עולם הפוך: רק נזק כרוך בההחלטה לא להתייצב

לפני כשבועיים היה כנס רבנים גדול, ממנו יצאה החלטה מתוקשרת ומיוחצ"נת על "אי התייצבות" בלשכות הגיוס. לא רק לצו הראשון, אלא גם לקבלת הדיחוי השנתי ואפילו לקבלת הפטור לאותם שעברו את גיל 22.

איני מעוניין להכנס למחלוקת הקיימת בנושא, וכמובן שאיני בא, חלילה, לדבר על הרבנים, אני בטוח שיש להם נימוקים כבדי משקל שהביאו להכרעתם (שנעשתה, אגב, לפני חודשים רבים, ועכשיו היתה רק ההצהרה הפומבית), אבל יש לי יותר מהרגשה, שחלק מהמידע שהרבנים המתכנסים קיבלו (ואותו הציגו בכנס) מוטה ומוטעה.

איני יודע מי העביר להם את המידע השיקרי ומהן מטרותיו, אבל מבדיקה מעמיקה ניתן לומר שהוא משולל כל יסוד, כל הגיון וכל חיבור למציאות.

אבל לפני שנדבר על הסיבות שהביאו ל"הכרעה", כדאי שיידע הציבור מהי משמעותה של אי התייצבות: לומד תורה, המצוי במעמד של "תורתו אומנותו" שאינו מתייצב, מוגדר כעריק, (ואם הוא עריק למשך זמן רב שנתפס, נשפט והורשע, ייפתח לו תיק פלילי שילווה אותו במשך שנים רבות), מסתכן בישיבה בכלא (מקום גרוע הרבה יותר מהצבא, בוודאי מבחינה רוחנית), ומה שהכי חשוב, הוא מאבד את זכותו למעמד "בן ישיבה שתורתו אומנותו" (דבר שהוא בלתי הפיך) ומחוייב להתגייס!!! אין בזה הנחות ואין יוצאים מן הכלל!

כך שקשה להבין מה מנסים להשיג בהצהרות "אי ההתייצבות". כל שניתן להשיג הוא הרעת מעמדו ומצבו של הבחור או האברך והסתבכותו. מה השתנה ממה שהיה נהוג במשך 65 שנים? ההתייצבות היא אותה התייצבות (אבל בתנאים הרבה יותר טובים) והדיחוי או הפטור הם אותם כשהיו.

אלא מאי? בעתיד, כשיכנס חוק הגיוס לתקפו יגוייסו חלק מהחרדים? נו, ומה בכך? גם בעבר התגייסו חרדים באלפיהם ואף אחד מרבני הזרם המרכזי בציבור החרדי לא התנגד לכך.

כל הדיון הוא על בחורי ישיבה. אז "ניתי חוק ונחזי". החוק מדבר על יעדי גיוס, כאשר כל מי שבין הגילאים 14-18 למד שנתיים במסגרת חרדית, נחשב לצורך הגיוס כחרדי (גם אם לחלוטין אינו כזה היום) וכשהוא מתגייס הוא ממלא "משבצת" ביעד גיוס החרדים. ניתן לומר, שלמעשה, בהתגייסותו הוא מאפשר לעוד אברך או בחור להשאר בין כתלי בית המדרש ומרחיק אותו מחובת הגיוס. כלומר, שהמלחמה נגד גיוס אלו שאינם (!) בחורי ישיבה היא למעשה יריה ברגלם או בראשם של אלו שכן לומדים.

עולם הפוך ראיתי! במקום להביא למצב בו לא יגעו בעולם הישיבות וכל מי שרוצה ללמוד יוכל לעשות זאת ומי שיגוייס על תקן ועל תווית ה"חרדי" יהיה מי שאינו לומד, עושים הכל כדי שאף חרדי לא יתגייס ואז בהכרח תיווצר מלחמה נגד לומדי התורה.

כל זאת, עוד לפני שדיברנו על העובדה שכנראה יש המעדיפים לראות את הבחורים שעזבו את הישיבות משוטטים ברחובות חסרי מעש או מגיעים לדיוטא תחתונה, מאשר לראותם משרתים בצבא במסגרת חרדית, לומדים לימודי מקצוע, בונים את אישיותם ומכינים את עצמם לעתיד אישי טוב ומבטיח.

נכון הדבר שיש הטוענים (ובצדק רב) שבצבא (הרגיל) יכולים המתגייסים להתקלקל, ובמיוחד החלשים שבהם.

