י"ב חודש לפטירתו: יום הדין של הגר"ע זצ"ל

ליל יום א דר"ה:

ליל ראש השנה, עלה רבנו זצוק"ל מבית הכנסת בשמחה גדולה מאד, ומיד ניגש לערוך את הקידוש. מרן דילג את הנוסחים המופיעים במחזורים קודם הקידוש. רק לאחר הסעודה, כשישב בשולחן לימודו, קרא אותם לבדו. לאחר הקידוש, בירך את כל הנכדים בחמימות רבה, התעניין בשלומם, וקרא את אגרות הברכה שהגישו לו הנכדים הקטנים. (ראה חזון עובדיה שבת ח"ו, עמוד עא).

סיפרתי למרן זצוק"ל, שאמרתי סליחות בבוקר בישיבת מאור התורה, בראשות הגר"א סלים, בה למדתי בתקופת הישיבה קטנה, ושם נכחו 400 בחורים, שרובם ככולם הולכים לאורו ועל פי פסקיו. שאל אותי אם ראש הישיבה היה עמהם. והשבתי, כי הוא היה שליח הצבור, וכל תפילתו על פי מסורת הספרדים. אמר לי מרן זצוק"ל: "הוא כמו אביו ע"ה (רבי נתן סאלם), נעים זמירות ישראל".

"לפני כמה שנים", המשיך מרן זצוק"ל לספר, "בא חכם נתן סאלם אלי בחלום. אמר לי, בבקשה ממך, תשדל לסייע לבן שלי. הישיבה שלו במצב קשה מאוד. השתדלנו לעזור לו בכמה דברים. ועוד נשתדל בעז"ה. תמסור לו דרישת שלום בשמי, כן ירבה וכן יפרוץ".

רימון כיצד

כשבירך על הרימון "יהי רצון שנהיה מלאים מצות כרימון", אמר למסובים: כשהייתי ילד קטן, שאל אותי הרב שלי רבי צדקה חוצין, דודו של חכם יהודה צדקה, מה החידוש בברכה זו, הלא אמרו חז"ל (חגיגה כז.) על הפסוק "כפלח הרימון רקתך" – אפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון, ואם כן מה ברכה היא זו?

הייתי ילד, והשבתי לו, מסברא: כמה אדם חי? ימי שנותינו בהם שבעים שנה, 'ריקנים שבך' במשך כל שבעים שנות חייהם, יש להם רימון אחד. אנחנו מתפללים שיהיה לנו רימון כל שנה... ואומנם עכשיו אני אומר עוד, יש רימון שהוא מתוק וטרי וטעים, ויש רימון שהוא רקוב ומעופש. אמנם אף ריקנים שבך מלאים מצות כרימון, אך הוא מעופש. אנחנו מתפללים שנהיה מלאים מצות כרימון שהוא מתוק ועסיסי. (ראה חזון עובדיה ימים נוראים עמ' צז. ושם כתב: ויש מקום לומר עוד, שאצל פושעי ישראל נאמר כ"פלח" הרימון, הוא חלק מן הרמון, אבל אנו מתפללים על רמון שלם. ע"ש).

כשבירך על הכרתי, אמר בזה הנוסח: "שיכרתו אויבך ושונאיך ואויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתינו". והזכיר הגר"ע זצוק"ל שמות של כמה שונאי ישראל שייכרתו מן העולם. [לא נציין את השמות למרות ואומנם כאשר אמר כן היה והללו נכרתו... אולם אגב יצוין כי כאשר בקשו ממנו לציין מנהיג נכרי מסוים שהתנכל לישראל במסווה של ראש מדינה ידידה ... מרן סירב באומרו: הוא גם עושה דברים טובים למען עם ישראל...]

לאחר מכן, סיפר לי על הגאון רבי משה בן עזרא סתהון זצ"ל (תלמיד ח"ר עבדאללה סומך, ומלמד בישיבת "מדרש בית זלכא" בגדאד), שהיה אביו מוכר טיטו"ן (עלי טבאק), ובא גוי אחד בשם "קוריקוז", ופתח חנות מתחרה ליד חנותו, עד שנתמעטו הקונים מאד. בצר לו, סיפר זאת לבנו בערב ראש השנה. בלילה, בעת שבירך רבי משה על הכרתי, אמר "שיכרתו אויבנו ושונאינו וכו'", והוסיף בקול רם: "יהי רצון שיכרת קוריקוז", וענו כולם אמן. לאחר החג, באו קרוביו של הגוי ופינו את החנות, ונתברר שבאותה שעה מת קוריקוז. וסיים הגר"ע זצוק"ל: "כל שנה אני מספר את זה". (שו"ר לסיפור המעשה בשבחי הרמב"ע (אות טז), נדפס בסוף הגדה של פסח עם פירוש שמחת יום טוב, לרבי יחזקאל עזרא יהושע הלוי).

