קונטרס מיוחד: דיני חולה ביום הכיפורים

- הפעולות וההכנות לפני יו”כ -

חולה החושש שצום יום הכיפורים יכול לפגוע חלילה בחייו, חייב להתייעץ על כך עם רופאו האישי שמכירו היטב, (ועדיף רופא שומר מצוות) ויברר הדברים כדלהלן,

א. האם מותר לו לצום ביום הכיפורים.
ב. האם מוכרח גם לאכול, או שמא די לו בשתייה בלבד, וכן להיפך.
ג. האם התזונה או השתייה יכולים שיהיו פחות מכשיעור [וכמו שנבאר].
ד. מהי כמות הנוזלים או האוכל שהוא זקוק להם במשך יממה זו.
ה. יברר ההכרח בלקיחת התרופות ביום הכיפור.
וכן שאלות נוספות כפי העניין.

לאחר ההיוועצות עם הרופא, יעשה שאלת חכם, כיצד לנהוג הלכה למעשה. אין להסתמך על הפסיקה שקיבל בשנים קודמות, וכל שנה חייב לשאול מחדש את הרופא והרב כיצד לנהוג. הואיל ואינו דומה מקרה אחד למשנהו, וכל חולה או חלש הוא מקרה בפני עצמו, בהתחשב בנתונים הרפואיים האישיים, לכן חובה עליו להתייעץ עם רופאו האישי לפני שאלת הרב.

במקרה ועליו לשתות ביוה”כ, יכין מראש כוסית פחות מכשיעור וימדוד את מלוא לוגמיו שלו, כמו שיבואר להלן במידות השיעורים.

חיוב אכילה בערב יו”כ

חולה שאינו מתענה ביום כיפור, מצווה אף הוא באכילת ערב יום כיפור, (אם קשה לו האכילה יש לסמוך על המצדדים, שחולה שאינו מחוייב לצום, אינו מצווה בזה).

טבילה במקווה

חולה שאינו יכול לטבול במקווה בערב יום הכיפורים, ישפכו עליו ט’ קבין מים, שהם 23 ליטר (ואפשר להקל ב-16 ליטר). אופן השפיכה, ללא הפסק מעל ראשו כנגד גופו כאשר שתי ידיו נגד לבו ברפיון, ויש אומרים שמועיל בכה”ג כשזורם זרם מים רגיל של מקלחת למשך כארבע דקות.

הטמנת אוכלין בערב יום כיפור

מותר להטמין בערב יום כיפור חמין לצורך חולים שאינם מתענים.

אכילה כפי צורכו בלבד

חולה שהותר לו לאכול ולשתות בלא שיעורים, אסור בדברים שאינו אוכלם לצורך תזונתו, אלא לתענוג והנאה בלבד.

אכילת פחות מכשיעור למניעת אכילת שיעור

חולה שהרופא קבע שאם יצום כמה שעות יצטרך בודאי אחר כך לאכול שיעור שלם, מוטב שיתחיל לאכול מיד בבוקר פחות מכשיעור.

אכילה כדרך או בעירוי

אין איסור אכילה ביוהכ”פ, אלא כאשר בא האוכל דרך הפה והגרון, אולם כאשר ניתן על ידי עירוי וכדו’, מעיקר הדין אין בו איסור, אך אין להתיר הדבר לאדם בריא. ואף על פי כן, חולה שמותר לו לאכול מחמת סכנה ביוהכ”פ, אינו מחויב לקבל מחייתו דרך עירוי, כדי שלא יהיה לו צורך באכילה כדרכה, אלא אוכל כדרך אכילה מפיו ומגרונו. אך חולה שאינו בכלל סכנה, וצריך לאכול על מנת שלא יגיע לכלל סכנה, יש שהורו שעליו לחבר עצמו לעירוי מערב יוה”כ, שיקבל הנוזלים דרך עירוי.

