37 שנים אחרי: ניצולי צ'רנוביל עדיין סובלים
37 שנים מאוחר יותר, ניצולי אסון דליפת הכור הגרעיני באוקראינה עדיין סובלים. מיכאילו חרושצ'נקו היה בן 34 ועבד כמנהל ייצור עיבוד המזון בצ'רנוביל, אוקראינה, אך ב-1986 חייו השתנו לנצח
- יענקי פרבר
- ט"ז אייר התשפ"ג
ניצולי אסון דליפת הגרעין בצ'רנוביל אוקראינה תיארו בעיות בריאות קשות ואת ההשפעה המתמשכת של הקרינה על חייהם, הם עדיין סובלים מהם 37 שנים מאוחר יותר. מיכאילו חרושצ'נקו היה בן 34 ועבד כמנהל ייצור עיבוד המזון בצ'רנוביל באוקראינה ב-1986 כשחייו השתנו לנצח.
המפעל היה כמה קילומטרים מביתו התפוצץ ועלה באש, זה היה בערך מה שהוא ידע כשהגיע לעבודה וראה שהמפעל סגור.
הוא התראיין לעיתון ה'גארדיאן' מאוקראינה ביום הזיכרון הבינלאומי לאסון צ'רנוביל, מיכאילו אמר: "לא אכלתי ארוחת בוקר, נכנסתי מיד לאוטו ונסעתי לעבודה. הלכתי למשרד של הממונה עלי, אני זוכר את המילים: "נחכה להנחיות. אל תיתן לאף אחד לצאת, אל תלך לשום מקום' זה הפך למשימת חיי לתמוך בקורבנות האסון".
מיכאילו סיים לעבוד כראש האיגוד בצ'רנוביל למען נכים ובשנת 2021 הוענק לו אות ממלכתי לשירותו בצו של נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי. מיכאילו סיפר כי לאחת מבנותיו יש יותר מחלות ממנו.
היא מוגדרת כנכה וגם לבנה, נכדו, יש בעיות בריאותיות: "השיניים נושרות, הברכיים שלו נפוחות. הילד בן 23. מה זה? זו התוצאה". כשבוע לאחר הפיצוץ, מיכאילו ועמיתיו לקחו את הילדים מהכפרים והסיעו אותם לפרילוקי (עיר בצפון אוקראינה) ברכב.
הוא אמר ל"מירור": "באותו זמן לא ידעתי שבמכונית שלי יש את אותו זיהום. ביליתי 20 ימים באזור, שם משהו נורא קרה". לפי נתוני האו"ם, ב-30 השנים הראשונות לאחר הפיצוץ, כ-5,000 מקרים של סרטן בלוטת התריס התגלו בילדים ובני נוער באוקראינה, רוסיה ובלארוס היו קשורים לחשיפה לקרינה.
למרות העצה שלא לעשות זאת, מיכאילו חזר ללא הרף לצ'רנוביל: "נולדתי וגדלתי שם, והורי קבורים בצ'רנוביל. עכשיו אני בן 71. יש לי בארונית שתי שידות מלאות בתרופות".
מיכאילו ומשפחתו פונו בסופו של דבר לעיירה בורודיאנקה לאחר האסון, עיירה שהופצצה על ידי חיילים רוסים בשנה שעברה. "כשחזרתי הביתה לצ'רנוביל חצי שנה אחרי הטרגדיה כדי לאסוף רהיטים מהבית שלי, אנשים שהיו מעורבים בדליפת הכור כבר גרו בבית שלי. הם ניסו למנוע ממני להיכנס לבית. הראיתי להם את הדרכון שלי ואמרתי: 'זה הבית שלי, בניתי אותו במו ידיי'. והם אמרו: 'לך לעזאזל, אנחנו הולכים לקרוא למשטרה'. יכולתי לקחת רק את הרשמקול והטלוויזיה שלי, לא היה מה לקחת".
"כל יום השנה לדליפה זה אסון בשבילי. צ'רנוביל היא המולדת שלי, הבית של אבא שלי עדיין שם. אני לא יודע מה קרה לזה בזמן המלחמה".
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות