ראש השנה באומן, מה באמת קורה שם? • טור

סבורני שאחת השאלות שמסקרנות אנשים בימים הללו היא - מה בעצם קורה שם באומן. סקרנות זו תכונה בריאה ואינטלקטואלית בהחלט. אמנם יש מי שאינו מוכן להזין את סקרנותו (אולי מחשש פן יבולע לו וימצא עצמו על סיפונו של מטוס בואכה קייב), לפיכך הוא הופך את הפליאה כלי ניגוח והתרסה. השורות הבאות מיועדות לטיפוסים קשובים, סקרנים, או נוחים להכלת רעיונות רחבים.
לשאלה שהוצגה במשפט הפתיחה יש לכאורה תשובה פשוטה והיא, תיאור זורם של התרחשויות אומן. ובכן קוראיי, לא! הדבר מפליא אף את כותב השורות, אך מה שקורה באומן, חרף הסיקור הענק, עדיין לא מצליח לקבל תיאור או הסבר. הבעיה המרכזית - משום שחווית אומן מתפצלת לשתי פנים. מכיוון שבאומן המציאות היא חוויה והחוויה היא-היא המציאות. אי אפשר לתאר את ההתרחשות הזו מבחוץ מבלי לצייר אותה מבפנים. וכן להיפך.

לכאורה מה שקורה שם זה עשרות אלפי מפגשים בו-זמניים: בין אדם לעצמו, כן אני מכיר המון אנשים שפגשו שם לראשונה את עצמם. בין אדם לחברו - מדהימים החיבורים הבין אנושיים שנוצרים שם. בין אדם לנשמתו. בין מציאויות לרצונות - אומן מצליחה לקלף במיומנות אלף פרצופים ומסכות ולהעמיד את הבאים בשעריה מול פרצופם האישי, כפי שהם. מאידך היא מצליחה, בדרך הידועה רק לצדיק הפועל שם, להקיץ לתחייה רצונות, שאיפות ומאוויים שנדמה כאילו התאדו ממך מזמן. למעלה מכולם מפגישה אומן בין אדם לבוראו.

כל נוסע, כחלק אינטגראלי מחוויית המסע, אוסף בצקלונו סיפורי מסעות אחרים המקבילים לשלו. זה בערך כמו להיכנס לחנות תבלינים ולספוג בבת אחת את כל הניחוחות. אתה נע על השביל שלך, אך החלונות פתוחים ומשקפים אליך נופים לאין מספר. מאידך, אומן היא הדבר הכי אישי. כל כך אישי שרוב הנוסעים לא יצליחו לבטא את סיפור המסע הזה במילים ומשפטים. כמי שנסע לא מעט פעמים ושמע לא מעט מסעות של אחרים, רב הנסתר באומן שבעיניי על פני הנגלה.

לברסלב יש שפה. מילים מטבען מעוררות קונוטציות והקשרים אסוציאטיביים. טבעי ששפה בלתי מוכרת תעורר תימהון ואף רוגז.מומלץ להבין את השפה ורק לאחר מכן להאזין לה. הנה מילון קצרצר.

צדיק. מוכר לכול בעגה הברסלבאית במלרע או מלעיל, משתנה לפי סוג הכיפה. הזוהר הקדוש מגדיר את הצדיק כמי שאוחז שמים וארץ - "מאן דאחיד בשמיא וארעא". רעיון זה מופיע רבות בכתבי ברסלב, ומתאר את הצדיק כמי שמשלב בין הנשגב לארצי. בין האלוקי לאנושי. למעשה צדיק זו נציגות אלוקית בעולם הגופים והמקרים המשתנים. ברור לנו מדוע נציגות שכזו חשובה כל כך: אנו חיים בעולם חומרי מאוד, כאשר באופן די מדאיג דווקא התכלית של כל מה שקורה לנו מצויה לא כאן, אלא שם. רוחניות היא שם נרדף לאווריריות, דבר שאין בו ממשות אלא רעיון נשגב. מאוד קשה לצעוד לקראת תכלית עמומה כאשר לפניך כל כך הרבה אפשרויות אחרות מוחשיות וממשיות לכאורה.