להימנע מיציאה מהבית

מי שמרגיש חלש או אשה בהריון וכדו’, שיש חשש שעל ידי שיבואו לבית הכנסת, יגרום הדבר שיצטרכו לאכול ביוה”כ [ואפילו רק בשיעורים], אסור להם לבוא לבית הכנסת, אלא יישארו בביתם, שעל ידי זה יתכן שיוכלו לצום בלא אכילה ושתייה, ואפילו כדי למנוע פעם אחת אכילה או שתייה, עדיף שיישארו בביתם.

הכרעת הדין בספק פיקו”נ

לכתחילה על כל חולה לברר קודם יוה”כ אם עליו לצום או לאכול והאופן וכמות האכילה שעליו לאכול, וכמו שביארנו, אולם במצבים מסוימים שלא מבורר הדבר מעיו”כ או במקרים וחלה החמרה או שנולד ספק ביו”כ עצמו, יש לנקוט ולהתיר על פי רופא, איש מקצוע, החולה או ע”פ ספק נפשות להקל, וכדלהלן.

א. באם יש רופא וכן חובש יהודי גוכל אדם יהודי הבקי קצת, ואפילו רופא נכרי בקי שאומר שאם לא יאכל החולה, יבוא לידי סכנה, מאכילים אותו, אפילו אם החולה אומר שאינו צריך.
ב. רופא אחד אומר צריך ורופא אחר אומר אינו צריך, מאכילין אותו, ואפילו אם הרופא האומר שצריך הוא נכרי בקי או אשה, והוא הדין לשנים כנגד שנים.
ואולם אם גם החולה אומר כדברי הרופא שאינו צריך, אין מאכילין אותו, וכן אם שני רופאים אומרים אינו צריך, ואחד אומר צריך, והחולה אינו אומר כלום, אין מאכילין אותו, ואם האחד מופלג בחכמה יותר מהאחרים, מאכילין אותו. אך אם אומר המומחה שאין צריך, ושניים אומרים צריך, הולכים אחר רוב ומנין ומאכילים אותו.
ג. אם החולה אומר צריך אני לאכול, אפילו מאה רופאים אומרים אינו צריך, ואפילו אומרים שהמאכל יזיקו, מאכילין אותו, והוא הדין אפילו לא אמר כן, אלא רק אחרי ששאלו אותו על כך אמר צריך אני, מאכילין אותו, אך יש להזכיר לו מקודם [באופן שאין חשש שייבהל ויפחד מכך], שהיום יום הכיפורים.
וכן הדין אם החולה עצמו אומר שהוא מרגיש שיסתכן אם לא יאכל, מאכילים אותו, [לאחר שמזכירין לו שיוה”כ היום].
ד. חולה שספק אם הוא מסוכן, ואין שם רופא לשאלו, ספק פיקוח נפש להקל, ומאכילין אותו לפי הצורך וההכרח.
ה. חולה שהרופא אמר לו שיכול לצום, אולם באמצע הצום חלה הרעה במצבו, ומרגיש חלישות גדולה, ואין במקום רופא להכריע אם יכול להמשיך הצום, חייב לאכול.

תפילה לפני האכילה

חולה לפני שיאכל טוב שיאמר, “הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות אכילה ושתייה ביום הכיפורים, כמו שכתבת בתורתך, ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה’, ובזכות קיום מצוה זו, תחתום אותי ואת כל חולי עמך ישראל לרפואה שלימה, ואזכה ביום הכיפורים הבא לקיים שוב ועניתם את נפשותיכם, כן יהי רצון, אמן”.

חולה המחמיר שלא לאכול

חולה שחייב לאכול ביוכ”פ ומחמיר על עצמו להתענות, עליו נאמר “אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש”, ואין בכך מדת חסידות כלל, וזו היא עבירה גמורה, ומצוה על גדולי ישראל וחכמיו להיות נוכחים בשעת האכלתו, אם יש חשש שלא יאכל.

כפרה על האכילה

חולה שצריך לאכול ביו”כ, אין צריך כפרה על כך, דאונס רחמנא פטריה.

- שיעורים -
שיעור איסור אכילה

איסור אכילה מן התורה הוא בכל שהוא, וחיוב כרת במזיד וחטאת בשוגג הוא על שיעור ככותבת הגסה, שיעור זה שווה בכל אדם, בין בבעל גוף גדול בין בבעל גוף קטן.

