פה.

האיש מביא את הכוחות הנפשיים שלו לתוך הקשר הזוגי על ידי תנועת חסד, הזרמת אנרגיה מאוד חזקה שקיימת בתוכו.

האישה מביאה את הכוחות הנפשיים שלה לתוך הקשר על ידי תנועת הגבורה, העמדת קירות מאוד יציבים וחזקים שאמורים להחזיק את כל הכוחות האלה בצורה מדוייקת ומסודרת ולעמוד בכל התנודות.

תביני, התכלית של שאולי זה להזרים את הכוחות שלו.

אבל חשוב להבין שככה הקב"ה ברא אותנו, בעלי בחירה, כל אחד יכול בקודש הקודשים שלו לבחור מה לעשות שם, ככה אנחנו בנויים.

גם הוא, בדיוק כמוך, צריך לבחור אם לקיים או לא לקיים את התפקיד שיועד לו.

אבל הוא זה צריך לבחור בזה.  את לא יכולה לבחור במקומו או לגרום לו לבחור משהו שאת רוצה עבורו, את בשדה שלך והוא בשדה שלו.

בברכה והצלחה,

חנה דיין

MA טיפול זוגי ופרטני

מתמחה בליווי לצמיחה מתוך משבר

ברוח הפסיכולוגיה היהודית

טלפון: 054-4480705

מייל: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!