הצדיק יוצר תיווך, הוא אדם מן האדמה שזכה ללטש את התואר 'אדם' עד כדי בחינה של 'אדמה לעליון'. גופו לא רק שאינו חוסם את האור – אף משקף ומקרין אותו. אנשים שואלים: מדוע צריך צדיק? גש ישירות לבורא עולם! אף אנו נשאל: אדרבה, מדוע לא תיגש ישירות לבורא עולם?! גש אליו, וכידוע מי שניגש אליו אמור להיראות כמו מי שניגש אליו. להיות צדיק. אם עדיין אינך כזה, אל דאגה. אינך לבד, כולנו מגששים את דרכנו לשם. זה בדיוק הפער שהצדיק מצמצם, או מדויק יותר - מתווך.

אגב צדיק. מוהר"ן מדבר על צדיק כעל מציאות שיש לה נציגות כללית בדמותו של צדיק, ובמקביל מוכרח להימצא לה ביטוי אישי בנפשו של כל יחיד. האדם הנוסע לצדיק מביא למעשה את הצדיק הקטן שבו, הכבוי לעת עתה, למפגש עם הצדיק הגדול. הצדיק מקיץ לתחייה את הצדיק שבך. מזכיר לך שאף אתה צדיק אתה. לכשתרצה.

למה דווקא אומן?הכי פשוט: משום ששם יש צדיק שהבטיח. תשמעו סיפור: מרחק 15 דקות נסיעה מהעיר בית שמש מצטנע לו מושב קט, 'עגור' שמו. תימני במקורו ומרוקאי במציאותו. בשנים האחרונות הוא נחלץ קמעא מאנונימיותו. שמו כבר נושא כנפיים בין בני ברק, ירושלים והגלילות. הסיבה לכך נעוצה בחצר פרטית של בית דו קומתי. שם, על גבול המושב מצוי קברו של רבי יצחק בן רבי יצחק ששמו קשור לסיפורי נפלאות יוצאים מגדר הרגיל. מי מגיע לשם? מי לא! כשנקלעתי למקום בהזדמנות, שהה שם יהודי חסידי, בעל בעמיו ונשוא פנים. התברר שהאיש מתגורר בבני ברק ואת דרכו עשה לכאן במונית ספיישל. הוא לא ידע מאומה על המקום ועל השוכן בו, רק שמע שבמקום מתחוללים ניסים. לא שאל שאלות, ובא.

אם נפשך לדעת אנה עיני הדור נשואות, הבט בעלוני הישועות. על גבי העלון אין ליטאים ואין חסידים, לא אשכנזים ולא ספרדים. כולם מחפשים דבר אחד ומוכנים לקבל אותו באידיש, עברית ואפילו בלאדינו, העיקר שיבואו - הישועות. אז הנה, רשימת המשאלות ארוכה אמנם אבל יש לה סוף. רשמו לפניכם: בריאות, פרנסה, נחת, זיווגים, בנים, הצלחה.

מה עוד? ובכן, לאחר כל הרשימה הזו יש פרט נוסף, הוא ממתין לכולנו בסוף ונידרש לו בכל מקרה, עם מילוי המשאלות או בלעדיהן. יש לחיים שלנו תכלית וצריך להגיע אליה הכי טוב שאפשר. יש לעולמנו המשך וצריך להתכונן לקראתו. יש לכל מעשה כאן משמעות, ויש ליתן עליה את הדעת. הצדיק שהניח את עצמו בדיוק שם, במקום שלא כל כך יוצא לנו לחשוב עליו, הוא רבי נחמן. הוא הבטיח להתעסק עם הנישה הזו. אינני זוכר עלון צדקה המציע ללקוחותיו סידור מלא בגן עדן, חילוץ משאול תחתיות ומי מדבר על הובלת החיים בעודנו חיים אל התכלית הרצויה. אני כן מכיר מקום שכזה.