חולה שצריך לאכול ביום הכיפורים מאכילים אותו פחות פחות מכשיעור, וישהה בין אכילה לאכילה כשיעור אכילת פרס, אם כמות זו אינה מספיקה, יצמצם את הרווח שבין אכילה לאכילה, ואם גם זה אינו מספיק יאכל כדרכו.

ויש לידע, שגם אכילה ושתייה פחות מכשיעור, ואפילו אכילה כל שהיא אסורה מדאורייתא, ואינה מותרת רק בפיקוח נפש (או ספק פיקו”נ).

פחות מכשיעור

שיעור שתייה להתחייב עליה ביו”כ הוא כמלוא לוגמיו, דהיינו כמות נוזלים הממלאת פיו של אדם, כדי הבלטת לחי אחד, לפיכך, חולה החייב לשתות ביו”כ יש לו לשתות פחות משיעור זה, ובאדם בינוני הוא 40 סמ”ק. וכששותה כשיעור זה לא נעקר בזה התענית לגמרי.

מידה זו של מלוא לוגמיו אינה כמידת אכילה ששיעורה שווה לכל, אלא משתנית מאדם לאדם, באדם קטן השיעור פחות, ואצל גדול, מרובה. ועל כן ראוי שמערב יוה”כ ימלא החולה או היולדת את פיהם מים כדי הבלטת לחי אחד, ויפלוט אותם וימדדום (בבקבוק המסומן במידות), וביו”כ ישתה פחות מכמות זאת, וכפי הזמנים כדלהלן.

פחות מכשיעור לעניין אכילה, הוא נפח כמו של שלושים גרם מים (סמ”ק), ויש מחמירים, שאם יכול, לא יאכל יותר מעשרים וחמישה גרם, (השיעור שונה בדברים ספוגיים כטורטים שיש בהם נפח, ואינם שוקלים הרבה).

יש להפסיק בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה, שיעור אכילת פרס, והוא 9 דק’ לכתחילה.
השיעורים נמדדים לפי נפח, לכן צריך החולה להכין לעצמו כוסית קטנה עם המידות הנ”ל בערב יום כיפור, וכל התכולה שנכנסת בתוכו, הוא השיעור המותר לו, ואל יסתמך לשער לפי אומדן דעתו כי בקל יוכל לטעות בזה.

חולה אשר לפי חוות דעת הרופא לא די לו שיעורים אלו, יצמצם לו זמן ההמתנה בין שתייה לשתייה כפי הצורך ההכרחי, 8 דקות, 7 דקות, וכן הלאה, עד ל-2 דקות, ואם גם זה אינו די לו, ימתין זמן מועט כשיעור שתיית רביעית בין שתייה לשתייה, ואם גם בכך אינו מסתפק, שותה כפי הצורך, והכל עפ”י הכרעת הרופא והרב.

וכן לעניין כמות האוכל, אם לפי דעת הרופא לא די לו בשיעור הנ”ל יוסיף עד 38 סמ”ק, ואם גם זה לא די לו, יצמצם בזמן ההמתנה בין אכילה לאכילה כנ”ל בשתייה, ואם גם בזה לא די לו, יאכל כהרגלו, והכל רק לפי הכרעת הרופא והרב.

היתר אכילה ושתייה פחות מכשיעור, הוא רק בכמות שהרופא והרב ציוו עליו לאכול ולשתות, אבל אין לאכול ולשתות יותר מכמות זו אפילו פחות מכשיעור, [אמנם ישנם הרבה מקרים שהרופא בעצמו אומר שאינו יודע לכוון במדויק כמה שיעור הנוזלים או האכילה שהוא זקוק להם]. צריך החולה לקבל הוראת היתר הן על השתייה והן על האכילה, כיון שבהרבה מקרים מספיק לחולה שתייה בלבד.

