הרב שאול יורוביץ': הספירה – על מה ולמה

ספר במדבר מכונה על ידי חז"ל 'חומש הפקודים' על שם שני המפקדים המפורשים בה, האחת כאן בראשית הספר, והשנייה לקראת סופה בפרשת פנחס, הראשונה כאן מתרחשת חודש לאחר הקמת המשכן, קצת יותר משנה לאחר יציאת מצרים. והשנייה בסוף ארבעים שנות מדבר בתחנתם האחרונה של עם ישראל לקראת כניסתם לארץ ישראל. חכמינו ז"ל מתארים את שתי הספירות הללו כספירה שיש בה צורך, כך דרשו: (במדבר רבה ב יז).

"ר"א בשם רבי יוסי בן זמרא כל זמן שנמנו ישראל לצורך לא חסרו שלא לצורך חסרו, ואי זה זמן נמנו לצורך, בימי משה בדגלים ובחילוק הארץ, ושלא לצורך בימי דוד"

אם נתבונן, נראה שסיבת שתי ספירות אלו דומות מאוד, שתיהן משמשות כהכנה להעמדת צורת קומת משכנם של ישראל, צורת משכנם הראשונה היא במדבר מסביב לאהל מועד, אלו הן ה'דגלים' המפורשים במדרש ומתוארים בהמשך פרשתנו, והצורה השנייה היא משכנם הקבוע בארץ ישראל, זהו 'חילוק הארץ' המפורש במדרש.

לפי פשוטו בכדי לסדר היטב את מקום שבתו הראוי לכל שבט ושבט בשתי המקומות גם במדבר וגם בארץ ישראל, נצרכו תחילה לדעת את המניין המדויק של כל שבט ושבט.

אך במבט כולל ומעמיק יותר ניתן לראות כאן בפרשתנו שלושה שלבים, מתחילה הוקם המשכן, לאחר מכן נספרו ישראל, ואז נצטוו לחנות מסביב למשכן כל שבט על דגלו ומקומו המיוחד.

השלב הראשון היא הקמת המשכן, מקום המשכן הוא במרכז מכיוון שהוא מאחד את כל ישראל לישות אחת, כל עוד לא הוקם המשכן לא נצטוו ישראל על אופן חנייתם לפי דגליהם.

השלב השני לאחר שהוקם המשכן, נצטוו למנות את ישראל, הספירה מבטאת כמובן את המספר הכולל של כלל העם כאחד, כלומר, מכיוון שהקימו ביחד משכן לה' נהפכו למספר כולל אחד, אך אם נדייק הספירה הזו צריכה לשקף גם את המיוחדות של כל אחד ואחד, כך מתוארת הספירה בראשית פרשתנו: "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת", הפסוק מצווה למנות את ישראל 'במספר שמות', שתי אלה המספר מחד והשם מאידך מבטאים חלקים הפוכים, שה'שם' מבטא את הגילוי המיוחד של כל פרט, וה'מספר' מבטא את היותו חלק מכלל גדול יותר כאמור, ונצטווה משה למנות אותם 'במספר שמות' כלומר הסך הכולל של כל הפרטים המיוחדים, זה מלמד אתנו על חשיבות הכלל אך גם על חשיבות כל פרט שבתוכו.

לאחר מכן נצטוו לשכון כל שבט על דגלו המיוחד, כלומר למצוא את העבודה השונה והמיוחדת של כל שבט ושבט. כלומר, דווקא לאחר הקמת המשכן אשר נמצא במרכז ומאחד את כולם לאחד ולאחר שנמנו ישראל כולם כאחד, הגיע הזמן לעסוק גם במיוחדות של כל קבוצה וקבוצה, זהו הציווי על סדר משכנם המיוחד, כלומר, רק כאשר כולם מאוחדים סביב מטרה שלימה אחת, אפשר לחלק את התפקידים הספציפיים לכל אחד ואחד, שלולי זה יש לחשוש שהדגל השונה של כל קבוצה אשר מבטא עבודה ותפקיד שונה יפריד וירחיק ביניהם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!