לעזוב את הארץ?! גיוואלד! הנה אנקדוטה מרתקת: אך לפני שבועות ספורים יצאה לה, כמיטב המסורת, רכבת אווירית. המריאה מנתב"ג ופיזרה לקוחות על פני אתריו המוריקים של חוץ לארץ. על סיפונן של ספינות האוויר הצטופפה שמנת החרדיות בת זמננו. כולם נופשים - כולם בחו"ל. בהפרש של חודש בודד יוצאת שוב רכבת אווירית מנתב"ג, הפעם היא מפזרת לקוחות בין קייב, אודסה ושאר ערי השדה בואכה אומן. מצטופפים על סיפונה השמנת, הלֶבֶּן והלַבַּנֶה של הציבור היהודי. כאלו שחו"ל היא ביתם השני, לצד אלו שהנפיקו דרכון בקושי רק כדי לצאת לאומן ולשוב ממנה. וכי קדושת הארץ באלול-תשרי לא קידשה את יולי-אוגוסט?!

משה רבינו הנהיג אותנו ממצרים עד ארץ ישראל, כמעט, משום שעל גבולות הארץ הוא נפרד מאיתנו ואף נקבר שם. סביב מקום קבורתו אשר בגיא מול בית פעור נקשרו רעיונות מכל צדיקי הדורות. האם חשבנו פעם: הייתכן? האבות הקדושים, הרועים, תנאים ואמוראים, כולם נקברו כאן בארץ ורק משה המנהיג הכי מזוהה עם גאולה ועלייה נותר שם, מעבר לגבול?

לא נעתיק לכאן מאמרים, רק נקודה קטנה לפרנסת המחשבה: מנהיגות אינה צועדת רק בראש, יש לה גם פן מאסף. מנהיג מצעיד את הצאן ואף צועד אחריו. כל עוד לא נאסף אחרון הצאן אל הבית, אף הרועה שרוי בחוץ. רוב עמנו פזור בגולה, גם נפשותינו עודן פזורות פה ושם בין גלות לחצאי גאולה. אין להתפלא אפוא על מיקומו של מנהיג בחוץ, בחו"ל. צלילי חלילו נישאים משם ומקבצים את הצאן.

נ.ב למעוניינים בפן ההלכתי. ה'שדי חמד' (מערכת ארץ ישראל אות א') מציין שכל האמור בנוגע לסגולת קברי הצדיקים נכון אף לגבי קברים בחו"ל. ובשערי תשובה סימן תקס"ח: "מותר לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ להשתטח על קברי צדיקים, מצד שהיא מצווה רבה". ואי אפשר בלי אמרתו הידועה של הגר"א: "עיקר השראת השכינה בדורותינו אלה – בקברי צדיקים" (מובא ב"לשם" חלק ב' בשם הגר"א).

דורש אל המתים. האגדה מספרת על ברסלבים שצועקים בלילה 'רבי נחמן תעזור לי'. סלחו לי אבל אינני מכיר סוג התבודדות שכזה. אז הנה: לאומן מגיעים המון אנשים שרבי נחמן הוא עבורם רבי. מורה דרך. אב רוחני. עמוד אש ביער של חושך. סמוך לפטירתו תיאר מוהר"ן באוזני בתו את פטירתו כמעבר בין חדר לחדר: "ואם אשהה בחדר השני ותדפקי על הדלת, לא אשמע אותך?!" האנשים של אומן באים אמנם לקבר, אך פוגשים בצדיק שאדמו"רותו חיה ונושמת. מטבע הדברים הם שחים אודות אותו צדיק במונחים של קיום קשר ממשי הכרוך בערגה, אהבה, ואפילו מבוכה מפני מבטו היורד חדרי בטן.

במאמר המוסגר. הזוהר הקדוש (פ' אחרי) מקשה על מנהג ההשתטחות על קברי צדיקים משום דורש אל המתים ומיישב שהדברים נכונים לגבי רשעים הקרויים בחייהם מתים, לא כן צדיקים הקרויים במותם חיים.