במקרה שמאכילין החולה על פי בקשתו, נותנים לפניו מאכל, ואומרים לו יום כיפור היום, ואם אתה חושש שיהיה לך סכנה אם לא תאכל כשיעור בבת אחת, אכול בבת אחת, ואם לאו תאכל מעט מעט פחות מכשיעור.

צירוף שיעור אכילה ושתייה

כל האוכלים מצטרפים לשיעור אכילה, וכל המשקים מצטרפים לשיעור שתייה, אולם אכילה ושתייה אינם מצטרפים, ומותר לאכול ולשתות יחד פחות משיעור מאכל ומשקה.

מאכלים מוצקים ונוזליים

כל דבר קרוש ויציב, כמו חמאה גבינה וכדומה, נחשב כאוכל, דבר נוזל כמשקה, נידון כמשקה, ויש כמה דברים שדנו בזה הפוסקים, וצריך להתייעץ עם רב ומורה הוראה בכל פרט.

מאכל שרוי במשקה

השורה פת או עוגה ושאר מאכלים במשקה, הרי כל הנוזל הנבלע בפנים נחשב כמאכל, ומצטרף לשיעור של 30 גרם. כמו כן, כל הממרחים המרוחים על המאכל, אף שמצד עצמם הם נוזלים, דינם כאוכל, ומצטרפים לשיעור של שלושים גרם.

מדידת השיעורים ביום כיפור

מותר לשקול ולמדוד שיעורים אלו ביום הכיפורים, אך טוב יותר לעשות זאת בערב יום הכיפורים, ושיעור שתייה עליו לבדוק קודם יו”כ מלוא לוגמיו וכנ”ל.

היסח דעת לעניין ברכה

מפסיק בין אכילה לאכילה ושתייה לשתיה, אין צריך לברך בכל פעם על השתיה והאכילה, ועל הפחות מכשיעור אינו מברך ברכה אחרונה.

- דיני סעודה -
אכילה ללא קידוש

חולה האוכל ביום הכיפורים אינו עושה קידוש לפני האכילה, אף כאשר חל יום כיפורים בשבת.

נטילת ידים לאכילה

חולה שאוכל פת ביום הכיפורים, נוטל ידיים לסעודה כהרגלו כל השנה עד לפרק היד, שאין זו רחיצה של תענוג. וכן נוטל מים אחרונים, אם הוא רגיל להקפיד על זה.

מניעה מחיוב זימון

אם כמה חולים אוכלים במקום אחד, יזהרו שלא יתחייבו בחובת זימון, וכגון, שיאכלו בזמנים או בחדרים שונים, או שיתכוונו שלא להצטרף.

יעלה ויבוא בברהמ”ז ומעין ג’

חולה וקטן האוכלים ביוה”כ (כשיעור) אומרים בברכת המזון “יעלה ויבוא וכו’ ביום הכיפורים הזה” [וביו”כ שחל בשבת, אומרים גם “רצה”]. ואם שכח ונזכר לאחר שסיים ברכת “בונה ירושלים”, לא יחזור, כדולא יאמר בברכה בפני עצמה אלא יתחיל “הטוב והמטיב”. וכן בברכת מעין ג’ אומר ”זכרנו לטובה ביום הכיפורים הזה”, [וביו”כ שחל בשבת, אומרים גם ”ורצה והחליצנו”], ואם שכח אינו חוזר.

אכילה בפרהסיא

אין איסור לחולה לאכול בפרהסיא.

- תפילה -
עמידה בווידוי

יתוודה בערב יום כיפור בעמידה, ובשעת הצורך מותר לחולה לסמוך על איזה דבר ולהתוודות.
חולה וזקן יכול להקל להישען בוידוי של חזרת הש”ץ. ויש שמקילין לזקן וחולה להישען אף בוידוי של תפילת לחש.