שתי תשובות בדבר:
א. יש היום מסגרות חרדיות לחלוטין בצבא ובשירות האזרחי, בעלות ליווי רוחני ורבני, ומעטפת תומכת. וכדוגמא לכך, רק בחודש שעבר נפתח מסלול חדש חרדי-מוקפד בצבא.
ב. במצב הנוכחי, בו יש מלחמה גורפת נגד הצבא, מי שמתגייס (גם למסלול חרדי למהדרין), עלול להרגיש שהוא "סוג" ב' או ג' ומטה, ובגלל ההרגשה הזו, הוא יוכל, אולי, להרשות לעצמו להקל או לזלזל בדברים מסויימים, מתוך מחשבה ש"ממילא החברה החרדית מוקיעה אותי, אז למה לי להתאמץ?". אבל, אם מי שאינו לומד יידע שאחד המסלולים הלגיטימיים-חברתית הפתוחים בפניו הוא הצבא, הוא ירגיש עדיין חלק אינטגרלי מהחברה החרדית, ימשיך לנהוג כחרדי ובתום שירותו הצבאי ישתלב בחזרה בקהילתו.

בכלל, המאבק נגד הצבא הוא מוזר, וזאת בלשון המעטה. הצבא הוא דרג מבצע (ולא דרג מחליט) הפועל לפי החוק ולפי הוראות הדרג המדיני והפוליטי, הוא כפוף אליהם, ואינו יכול לעשות ויתורים, "עיסקאות" וקומבינות. הצבא הוא גורם מקצועי ותו לא.

החלטות רבנים או הפגנות אינן "מזיזות" לו כלל, מהסיבה הפשוטה שההחלטה אינה בידיו. מישהו באמת חושב שיושבים הרמטכ"ל וקציניו בקריה בת"א, תופסים את ראשם בידיהם ואומרים: "וואיי וואיי וואיי, איזה הפגנות! סגרו את צומת קוקה-קולה וככר השבת! נורא! נורא! הרבנים החליטו שאסור להתייצב או להתגייס! מה נעשה? מה נעשה??? אין ברירה! אנחנו חייבים לשחרר את כל העריקים ולהפסיק לנסות ללכוד את האחרים"?? מישהו באמת חושב שכך הם פני הדברים?? הרי זה אבסורד מוחלט!

הכתובת היחידה למאבק היא הדרג הפוליטי, ודבר זה כבר נעשה לפני היכנס החוק לתוקף, ואכן הביא להישגים מרובים, אז מה עכשיו? לאורך ההיסטוריה של עם ישראל בגלות השתדלו היהודים ומנהיגיהם ככל יכולתם לא להגיע לעימותים חזיתיים עם השלטונות העויינים, אלא להגיע להישגים בחכמה, בשתדלנות ובשקט, אז מה נשתנה?

ועכשיו ל"עובדות" כפי שנאמרו בכנס עלידי מספר רבנים חשובים. הם טענו שכל מי שמגיע ללשכת הגיוס ע"מ להתייצב, לקבל דיחוי או פטור, מעוכב שם משך שש-שבע שעות ומעלה, כשהוא מוקף במחזות פריצות מזעזעים, נתון ללחץ ולשכנועים שיתגייס, ומאולץ לצפות בסרטי תדמית ושכנוע.

ובכן, לא מיניה ולא מקצתיה! הטעו אותם הטעיה קשה!

"אגף בני ישיבות", הוא אגף נפרד ו"סטרילי" ובעל כניסה נפרדת בקצה המתחם. לא נמצאת שם אפילו חיילת אחת. ובכלל אין לאף חיילת גישה למקום. כל החיילים והקצינים המשרתים שם הם חרדים או דתיים. ואף אחד (!) לא משכנע אף אחד לשום דבר.

הבחור/אברך מגיע, מגיש את המסמכים שבידיו, מקבל את הדיחוי או הפטור והולך. התהליך כולו לוקח בערך חמש דקות (אם כי ההתייצבות הראשונה לוקחת מעט יותר זמן). יכול להיות שיש מדי פעם תור, אבל גם זה נמשך זמן קצר בלבד, ובזה נגמר הסיפור. אם יש שינויים ממה שהיה נהוג בעבר, אז השינויים הם לטובת הציבור החרדי (כפי שפירטתי לעיל), ולא לרעתו!

שלב ראשון בדעה - ידיעה!
אז, ינהג כל אדם כפי שימצא לנכון או כפי שימצאו רבותיו לנכון, אבל לפני ההחלטה כדאי לדעת את העובדות, כי התועלת או הנזק מההחלטה ותוצאותיה יכולים ללוות את הבחור או האברך למשך שנים ארוכות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!