תופעה חדשה. קודם כל, טעות! עיין ערך ההילולא ההמונית במירון. ראשון המשתטחים המתועדים במקורותינו הוא לכאורה כלב בן יפונה. כלב היה גם ראשון חוצי הגבולות הבלתי חוקיים בדרכו לקברי צדיקים. את התנהגותו הפזיזה לכאורה,כאשר חדר לחברון תחת אפם של בני הענק, מתרץ הזוהר הקדוש: "מאן דאיהו בדוחקא לא אסתכל מידי" - מי ששרוי בצרה אינו מסתכל על שום דבר.על יהושע בן נון וכלב בן יפונה ריחפה סכנה מוחשית להילכד חלילה בעצת המרגלים. בעוד ליהושע עמדה ערבותו של משה, הרי שכלב נותר בגפו ללא גיבוי ערבים. בצר לו הלך להשתטח על קברי אבות. דוד המלך עשה את אותו הדבר במשך שבע השנים שמלך בחברון.

ובנימה אישית: 'תופעות חדשות', מזכיר לי משום מה אינטרנט ואייפונים. סגנון לבוש 'צנוע' נוסח פריז ועסקונה שכובשת כל חלקה רבנית. תסכימו שדורנו כולו הוא סוג מסוים של תופעה חדשה. דווקא באומן, ידידיי, דווקא שם מתרחשות תופעות וותיקות ועתיקות. אנשים מגלים תחושות חרטה מקוריות, עושים תשובה. אוהבים יותר. פשוטים יותר. ישירים כלפי עצמם וכנים עם זולתם.

מניעות. אי אפשר לנסוע לאומן ולשוב ממנה מבלי להיתקל במונח היסודי הזה. 'מניעות' יאמר לך החסיד המותש מול פקיד משרד הפנים המסרב להנפיק לו דרכון מהיר. 'מניעות' יתרצו לך החסידים את ריטואל שביתות נמלי התעופה של שבוע לפני ראש השנה. 'מניעות' אף ישנן באוזניך הסוכן שסרח ושיבץ אותך בטעות בטיסה למדריד. משגיח היה לי בשנותיי בישיבה, ירושלמי חריף לשון ושנון מבע. הוא התאונן פעם בחביבות על הברסלבער'ס ונסיעותיהם לקברי צדיקים והתבודדויותיהם: "אין מה לעשות איתם. ככל שאשכנע אותם לא לנסוע, רק אגביר להם את החשק. ההתנגדות שלי היא 'מניעה'. מניעות, בברסלב, חייבים להפוך לנעימות..." המניעות, כותב רבי נחמן, נועדו להגביר את החשק. לך תעמיד מחסומים בפני מי שרואה בקיר אטום מסלול המראה. וברצינות: שווה לאמץ את קו המחשבה הזה.

תיקון הכללי. בשנים האחרונות התוודע העולם ביתר שאת לאותם עשרה פרקי תהילים המפורסמים בשם 'תיקון הכללי'. חשוב להבין, בתורת מוהר"ן יש ביטוי חזק במיוחד למבט ההוליסטי, הווי אומר - הסתכלות כוללת. אחד האתגרים הנחשבים שרבי נחמן מסמן בכתביו הוא, לפתור את שורש הבעיות. לא לעצור בסימפטומים. אנחנו נתקלים בקשיים שונים ובבעיות פה ושם. מנסים למצוא מזור לתופעה ולהניח על הפצע רטייה.

אבל הפצעים הללו מתגלעים שוב ושוב. מדוע? מפני שהם רק סימנים לבעיה עמוקה יותר. כוללת. האדם בראי רבי נחמן, אינו רק איש פרטי. הוא גם עם ישראל בקטן. קשייו הינם השתקפות הגלות. פגמיו הם צער השכינה. הכלל והפרט אחד הם. תיקון הכללי הוא אוברול רוחני. אחד ומיוחד מתוך תכשירים רוחניים שנרקחו עבור תחלואי הדורות האחרונים.

הכותב הינו בעלים ומנהל מכון עלה לתרופה. סופר והוגה דעות. בעל הטור השבועי 'על המשמר' בעיתון בקהילה, ומפרסם מאמרי הגות והשקפה בעיתונות החרדית.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!