תפילה זכה

חולה מסוכן שצריך לאכול פחות מכשיעור, יכול לומר בתפילה זכה, ”הריני מקבל עלי מעתה איסור מלאכה וחמישה עינויים איסור אכילה ושתיה וכו’”, אך לא יאמר את ”הריני מקבל עלי לענות גופי ונפשי וכו’". ואם צריך לאכול כשיעור או אם יש חשש שיצטרך לאכול כשיעור, יאמר רק ”הריני מקבל עלי מעתה איסור מלאכה” או שיאמר ”הריני מקבל עלי לענות נפשי ולא לאכול יותר מהצריך לי לסלק מעלי את הסכנה”.

חולה המתקשה להתפלל

חולה שאינו מסוגל להאריך בתפילה, ישתדל עכ”פ לומר את סדר הוידוי הכתוב במחזור ”אבל אנחנו חטאנו”, ”אשמנו בגדנו וכו’”, ”על חטא וכו’”, מפני שהוידוי והתשובה הם מעיקרי היום. ומי שאינו מסוגל גם זאת, ידלג “על חטא”, אולם “אשמנו וכו’” לא ידלג.

אכילה באמצע שמו”ע

חולה שחלש לבו באמצע תפילת שמו”ע וחייב לאכול, לא יברך על האכילה, אלא יהרהר הברכה בליבו.

עלייה לתורה

חולה שצריך לאכול ביוה”כ, יכול לקבל עלייה בקריאת התורה בשחרית, ונכון שלא יקראוהו לששי ומפטיר, [ובשנה שחל יוה”כ בשבת, יכול לעלות לתורה]. [בתפילת מנחה ביו”כ שחל להיות בשבת, כהן ולוי יכולים לעלות לתורה אף אם אינם צמים, ולעניין עליה במפטיר, יש המסתפקים בדבר]. והאוכל פחות מכשיעור, יכול לעלות לתורה בין בשחרית ובין במנחה.

נטילת תרופות

אסור ביו”כ לטעום דבר, ואפילו פולטו ולא בולעו, ומכל מקום מותר לחולה (שאין לו איסור נטילת תרופות משום גזירת שחיקת סממנין) לשטוף פיו בתרופה מרה ולפלוט, אם צריך לכך לרפואתו ואף לבלוע משקה זה יש מקום להקל כדלקמן.

סירופ או תרופה עם טעם

חולה שיש בו סכנה הזקוק לקחת תרופה ביו”כ, מורים לו למרר את המים על ידי מלח [או דברים אחרים, אם אסור לו מלח], שבאופן זה השתייה אסורה רק מדרבנן, כיון שהמשקים אינם ראויים.

גלולות ללא טעם לחולה שאין בו סכנה

גלולות שאין בהם טעם, מותר ליקח אותם אף חולה שאין בו סכנה.

לקיחת תרופה עם מים

חולה אף שאין בו סכנה שאינו מסוגל לבלוע הגלולות ללא מים, מותר לו ליטול התרופה עם מים פחות מכשיעור, שערב בהם דבר מר שיפסל מהנאת החייך.

ברכת שהכל על המים לצורך נטילת כדור

מי שצריך לשתות מים עבור לקיחת התרופה, לא יברך ברכת שהכל על המים.

רחיצה ונעילת הסנדל לחולה
רחיצה לרפואה

חולה אף שאין בו סכנה, מותר לו להתרחץ, כשהרופא אומר שהוא זקוק לכך לצורך בריאות גופו, והוא בגדר חולה שאין בו איסור רפואה בשבת (מצוי ביולדת אחר הלידה). מי שנתקף בכאבי ראש ביוהכ”פ ומצטער מזה מאוד עד שנחלש כל גופו עקב כך, או נופל למשכב, מותר לו לשטוף ראשו במים צוננים להקל הכאבים.

נעילת הסנדל

חולה שאין בו סכנה, שיש לו מכה ברגלו, והצינה קשה לו, וקשה לו ללכת בלי נעלי עור, מותר לו לנעול נעלי עור, אבל אם יכול להתאים לו נעליים נוחות שאינם מעור, יעשה כן. חולה שהותר לו לנעול נעלי עור, רשאי לילך בזה אף אם אין חוליו ניכר, אולם ימעט בהילוך שלא לצורך. הנועל מנעלי עור, לא יגע בהם כי אם על ידי בגד, ואם נגע בהם שלא ע”י בגד, צריך ליטול ידיו במקום שנגע בהם.

