עם חצאית ופאה: הדור הבא של הקולנוע החרדי

הקולנועניות של הדור הבא לובשות חצאיות, חובשות פאות ושולחות את ילדיהן לחיידר. הן מדליקות נרות בערב שבת ומתפללות להעביר מסר יהודי שורשי וחזק כך שלא תצא מכשלה תחת הסט שלהן.

אוטוטו סוכות ובעצימת עיניים קלה אני מסוגלת לראות בעיניי את הפרסומות בעיתונים ובמקומונים החרדיים המזמינות אותנו בהמונינו אל חוויות בלתי נשכחות, מסעות מרתקים בארץ ובחו"ל וסיפורים מרגשים עד דמע.

אנחנו עדיין קוראות לזה בשמות סוריאליסטיים כמו 'מופע אור קולי עוצר נשימה' 'דרמה מצולמת שלא נראתה כמותה' ועוד כהנה וכהנה הבטחות מתוקות כשהס מלהזכיר את המילה 'סרט' – למרות שזה בדיוק מה שזה.

אנחנו, אלפי נשים חרדיות, מצטופפות באולמות מחניקים וצופות ברעבתנות בדמויות על המרקע שמספרות סיפורים אישיים, יהודיים ושאפתניים, ומה רע בכך? מדוע אנו מתחבאות תחת שמות וכיסויים שלא מכבדים את היצירה הקולנועית, המנסה להפוך אותנו טובים יותר וקטנים פחות?!

הילד כבר גדול, כמעט בן עשר. בואנה נקרא לו בשמו: קולנוע חרדי. עוד ועוד הפקות מעוררות השתאות מתפרסמות ומזמינות אותנו, קהל הנשים החרדי, לבוא, לשלם ממיטב כספינו על כרטיס ולחוות חוויה כשירה, אותנטית ומלאת חיים שיש בהם.

אז מדוע אנחנו מפחדות מקולנוע? ממה בעצם אנחנו חרדות?

האם לא נשתמש במכונת כביסה משום שאישה אחרת מכבסת באותה מכונה בגדים שלא עונים על פי גדרי ההלכה? מסתבר שלא. אנחנו פשוט מכבסות בה בגדים צנועים, ציציות, חולצות לבנות ומפה של שבת.

הקולנוע הינו כלי אוניברסאלי שדרכו ניתן לספר סיפורים ולהעביר מסרים. האם בגלל שיש בעולם הכללי אנשים שעושים בו שימוש רע, אלים ופורץ גבולות איננו יכולות להשתמש בו לעשיית טוב, ליצירת עולם נקי, טהור ואמיתי?

השאלה העיקרית היא כמה אנחנו צריכות לדעת מעולם הקולנוע הכללי על מנת לעשות קולנוע חרדי באופן מקצועי?

ישנם קולנוענים בעולם שלא קיבלו הכשרה פורמאלית והצליחו לסחרר את עולם הקולנוע ביצירותיהם בזכות הכישרון, היכולת הויזואלית הנדירה וההבנה איך לרדת לנימי רגשותיו של הצופה על ידי סיפור, תמונה ופס קול.

במידה ויש את התשוקה האמיתית להשתמש בכלי ולספר סיפור פנימי, נמצא דרך לעשות זאת וזה אכן מה שקורה בפועל, אך הקושי לייצר סרט ברמה גבוהה, לספר סיפור נכון מבלי לאבד את המסר החשוב ומבלי להתיר היכן שאסור, מותיר אותנו לעיתים עם סרטים בינוניים. הרמה לא מצליחה לעלות מבחינת תוכן סיפורי, דיאלוג, עומק דמות וקונפליקט – גם אם ההפקה מצוינת והצילומים מרהיבים ביופיים, וזאת תודות למציאות עליה חונכנו שהיא נטולת מסכים וכתוביות.

מצב זה, בעוכריה של יוצרת חרדית ועם הזמן הצורך להתמקצע ולא רק להיעזר באנשי מקצוע הולך וגובר.

לכן, מתוך הצורך הקיים אצל יוצרות חרדיות ופניות רבות מנשות חינוך ורבנים להנהלת בית הספר לקולנוע "מעלה", נפתחת בשנת תשע"ה השלוחה החרדית ששמה לה למטרה ליצור מתוך הגבולות ולמנף את היצירה החרדית לכדי קולנוע אמיתי, עלילתי ודוקומנטרי.

עם אותה מכונת כביסה להוציא תוצר כשר, אמיתי, נכון ומחובר לעולם של שמירת תורה ומצוות וקודים חברתיים ייחודיים.

נשים חרדיות, בעלות מוטיבציה ליצור בהתאם לגדרי ההלכה תמצאנה בשלוחה החרדית את הכלים, הידע והמקצועיות כדי שתוכלנה לייצר סרטים ברמה גבוהה דרך אמירה אישית.

כעת, כשישנה אפשרות ללמוד איך לעשות קולנוע, לספר סיפורים אחרים בדרך שונה. לחשוף את המצלמה לדמויות אחרות, רב גוניות, להאיר את הסט באור אחר ולהשמיע פס קול יהודי – לא תהיה סיבה לא להזמין אותנו לקראת החגים לחוויה שעוד טרם הכרנו, והפעם לא כקלישאה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!