כשבירך על ראש כבש אמר בזה הנוסח: "שנהיה לראש ולא לזנב, וזה זכר לאילו של יצחק אבינו, בנו של אברהם אבינו, עליהם השלום". (וכ"כ בחזון עובדיה ימים נוראים עמ' צח סעיף יז).

במהלך הסעודה, אמר לי: בתפלת מוסף אנו אומרים "כי זוכר כל הנשכחות אתה", ולכאורה היה צריך לומר "כי זוכר הכל אתה"? אלא יש אדם שעושה מצוה, ואינו מחזיק טובה לעצמו ואינו מתפאר בה, כביכול 'שוכח' ממנה, את זה זוכר הקב"ה ליתן לו שכר. אולם אדם שעושה מצוה ומזכיר אותה תמיד להתפאר בה, את זה הקב"ה כביכול לא זוכר...

לאחר התשליך, אמר הגר"ע זצוק"ל דברי תורה בבית מדרשו, ולאחר מכן פתח בפיוט "חון תחון" בשמחה גדולה מאד. גם למחרת (ליל שבת), קודם תפילת ערבית פתח בפיוט זה, וניכר היה כי הוא חביב עליו מאד.

בגדרי התשובה בעשרת ימי תשובה
"בסעודה, שאלתי את רבנו זצוק"ל, על מש"כ הרמב"ם (פ"ג מהל' תשבה ה"ג), והבינוני תולין אותו עד יום הכפורים, "אם עשה תשובה" נחתם לחיים, ואם לאו נחתם למיתה. ולכאורה כיון שהבינוני חציו זכויות וחציו עוונות, די היה לו שיקיים מצוה נוספת להכריע את כף המאזניים לזכות. והשיב לי על אתר, שכיון שהקב"ה קרוב אלינו בימים אלו, וכמו שנאמר "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב", והתשובה יפה היא ביותר ומתקבלת מיד, א"כ מי שמתעלם מכך ונמנע מעשיית תשובה, חטאו גדול יותר מכל מצוות שיעשה. (וכן תירץ הגאון רבי יצחק בלאזר בספר כוכבי אור סימן ה. וראה מה שהעיר ע"ד בספר עמק ברכה, ערך תשובה, אות ב).

ואמרתי למרן רבנו זצוק"ל, שיש אומרים עוד תירוץ בזה, דבעשרת ימי תשובה, לא יועילו מצוות נוספות להצטרף לחשבון השנה שעברה ולהכריע הכף לזכות, שהרי כבר יצא בינוני בדינו, ומיום ראש השנה ואילך זהו חשבון חדש. משום כך כתב הרמב"ם דדוקא תשובה מועילה, שיש בכוחה להשפיע על חשבון הזכויות למפרע. והשיב לי מרן: "כך כתב הגאון רבי אריה פומרצ'יק בספר עמק ברכה (ערך תשובה אות ב), אבל הפירוש הראשון יותר נכון".

(אכן יש להעיר על תירוץ זה ע"פ מ"ש הרמב"ם (פ"ג ה"ד) צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב וכו', ומפני ענין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצוות מר"ה ועד יוה"כ יתר מכל השנה. ע"ש. ובש"ע (סי' תרג ס"ה) כתב להיזהר בעשי"ת מפת פלטר. וראה מ"ש הלבוש בשם גדול אחד, שיש להקדים לקדש הלבנה קודם יוה"כ, כי אולי חציו זכאי וחציו חייב, ותבוא מצוה זו ותכריע את הכף. וסיים, וסברא נכונה היא. וכ"כ בביאור הגר"א. ודו"ק).

חמי הגאון רבי משה יוסף שליט"א שאל את מרן זצוק"ל, על פרקי הזוהר שנוהגים לקרוא קודם התשליך, בענין הזקן, איך הם קשורים לתשליך? השיב מרן: "לא מדברים על זה, אלו דברים רוחניים ועמוקים מאוד שאין לנו השגה בהם". כשניסה הג"ר משה לשאול שוב, אמר לו בתקיפות קצת: אמרתי לך, לא תשאל על זה. כתוב גם "וזקנו יורד עד טבורו", וכי זה כפשוטו?