- דיני יולדות, מעוברות ומניקות -
מעוברות ומניקות, מתענות ומשלימות ביום הכיפורים.

מעוברות

מעוברות יש להן להתכונן לצום על ידי שתיה מרובה, ולהקפיד ביום הצום לשהות במקום קריר (מזגן) ולהרבות במנוחה, מכיוון שהתייבשות חלילה יכולה לגרום ללידה מוקדמת. כמו כן, יש לה לתת תשומת לב במשך היום אם תנועות העובר הן כרגיל. מעוברת בסיכון, וכן כאשר ישנם בעיות רפואיות, יש להתייעץ עם הרופא ומורה ההוראה וכנ”ל בחולה.

מעוברת שהריחה

מעוברת שהריחה ריח מאכל ופניה נשתנו לטאו שפניה לא נשתנו, אולם אמרה צריכה אני לאכול, לוחשים לה באוזנה שיו”כ היום, אם נתקררה דעתה בזיכרון זה, מוטב, ואם לאו, מאכילין אותה עד שתתיישב דעתה, מואין הבדל אם עומדת בתחילת עיבורה או בסופה.

כשמאכילין את המעוברת שהריחה, יש ליתן לה לפי סדר זה, תחילה יש לנסות לתת לה כמה טיפות מן הרוטב, אולי תתיישב דעתה, לא נתיישבה דעתה, נותנים לה רוטב פחות פחות מכשיעור, ואם גם בזה לא נתיישבה דעתה, נותנים לה מן המאכל עצמו פחות פחות מכשיעור עד שתתיישב דעתה, ואם עדיין לא נתיישבה דעתה, מאכילין אותה כשיעור עד שתתיישב דעתה. כהו עיניה ואינה יכולה לראות מחמת הצום, מאכילין אותה עד שיאורו עיניה, נחלשה הרבה, ונראה לרוב בני אדם שאצלה שהיא מסוכנת, מאכילין אותה.

יולדת

יולדת תוך ג’ ימים ללידתה (תוך 72 שעות), לא תתענה כלל, ואין צריך להאכילה פחות פחות מכשיעור, (ויש מחמירין בלא אמרה צריכה אני להאכילה פחות פחות מכשיעור), ואף אם אמרה איני צריכה לאכול, מאכילין אותה ואומרים לה אכלי, אכן אז יש להאכילה פחות פחות מכשיעור.
מיום הרביעי עד יום השביעי ועד בכלל, אם אמרה צריכה אני לאכול, מאכילין אותה.

אמרה צריכה אני לאכול, והרופאים אומרים אינה צריכה, מאכילין אותה פחות פחות מכשיעור.
אם אומרת איני יודעת אם צריכה אני לאכול, או שאינה אומרת כלום ואין מי שיאמר שאינה צריכה, מאכילין אותה פחות מכשיעור.

אם אומרת שאינה צריכה לאכול והרופא אומר שצריכה, או שהוא מסופק, מאכילין אותה.
אמרה איני צריכה ואין מי שאומר כנגדה, אין מאכילין אותה.

לאחר ז’ ימים הרי היא ככל אדם, ואינה מסוכנת מחמת הלידה, לפיכך, אף אם אומרת צריכה אני לאכול מחמת הלידה, אין מאכילין אותה, אבל אם אמרה צריכה אני לאכול מחמת שמתכבד עלי החולי, מאכילין אותה כדרך שמאכילין כל חולה האומר צריך אני.

הפלה

המפלת דינה כיולדת, ואם הפילה בארבעים הימים הראשונים להריונה, תעשה שאלת חכם.

מינקת

מינקת שיש לה ילד חולה או מסוכן ואינו רוצה לינק כי אם ממנה, ואם תתענה סכנה הוא לילד, אינה מתענה, ותברר אצל הרופא ותעשה שאלת רב אם עליה לאכול פחות מכשיעור או יותר, והאם יכולה להסתפק בקבלת המזון בעירוי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!