התלמיד נפרד מר' יצחק נחשוני ז"ל // פנחס אלימלך

קשה לי לכתוב ר׳ יצחק ע"ה בלשון עבר, אך חש אני חובה לשתף מקצת בהיכרות הקצרה עם ר' יצחק. היכרות ששינתה את חיי.

את ר' יצחק פגשתי לראשונה ביום עיון שנערך לקראת הפתיחה של בית הספר החרדי לתקשורת 'הקתדרה' שייסד ר' יצחק. כבחור צעיר מלא מרץ שרוצה להיכנס לעולם העיתונאות והתקשורת, הגעתי ליום העיון כדי להתעניין, לשמוע ולהחליט. אחרי שר' יצחק סיים לדבר החלטתי שממנו אני רוצה ללמוד.

ר׳ יצחק ניגש אלי בחיוך, לחץ את ידי בחמימות ושאל אותי מי אני ומה אני רוצה לעשות ואיך הגעתי לקורס הזה. עניתי לו ששמעתי על הקורס אצל חבר משותף של שנינו (העובד בעיתון משפחה) בזמן שהתארחתי אצלו לסעודת שבת ושם נודע לי על הקורס. הוספתי בחצי קריצה שאני מאוד רוצה להתקבל לקורס, ואם צריך אני אדבר עם אותו חבר שהוא ידבר איתך...

ר׳ יצחק חייך את חיוכו המפורסם ואמר לי שאני לא צריך לפנות לאף אחד. אעזור לך בכל מה שתצטרך. כזה היה ר׳ יצחק, ליבו מסור לעזר ונתינה לכל הנקרים בדרכו. לא פעם ולא פעמיים הוא פנה אליי ושאל אותי 'האם הכל בסדר?' 'האם חבריך ללימודים בסדר?' 'יש משהו שצריך לשנות/להוסיף?'

באחד הימים התקשר אליי בן משפחה וסיפר לי ששדרן רדיו מוביל מחפש עורך לתוכנית שלו, ומכיוון שאני לומד עיתונאות הוא הציע לי להתמודד על התפקיד. עוד באותו היום קבעתי להיפגש עם השדרן. בדרכי לפגישה שלחתי הודעה לר' יצחק ושיתפתי אותו בחששות שעלו לי, אולי התפקיד גדול עליי, הרי מעולם לא התנסיתי בתחום.

ור׳ יצחק השיב לי כדרכו ואמר "הכול טוב אתה יכול ואתה מסוגל קפוץ למים! אני כאן בשביל לעזור לך אם אתה צריך משהו, תעדכן ותמסור ד"ש לשדרן". אותה פגישה עם השדרן לא נשאה פירות וחששתי לכתוב על זה לר' יצחק. אולם כעבור כמה ימים הוא חלף מולי במסדרונות בית הספר לתקשורת, עצר ושאל "נו. יש חדש עם אותו שדרן?". השבתי לו נבוך שהעניין לא הסתדר ואותו שדרן לא רצה אותי בסוף. ר' יצחק טפח על שכמי, חייך אליי בחיוך אבהי ואמר "ההפסד כולו שלו. אתה עוד תצליח".

על אף היותי בחור צעיר בתחילת דרכי, הרגשתי בכל שיחה עם ר' יצחק, כיצד הוא דואג לי בכנות, משל לא היו לו טרדות אחרות מלבד ההתקדמות האישית שלי והדאגה לפרטים הקטנים. הוא תמיד דיבר איתי בגובה העיניים כאילו אני חבר וותיק שלו.

כאחד שהתייתם בגיל צעיר מאבא, לא אגזים אם אומר שאני מרגיש כאילו איבדתי אבא פעם נוספת. אבד לי מורה דרך שהאמין בי ללא תנאי, שמח בשמחתי וייחל להצלחתי. אולם יודע אני כי בעת הזו רק יצחק רוצה ממני ומכלל תלמידיו הרבים, שנמשיך ללכת עם הראש למעלה, ונחתור לנצל את כישרונותינו ללא התפעלות מהסביבה. והעיקר לזכור מהיכן באנו ואת מי אנו מייצגים.

הבה נקבל על עצמנו, לע"נ ר' יצחק לומר מילה טובה, בייחוד לבחורים צעירים בתחילת דרכם, שכל עתידם יכול להשתנות ממחמאה כנה, ואמונה אמיתית ביכולותיהם.

כותב בכאב ומתגעגע, תלמידך פנחס 

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!