אמר לו הג"ר משה, כי נראה שהזוה"ק מדבר על התולש את שערות הזקן, וסיפר ששמע על ת"ח מפורסם אחד, שמשום כך היה מקצץ את אורך זקנו, ומשאיר את עיקרו בלבד, כדי שלא יבוא לתלוש ממנו. השיב מרן זצוק"ל: "נכון שכך אמר הרב בן איש חי. אבל זה לא נכון". (ראה רב פעלים ח"ד, קונטרס סוד ישרים סימן ה. ובמהדורות חדשות הושמטה תשובה זו). וממהלך הדברים נראה היה בבירור שמרן רבנו זצוק"ל יודע היטב את פירוש הדברים.

מרן רבנו זצוק"ל חיבב מאוד את סימני ראש השנה, והיה עורך את סדר הסימנים בשמחה רבה מאוד. ככלל, דברים מתוקים היו תדיר מהדברים הערבים לחיכו, אולם במהלך השנה אסרו עליו רופאיו לאכול מהם, מחמת מחלת הסוכרת. משום כך, בלילה השני של ראש השנה, היו ממעטים בהגשת מאכלים מתוקים לפני מרן, מתוך דאגה לבריאותו. כשראה כך, הבין בפקחותו מדוע, ופנה לבנו שליט"א בחיוך רחב: רבי משה, הרב בן איש חי כותב שצריך לעשות את סדר הסימנים גם בלילה שני של ראש השנה. תביא לנו דברים מתוקים, צריך לצאת ידי חובת הבן איש חי...

באכילת הסלק, אמר מרן רבנו, כי ברכת "שיסתלקו" אויבינו ושונאינו, היא על אלה הנמצאים למטה. וברכת "שיכרתו", הם על אלה הנמצאים למעלה, שלא יקטרגו ביום הדין. (ראה כף החיים סי' תקפג אות יב).

שאל אותי מרן זצוק"ל, אם אני משתדל ללמוד עם אחד מנכדיו, כפי שביקש ממני שבועות ספורים קודם לכן. סיפרתי לו שאני לומד עמו כמה פעמים בשבוע, ובירך אותי, ואמר לי בזה"ל: "כשאתה לומד איתו, אתה עושה איתי חסד. ככה הוא יצא תלמיד חכם. אכיר לך טובה כל ימי חיי".

מו"ח שליט"א, סיפר למרן זצוק"ל על אחד מנכדיו שמתפלל כשליח צבור בימים הנוראים וקורא בתורה, וברוך ה' הציבור נהנה מתפלתו. אמר לו מרן: "ברוך ה', החזיק במעשה אבותיו. גם אני הייתי שליח צבור וקורא בתורה הרבה שנים. עד לפני כמה שנים הייתי מתפלל בבית הכנסת "חזון עובדיה", והיו שוכרים לי חדר בבית מלון שם. וגם תפילת נעילה הייתי עולה תמיד. אבל עכשיו כבר הזדקנתי. ואדוני זקן..."

תאכל, ואני אעלה אותך למפטיר יונה
בסעודה, שוחח עימנו מרן רבנו זצוק"ל אודות מי שאכל ביום הכיפורים על פי הוראת הרופאים, שיכול על פי הדין לעלות לתורה במנחה, כיון שקריאת התורה ביוה"כ היא מחמת קדושת היום, כמו בכל שבת ויום טוב, ולא דמי לשאר צומות שקריאת התורה היא מחמת הצום, ולכן מי שאינו מתענה אינו עולה לתורה.

והוסיף הגר"ע: במה תלויה הלכה זו? בברכת ההפטרה של מנחה ביוה"כ, האשכנזים לא אומרים "על התורה ועל העבודה" ואינם מזכירים את קדושת היום, כמ"ש הרמ"א (סימן תרכב ס"ב), כי סובר הוא שהקריאה היא מחמת התענית. אבל לדעת מרן (שם) מזכירים קדושת היום, כי הקריאה היא מחמת היום, ולכן גם מי שאינו צם יכול לעלות. (כן כתב בשו"ת מרחשת סי' יד. עי' חזו"ע ימים נוראים עמ' שנ).

