אירועי מירון הוכיחו: הציבור החרדי ראוי להנהגת המדינה

במשך שנים חשבנו שהציבור החרדי הוא נכה ציבורית. שהוא לא יכול לארגן את עצמו. שאין לו את הכלים להשליט מרות פנימית. שאין לו יכולת להוביל מהלכים מתואמים. כולנו סברנו בסתר ליבנו, שאנחנו חייבים כוחות חיצוניים - בלתי תלויים כביכול - שיביאו פרקטיקות ניהול מבחוץ כדי להוביל מהלכים ציבוריים רחבי היקף.

סדרן חרדי, כך התרגלנו לחשוב, לא באמת יכול לעצור המון אדם מלשעוט לעבר הגדרות. אנחנו חייבים לובשי מדים שישמרו עלינו מעצמינו. אנחנו חייבים שברקע ירחף איום של שוטרים עם אזיקים על החגורה שיגרמו לציבור שלנו להתנהג בהתאם.

אירועי מירון תשפ"ג הוכיחו שזה אפשרי.

מסתבר שאפשר להפיק אירוע רב משתתפים שמכיל כ-200 אלף משתתפים בסדר מופתי. מסתבר ש"הקריסה" המפורסמת שבכל שנה ידענו שתקרה - רק לא ידענו אם היא תקרה בלילה הראשון או למחרת בצהריים - היא לא כורח המציאות.

כלל הגורמים שלקחו חלק בהפקה הזו, לא רק סיפקו שירות עצום לציבור - הם בעיקר גרמו לנו להרים את הראש. העובדה שלא היו שוטרים בתוך המתחמים והכל עבר בשלום לימדה על בגרות של הציבור. על כך שאנחנו יכולים לפעול באחריות, על כך שיש לנו את היכולת להתגמש, לקבל, ולפעול בערבות הדדית למען מטרה משותפת, חרף ההבדלים הגדולים בין הקהילות השונות.

מירון הוא מיקרוקוסמוס חרדי. למושב אחד קטן בצפון מתנקז הסיפור של הציבור החרדי כולו. מסורת עתיקת שנים, "חזקות", קנאים, חסידים ובני עדות המזרח. אינטריגות ומאבקי כוח בלתי פוסקים, ורצועת זמן מוגבלת שאמורה להכיל את הרצונות והצרכים של כולם, מבלי לפגוע באף אחד.

מירון תשפ"ג יצרה סטנדרט היסטורי שמנהלי האתר בשנים הבאות יהיו מחויבים לו. כבר אי אפשר לטעון שזה לא אפשרי. ש"ככה זה". שאירוע המוני חייב להתנהל בצורה חאפרית.

אם הצלחנו במירון, במקום הכי מורכב והכי מאתגר שיש, אנחנו יכולים להצליח בניהול פרויקטים ציבוריים בסדר גודל לאומי.

הכותב הוא יועץ תקשורת

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!