פרמדיק ישראלי שרגלו התרסקה מטיל רוסי: "ידעתי שיגיעו הטילים"

פרמדיק אוקראיני-ישראלי שבקושי יצא בחיים ממתקפת טילים רוסית קטלנית שהרגה חבר אמריקאי בפברואר האחרון, סיפר לעיתון היהודי הבריטי Jewish chronicle על החוויה הקשה שלו - ועל נחישותו לחזור לעבודת הצלת חיים.

מקסים ויינר, בן 29, שהיגר לישראל עם הוריו מאוקראינה ב-2006, נפצע קשה ושהה שישה שבועות בהתאוששות בבית החולים בדניפרו. "זה היה מצב של חיים או מוות - רק עניין של מזל מי חי ומי מת", אמר.

"רגל שמאל שלי היתה עם רסיסים, היא הייתה שבורה ומדממת, אבל האדרנלין איפשר לי איכשהו לרוץ לרכב חילוץ. הכאב הגיע רק אחר כך" אמר. הוא היה אחד מצוות של חמישה, חלק מארגון לא ממשלתי אמריקאי, שמיהר לעזור לקבוצת אנשים שדיווחו כי נפצעו קשה מאטילריה רוסית בתוך בחמוט, מזרח אוקראינה, זירת לחימה אינטנסיבית ונוראית במשך חודשים.

ויינר סרק את השמים לאיתור ארטילריה או טילים פוטנציאליים בזמן שהוא וארבעה מחלצים האחרים ניסו להציל חייה של אישה פצועה קשה. "הכרנו את הדפוס. הרוסים מפגיזים פעם אחת, רואים מה קורה, כמו מאמצי חילוץ באמצעות מל"ט סיור או משקפת, ואז הם יורים שוב", אמר. "סרקתי מסביב אבל שמעתי ולא ראיתי כלום".

עם זאת, טיל קורנט רוסי היה בדרכו אליו, הטיל התנפץ לתוך הטנדר מרצדס-בנץ שלו, והרג את עמיתו, חייל מרינס אמריקאי לשעבר פיטר ריד. "נפלתי על ידי פיצוץ ואיבדתי את ההכרה, לזמן קצר. האישה וגבר נוסף שנפצעו בפגיעה הקודמת היו מתים", סיפר ויינר, אך שני מצילים חילצו אותו עדיין בחיים.

מתוך ידיעה שכנראה יגיעו רקטות נוספות, הוא לקח פיקוד על המאמץ להימלט, למרות שהוא היה מבולבל ושמיעתו היתה עמומה בעקבות הפיצוץ. מתנדב אוסטרלי שנהג במרצדס השנייה של המחלצים היה בהלם. לא היה להם זמן להוציא את גופתו הלכודה של ריד מהרכב ההרוס, וגם לא לאסוף את הגופות האחרות.

הם נסעו ברחובות מלאים בהריסות, העצם השבורה ברגלו התרפאה כמעט לגמרי, אבל הפצע בבשר עדיין "מגעיל וגדול". שמיעתו, שנפגעה באוזן אחת, חוזרת לאט לאט, והוא יצא מבית החולים. הוא כבר מתאם פעילות חילוץ נוספות מהמחשב הנייד שלו. "אני עדיין מתלבט אם אמשיך ללכת לחזית, אבל כנראה אעשה זאת".

הוא סיפר כי כשהגיע לבית חולים, הוא רצה לדבר עם משפחתו המתגוררת בצפון ישראל, אך התיק שלו, שהכיל את הטלפון הנייד שלו, היה בתוך הרכב ההרוס לצד ריד. "למרבה המזל, חברים אחרים בצוות שלנו באו לבקר אותי יום אחרי, ומצאו את הטלפון הנייד השני שלי במטה שלנו בקרמטורסק".

במהלך החלמתו, ביקרה את ויינר בבית החולים אלמנתו של חברו ריד. הוריו, המתגוררים בנצרת עילית, ראו דיווחים על מותו של ריד, אך ויינר מעולם לא סיפר להם שהוא עובד בחזית של מזרח אוקראינה, "אם כי אולי ניחשו".

הוא הגיע לאוקראינה כדי לשמור על סבתו בעיר הולדתם זפוריז'יה, בדרום אוקראינה, לא הרחק מדניפרו. הוא השהה מיד את קורס התואר שלו בטכניון בחיפה, שם למד מתמטיקה, והתנדב כחובש. ויינר הוא רק אחד מאלפי אוקראינים ורוסים שנפצעו או נהרגו בקרב המתיש רחוב אחר רחוב בבחמוט, ועד כה אין סימן להצלחה מכרעת לאף צד.

"אין שום אינדיקציה שהמלחמה הזו תיפסק בקרוב", אמר ויינר לעיתון, "כואב לי להגיד את זה, אבל עד כמה שאני לא רוצה להודות בזה, זה כנראה יגמר באיזשהו קיפאון".

בינתיים, הוא אמר, "אני אשאר כאן כל עוד המלחמה תימשך. אני עדיין מרגיש חזק נפשית". למרות שהוא אמר שהמלחמה היא באחריות המשטר הרוסי, הוא גם מאשים את רוב הרוסים בתמיכה בפלישה. "אני לא רוצה עינוי גיהנום לעם הרוסי", אמר. "אבל הסבל שהם גורמים לאחרים הוא ברמה אחרתדבר אחד בטוח: לעולם לא אחיה תחת שלטון רוסי".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!