והוסיף: כשהיינו מתפללים בבית כנסת בורכוב, היה שם ר' יונה בורכוב, ושמעתי שציוו עליו הרופאים לאכול ביום הכפורים. פניתי אליו באמצע התפילה ושאלתי אותו, מדוע אינך אוכל? מיד פרץ בבכי, ואמר לי, כי בכל שנה אני רגיל לעלות למפטיר יונה, כמו השם שלי, לכן איני אוכל. אמרתי לו: תאכל, ואני אעלה אותך למפטיר יונה כהרגלך בכל השנים. נכנסתי איתו לעזרת נשים שיאכל, והיה אוכל ובוכה, אוכל ובוכה...
שאל אחד המסובים: נו, ועלה לתורה?
"כן, עשיתי מעשה", הפטיר הרב בחיוך...

עוד סיפר הגר"ע: כשהייתי רב ראשי בתל אביב, הייתי הולך לבתי החולים בערב יום הכיפורים, והיו מראים לי הרופאים על חולים שמסרבים לאכול, והייתי מורה להם שהם חייבים לאכול, כי מי שציוה לצום, ציוה גם כן "וחי בהם" ולא שימות בהם.

וסיפר בעניין זה: פעם בא לרב אחד, יהודי שביקש תיקון על שאכל ביוה"כ מפני חוליו. אמר לו: אני שמעתי שמי שעשה חטא צריך תיקון, אבל שמי שעשה מצוה יעשה תיקון? זה חידוש שלא שמעתי... (ראה דומה לזה בשו"ת בנין ציון החדשות סימן כה).

והוסיף לספר: כשהייתי רב ראשי בתל אביב, הייתי במשך תקופה רב ראשי יחיד, כי הרב גורן רצה להמשיך את תפקידו בצבא. הזמינו אותי האשכנזים במוצאי שבת שלפני ראש השנה אל בית הכנסת הגדול, לומר דברי תורה קודם הסליחות. כמובן, הלכתי לשם ואמרתי להם דברי תורה. אחר כך, לא יפה ללכת, נשארתי לסליחות. והיה לי צער גדול, איזה צער... איזה מילים, לא מובנות בכלל.
אמר אחד מהנוכחים לרב: אבל יש להם מנגינות יפות... אמר לו הרב: יש חלק מהמנגינות שהן יפות. ויש להם גם חזנים בעלי קול גבוה וחזק מאוד...

שאל חמי הגאון רבי משה: מאיפה אתה יודע אבא? אמר לו: אני מכיר יוסל'ה רוזנבלט, הייתי שומע כשהייתי צעיר...

תוך כדי השיחה, מזכיר הר"ר צבי חקק כי לפני מספר שנים, נאלץ מרן לשהות ביוה"כ בבית חולים. אמר מרן: "כן. היה עמנו פרופסור יוחנן שטסמן, שהיה מסור לנו כל יום הכפורים. ידו לא זזה מתוך ידינו. הרופאים נתנו לנו חדר והתפללנו שם, ורבי יהוידע בוטא עלה שליח צבור בכל התפילות. מאותה שנה, בכל שנה פרופסור שטסמן מגיע להתפלל איתנו ביום הכיפורים, כדי להשגיח על בריאותי.

בהקשר זה, המשיך מרן: שאלתי את פרופסור שטסמן, כבודו אשכנזי, איך אתה מסתדר בתפילה עם הספרדים? אמר לי, אני נהנה יותר מהתפילה של הספרדים, כי לאשכנזים יש כל מיני פיוטים של הקליר, עם מילים קשות, לא מובנות בכלל. ובאמת רבי אברהם אבן עזרא השיג עליו בזה, כי הסליחות הם לכל העם ולא יתכן שייכתבו בלשון כזו. ואמנם הגאון רבי עקיבא איגר השיב על דבריו שאינו צודק. אבל צדק רבי אברהם אבן עזרא. עם כל הכבוד לרבי עקיבא איגר, וכי כולם כמוהו שיוכלו להבין את הסליחות?

(ראה דברי האבן עזרא בפירושו על קהלת (א, ה). וכתב ע"ז רבי עקיבא איגר, "לעג ופער פיו על הקליר, כבודו במקומו מונח וכו', וה' הטוב יסלח להרב אבן עזרא על גודל שגגתו בזה". הובא באגרות רבי עקיבא איגר, ירושלים תשנ"ד, עמ' עח-עט, ובשו"ת רעק"א בהוצאת מכון המאור, הוא בחלק רביעי עמ' מו).

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!